שערי ניקנור - שערי הניסים The gates of Niknor - the gates of miracles

רָאו אותו מִמֶרחקים - אֶת בֵּית המִקדש. See him from afar - the temple. הוא עמד על ראש ההר וְזָהַר בַּשֶמש. He stood on top of the mountain and glowed in the sun. לְמַעשֶׂה, השְעָרים שלו זהרו. In fact, his gates shone. כל השְעָרים: הצרים והרחבים, הנמוכים והגבוהים - כולם נָצצו כמו עֲרֵמָה של מַטבְּעות זהב. All the gates: narrow and wide, low and high - all shone like a pile of gold coins. השְערים הזוהרים והיָפים מִכּולם פָּנו אל המִזרח, אל המקום שמִמנוּ השֶמש זורחת. The most glorious and beautiful gates of all turned to the east, to the place from which the sun shines. היו אלֶה שְעָרים מיוחדים – שַעֲרֵי נִיקָנוֹר. These were special gates - the gates of Nicaragua. המַעשֶׂה בַּשְערים האלֶה הוא סיפור של נֵס וָפֶלֶא. The deed in these gates is a story of miracle and wonder.

הדְלָתות לְשַעֲרֵי נִיקָנוֹר הִגיעו לִירוּשָלַיִם מִמִצְרַיִם. The doors to the gates of Niknor came to Jerusalem from Egypt. יהודי עשיר, נִיקָנוֹר שְמו, נסע לְאָלֶכְּסַנְדְרִיָה - עיר הנָמֵל הגדולה בְּמִצְרַיִם – כדי להביא מִשָם שתי דְלָתות לְשַעֲרֵי בֵּית המִקדש. A wealthy Jew, Nicaragua by name, traveled to Alexandria - the largest port city in Egypt - to bring two doors to the gates of the Temple.

איך מַעבירים דַלְתות נְחוֹשֶת ענקיות מִמִצְרַיִם לָאָרֶץ? How do you bring huge copper doors from Egypt to the land? הדֶרך מִשָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ארוכה. בַּימים ההם לא היו מַשָׂאיות וְלא רַכָּבות. דֶלת נחושת כבדה אי אפשר להעמיס על גַבּוֹ של גָמל מִסכֵּן - היא עוד עלולה לִשבּור אֶת גב הגָמל! A heavy copper door cannot be loaded on the back of a poor camel - it might even break the camel's back! אֶת הדלתות הֶעבירו בְּאונייה מֵאָלֶכְּסַנְדְרִיָה לְעַכּוֹ, ונִיקָנוֹר הִפליג גם הוא באותה אונייה, עִם הדלתות. The doors were transported by ship from Alexandria to Acre, and Nicanor also sailed on the same ship, with the doors.

כְּשֶהיו בְּלֵב ים, פרצה סְערה. When they were in the heart of the sea, a storm broke out. הַגלים הִתרוממו, השָמַים הֶאֱפִירוּ, המים הִשחירו, מְעַרְבּוֹלוֹת טִלְטְלו אֶת האונייה, מים קרים הֵציפו אֶת הסִיפּוּן, והאונייה הֵחֵלָה לִשקוע. The waves rose, the sky turned gray, the water turned black, eddies rocked the ship, cold water flooded the deck, and the ship began to sink.

"הַצילו!" "H E L P!" צעקו הנוסעים, "אנחנו טובעים!"

"האונייה כבדה מִדַי," קראו המַלָחים. "נִזרוק לַמים אֶת המִטעָן, שלא נִטבּע." "We will throw the cargo into the water, which will not be drowned."

וּבֱאֶמת, על האונייה היה מִטעָן כבד מאוד: שתי דַלתות הנחושת הענקיות של נִיקָנוֹר.

"הַשליכו לַמים אֶת אַחַת הדְלָתות," פקד רב-החובל. "Throw one of the doors into the water," the captain ordered.

"לא," זעק נִיקָנוֹר, "זאת דֶלת לְבֵית המִקדש."

"הַחיים יקרים יותר," קָבע רב-החובל. "Life is more expensive," stated the captain. "זִרקו אֶת הדֶלת!"

דלת הנחושת הייתה כְּבֵדה מאוד. אדם אחד לא יכול להרים אותה. שנֵים עָשׂר מַלָחים הֵרימו אֶת הדלת, נָשׂאוּ אותה לאט-לאט וְהֵטילו אותה לַים. Twelve sailors picked up the door, carried it slowly and threw it into the sea.

אבָל לא קרה דָבר. But nothing happened. הים הִמשיך לִסעוֹר וְלִגעוש, הספינה היטלטלה מִצַד לְצד, הַגלים גָבְהוּ והיו לְנַחְשוֹלים ענקיים. The sea continued to storm and rage, the ship rocked from side to side, the waves rose and became huge waves. האונייה עמדה לִטְבּוע. The ship was about to sink.

