×

Usamos cookies para ayudar a mejorar LingQ. Al visitar este sitio, aceptas nuestras politicas de cookie.


image

Agada Stories, אפילו הנהר נסוג לפעמים

אפילו הנהר נסוג לפעמים

בּוֹקר אחד הִגעתי לְבֵית המִדרש. השִיעור הראשון היה אמוּר להיות שיעור של הרב פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, רב אהוב עליי בִּמיוחד. הרב עמד בִּמקומו הקבוע, אך מיד פָּתח והִסבּיר שהיום יְלַמֵד בִּמקומו מורֶה אחֵר כֵּיוָון שהוא עצמוֹ יוצא לִמְשׂימה חשובה – לִפְדוֹת שְבוּיִים – כלומר, להחזיר הביתה אנשים שנִתפְּסו בַּשֶבי.

מִדֵי כמה חודָשים נֶחטפו מהיִישוב שלנו ילדים או מבוגרים. החטופים נִכְלְאוּ בִּתְנאים קשים, וּכדי לשחרר אותם נִדרְשו סכומֵי כסף עצוּמים שנֶאספו בקושי. אבָל לא הייתה לנו ברירה.

לִפנֵי כִּשבועיים נֶחטף יוֹסֵף, חברי הטוב. הדאגות לא הִרְפּוּ ממני: איך נוהגים בו? האִם הוא מקבל אוכל? האם מַכּים אותו?

הרב פִּנְחָס הוסיף ואמר שהפעם הוא יוצא לשחרר אֶת יוֹסֵף בֶּן מֹשֶה. אוזניי הִזדַקְפו – הוא עומד לשחרר אֶת יוֹסֵף! אֶת יוֹסֵף שלי! נחשול שִׂמחה הֵציף אותי.

הרב מיהר לצאת וּלהצטרף לַמְלַוִוים שחִיכּוּ לו בחוץ.

פתאום, בלי לתכנן, מצאתי אֶת עצמי רץ בְּעִקבותיהם. הִשתַחַלתי בין הבחורים עד שהִגעתי אֶל הרב וּמָשכתי בְּשַרְווּלוֹ. רציתי לומר שאני רוצֶה להצטרף, אך קפאתי, כולם יָדעו על הידידוּת המיוחדת שלי ושל יוֹסֵף. הרב הסתכל בי בְּמַבּט ארוך וּלְבַסוף אמר: "רוץ לבקש אישור מהורֶיךָ, נחכה לךָ."

יצאנו לַדֶרך.

אדם עַרְבי הוביל וְכִיוֵון אותנו. הדרך הייתה קשָה וּמשוּבֶּשת וצָעַדְנו שעה ארוכה בְּדוּמִייה. פתאום, מעֵבר לָעיקול, צץ ונִפרשׂ לְפָנֵינו הֶמשך הדֶרך וּבְמֶרכָּזה נְהר הגִינַאי, נָהר רחב שֶשָצף וקָצף.

המְלַוֶוה העַרְבי היה נבוך: "משונֶה מאוד... רק בַּשבוע שֶעָבר עברנו אֶת הנהר בְּכמה צעדים..." הִבּטנו זה בָּזֶה בַּחֲרָדה, מה נעשֶׂה? ! אֶל שְׂפת הנהר הִגיע אדם נוסף שתִכנן לחצות אֶת הנהר ועל כתפו שׂק קמח. הוא חזר ואמר: "בַּשׂק יש חיטה לְמַצות לַפֶּסח, ואסור לה להירטב! אתם מְבינים?"

הִתרחקתי מִמנוּ והִרהרתי בְּיוֹסֵף חברי, איך נגיע אליו?

רבי פִּנְחָס פָּנה אָנֶה וָאָנָה וּלְבַסוף הִתכופף אֶל המים. הִתקרבנו לראות מה קורֶה, ולא הֶאמנו לְמַראֵה עֵינינו, הוא דיבר אֶל הנהר! "פְּתח לי מַעבָר בין גליךָ," ביקש-דרש רב פִּנְחָס, "עלֵינו להמשיך בדרכנו. אנו בַּדֶרך לְפִדְיוֹן שְבוּיִים!" תשובת הנהר עלתה מִתוך נַהֲמַת הגלים: "מצטער, רבי, אני מֵבין שיש לךָ היום תפקיד, אתה פּוֹדֶה שבויים, אבָל גם לי יש תפקיד בָּעולם, אני צריך לזרום, זֶהו תפקידי! ועוד דבר: אתה אולי תצליח למלא אֶת משׂימתךָ ואולי לא, ואִילו אני ודאי אמלא אֶת תפקידי."

