×

Nós usamos os cookies para ajudar a melhorar o LingQ. Ao visitar o site, você concorda com a nossa política de cookies.


image

Israeli TV shows, פגישה עם רוני קובן | אורלי וילנאי (1)

פגישה עם רוני קובן | אורלי וילנאי (1)

אורלי וילנאי מוכרת בשנים האחרונות בעיקר כחצי הנשי

מהמותג התקשורתי "אורלי וגיא".

יחד עם בן זוגה, גיא מרוז,

היא מנהלת מאבקים מתוקשרים אמיצים שגם פגעו קשות בבריאותה

והביאו אותה לסף מוות.

אורלי וילנאי היא האורחת שלי הערב.

שלום.

שלום. -מישהו בבית? -זה פה, זה פה.

כמה יפה אצלך, רוני.

כן, שינינו משהו בריהוט.

וואי, כיף שאת פה, תודה שבאת.

אוי ואבוי. או-אה.

זה נראה כמו קיר של פריקים כזה ש...

סתם, לא. אני מאוד אוהבת את התכנית שלך

אבל לראות את עצמי זה קצת מלחיץ.

אז לפני הפתיחה, אני...

יש פרט אחד שגיליתי בתחקיר, כי אנחנו באמת מכירים כבר שנים,

שלא ידעתי,

שאת התחלת את הקריירה שלך בתקשורת ב...

עבדתי ב"דבר", עבדתי ב"עולם האישה"... -טלוויזיה.

טלוויזיה, ב"חינוכית", הנחיתי את...

מה?

ערוץ הקניות.

זה אחרי. כן, זה פרט שאני מדחיקה, אבל כן.

כן, ראיתי, ניסית פה למוסס אותו.

תשמע, אני מכרתי שם דברים...

אני קניתי את כל מה שמכרתי

כי הייתי חייבת לשכנע את עצמי.

עכשיו, השגנו איזה קטע מדהים ש... -לא נכון.

לא, לא נעשה לך את זה, לא נרד,

אבל את סיפרת

שהתקופה בערוץ הקניות

לימדה אותך כן דבר אחד חשוב

וזה... -לא לסתום את הפה.

לדבר על... את מסוגלת

לדבר על כל דבר

לפחות 12 דקות בטלוויזיה.

תשמע, המשימה שם הייתה

לא לשתוק יותר מעשר שניות

בין פריט לפריט, אוקיי?

אז אתה לומד, אתה מפתח מיומנות דיבור

אין סופית על כל דבר. -אני רוצה לבחון

אם עדיין יש לך אותה.

אל אלוהים, בוא נבדוק. -משחק קטן, טוב? -כן.

אני זורק לך נושא ואת מוכרת עד שאני עוצר אותך. -טוב.

פיצה לכלבים.

אוקיי, אז מדובר בפיצה חדשנית

שעשויה מחומרים טבעיים במיוחד, מיועד גם לכלבים טבעוניים

ולכן הפיצה הזו היא פיצה מיוחדת.

הקוטר שלה הוא 35 סנטימטרים

ואפשר לאכול אותה בחתיכות קטנות,

כדי לחלק אותה גם בין כל הכלבים שנמצאים בבית.

זה מספיק לך?

גלולה שהופכת כל אחד שבולע אותה לטבעוני.

הגלולה הזו תספק לכם לא רק את תחושת השובע

והגועל מבשר אלא גם את התובנה

שלאכול בעלי חיים זה הדבר הכי מיותר שיש.

הלא אתם לא רוצה לחיות מסבל... -מדהים, אני יכול לקנות ממך הכול.

השאלה האם אני יכול לקנות ממך

טוסטר סלפי,

מצלם תמונה שלך ומטביע אותה על הטוסט.

עד כאן. -יש דבר כזה. -עד כאן, רוני.

לא, טוסטר סלפי, תני לי את זה.

באמת? אני חייבת לקנות. -גם אני. נו?

טוסטר סלפי,

גם לאכול וגם לראות את עצמך אוכל בו-זמנית.

לא יודעת. -יאללה, בואי נתחיל. -קדימה.

אורלי, שלום. -שלום, רוני. -אני באמת שמח שבאת.

צריך להגיד שאנחנו מכירים כבר שנים,

בעצם נפגשנו כשהצטרפתי למערכת "עובדה",

אני אפילו זוכר את המפגש הראשון. קראו לי למדוד איזה בגדים לפרומו,

צילמו איזה פרומו, עמדתי מאחורי הפרגוד,

ניסיתי לדחוס את עצמי למה שהמלבישה הכינה

ופתאום אני שומע קול, מישהי נכנסת כמו רוח סערה לחדר

ואומרת, יאללה, אין לי זמן, מהר, מהר,

יש איזו משפחה שעומדים לזרוק אותה מהבית

ואני חייבת לטוס אליהם עכשיו.

