×

Usamos cookies para ayudar a mejorar LingQ. Al visitar este sitio, aceptas nuestras politicas de cookie.


image

Agada Stories, השועל והדגים

השועל והדגים

שְעת הצהריים הִתקרבה, והשועל לא אכל דבר מהבוקר. הוא היה רעֵב.

אמנם השועל הֶחשיב אֶת עצמוֹ לאחת החיות החכמות בַּיער, ואולי החכמה מִכּולן, אבָל כְּשֶהיה רעב הִתקַשָה לַחשוֹב בִּצלילוּת. וּמִכֵּיוָון שחוכמתו היא שעָזרה לו לִמצוא אוכֶל, הוא היה בְּצָרה.

בָּרֶגע שֶעָלתה במוחו תכנית מוצלחת איך להשׂיג ארוחת צהריים דְשֵנָה, מיד הִתחיל לדַמיֵין אֶת הארוחה, עד שפִּיו נָטף ריר וּבִטנוֹ קִרְקְרה כל כך שהוא שכח אֶת התכנית.

כך הסתובב השועל בַּיער והִתיַיסֵר בָּרָעָב, עד שהִגיע לְנָהר, ושָם עָצר. הִנֵה, פִּתְרון הבעיה מולו - הנהר השוֹצֵף מָלֵא דגים!

דגים גדולים, עסיסיים, מעוררֵי תֵיאבון, אֶפשָר להושיט יד (בעצם, כף) וְלָקַחַת אותם. הִתקָרֵב השועל אֶל שְׂפת הנהר, הִכניס אֶת כַּפּוֹ לַמים וחיכָּה שֶיַגיעו הַדגים. לְהַפתָעָתו, אף דג אחד לא הִתקָרֵב. הדגים עקפו אֶת כּפּוֹ של השועל והִמשיכו לִשׂחות.

השועל לא הִתיָיאֵש, שֶכֵּן מדובָּר בדגים, חיות חַסְרות שֵׂכל, ואִילו הוא, השועל, אחת החיות החכמות בַּיער, אולי החכמה מִכּולן!

הוא גחן והִכניס אֶת שתי כַּפּוֹתָיו לַמים. הִנֵה, תֵכף יגיע דג, חשב, וַאני אֶתפּוס אותו ואוֹכַל ארוחה נפלאה. אבָל כל דג שהתקרב צָלל ממש מִתחַת לְכַפּוֹתָיו של השועל - והִמשיך בְּדַרכּוֹ.

השועל היה מְתוּסכָּל. בִּטנוֹ קִרְקְרה וְרַגלָיו רעדו מֵרוב רעב. הוא יָדע שהפַּעם אֵין מָנוֹס, רק בִּזכוּת חוכמתו הרַבָּה יצליח לֶאכול ארוחה מַשׂבּיעה. הוא נֶעמד על רַגלָיו, נִשְען על עץ שֶעָמד על שְׂפת הנהר, וחיכָּה שתבוא לַהקה חדשה של דגים. כאשר הִגיעו הַדגים קרא להם:

"הֵי, דגים, מה קרה לכם?"

הַדגים עצרו רגע והִבּיטו בַּשועל.

"מה כַּוָונתךָ?" שאל אֶחד מֵהם, "לא קרה לנו כלום."

"אִם כך, מדוע אתם שׂוחים בִּמהירוּת כזאת, כאילו מישהו רודף אחריכם?" הַדגים הִבּיטו זה בָּזֶה רֶגע ואז פער אֶחד מֵהם אֶת פִּיו: "מישהו באמת רודף אחרינו. בני האדם זורקים לַמים רְשָתות וּמַלכּודות וּמְנסים לָצוד אותנו. אִם נעצור בַּמָקום, ניתָפֵס. לכן אנחנו שׂוחים בלי לעצור." "זאת הבעיה שלכם?" צחק השועל הֶעָרוֹם, "אִם כך, אין בעיה. בואו לכאן, לַיַבּשה, וַאני אֶשמור עליכם!" הַדגים נִראו מבולבּלים. "אתה תִשמור עלינו?" "בהחלט!" הִבטיח השועל, "וַאני לא אֶהיה הראשון. אבות אבותיי חיו עִם אבות אבותיכם על היבָּשה והיו ביניהם יַחֲסֵי ידידוּת מוּפלאים. בואו, ידידיי, עלו על היבָּשה, תְנו לי להציל אתכם מִבּנֵי האדם האֲיומים!"