פָּניו של רבי פִּנְחָס הִתְכַּרְכְּמוּ והוא הִתְרָה בְּאֶצבָּעו כְּלַפֵּי הנהר: "אִם אֵינךָ פותח לי מַעבָר, אתפלל שלא יזרמו בךָ עוד מים לְעולם." הנהר שצף וקצף וּלְבַסוף נִכְנע וְנֶחלַק לִשניים. קירות המים העומדים נִראו מְאַיְימים, אך רבי פִּנְחָס חצה בביטחון והִגיע לַגָדה שֶבָּצד השני. קירות המים נסגרו מיד והנהר חזר לזרום כְּדַרכּוֹ.

לאחַר מִכֵּן ביקש רבי פִּנְחָס מהנהר להיפָּתח גם בַּעבוּר האיש עִם שׂק החיטה והנהר נַענָה לו, ואחַר כך, בַּפּעם השלישית פָּתח הנהר דֶרך לַמְלַוֶוה העַרְבי שלנו. רבי פִּנְחָס הִסבּיר שאִם יוּפץ הסיפור, חשוּב שאנשים יֵדעו שֶיש לכבֵּד אנשים המְלַוִוים אותנו בַּדֶרך.

לאחַר שהנהר נִסגר בַּפּעם השלישית נִשארנו אנו, המְלַוִוים, על גְדַת הנהר והִתבּוֹנַנו ברבי פִּנְחָס שֶצָעד מְהוּרהָר וטָרוּד לְאורֶך הגדה השנייה. לְפֶתע הוא קרא לנו, בְּעוֹדוֹ מְנַסֶה להִתגַבּר על רעש הגלים: "עוד מעט יִפְתח הנהר אֶת מֵימָיו בַּעֲבוּרֵנו," צעק, "ואוּלם לעבור אֶת הנהר יוכל רק מי שבטוח שמֵעולם לא בִּייֵש אדם מִיִשׂרָאֵל. רק הוא יעבור בלי להינָזק."

הִבַּטנו זה בָּזֶה, האִם נוּכל להיות בטוחים שלא בִּייַשנו מֵעולם אדם מִיִשׂרָאֵל? שקעתי בְּמחשבות. האִם אֵי פעם בִּייַשתי מישהו? ודאי שֶכֵּן, אך גם אִם עשׂיתי זאת, זה היה בטעות! אני בטוח שיש הֶבדל בין מי שפוגע בְּכַוונה וּבין מי שפוגע בטעות. ואולי לא? האִם אני מִסתַכּן לַשָווא? בחורים אֲחָדים התיישבו על הקרקע והִשפּילו מַבָּטם. הם פחדו להסתכן. הִבּטתי לַשָמים וחיפּשׂתי סימָן, משהו שיַנחֶה אותי. מה לעשׂות? דְּמוּתוֹ של יוֹסֵף חבֵרי עלתה בְּדִמְיוֹני – הרֵי איתו תמיד שׂוחחתי והִתיַיעצתי. מה הוא היה מייעץ לי הפעם? התשובה הייתה ברורה לי: הוא היה מנסֶה לעשׂות הכול כדי להציל אותי! קמתי בְּהֶחלֵטִיוּת וּפָניתי לִגְדַת הנהר: "רבי פִּנְחָס!" צעקתי, "אני רוצֶה לנסות!"


אפילו הנהר נסוג לפעמים Even the river recedes sometimes

בּוֹקר אחד הִגעתי לְבֵית המִדרש. One morning I arrived at the Beit Midrash. השִיעור הראשון היה אמוּר להיות שיעור של הרב פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, רב אהוב עליי בִּמיוחד. The first lesson was supposed to be a lesson by Rabbi Pinchas ben Yair, my favorite rabbi in particular. הרב עמד בִּמקומו הקבוע, אך מיד פָּתח והִסבּיר שהיום יְלַמֵד בִּמקומו מורֶה אחֵר כֵּיוָון שהוא עצמוֹ יוצא לִמְשׂימה חשובה – לִפְדוֹת שְבוּיִים – כלומר, להחזיר הביתה אנשים שנִתפְּסו בַּשֶבי. The rabbi stood in his regular place, but immediately opened up and explained that today he would teach in his place another teacher because he himself is going on an important mission - to redeem prisoners - that is, to bring home people who were captured.

מִדֵי כמה חודָשים נֶחטפו מהיִישוב שלנו ילדים או מבוגרים. Every few months, children or adults were abducted from our settlement. החטופים נִכְלְאוּ בִּתְנאים קשים, וּכדי לשחרר אותם נִדרְשו סכומֵי כסף עצוּמים שנֶאספו בקושי. The hostages were imprisoned in harsh conditions, and in order to release them, huge sums of money were collected that were barely collected. אבָל לא הייתה לנו ברירה. But we had no choice.