זה נשמע כמוך. -יכול להיות.

ואת יודעת מה התכונה שלך

שבאמת הייתה נראית לי מאז הכי מעוררת השראה?

הפטאליות.

ההליכה עד הסוף, היכולת שלך לא לראות שום קיר,

פשוט לעבור דרך הקירות כאילו הם לא שם

ורוב השנים את התנהלת כאילו את חסרת פחד.

אני לא יודעת אם חסרת פחד זאת ההגדרה.

אני מפחדת מהמון... אגב, אני בן אדם מאוד חרדתי,

אבל כשיש לי משימה, אני לא מפחדת

לעשות כמעט הכול בדרך כדי להגשים אותה.

כמעט הכול או הכול?

כמעט הכול, עד גבול ה... לא, אתה יודע מה?

גם החוק, תלוי איפה.

החוק, ומה עם העובדות?

העובדות, ודאי. העובדות הן נר לרגליי תמיד.

אבל אני רוצה להתחיל, באמת, בעבודה. -כן.

במסלול המקצועי שלך

ובתפקיד שעל פניו הוא הכי לא סקסי ואת עשית ממנו מפעל חיים

וזה התפקיד של כתבת הרווחה, שהתחלת איתו בערוץ הראשון.

קודם כול, נורא שמחתי שנתנו לי משהו,

אמרתי לך, אני נורא רציתי.

בהתחלה הוועדים החרימו אותי וזה,

זה בכלל לא היה ברור שאני אעבוד, אבל אז,

כשנתנו לי את תפקיד כתבת הרווחה,

ירדתי ברוממה, למטה, לחפש דברים.

אמרתי, הכי טוב זה שטח. מה זה שטח?

נרד מתחת לבניין. -אוקיי.

וגיליתי שם עוני מחפיר, מתחת לבניין של רוממה בירושלים.

והתחלתי לברר והתחלתי לשאול ולהיפגש

והבנתי שיש כאן דבר עצום ושהמלחמה האמיתית נמצאת פה,

לא בתפקיד של הכתב הצבאי. -הייתה לך איזושהי היכרות

עם ישראל השנייה, הנחשלת, ה... לפני זה?

או שלא היה לך מושג לאיפה את צוללת? -תראה,

אני דור שלישי לתל אביבים, כלומר,

אבא שלי ואימא שלי נולדו בתל אביב,

סבא שלי נולד בתל אביב, אני נולדתי בתל אביב.

לא אגיד לך... הוריי היו שני עובדי מדינה... שהיינו עשירים,

אבל שום דבר לא היה חסר לנו. לא הכרתי את זה.

כן הכרתי את מה שאני מכנה "קללת החמלה".

משהו שאני נולדתי איתו, ש...

נגיד, הייתי קונה נעליים לפי כמה שהמוכר נראה היה לי עני.

וקניתי נעליים מכוערות בצורה מחרידה

כי חשבתי שהמוכר צריך את הכסף.

אז זה משהו שתמיד, ככה, בתור ילדה קטנה ישב כאן.

אני יודע שהיו לך מאות סיפורים שליווית

וכולם בצבעים עזים ונשארים בראש,

יש סיפור אחד על אישה שמכרה את גופה

והיא בהיריון.

כן, היא פונה אליי,

היא אומרת שהיא לא יכולה להפסיק לעבוד

כי היא צריכה לממן את העובר שעוד מעט ייוולד

והיא במצב נורא קשה אבל היא חייבת לצאת מהעולם הזה.

ואני מגיעה אליה כשהסרסור יושב בחדר השני

והיא מספרת ומתוודה על כל מה שקורה

וזה ברור שחייבים להוציא אותה משם

וכל מי שמכיר את עולם הזנות יודע

שזה באמת מדרון שכל כך קשה

לצאת ממנו, להפסיק להחליק בו,

והיה תהליך מאוד ארוך

של לעבור דירה, של לצאת, של שיקום, זה...

אתה יודע, זה אף פעם לא דבר אחד, זה תמיד ליווי, יד ביד.

אני עושה ארבעה סיפורים ל... שלושה סיפורים ל"עובדה" בעונה

וחודש אחר כך לא יכול להתאושש.

באמת? -כשהם קשים, כשהסיפורים קשים.

איך את מחזיקה מעמד, אני לא מבין, איך זה לא...

תראה, אני מתאשפזת לא מעט.

אני בשנים האחרונות חולה,

אם תרצה, על זה אני יכולה לדבר יממה.

אני חושבת שהעיסוק שלי בדברים הקשים

נותן לך פרופורציות לחיים.

זאת אומרת, אפילו כשאני יושבת... שוכבת בטיפול נמרץ

ואפילו בסוג של סכנת חיים

אני אומרת לעצמי, יש אנשים שקשה להם יותר.

