×

Nous utilisons des cookies pour rendre LingQ meilleur. En visitant le site vous acceptez nos Politique des cookies.


image

Agada Stories, 2 אוי, הימים מתקצרים! (some vocals)

2 אוי, הימים מתקצרים! (some vocals)

זֶה קרה לִפנֵי שנים רַבּוֹת, בּימיו של אדם הרִאשוֹן. הסתיו הרִאשוֹן הִגיע לעוֹלם. רוּחוֹת קרירוֹת הִתחילוּ לִנשוֹב, החצבים פּרחוּ בּפּעם הרִאשוֹנה, השמיִם האפירו, וּפִתאוֹם הימים הִתחילוּ להִתקצר. השמש זרחה מאוּחר יוֹתר ושקעה מוּקדם יוֹתר. שעוֹת האוֹר התמעטו. וּשעוֹת החוֹשך הִתארכוּ.

אוֹי, הימים מִתקצרים! נִבהל אדם הרִאשוֹן. בכּל יוֹם יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר. עוֹד מעט החוֹשך יִבלע לגמרי את השמש. אֵיך אוּכל לִחיוֹת בּלי אוֹר? בּחוֹשך אפּוֹל, לֹא אראֶה כּלוּם, לֹא אוּכל לִקטוֹף פּירוֹת, לֹא אוּכל לצוּד חיוֹת, לֹא אוּכל לעשׂוֹת שוּם דבר. וּמי אשם? אני. בּטח זֶה עוֹנש על החטא שחטאתי. כּשֶׁהייתי בּגן עדן אכלתי מִפּרי עץ הדעת. הפּרי שאלוֹהים אמר שאסוּר בּשוּם אוֹפן לִטעוֹם מִמנוּ, ולכן גוֹרשתי מגן עדן, אני וחווה אישתי. כַּנִראֶה העוֹנש הזֶה לֹא הִספּיק, עכשיו אנחנוּ מקבּלים עוֹד עוֹנש: החוֹשך מִשתלט על העוֹלם.

גם חווה, אִשתוֹ של אדם הרִאשוֹן, נִבהלה מאוֹד. היא רעדה מקוֹר והתייפחה: "מה נעשֶׂה? הימים מִתקצרים וּמִתקצרים, והלֵילוֹת ארוּכּים כּל כּך. בּחשֵכה השיחים נִראים כּמוֹ אריוֹת, הסלעים נִראים כּמוֹ נמרים. זֶה מבהיל. ועוֹד מעט יִהיֶה רק חוֹשך, בּלי קרן אוֹר אחת."

עבר חוֹדש ועוֹד חוֹדש. מִדי יוֹם הִתקצרוּ הימים, וּמִדֵי יוֹם הִבּיטו אדם וחווה בּשמיִם, וּברגע שראוּ שֶׁהשמש שוֹקעת מוּקדם יוֹתר פּרצוּ בּבכי. שנֵיהם בּכוּ והִתפּללוּ לאלוֹהים: "סליחה, אל תעניש אוֹתנוּ בּעוֹנש קשֶׁה כּל כּך. אנחנוּ מבטיחים שמעתה והלאה לֹא נֹאכל מִשוּם עץ אסוּר. נעשֶׂה רק מה שתצווה עלֵינוּ. בּבקשה, תן לנוּ אוֹר."

ואז הִגיעה תקוּפת טבת, עדיין היָה אפלוּלי וקר, ואפילוּ קר יוֹתר מִקוֹדם. עננים כּבדים כּיסוּ את השמיִם. וגשם ירד, וּכבר בּחמש אחר הצהריים היה ערב. אבל יוֹם אחד קרה דבר מדהים: השמש זרחה מעט מוּקדם יוֹתר ושקעה מעט מאוּחר יוֹתר. ויוֹם למחרת שעוֹת האוֹר הִתארכוּ עוֹד מעט, וּביוֹם שאחר כּך הִתארכוּ עוֹד קצת. "את רוֹאה?" אמר אדם לחווה. "זֶה לֹא סוֹף העוֹלם. הימים הִתקצרוּ ועכשיו הם מתחילים להִתארך. זֶה מזכּיר לי מה שקרה לשמש בּיוֹם הרִאשוֹן בּעוֹלם, זוֹכרת?"

"לֹא שכחתי," ענתה חווה, "בּערב הרִאשוֹן היינוּ בּטוּחים שֶׁהשמש שוֹקעת ונעלמת לתמיד. ישבנוּ וּבכינוּ כּל הלילה ולֹא הִצלחנוּ להֵירדם, אבל בּבוֹקר ציפּתה לנוּ הפתעה, השחר עלה, השמש זרחה ושוּב היה אוֹר. ואז הבנוּ: השמש שוֹקעת כּל יוֹם בּערב וזוֹרחת שוּב בּבּוֹקר. בּטח הִתקצרוּת הימים דוֹמָה לִזריחת השמש אחרֵי הלילה הרִאשוֹן. כּל ערב השמש שוֹקעת וּבבוֹקר היא זוֹרחת. וכך גם כּשמגיע הסתיו יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר ויוֹתר שעוֹת חוֹשך, ואחר כּך האוֹר מתחזק עד שֶׁהוּא מנצח."