לִפנֵי כִּשבועיים נֶחטף יוֹסֵף, חברי הטוב. About two weeks ago, Yosef, my good friend, was abducted. הדאגות לא הִרְפּוּ ממני: איך נוהגים בו? The worries did not leave me: how do you treat him? האִם הוא מקבל אוכל? Does he get food? האם מַכּים אותו? Are you beating him?

הרב פִּנְחָס הוסיף ואמר שהפעם הוא יוצא לשחרר אֶת יוֹסֵף בֶּן מֹשֶה. Rabbi Pinchas added that this time he is going out to release Yosef ben Moshe. אוזניי הִזדַקְפו – הוא עומד לשחרר אֶת יוֹסֵף! My ears pricked up - he's about to release Joseph! אֶת יוֹסֵף שלי! נחשול שִׂמחה הֵציף אותי. A surge of joy flooded me.

הרב מיהר לצאת וּלהצטרף לַמְלַוִוים שחִיכּוּ לו בחוץ. The rabbi hurried out and joined the escorts waiting for him outside.

פתאום, בלי לתכנן, מצאתי אֶת עצמי רץ בְּעִקבותיהם. Suddenly, without planning, I found myself running after them. הִשתַחַלתי בין הבחורים עד שהִגעתי אֶל הרב וּמָשכתי בְּשַרְווּלוֹ. I crawled among the boys until I reached the rabbi and pulled on his sleeve. רציתי לומר שאני רוצֶה להצטרף, אך קפאתי, כולם יָדעו על הידידוּת המיוחדת שלי ושל יוֹסֵף. I wanted to say I wanted to join, but I froze, everyone knew about my and Joseph's special friendship. הרב הסתכל בי בְּמַבּט ארוך וּלְבַסוף אמר: "רוץ לבקש אישור מהורֶיךָ, נחכה לךָ." The rabbi looked at me with a long look and finally said: "Run for permission from your parents, we will wait for you."

יצאנו לַדֶרך.

אדם עַרְבי הוביל וְכִיוֵון אותנו. An Arab man led and directed us. הדרך הייתה קשָה וּמשוּבֶּשת וצָעַדְנו שעה ארוכה בְּדוּמִייה. The road was difficult and disrupted and we walked for a long time in silence. פתאום, מעֵבר לָעיקול, צץ ונִפרשׂ לְפָנֵינו הֶמשך הדֶרך וּבְמֶרכָּזה נְהר הגִינַאי, נָהר רחב שֶשָצף וקָצף. Suddenly, beyond the bend, the road continues to unfold before us and in the center is the Guinea River, a wide river that floats and foams.

המְלַוֶוה העַרְבי היה נבוך: "משונֶה מאוד... רק בַּשבוע שֶעָבר עברנו אֶת הנהר בְּכמה צעדים..." הִבּטנו זה בָּזֶה בַּחֲרָדה, מה נעשֶׂה? The Arab escort was embarrassed: "Very strange ... only last week we crossed the river in a few steps ..." We looked at each other anxiously, what shall we do? ! אֶל שְׂפת הנהר הִגיע אדם נוסף שתִכנן לחצות אֶת הנהר ועל כתפו שׂק קמח. ! Another man arrived at the riverbank and planned to cross the river with a sack of flour on his shoulder. הוא חזר ואמר: "בַּשׂק יש חיטה לְמַצות לַפֶּסח, ואסור לה להירטב! He repeated: "There is wheat in the sack for Passover matzah, and it must not get wet! אתם מְבינים?"

הִתרחקתי מִמנוּ והִרהרתי בְּיוֹסֵף חברי, איך נגיע אליו? I turned away from him and thought to my friend Joseph, how do we get to him?

רבי פִּנְחָס פָּנה אָנֶה וָאָנָה וּלְבַסוף הִתכופף אֶל המים. Rabbi Pinchas turned back and forth and finally bent down to the water. הִתקרבנו לראות מה קורֶה, ולא הֶאמנו לְמַראֵה עֵינינו, הוא דיבר אֶל הנהר! We approached to see what was happening, and we could not believe our eyes, he spoke to the river! "פְּתח לי מַעבָר בין גליךָ," ביקש-דרש רב פִּנְחָס, "עלֵינו להמשיך בדרכנו. "Open a passage for me between your gills," Rabbi Pinchas demanded, "we must continue on our way. אנו בַּדֶרך לְפִדְיוֹן שְבוּיִים!" We're on the way to redemption captives! " תשובת הנהר עלתה מִתוך נַהֲמַת הגלים: "מצטער, רבי, אני מֵבין שיש לךָ היום תפקיד, אתה פּוֹדֶה שבויים, אבָל גם לי יש תפקיד בָּעולם, אני צריך לזרום, זֶהו תפקידי! The river's response arose from the roar of the waves: "Sorry, Rabbi, I understand that you have a role today, you are a Puda prisoner, but I also have a role in the world, I have to flow, that is my role! ועוד דבר: אתה אולי תצליח למלא אֶת משׂימתךָ ואולי לא, ואִילו אני ודאי אמלא אֶת תפקידי." And one more thing: you may or may not be able to fulfill your mission, while I will certainly fulfill my role. "