אבל אני יודע שהיום את במקום אחר בחיים. -נכון.

זאת אומרת, למדת להרפות. -טיפה.

ומרתק אותי לשמוע מה הדבר, מה הייתה הנקודה

שמשהו גרם לך לעצור.

לקחת חופש מתכנית הבוקר...

אני חושבת שזה שילוב של התבגרות

ושל בגידת הגוף

ושל... -בגידת הגוף? -כן.

יש משהו נורא מאכזב בבגידת הגוף.

אתה יודע, הגוף שלי תמיד היה משהו שהוא...

אי אפשר לעצור אותו, כלומר, זה לא ישנים בלילה,

ועושים מיליון כתבות ורצים...

ופתאום

אין, זה לא...

אתה יודע שהרופא, כשאבחנו לי את ה...

אבחנו את המחלה שלי,

אמר לי, אני יושב פה מול תמונת הסי-טי,

של הריאות, זה היה באותו זמן,

ואין שום קשר בין האישה שזאת התמונה שלה

לאישה שיושבת מולי.

זאת אומרת, אני כאילו שומרת על איזה פאסון,

אבל הגוף בסופו של דבר מכריע.

ואי אפשר. -מה, מה ראו בסי-טי?

ראו בסי-טי...

אבחנו מחלה שנקראת צ'רג שטראוס.

הרופא, דוקטור רון היה בטוח שיש לי סרטן ריאות

כי... דם, לא חשוב, אני לא אכנס לפרטים,

אז הוא אמר לי, הבשורה הטובה היא שזה לא סרטן הריאות,

הרעה היא שזה צ'רג שטראוס,

זאת מחלה אוטו-אימונית שפוגעת באיברים פנימיים,

זה היה הלב, הריאות, הדם, העור, ה...

אסתמה, סינוסיטיס... המון, המון דברים

שככה, לפי הפרוטוקול, קורים אצלי במשך תשע השנים האחרונות.

ואת זוכרת אבל את הרגע שאמרת, זהו, די?

זה לא היה רגע.

זה לא היה רגע, זה תהליך.

תשמע, אני גם במקום, טפו טפו טפו,

נורא טוב בחיים, יש לי אהבה גדולה,

יש לי שני ילדים קסומים, אחד מהם ביולוגי שלי. -תכף נהפוך כוסות.

השני אומנה

ונורא כיף לי להשקות עציצים ולהכין להם ארוחת צהריים, זה...

זה דבר שחלמתי עליו שנים בתוך הוורקוהוליקיות. -מי היה מאמין.

והשאר היסטוריה. אז בואי נעשה מעבר. -טוב.

אני אקח אותך עכשיו לחדר.

אני אגיד לך אחרי השאיבה כמה ביציות שאבו

ומחר אחרי הצהריים נהיה איתך בקשר

ונגיד לך כמה הפריות היו.

בסדר? -אוקיי, תודה.

פרופסור לברן, הפעם אנחנו נורא נשמח אם גם יהיה ילד, אז...

מאמי. -טוב, שיהיה בהצלחה. -מאמי שלי. -מאמי.

הו, איזה סיפור אהבה!

מאמי... -זה עדיין כואב.

אורלי, בהצלחה.

אוקיי.

מה? איך זה להסתכל על זה?

זה קשה נורא, לראות את עצמך. -לסרט קוראים "זוג או ילד".

את יודעת, באמת, אני ראיתי את הסרט פעם ראשונה

השבוע, ודיברתם באמת על נושא שבזמנו הוא היה מושתק

ומפה החשיבות האדירה שלו,

כי חצי מדינה עוברת טיפולי הפריה...

מצד שני, אני ראיתי את זה

ואני מודה שאני חלק מהזמן הרגשתי חוסר נוחות.

זאת אומרת אמרתי לעצמי, למה היא צריכה את החשיפה הזאת?

או, זה סרט שבאמת, הוא נכנס לך לשחלות, כאילו,

בכל מיני מובנים.

ואני עוד בחרתי את אחד הקטעים הקלים,

בהמשך הסרט... כי באמת חסתי עלייך.

את מצולמת כשאומרים לך שלעובר אין דופק

והמצלמה ממשיכה לתעד אותך בהפלה

ורופא אחד אומר, את זה לא היית צריך לצלם.

אני חושב על עצמי, על החיים שלי,

על הילדים שהבאתי...

אל תחוס עליי. אתה יודע, כשבחרתי במקום הזה של...

להיות עיתונאית ולהתפרסם מתוקף היותי עיתונאית,

יש לזה מחיר, לא...

אתה יודע מה? זה לא מחיר בכלל.

יש פה משימה ויש פה חשיבות למקום שבו אני נמצאת.