מַבְּטֵיהם של הַדגים נעו מִן המים אֶל היבָּשה. לְרֶגע היה נִדמֶה שֶהם מִתלַבּטים אִם לקבל אֶת הַצָעָתו של השועל. אבָל אז, לְפֶתע, פרצו כולם יחד בִּצחוק. זה היה מַראֶה משונֶה מאוד, לַהקת דגים צוחקת מִתַחת לִפנֵי המים, צְחוֹקָם מַעלֶה בועות רבּות על פְּנֵי הנהר. "חשבנו שאתה אחת החיות החכמות בַּיער!" קרא אַחד הַדגים. "אולי החכמה מִכּולן!" הוסיף אחֵר. "אבָל אתה טיפש!" צחק דג שלישי. "אמנם כאן, בַּנָהר, צדים אותנו ורודפים אחרינו, אבָל המים שומרים עלֵינו בַּחיים. אִם נצא מֵהנָהר, נמות!" אמרו והִמשיכו בְּדַרכָּם, שׂוחים בתוך המים המעניקים להם חיים.

דִברֵי הַדגים היו נכונים, אבָל הם טעו בִּפְרט אֶחד: השועל לא היה טיפש, הוא פשוט היה רעֵב. וּכְשֶהשועל רעב, קשֶה לו לַחשוֹב בִּצלילוּת...


השועל והדגים The fox and the fish

שְעת הצהריים הִתקרבה, והשועל לא אכל דבר מהבוקר. הוא היה רעֵב. He was hungry.

אמנם השועל הֶחשיב אֶת עצמוֹ לאחת החיות החכמות בַּיער, ואולי החכמה מִכּולן, אבָל כְּשֶהיה רעב הִתקַשָה לַחשוֹב בִּצלילוּת. Although the fox considered himself one of the smartest animals in the forest, and perhaps the smartest of them all, but when he was hungry he had trouble thinking clearly. וּמִכֵּיוָון שחוכמתו היא שעָזרה לו לִמצוא אוכֶל, הוא היה בְּצָרה. And since it was his wisdom that helped him find food, he was in trouble.

בָּרֶגע שֶעָלתה במוחו תכנית מוצלחת איך להשׂיג ארוחת צהריים דְשֵנָה, מיד הִתחיל לדַמיֵין אֶת הארוחה, עד שפִּיו נָטף ריר וּבִטנוֹ קִרְקְרה כל כך שהוא שכח אֶת התכנית. As soon as a successful plan came up in his mind how to get a hearty lunch, he immediately began to imagine the meal, until his mouth dripped with saliva and his stomach growled so much that he forgot the plan.

כך הסתובב השועל בַּיער והִתיַיסֵר בָּרָעָב, עד שהִגיע לְנָהר, ושָם עָצר. Thus the fox wandered in the forest and was tormented by hunger, until he came to a river, and there he stopped. הִנֵה, פִּתְרון הבעיה מולו - הנהר השוֹצֵף מָלֵא דגים! Here, the solution to the problem in front of him - the flooding river full of fish!

דגים גדולים, עסיסיים, מעוררֵי תֵיאבון, אֶפשָר להושיט יד (בעצם, כף) וְלָקַחַת אותם. Large, juicy, appetizing fish, it is possible to reach out (actually, a spoon) and take them. הִתקָרֵב השועל אֶל שְׂפת הנהר, הִכניס אֶת כַּפּוֹ לַמים וחיכָּה שֶיַגיעו הַדגים. The fox approached the bank of the river, put his paw in the water and waited for the fish to arrive. לְהַפתָעָתו, אף דג אחד לא הִתקָרֵב. To his surprise, not a single fish came close. הדגים עקפו אֶת כּפּוֹ של השועל והִמשיכו לִשׂחות. The fish bypassed the fox's paw and continued to swim.

השועל לא הִתיָיאֵש, שֶכֵּן מדובָּר בדגים, חיות חַסְרות שֵׂכל, ואִילו הוא, השועל, אחת החיות החכמות בַּיער, אולי החכמה מִכּולן! The fox did not despair, for it is a question of fish, mindless animals, whereas he, the fox, is one of the wisest animals in the forest, perhaps the wisest of them all!

הוא גחן והִכניס אֶת שתי כַּפּוֹתָיו לַמים. He bowed and put his two paws in the water. הִנֵה, תֵכף יגיע דג, חשב, וַאני אֶתפּוס אותו ואוֹכַל ארוחה נפלאה. Behold, soon a fish will come, he thought, and I will catch it and eat a wonderful meal. אבָל כל דג שהתקרב צָלל ממש מִתחַת לְכַפּוֹתָיו של השועל - והִמשיך בְּדַרכּוֹ. But every approaching fish dived right under the fox's paws - and continued on its way.