"זֶה נִפלא," הוֹסיפה חווה, "אמנם עדיין אמצע החוֹרף אבל הימים מתחילים להִתארך וּכבר אפשר להִתכּוֹנן לִתקוּפה יפה של צמיחה וּפריחה."

"אנחנוּ חייבים לחגוֹג את ניצחוֹן האוֹר על החוֹשך," אמר אדם. שמוֹנָה ימים חגגוּ אדם וחווה את חג האוֹר.וּמאז מִדי שנה כּאשר הימים הִתחילוּ להִתארך בּאמצע החוֹרף חגג אדם הרִאשוֹן את חג האוֹר. הוּא ידע שתמיד אחרֵי שֶׁהיוֹם מאפיל השמש חוֹזרת וּמאירה.


2 אוי, הימים מתקצרים! (some vocals) 2 Oh, the days are getting shorter! (some vocals)

זֶה קרה לִפנֵי שנים רַבּוֹת, בּימיו של אדם הרִאשוֹן. This happened many years ago, in the days of the first man. הסתיו הרִאשוֹן הִגיע לעוֹלם. The first autumn has come into the world. רוּחוֹת קרירוֹת הִתחילוּ לִנשוֹב, החצבים פּרחוּ בּפּעם הרִאשוֹנה, השמיִם האפירו, וּפִתאוֹם הימים הִתחילוּ להִתקצר. Cool winds began to blow, the orchards bloomed for the first time, the sky turned gray, and suddenly the days began to shorten. Ventos frios começaram a soprar, os pomares floresceram pela primeira vez, o céu ficou cinza e de repente os dias começaram a encurtar. השמש זרחה מאוּחר יוֹתר ושקעה מוּקדם יוֹתר. The sun shone later and set earlier. O sol brilhou mais tarde e se pôs mais cedo. שעוֹת האוֹר התמעטו. Light hours diminished. As horas do dia diminuíram. וּשעוֹת החוֹשך הִתארכוּ. And the hours of darkness lengthened.

אוֹי, הימים מִתקצרים! Oh, the days are getting shorter! נִבהל אדם הרִאשוֹן. The first person was startled. בכּל יוֹם יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר. There are fewer light hours each day. עוֹד מעט החוֹשך יִבלע לגמרי את השמש. אֵיך אוּכל לִחיוֹת בּלי אוֹר? Como posso viver sem luz? בּחוֹשך אפּוֹל, לֹא אראֶה כּלוּם, לֹא אוּכל לִקטוֹף פּירוֹת, לֹא אוּכל לצוּד חיוֹת, לֹא אוּכל לעשׂוֹת שוּם דבר. In the dark darkness, I will not see anything, I will not be able to pick fruit, I will not be able to hunt animals, I will not be able to do anything. Na escuridão, não verei nada, não poderei colher frutas, não poderei caçar animais, não poderei fazer nada. וּמי אשם? E quem é o culpado? אני. בּטח זֶה עוֹנש על החטא שחטאתי. Certamente esta é uma punição pelo pecado que cometi. כּשֶׁהייתי בּגן עדן אכלתי מִפּרי עץ הדעת. הפּרי שאלוֹהים אמר שאסוּר בּשוּם אוֹפן לִטעוֹם מִמנוּ, ולכן גוֹרשתי מגן עדן, אני וחווה אישתי. The fruit that God said was in no way to be tasted, so I was banished from heaven, me and my wife Hava. כַּנִראֶה העוֹנש הזֶה לֹא הִספּיק, עכשיו אנחנוּ מקבּלים עוֹד עוֹנש: החוֹשך מִשתלט על העוֹלם. Apparently this punishment was not enough, now we get another punishment: darkness takes over the world.

גם חווה, אִשתוֹ של אדם הרִאשוֹן,  נִבהלה מאוֹד. Hava, the wife of the first man, was also very frightened. היא רעדה מקוֹר והתייפחה: "מה נעשֶׂה? She shivered and sobbed, "What have we done? הימים מִתקצרים וּמִתקצרים, והלֵילוֹת ארוּכּים כּל כּך. בּחשֵכה השיחים נִראים כּמוֹ אריוֹת, הסלעים נִראים כּמוֹ נמרים. In the dark the bushes look like lions, the rocks look like tigers. No escuro, os arbustos parecem leões, as rochas parecem tigres. זֶה מבהיל. It's scary. É assustador. ועוֹד מעט יִהיֶה רק חוֹשך, בּלי קרן אוֹר אחת." And soon there will be darkness, without a single ray of light. "