אני יכולה בקלות לקחת זוג וללוות אותו בתהליך ההפריה

ולשפוך את מעיו בפני הצופים, אבל אני עוברת את זה

ואני יודעת איך זה נראה ונקודת המבט שלי

יכולה לתת הרבה כוח לאנשים ולהכווין אותם.

אני התחלתי את זה בזה שהתחלתי טיפולי הפריה

ופתאום ראיתי את התורים האדירים לבדיקות הדם

ואמרנו לעצמנו, גיא ואני,

תקשיבו, יש פה תופעה שאף אחד לא מדבר עליה.

חצי מדינה עוברת טיפולי הפריה, ושקט!

ומה שעובר על הנשים ומה שעובר על הגברים ומה...

כל כך הרבה דברים שצריך לדבר עליהם. -זה אני מסכים איתך.

רגע. -אבל יש כל כך הרבה החלטות שאפשר לקבל,

לצלם ואז... -אז תקשיב. -או לא לצלם.

לא להכניס ב... לצלם ולא להכניס בעריכה.

הלכנו לערוץ עשר... -וכאילו בסוף,

אתם, זה מרגיש שאתם מכניסים את הכול.

לא הכול. -אוקיי. -אבל אני אתן לך דוגמה להפלה.

אני הבנתי שמשהו לא בסדר עם העובר

וצלצלתי לגיא ואמרתי לו, אני חושבת שהעובר מת, בוא,

ותביא איתך את המצלמה. והוא אמר, אני בחיים לא מביא את זה.

אני בשום אופן לא מסכים לצלם את זה.

ואמרתי לו, אני מבקשת שתביא, הוא לא הסכים,

הוצאתי את הטלפון הנייד שלי וצילמתי את הסיטואציה,

כי בסיטואציה הזאת... -שזה רגע קיצוני מאוד, תודי.

הוא מאוד קיצוני, אבל אתה יודע, הוא עזר לי.

ואני יודע כמה זה היה חשוב לך.

הוא עזר לי באותו רגע, כי פתאום הייתי

באיזה תפקיד שהוא לא האישה שמאבדת את העובר שלה. -הבנתי.

זה שם איזה... -אלא פתאום זה נתן לי... כן,

וגם אחר כך... שוב, זה נושא שגם כמעט כל אישה עוברת אותו,

הפלה, זה דבר שצריך לדבר עליו.

המון זוגות באו ואמרו לי אחר כך, גברים בעיקר,

וואו, לא ידענו שזה מה שהיא עוברת,

לא ידענו איך נראות הזריקות, לא ידענו מה עובר על הנפש.

יש משהו בדבר הזה שנותן לאנשים הרבה מאוד כוח

וממני הוא לא גרע.

זאת אומרת, זה לא שהצטלמתי בעירום

או הכנסתי מישהו לחדר המיטות שלי.

הארתי זווית נורא חשובה

בחיים של כל כך הרבה אנשים במדינת ישראל

ועשיתי את זה מהניסיון שלי.

איך את מסתכלת על כל המסע הזה בדיעבד, שעשיתם?

בשביל ילד? -תראה, היום אני מודה לאלוהים

על כל כישלון כזה.

זאת אומרת, היום, כשאנחנו חובקים את הילד המתוק שלנו,

כבר בן חמש ושבוע,

הגיע אלינו בגיל שנתיים, אנחנו משפחת אומנה,

אז אני אומרת לעצמי, איזה מזל שלא נכנסתי להיריון.

איזה מזל שכל הדברים האלה לא הצליחו,

כי זה כנראה היה אמור לקרות.

גם כל התהליך הזה הביא אותך למצב בריאותי קטסטרופלי.

אני לא יודעת מה הביא למה כי אני הייתי חולה עוד לפני קצת.

אבל אין ספק שזה היה רע. -אבל אחרי ההפלה, חודשיים,

חודש, חודשיים אחרי ההפלה יש לך שני אירועי לב, נכון?

נכון, נכון. -שני צנתורים, טיפול נמרץ. -נכון.

אני חושב שאחד הדברים המדהימים מבחינתי, בסרט,

זה ההישאבות שלך ושל גיא לתוך זה.

זאת אומרת, לגיא יש שלושה ילדים,

לך יש ילד. -גיא כבר סבא.

אתם אנשים... סבא? באמת? -כן. סבא גיא הראשון, הוא טוען.

אז מזל טוב. -תודה. -שניכם סופר ליברליים,

מודרניים, אבל כשאתם מגיעים לנושא של ילד,

כאילו משהו קדום השתלט עליכם.

כדי שתהיו משפחה, אתם חייבים ילד ביולוגי.

כשהוא מציע אימוץ, את אומרת לו, אולי תשקול גירושים?

וכשזה מצליח ויש היריון לכמה חודשים,

גיא אומר לך,

אנחנו ככל האדם.