השועל היה מְתוּסכָּל. The fox was frustrated. בִּטנוֹ קִרְקְרה וְרַגלָיו רעדו מֵרוב רעב. His stomach churned and his legs shook with hunger. הוא יָדע שהפַּעם אֵין מָנוֹס, רק בִּזכוּת חוכמתו הרַבָּה יצליח לֶאכול ארוחה מַשׂבּיעה. He knew that this time there was no escape, only thanks to his great wisdom would he be able to eat a satisfying meal. הוא נֶעמד על רַגלָיו, נִשְען על עץ שֶעָמד על שְׂפת הנהר, וחיכָּה שתבוא לַהקה חדשה של דגים. He got to his feet, leaning against a tree that stood on the riverbank, waiting for a new flock of fish to come. כאשר הִגיעו הַדגים קרא להם:

"הֵי, דגים, מה קרה לכם?"

הַדגים עצרו רגע והִבּיטו בַּשועל. The fish stopped for a moment and looked at the fox.

"מה כַּוָונתךָ?" "what do you mean?" שאל אֶחד מֵהם, "לא קרה לנו כלום." Asked one of them, "Nothing happened to us."

"אִם כך, מדוע אתם שׂוחים בִּמהירוּת כזאת, כאילו מישהו רודף אחריכם?" "Then why are you swimming so fast, as if someone is chasing you?" הַדגים הִבּיטו זה בָּזֶה רֶגע ואז פער אֶחד מֵהם אֶת פִּיו: "מישהו באמת רודף אחרינו. The fish looked at each other for a moment and then one of them opened his mouth: "Someone is really chasing us. בני האדם זורקים לַמים רְשָתות וּמַלכּודות וּמְנסים לָצוד אותנו. Humans throw nets and traps into the water and try to hunt us down. אִם נעצור בַּמָקום, ניתָפֵס. If we stop there, we'll be caught. לכן אנחנו שׂוחים בלי לעצור." That's why we swim without stopping. " "זאת הבעיה שלכם?" "Is that your problem?" צחק השועל הֶעָרוֹם, "אִם כך, אין בעיה. The naked fox laughed, "If so, no problem. בואו לכאן, לַיַבּשה, וַאני אֶשמור עליכם!" Come here, dry land, and I will take care of you! " הַדגים נִראו מבולבּלים. The fish looked confused. "אתה תִשמור עלינו?" "Will you watch over us?" "בהחלט!" "Definitely!" הִבטיח השועל, "וַאני לא אֶהיה הראשון. The fox promised, "and I will not be the first. אבות אבותיי חיו עִם אבות אבותיכם על היבָּשה והיו ביניהם יַחֲסֵי ידידוּת מוּפלאים. My ancestral ancestors lived with your ancestral ancestors on land and had a wonderful friendship between them. בואו, ידידיי, עלו על היבָּשה, תְנו לי להציל אתכם מִבּנֵי האדם האֲיומים!" Come, my friends, come ashore, let me save you from the terrible humans! "

מַבְּטֵיהם של הַדגים נעו מִן המים אֶל היבָּשה. The eyes of the fish moved from the water to the land. לְרֶגע היה נִדמֶה שֶהם מִתלַבּטים אִם לקבל אֶת הַצָעָתו של השועל. For a moment it seemed as if they were debating whether to accept the fox's offer. אבָל אז, לְפֶתע, פרצו כולם יחד בִּצחוק. But then, suddenly, they all burst out laughing together. זה היה מַראֶה משונֶה מאוד, לַהקת דגים צוחקת מִתַחת לִפנֵי המים, צְחוֹקָם מַעלֶה בועות רבּות על פְּנֵי הנהר. It was a very strange sight, a flock of fish laughing under the surface of the water, their laughter raising many bubbles on the surface of the river. "חשבנו שאתה אחת החיות החכמות בַּיער!" "We thought you were one of the smartest animals in the forest!" קרא אַחד הַדגים. Called one of the fish. "אולי החכמה מִכּולן!" "Perhaps the wisdom of them all!" הוסיף אחֵר. Added another. "אבָל אתה טיפש!" צחק דג שלישי. Laughed a third fish. "אמנם כאן, בַּנָהר, צדים אותנו ורודפים אחרינו, אבָל המים שומרים עלֵינו בַּחיים. "Although here, in the river, we are hunted down and chased, but the water keeps us alive. אִם נצא מֵהנָהר, נמות!" If we get out of the river, we'll die! " אמרו והִמשיכו בְּדַרכָּם, שׂוחים בתוך המים המעניקים להם חיים. Said and continued on their way, swimming in the water that gives them life.

דִברֵי הַדגים היו נכונים, אבָל הם טעו בִּפְרט אֶחד: השועל לא היה טיפש, הוא פשוט היה רעֵב. The fish's words were true, but they were wrong in one detail: the fox was not stupid, he was just hungry. וּכְשֶהשועל רעב, קשֶה לו לַחשוֹב בִּצלילוּת... And when the fox is hungry, it is difficult for him to think clearly ...