"הַצילו," צעקו המלחים, "צריך לִזרוק עוד מִטעָן לַמים."

"הַשליכו לַמים אֶת הדלת השנייה," הורָה רב-החובל. "Throw the other door into the water," ordered the captain.

אבָל נִיקָנוֹר נִצמד לַדֶלת הנוֹתֶרת. "אִם תִזרקו אֶת הדלת – תִזרקו גם אותי," אמר וחיבק אותה בְּכוח.

בָּרֶגע שנִיקָנוֹר חיבק אֶת הדלת - קרה דָבר מוּפלָא: הסְערה שָכְכָה, העננים הִסתַלקו, הַשָמַים הִתבַּהרוּ, והים נִרגע. As soon as Niknor hugged the door, a miraculous thing happened: the storm subsided, the clouds parted, the sky became clear, and the sea calmed down. הספינה התרוממה, הִתְיַיצְבה על פְּנֵי המים והִמשיכה בְּדַרכּה לְאֶרץ יִשְׂרָאֵל. The ship rose, settled on the surface of the water and continued on its way to the Land of Israel.

כל הדֶרך הִצטער נִיקָנוֹר: חבָל שזרקו אֶת הדלת לַים. All the way Nicanor was sorry: it's a shame they threw the door into the sea. הדלת הַיקרה נִבְלְעה בַּמְצוּלוֹת וְנֶעלמה. The precious door was swallowed up in the abyss and disappeared.

האונייה הִגיעה לְאֶרץ יִשְׂרָאֵל ועגנה בִּנְמַל עַכּוֹ, ועלֶיה רק דלת אַחַת לְבֵית המִקדש. The ship arrived in the Land of Israel and docked at the port of Acre, with only one door to the Temple. נִיקָנוֹר ישב על החוף והִבּיט אל הים בְּעֶצב: אֵי שָם, בְּלֵב ים, טבעה הדלת היקרה לְבֵית המִקדש. Nikanor sat on the beach and looked at the sea in sadness: somewhere, in the heart of the sea, the precious door to the temple had sunk. עכשיו תִהיה רק דלת אחת לַשַער, ודלת אחת תִהיה חסֵרה, כמו שֵן שֶנָשרה. Now there will be only one door to the gate, and one door will be missing, like a fallen tooth. זה יֵירָאֶה נורא. It will look terrible. דְמָעות הֵציפו אֶת עֵינָיו. הוא הִבִּיט אל הים וּבכה.

פתאום, מִבַּעַד לַדמעות, ראה עֶצם מוזר מִתרומם ועולֶה מִתַחת לְדוֹפֶן הספינה העוגֶנת בַּנָמֵל. Suddenly, through tears, he saw a strange object rise and rise under the wall of the ship moored in the harbor.

האִם זוֹ סירה? is this a boat לא, העֶצם שָטוּח מִדַי. No, the bone is too flat.

דג גדול? לא, לִוְויָיתן איננוּ מרוּבּע. No, Leviathan is not square.

צב ענק? A giant turtle? לא וָלא.

נִיקָנוֹר הִתקרב אל קַו המים והִצליח לְזַהוֹת אֶת החֵפֶץ שהִתרומם ועלָה מִתַחת לְדוֹפֶן הספינה – זאת הייתה הדלת היקרה, הדלת לְשַעֲרֵי נִיקָנוֹר. Niknor approached the waterline and was able to identify the object that had risen and ascended under the side of the ship - it was the precious door, the door to the Niknor gates. הדלת של בֵּית המִקדש הִגיעה לְאֶרץ יִשְׂרָאֵל.

ויש אומרים שאֶת הדלת שנִזרְקה לַים בלעה חַיַית הים – דג ענקי ואולי אפילו מִפלצת, וּבָרֶגע שנִיקָנוֹר עמד על החוף, הִגיעה חיית הים וְהֵקיאה אֶת הדלת לַיַבָּשה – לְחוף עַכּוֹ. And it is said that the door thrown into the sea was swallowed up by the beast of the sea - a giant fish and perhaps even a monster, and as soon as Niknor stood on the shore, the sea beast came and vomited the door to land - to the shore of Acre.

מְסַפּרים שֶכּל שַעֲרֵי בַּית המִקדש היו עשׂוּיים זהב ורק שַעֲרֵי נִיקָנוֹר היו עשׂוּיים נחושת, וְלמרות זאת זהרו יותר מִכּולם והיו המפוֹארים והמַרשימים בְּיותר. Numbers that all the gates of the temple were made of gold and only the gates of Niknor were made of copper, and yet they shone more brightly than all of them and were the most glorious and impressive.