יש משהו במסע הזה, של הפריות,

שהוא... אתה מאבד את הצפון.

פגישה עם רוני קובן | אורלי וילנאי (1)

אורלי וילנאי מוכרת בשנים האחרונות בעיקר כחצי הנשי

מהמותג התקשורתי "אורלי וגיא".

יחד עם בן זוגה, גיא מרוז,

היא מנהלת מאבקים מתוקשרים אמיצים שגם פגעו קשות בבריאותה

והביאו אותה לסף מוות.

אורלי וילנאי היא האורחת שלי הערב.

שלום.

שלום. -מישהו בבית? -זה פה, זה פה.

כמה יפה אצלך, רוני.

כן, שינינו משהו בריהוט.

וואי, כיף שאת פה, תודה שבאת.

אוי ואבוי. או-אה.

זה נראה כמו קיר של פריקים כזה ש...

סתם, לא. אני מאוד אוהבת את התכנית שלך

אבל לראות את עצמי זה קצת מלחיץ.

אז לפני הפתיחה, אני...

יש פרט אחד שגיליתי בתחקיר, כי אנחנו באמת מכירים כבר שנים,

שלא ידעתי,

שאת התחלת את הקריירה שלך בתקשורת ב...

עבדתי ב"דבר", עבדתי ב"עולם האישה"... -טלוויזיה.

טלוויזיה, ב"חינוכית", הנחיתי את...

מה?

ערוץ הקניות.

זה אחרי. כן, זה פרט שאני מדחיקה, אבל כן.

כן, ראיתי, ניסית פה למוסס אותו.

תשמע, אני מכרתי שם דברים...

אני קניתי את כל מה שמכרתי

כי הייתי חייבת לשכנע את עצמי.

עכשיו, השגנו איזה קטע מדהים ש... -לא נכון.

לא, לא נעשה לך את זה, לא נרד,

אבל את סיפרת

שהתקופה בערוץ הקניות

לימדה אותך כן דבר אחד חשוב

וזה... -לא לסתום את הפה.

לדבר על... את מסוגלת

לדבר על כל דבר

לפחות 12 דקות בטלוויזיה.

תשמע, המשימה שם הייתה

לא לשתוק יותר מעשר שניות

בין פריט לפריט, אוקיי?

אז אתה לומד, אתה מפתח מיומנות דיבור

אין סופית על כל דבר. -אני רוצה לבחון

אם עדיין יש לך אותה.

אל אלוהים, בוא נבדוק. -משחק קטן, טוב? -כן.

אני זורק לך נושא ואת מוכרת עד שאני עוצר אותך. -טוב.

פיצה לכלבים.

אוקיי, אז מדובר בפיצה חדשנית

שעשויה מחומרים טבעיים במיוחד, מיועד גם לכלבים טבעוניים

ולכן הפיצה הזו היא פיצה מיוחדת.

הקוטר שלה הוא 35 סנטימטרים

ואפשר לאכול אותה בחתיכות קטנות,

כדי לחלק אותה גם בין כל הכלבים שנמצאים בבית.

זה מספיק לך?

גלולה שהופכת כל אחד שבולע אותה לטבעוני.

הגלולה הזו תספק לכם לא רק את תחושת השובע

והגועל מבשר אלא גם את התובנה

שלאכול בעלי חיים זה הדבר הכי מיותר שיש.

הלא אתם לא רוצה לחיות מסבל... -מדהים, אני יכול לקנות ממך הכול.

השאלה האם אני יכול לקנות ממך

טוסטר סלפי,

מצלם תמונה שלך ומטביע אותה על הטוסט.

עד כאן. -יש דבר כזה. -עד כאן, רוני.

לא, טוסטר סלפי, תני לי את זה.

באמת? אני חייבת לקנות. -גם אני. נו?

טוסטר סלפי,

גם לאכול וגם לראות את עצמך אוכל בו-זמנית.

לא יודעת. -יאללה, בואי נתחיל. -קדימה.

אורלי, שלום. -שלום, רוני. -אני באמת שמח שבאת.

צריך להגיד שאנחנו מכירים כבר שנים,

בעצם נפגשנו כשהצטרפתי למערכת "עובדה",

אני אפילו זוכר את המפגש הראשון. קראו לי למדוד איזה בגדים לפרומו,

צילמו איזה פרומו, עמדתי מאחורי הפרגוד,

ניסיתי לדחוס את עצמי למה שהמלבישה הכינה

ופתאום אני שומע קול, מישהי נכנסת כמו רוח סערה לחדר

ואומרת, יאללה, אין לי זמן, מהר, מהר,

יש איזו משפחה שעומדים לזרוק אותה מהבית

ואני חייבת לטוס אליהם עכשיו.

זה נשמע כמוך. -יכול להיות.