פָּניו של רבי פִּנְחָס הִתְכַּרְכְּמוּ והוא הִתְרָה בְּאֶצבָּעו כְּלַפֵּי הנהר: "אִם אֵינךָ פותח לי מַעבָר, אתפלל שלא יזרמו בךָ עוד מים לְעולם." Rabbi Pinchas' face softened and he warned his finger towards the river: "If you do not open a passage for me, I will pray that no more water will flow into you forever." הנהר שצף וקצף וּלְבַסוף נִכְנע וְנֶחלַק לִשניים. The river floated and foamed and finally surrendered and split in two. קירות המים העומדים נִראו מְאַיְימים, אך רבי פִּנְחָס חצה בביטחון והִגיע  לַגָדה שֶבָּצד השני. The standing walls of the water looked threatening, but Rabbi Pinchas crossed with confidence and reached the bank on the other side. קירות המים נסגרו מיד והנהר חזר לזרום כְּדַרכּוֹ. The water walls closed immediately and the river returned to flowing as it should.

לאחַר מִכֵּן ביקש רבי פִּנְחָס מהנהר להיפָּתח גם בַּעבוּר האיש עִם שׂק החיטה והנהר נַענָה לו, ואחַר כך, בַּפּעם השלישית פָּתח הנהר דֶרך לַמְלַוֶוה העַרְבי שלנו. רבי פִּנְחָס הִסבּיר שאִם יוּפץ הסיפור, חשוּב שאנשים יֵדעו שֶיש לכבֵּד אנשים המְלַוִוים אותנו בַּדֶרך.

לאחַר שהנהר נִסגר בַּפּעם השלישית נִשארנו אנו, המְלַוִוים, על גְדַת הנהר והִתבּוֹנַנו ברבי פִּנְחָס שֶצָעד מְהוּרהָר וטָרוּד לְאורֶך הגדה השנייה. לְפֶתע הוא קרא לנו, בְּעוֹדוֹ מְנַסֶה להִתגַבּר על רעש הגלים: "עוד מעט יִפְתח הנהר אֶת מֵימָיו בַּעֲבוּרֵנו," צעק, "ואוּלם לעבור אֶת הנהר יוכל רק מי שבטוח שמֵעולם לא בִּייֵש אדם מִיִשׂרָאֵל. רק הוא יעבור בלי להינָזק." Only he will pass without being harmed. "

הִבַּטנו זה בָּזֶה, האִם נוּכל להיות בטוחים שלא בִּייַשנו מֵעולם אדם מִיִשׂרָאֵל? We looked at each other, can we be sure that we have never been ashamed of a man from Israel? שקעתי בְּמחשבות. I was deep in thought. האִם אֵי פעם בִּייַשתי מישהו? Have I ever embarrassed anyone? ודאי שֶכֵּן, אך גם אִם עשׂיתי זאת, זה היה בטעות! Of course I did, but even if I did, it was by mistake! אני בטוח שיש הֶבדל בין מי שפוגע בְּכַוונה וּבין מי שפוגע בטעות. ואולי לא? האִם אני מִסתַכּן לַשָווא? Am I risking in vain? בחורים אֲחָדים התיישבו על הקרקע והִשפּילו מַבָּטם. A few guys sat down on the ground and looked down. הם פחדו להסתכן. They were afraid to take risks. הִבּטתי לַשָמים וחיפּשׂתי סימָן, משהו שיַנחֶה אותי. I looked up at the sky and looked for a sign, something that would guide me. מה לעשׂות? דְּמוּתוֹ של יוֹסֵף חבֵרי עלתה בְּדִמְיוֹני – הרֵי איתו תמיד שׂוחחתי והִתיַיעצתי. The character of Yosef Heberi came to my mind - after all, I always talked to him and consulted. מה הוא היה מייעץ לי הפעם? What would he advise me this time? התשובה הייתה ברורה לי: הוא היה מנסֶה לעשׂות הכול כדי להציל אותי! קמתי בְּהֶחלֵטִיוּת וּפָניתי לִגְדַת הנהר: "רבי פִּנְחָס!" I got up in a hurry and turned to the bank of the river: "Rabbi Pinchas!" צעקתי, "אני רוצֶה לנסות!"