עבר חוֹדש ועוֹד חוֹדש. מִדי יוֹם הִתקצרוּ הימים, וּמִדֵי יוֹם הִבּיטו אדם וחווה בּשמיִם, וּברגע שראוּ שֶׁהשמש שוֹקעת מוּקדם יוֹתר פּרצוּ בּבכי. Every day the days got shorter, and every day Adam and Eve looked up at the sky, and as soon as they saw that the sun was setting earlier they burst into tears. שנֵיהם בּכוּ והִתפּללוּ לאלוֹהים: "סליחה, אל תעניש אוֹתנוּ בּעוֹנש קשֶׁה כּל כּך. They both wept and prayed to God: "Sorry, do not punish us with such a severe punishment. אנחנוּ מבטיחים שמעתה והלאה לֹא נֹאכל מִשוּם עץ אסוּר. We promise that from now on we will not eat from any forbidden tree. נעשֶׂה רק מה שתצווה עלֵינוּ. בּבקשה, תן לנוּ אוֹר."

ואז הִגיעה תקוּפת טבת, עדיין היָה אפלוּלי וקר, ואפילוּ קר יוֹתר מִקוֹדם. Then came the Tevet period, it was still dark and cold, and even colder than before. עננים כּבדים כּיסוּ את השמיִם. וגשם ירד, וּכבר בּחמש אחר הצהריים היה ערב. And it rained, and already at five o'clock in the afternoon it was evening. אבל יוֹם אחד קרה דבר מדהים: השמש זרחה מעט מוּקדם יוֹתר ושקעה מעט מאוּחר יוֹתר. ויוֹם למחרת שעוֹת האוֹר הִתארכוּ עוֹד מעט, וּביוֹם שאחר כּך הִתארכוּ עוֹד קצת. "את רוֹאה?" "you see?" אמר אדם לחווה. Said Adam to the farm. "זֶה לֹא סוֹף העוֹלם. הימים הִתקצרוּ ועכשיו הם מתחילים להִתארך. The days have shortened and now they are starting to get longer. זֶה מזכּיר לי מה שקרה לשמש בּיוֹם הרִאשוֹן בּעוֹלם, זוֹכרת?" It reminds me of what happened to the sun on the first day of the world, remember? "

"לֹא שכחתי," ענתה חווה, "בּערב הרִאשוֹן היינוּ בּטוּחים שֶׁהשמש שוֹקעת ונעלמת לתמיד. "I did not forget," Hava replied, "on the first evening we were sure that the sun would set and disappear forever. ישבנוּ וּבכינוּ כּל הלילה ולֹא הִצלחנוּ להֵירדם, אבל בּבוֹקר ציפּתה לנוּ הפתעה, השחר עלה, השמש זרחה ושוּב היה אוֹר. We sat and cried all night and could not fall asleep, but in the morning a surprise awaited us, dawn rose, the sun shone and there was light again. ואז הבנוּ: השמש שוֹקעת כּל יוֹם בּערב וזוֹרחת שוּב בּבּוֹקר. Then we realized: the sun sets every day in the evening and shines again in the morning. בּטח הִתקצרוּת הימים דוֹמָה לִזריחת השמש אחרֵי הלילה הרִאשוֹן. Surely the shortening of the days is like the rising of the sun after the first night. כּל ערב השמש שוֹקעת וּבבוֹקר היא זוֹרחת. Every evening the sun sets and in the morning it shines. וכך גם כּשמגיע הסתיו יש פּחוֹת שעוֹת אוֹר ויוֹתר שעוֹת חוֹשך, ואחר כּך האוֹר מתחזק עד שֶׁהוּא מנצח." And so even when autumn comes there are fewer hours of light and more hours of darkness, and then the light grows stronger until it wins. "

"זֶה נִפלא," הוֹסיפה חווה, "אמנם עדיין אמצע החוֹרף אבל הימים מתחילים להִתארך וּכבר אפשר להִתכּוֹנן לִתקוּפה יפה של צמיחה וּפריחה." "It's wonderful," Hava added, "although it is still the middle of winter but the days are starting to lengthen and you can already prepare for a beautiful period of growth and flowering."

"אנחנוּ חייבים לחגוֹג את ניצחוֹן האוֹר על החוֹשך," אמר אדם. "We must celebrate the triumph of light over darkness," Adam said. שמוֹנָה ימים חגגוּ אדם וחווה את חג האוֹר.וּמאז מִדי שנה כּאשר הימים הִתחילוּ להִתארך בּאמצע החוֹרף חגג אדם הרִאשוֹן את חג האוֹר. הוּא ידע שתמיד אחרֵי שֶׁהיוֹם מאפיל השמש חוֹזרת וּמאירה. He knew that always after the day darkens the sun shines again and again.