ואת יודעת מה התכונה שלך

שבאמת הייתה נראית לי מאז הכי מעוררת השראה?

הפטאליות.

ההליכה עד הסוף, היכולת שלך לא לראות שום קיר,

פשוט לעבור דרך הקירות כאילו הם לא שם

ורוב השנים את התנהלת כאילו את חסרת פחד.

אני לא יודעת אם חסרת פחד זאת ההגדרה.

אני מפחדת מהמון... אגב, אני בן אדם מאוד חרדתי,

אבל כשיש לי משימה, אני לא מפחדת

לעשות כמעט הכול בדרך כדי להגשים אותה.

כמעט הכול או הכול?

כמעט הכול, עד גבול ה... לא, אתה יודע מה?

גם החוק, תלוי איפה.

החוק, ומה עם העובדות?

העובדות, ודאי. העובדות הן נר לרגליי תמיד.

אבל אני רוצה להתחיל, באמת, בעבודה. -כן.

במסלול המקצועי שלך

ובתפקיד שעל פניו הוא הכי לא סקסי ואת עשית ממנו מפעל חיים

וזה התפקיד של כתבת הרווחה, שהתחלת איתו בערוץ הראשון.

קודם כול, נורא שמחתי שנתנו לי משהו,

אמרתי לך, אני נורא רציתי.

בהתחלה הוועדים החרימו אותי וזה,

זה בכלל לא היה ברור שאני אעבוד, אבל אז,

כשנתנו לי את תפקיד כתבת הרווחה,

ירדתי ברוממה, למטה, לחפש דברים.

אמרתי, הכי טוב זה שטח. מה זה שטח?

נרד מתחת לבניין. -אוקיי.

וגיליתי שם עוני מחפיר, מתחת לבניין של רוממה בירושלים.

והתחלתי לברר והתחלתי לשאול ולהיפגש

והבנתי שיש כאן דבר עצום ושהמלחמה האמיתית נמצאת פה,

לא בתפקיד של הכתב הצבאי. -הייתה לך איזושהי היכרות

עם ישראל השנייה, הנחשלת, ה... לפני זה?

או שלא היה לך מושג לאיפה את צוללת? -תראה,

אני דור שלישי לתל אביבים, כלומר,

אבא שלי ואימא שלי נולדו בתל אביב,

סבא שלי נולד בתל אביב, אני נולדתי בתל אביב.

לא אגיד לך... הוריי היו שני עובדי מדינה... שהיינו עשירים,

אבל שום דבר לא היה חסר לנו. לא הכרתי את זה.

כן הכרתי את מה שאני מכנה "קללת החמלה".

משהו שאני נולדתי איתו, ש...

נגיד, הייתי קונה נעליים לפי כמה שהמוכר נראה היה לי עני.

וקניתי נעליים מכוערות בצורה מחרידה

כי חשבתי שהמוכר צריך את הכסף.

אז זה משהו שתמיד, ככה, בתור ילדה קטנה ישב כאן.

אני יודע שהיו לך מאות סיפורים שליווית

וכולם בצבעים עזים ונשארים בראש,

יש סיפור אחד על אישה שמכרה את גופה

והיא בהיריון.

כן, היא פונה אליי,

היא אומרת שהיא לא יכולה להפסיק לעבוד

כי היא צריכה לממן את העובר שעוד מעט ייוולד

והיא במצב נורא קשה אבל היא חייבת לצאת מהעולם הזה.

ואני מגיעה אליה כשהסרסור יושב בחדר השני

והיא מספרת ומתוודה על כל מה שקורה

וזה ברור שחייבים להוציא אותה משם

וכל מי שמכיר את עולם הזנות יודע

שזה באמת מדרון שכל כך קשה

לצאת ממנו, להפסיק להחליק בו,

והיה תהליך מאוד ארוך

של לעבור דירה, של לצאת, של שיקום, זה...

אתה יודע, זה אף פעם לא דבר אחד, זה תמיד ליווי, יד ביד.

אני עושה ארבעה סיפורים ל... שלושה סיפורים ל"עובדה" בעונה

וחודש אחר כך לא יכול להתאושש.

באמת? -כשהם קשים, כשהסיפורים קשים.

איך את מחזיקה מעמד, אני לא מבין, איך זה לא...

תראה, אני מתאשפזת לא מעט.

אני בשנים האחרונות חולה,

אם תרצה, על זה אני יכולה לדבר יממה.

אני חושבת שהעיסוק שלי בדברים הקשים

נותן לך פרופורציות לחיים.

זאת אומרת, אפילו כשאני יושבת... שוכבת בטיפול נמרץ

ואפילו בסוג של סכנת חיים

אני אומרת לעצמי, יש אנשים שקשה להם יותר.

אבל אני יודע שהיום את במקום אחר בחיים. -נכון.

