יונה של זהב A golden dove

שַׁיֶּרֶת אֲנָשִׁים נָעָה בַּדְּרָכִים, A train of people moved along the roads,

כְּבָר כַּמָּה שָׁעוֹת הֵם בַּשֶּׁמֶשׁ הוֹלְכִים. They're been walking in the sun for a few hours.

וּבֵין אַנְשֵׁי הַשַּׁיָּרָה And among the people of the convoy

הוֹלֵךְ גַּם אֶחָד שֶׁלִּבּוֹ לַתּוֹרָה, Goes also one whose heart is to the Torah,

זֶהוּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, הָאָמוֹרָא. This is Rabba Bar Bar Hanna, the Amora.

הַשַּׁיָּרָה מְמַהֶרֶת, יָקָר הוּא הַזְּמַן, The caretaker is in a hurry, precious is time,

הָעִיר הַבָּאָה רְחוֹקָה הִיא מִכָּאן The next town is far from here

וְלָלֶכֶת בָּעֶרֶב הֲרֵי מְסֻכָּן. And to walk in the evening is a dangerous mountain.

בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם כֻּלָּם רְעֵבִים At noon everyone is hungry

וּבְצִלּוֹ שֶׁל אִילָן גָּדוֹל מִתְיַשְּׁבִים. And in the shade of a large tree they sit down.

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּלְרֶגַע נָחִים, Eat and drink and for a moment rest,

אַחַר כָּךְ קָמִים - וְשׁוּב הֵם הוֹלְכִים. Then they get up - and they go again.

הַשַּׁיָּרָה מִתְקַדֶּמֶת חֲצִי שָׁעָה וְיוֹתֵר. The caravan advances half an hour and more.

פִּתְאוֹם רַבָּה בַּר בַּר חָנָה בְּלִבּוֹ אוֹמֵר: Suddenly a lot of bar bar Hanna in his heart says:

רֶגַע, אֵינֶנִּי זוֹכֵר, Wait, I do not remember,

קֹדֶם שֶׁאָכַלְתִּי, וַדַּאי נָטַלְתִּי יָדַיִם. Before I ate, I must have taken my hands.

אַחַר אָכַלְתִּי פִּתָּה וְשָׁתִיתִי מַיִם, Then I ate feta and drank water,

אַחַר כָּךְ אוּלַי עָצַמְתִּי עֵינַיִם, Then maybe I closed my eyes,

אֲבָל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לֹא בֵּרַכְתִּי. But I did not bless the food blessing.

אוֹי לִי! Oh dear! אֵיךְ זֶה שָׁכַחְתִּי? How did I forget that?

אֵין בְּרֵרָה, עָלַי לַחְזֹר לִמְקוֹם הַסְּעוּדָה, There is no choice, I must return to the place of the meal,

לְבָרֵךְ וְלוֹמַר לָאֵל תּוֹדָה. Congratulate and say thank you to God.

אַךְ מָה אֹמַר לַחֲבֵרַי בַּשַּׁיָּרָה? But what did he say to my friends in the song?

הַאִם אֲסַפֵּר בְּדִיּוּק מָה קָרָה? Will I tell you exactly what happened?

אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ: "אֵין צֹרֶךְ לָשׁוּב, I'm afraid they'll say, 'There's no need to go back,

בְּרָכָה בִּמְקוֹם הַסְּעוּדָה - זֶה לֹא חָשׁוּב. Blessing in the place of the meal - it does not matter.

אֵינְךָ חַיָּב לְבָרֵךְ בִּמְקוֹם הָאֲרוּחָה, You do not have to greet at the place of the meal,

בְּכָל מָקוֹם הָאֵל מַאֲזִין לַבְּרָכָה. Everywhere God listens for blessing.

אֵינְךָ צָרִיךְ לַחְזֹר לְאָחוֹר, You do not have to go back,

אֵינֶנּוּ מוּכָנִים כְּלָל לַעֲצֹר." We are not prepared to stop at all. "

יֵשׁ לִי רַעְיוֹן! I have an idea! חָשַׁב הָרַב, The rabbi thought,

אֲסַפֵּר שֶׁשָּׁכַחְתִּי יוֹנָה שֶׁל זָהָב. I will tell you that I forgot a dove of gold.

יוֹנָה שֶׁל זָהָב הִיא יוֹנָה יְקָרָה, A dove of gold is a precious dove,

וְכָךְ יַסְכִּימוּ שֶׁאֵלֵךְ חֲזָרָה. And so they will agree that I will return.

מִיָּד פָּנָה הָרַב לַחֲבֵרָיו: The rabbi immediately turned to his friends:

"הַקְשִׁיבוּ! "Listen! שָׁכַחְתִּי יוֹנָה שֶׁל זָהָב.

אָרוּץ מַהֵר אֶל מְקוֹם הַסְּעוּדָה, rushed to the place of the feast,

וְשָׁם אֶמְצָא אֶת יוֹנָתִי הָאֲבוּדָה." And there I will find my lost dove. "

עָנוּ חֲבֵרָיו: "לֵךְ, כַּמּוּבָן, His friends replied: "Go, of course,

יוֹנָה שֶׁל זָהָב - זֶה לֹא סְתָם עִנְיָן. A dove of gold - it's not just a matter.

חֲזֹר אֶל צֵל הָאִילָן, Return to the shade of the tree,

וְאָנוּ נַעֲצֹר וְנַמְתִּין לְךָ כָּאן." And we will stop and wait for you here. "

רָץ הָרַב אֶל אוֹתוֹ הָאִילָן The rabbi ran to the same tree

שֶׁבְּצִלּוֹ יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל לֹא מִזְּמַן, In whose shadow they sat down to eat not long ago,

וְשָׁם, בְּנַחַת וּבְלִי חִפָּזוֹן, And there, at ease and without haste,

עָמַד לְבָרֵךְ אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. He was about to bless the blessing of food.

סִיֵּם וְרָצָה לַחְזֹר לַשַּׁיָּרָה, Finished and wanted to get back to singing,

אַךְ מָה יַגִּיד לִבְנֵי הַחֲבוּרָה? But what will he say to the members of the gang?

אֵין יוֹנָה וְאֵין גַּם זָהָב,

כֵּיצַד יַסְבִּיר זֹאת לְכָל חֲבֵרָיו? How will he explain this to all his friends?

עָצוּב הוּא מַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, Sad he lowers his eyes,

וּמָה הוּא רוֹאֶה לְרַגְלָיו?

יוֹנָה שֶׁל זָהָב!

הִבִּיט בְּיוֹנַת הַזָּהָב וְאָמַר: He looked at the golden dove and said:

"הִתְרַחֵשׁ לְעֵינַי נֵס נֶהֱדָר, "A great miracle happened before my eyes,

הֲרֵי לִפְנֵי רֶגַע לֹא הָיָה כָּאן דָּבָר." After all, there was no such thing as a moment ago. "

הֵרִים הָרַב אֶת הַיּוֹנָה בְּשִׂמְחָה. The rabbi lifted the dove happily.

עַתָּה יַחְזֹר בְּלִי מְבוּכָה, Now he will return without embarrassment,

וְהַשַּׁיָּרָה תּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּהֲלִיכָה. And the caravan will be able to continue walking.