זאת אומרת, למדת להרפות. -טיפה.

ומרתק אותי לשמוע מה הדבר, מה הייתה הנקודה

שמשהו גרם לך לעצור.

לקחת חופש מתכנית הבוקר...

אני חושבת שזה שילוב של התבגרות

ושל בגידת הגוף

ושל... -בגידת הגוף? -כן.

יש משהו נורא מאכזב בבגידת הגוף.

אתה יודע, הגוף שלי תמיד היה משהו שהוא...

אי אפשר לעצור אותו, כלומר, זה לא ישנים בלילה,

ועושים מיליון כתבות ורצים...

ופתאום

אין, זה לא...

אתה יודע שהרופא, כשאבחנו לי את ה...

אבחנו את המחלה שלי,

אמר לי, אני יושב פה מול תמונת הסי-טי,

של הריאות, זה היה באותו זמן,

ואין שום קשר בין האישה שזאת התמונה שלה

לאישה שיושבת מולי.

זאת אומרת, אני כאילו שומרת על איזה פאסון,

אבל הגוף בסופו של דבר מכריע.

ואי אפשר. -מה, מה ראו בסי-טי?

ראו בסי-טי...

אבחנו מחלה שנקראת צ'רג שטראוס.

הרופא, דוקטור רון היה בטוח שיש לי סרטן ריאות

כי... דם, לא חשוב, אני לא אכנס לפרטים,

אז הוא אמר לי, הבשורה הטובה היא שזה לא סרטן הריאות,

הרעה היא שזה צ'רג שטראוס,

זאת מחלה אוטו-אימונית שפוגעת באיברים פנימיים,

זה היה הלב, הריאות, הדם, העור, ה...

אסתמה, סינוסיטיס... המון, המון דברים

שככה, לפי הפרוטוקול, קורים אצלי במשך תשע השנים האחרונות.

ואת זוכרת אבל את הרגע שאמרת, זהו, די?

זה לא היה רגע.

זה לא היה רגע, זה תהליך.

תשמע, אני גם במקום, טפו טפו טפו,

נורא טוב בחיים, יש לי אהבה גדולה,

יש לי שני ילדים קסומים, אחד מהם ביולוגי שלי. -תכף נהפוך כוסות.

השני אומנה

ונורא כיף לי להשקות עציצים ולהכין להם ארוחת צהריים, זה...

זה דבר שחלמתי עליו שנים בתוך הוורקוהוליקיות. -מי היה מאמין.

והשאר היסטוריה. אז בואי נעשה מעבר. -טוב.

אני אקח אותך עכשיו לחדר.

אני אגיד לך אחרי השאיבה כמה ביציות שאבו

ומחר אחרי הצהריים נהיה איתך בקשר

ונגיד לך כמה הפריות היו.

בסדר? -אוקיי, תודה.

פרופסור לברן, הפעם אנחנו נורא נשמח אם גם יהיה ילד, אז...

מאמי. -טוב, שיהיה בהצלחה. -מאמי שלי. -מאמי.

הו, איזה סיפור אהבה!

מאמי... -זה עדיין כואב.

אורלי, בהצלחה.

אוקיי.

מה? איך זה להסתכל על זה?

זה קשה נורא, לראות את עצמך. -לסרט קוראים "זוג או ילד".

את יודעת, באמת, אני ראיתי את הסרט פעם ראשונה

השבוע, ודיברתם באמת על נושא שבזמנו הוא היה מושתק

ומפה החשיבות האדירה שלו,

כי חצי מדינה עוברת טיפולי הפריה...

מצד שני, אני ראיתי את זה

ואני מודה שאני חלק מהזמן הרגשתי חוסר נוחות.

זאת אומרת אמרתי לעצמי, למה היא צריכה את החשיפה הזאת?

או, זה סרט שבאמת, הוא נכנס לך לשחלות, כאילו,

בכל מיני מובנים.

ואני עוד בחרתי את אחד הקטעים הקלים,

בהמשך הסרט... כי באמת חסתי עלייך.

את מצולמת כשאומרים לך שלעובר אין דופק

והמצלמה ממשיכה לתעד אותך בהפלה

ורופא אחד אומר, את זה לא היית צריך לצלם.

אני חושב על עצמי, על החיים שלי,

על הילדים שהבאתי...

אל תחוס עליי. אתה יודע, כשבחרתי במקום הזה של...

להיות עיתונאית ולהתפרסם מתוקף היותי עיתונאית,

יש לזה מחיר, לא...

אתה יודע מה? זה לא מחיר בכלל.

יש פה משימה ויש פה חשיבות למקום שבו אני נמצאת.

אני יכולה בקלות לקחת זוג וללוות אותו בתהליך ההפריה

ולשפוך את מעיו בפני הצופים, אבל אני עוברת את זה

ואני יודעת איך זה נראה ונקודת המבט שלי

יכולה לתת הרבה כוח לאנשים ולהכווין אותם.

אני התחלתי את זה בזה שהתחלתי טיפולי הפריה

ופתאום ראיתי את התורים האדירים לבדיקות הדם

ואמרנו לעצמנו, גיא ואני,

תקשיבו, יש פה תופעה שאף אחד לא מדבר עליה.

חצי מדינה עוברת טיפולי הפריה, ושקט!

ומה שעובר על הנשים ומה שעובר על הגברים ומה...

כל כך הרבה דברים שצריך לדבר עליהם. -זה אני מסכים איתך.

רגע. -אבל יש כל כך הרבה החלטות שאפשר לקבל,

לצלם ואז... -אז תקשיב. -או לא לצלם.

לא להכניס ב... לצלם ולא להכניס בעריכה.

הלכנו לערוץ עשר... -וכאילו בסוף,

אתם, זה מרגיש שאתם מכניסים את הכול.

לא הכול. -אוקיי. -אבל אני אתן לך דוגמה להפלה.

אני הבנתי שמשהו לא בסדר עם העובר

וצלצלתי לגיא ואמרתי לו, אני חושבת שהעובר מת, בוא,

ותביא איתך את המצלמה. והוא אמר, אני בחיים לא מביא את זה.

אני בשום אופן לא מסכים לצלם את זה.

ואמרתי לו, אני מבקשת שתביא, הוא לא הסכים,

הוצאתי את הטלפון הנייד שלי וצילמתי את הסיטואציה,

כי בסיטואציה הזאת... -שזה רגע קיצוני מאוד, תודי.

הוא מאוד קיצוני, אבל אתה יודע, הוא עזר לי.

ואני יודע כמה זה היה חשוב לך.

הוא עזר לי באותו רגע, כי פתאום הייתי

באיזה תפקיד שהוא לא האישה שמאבדת את העובר שלה. -הבנתי.

זה שם איזה... -אלא פתאום זה נתן לי... כן,

וגם אחר כך... שוב, זה נושא שגם כמעט כל אישה עוברת אותו,

הפלה, זה דבר שצריך לדבר עליו.

המון זוגות באו ואמרו לי אחר כך, גברים בעיקר,

וואו, לא ידענו שזה מה שהיא עוברת,

לא ידענו איך נראות הזריקות, לא ידענו מה עובר על הנפש.

יש משהו בדבר הזה שנותן לאנשים הרבה מאוד כוח

וממני הוא לא גרע.

זאת אומרת, זה לא שהצטלמתי בעירום

או הכנסתי מישהו לחדר המיטות שלי.

הארתי זווית נורא חשובה

בחיים של כל כך הרבה אנשים במדינת ישראל

ועשיתי את זה מהניסיון שלי.

איך את מסתכלת על כל המסע הזה בדיעבד, שעשיתם?

בשביל ילד? -תראה, היום אני מודה לאלוהים

על כל כישלון כזה.

זאת אומרת, היום, כשאנחנו חובקים את הילד המתוק שלנו,

כבר בן חמש ושבוע,

הגיע אלינו בגיל שנתיים, אנחנו משפחת אומנה,

אז אני אומרת לעצמי, איזה מזל שלא נכנסתי להיריון.

איזה מזל שכל הדברים האלה לא הצליחו,

כי זה כנראה היה אמור לקרות.

גם כל התהליך הזה הביא אותך למצב בריאותי קטסטרופלי.

אני לא יודעת מה הביא למה כי אני הייתי חולה עוד לפני קצת.

אבל אין ספק שזה היה רע. -אבל אחרי ההפלה, חודשיים,

חודש, חודשיים אחרי ההפלה יש לך שני אירועי לב, נכון?

נכון, נכון. -שני צנתורים, טיפול נמרץ. -נכון.

אני חושב שאחד הדברים המדהימים מבחינתי, בסרט,

זה ההישאבות שלך ושל גיא לתוך זה.

זאת אומרת, לגיא יש שלושה ילדים,

לך יש ילד. -גיא כבר סבא.

אתם אנשים... סבא? באמת? -כן. סבא גיא הראשון, הוא טוען.

אז מזל טוב. -תודה. -שניכם סופר ליברליים,

מודרניים, אבל כשאתם מגיעים לנושא של ילד,

כאילו משהו קדום השתלט עליכם.

כדי שתהיו משפחה, אתם חייבים ילד ביולוגי.

כשהוא מציע אימוץ, את אומרת לו, אולי תשקול גירושים?

וכשזה מצליח ויש היריון לכמה חודשים,

גיא אומר לך,

אנחנו ככל האדם.

יש משהו במסע הזה, של הפריות,

שהוא... אתה מאבד את הצפון.