המרגלית של רבי שמעון Rabbi Shimon's Margalit

מַעשֶׂה שֶהָיה בְּעֶרב פֶּסַח, עֵת יָשבו רַבּי חִייָא הגדול ורַבּי שִמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָא ועסקו בַּתורה. An act that took place on the eve of Passover, when Rabbi Chaya the Great and Rabbi Shimon ben Halafta were sitting and engaged in Torah. שוּק הָעיר טְבֶרְיָה הָמָה אדם; לִקרַאת החג מוֹכְרים וקונים הכול, מָעוֹת עוברות מִיָד ליד, וכל מה שהעַין רואָה וחושֶקת בו – נִקנֶה מיד. The market town of Tiberias is a man; For the holiday, people sell and buy everything, from time to time, and everything the eye sees and desires - we will buy immediately.

ואוּלם בְּבֵית משפחת חֲלַפְתָא הצניעוּת שוֹלֶטת בַּכּול. However, in the house of the Halafta family, modesty dominates everything. בֵּיתם דל, אִשתו של רַבּי חֲלַפְתָא יושבת וּמְקַלֶפת תפוחֵי אדמה, ורק אותם יֹאכלו לַארוחת החג. Their house is poor, Rabbi Halafta's wife is sitting and peeling potatoes, and only they will eat them for the holiday meal. בַּעֲלָהּ, זאת יָדעה, אֵינו בַּשוּק, כל עִסְקוֹ וחִשְקוֹ בַּתורה. Her husband, she knew, was not in the market, all his business and desire in the Torah.

מה הרעש? What's the noise?

לְרֶגע עצרו רַבּי חִייָא ורַבּי שִמְעוֹן מִלימוד התורה, וּבִן רֶגע נִמלָא חלל בֵּית המדרש בִּצלילֵי השוק. For a moment, Rabbi Chaya and Rabbi Shimon stopped studying the Torah, and in an instant, the space of the beit midrash was filled with the sounds of the market. שואל רַבּי שִמְעוֹן אֶת רַבּי חִייָא: "מה קול הרעש הזה?" Rabbi Shimon asks Rabbi Chaya: "What is the sound of this noise?"

עונֶה רַבּי חִייָא בְּחיוך רחב: "מה זאת אומרת? Rabbi Chaya answers with a wide smile: "What do you mean? ידידִי שִמְעוֹן, ערב חג היום, צריך להספיק לִקנות מהר והמון." My friends Shimon, on the eve of the holiday, should have time to buy fast and lots. "

"לקנות מהר? "Buy fast? המון? Lots? וּמֵאַין יש לָאנשים ממון?" And where do people get their money from? "

רַבּי חִייָא מְחַיֵיך וּמַסבּיר: "מי שֶיש לו מָעוֹת לוקח עימו לַשוק וקונֶה, וּמי שֶאֵין לו – הולך לַאֲדוֹנוֹ וְלוֹוֶה." Rabbi Chaya smiles and explains: "He who has money takes with him to the market and buys, and he who does not have - goes to his master and borrower."

רַבּי שִמְעוֹן מֵבין, וְחִיוּכוֹ של רַבּי חִייָא דָבֵק גם בו, "אִם כך, אין בעיה, גם לי יש אדון, אלך וַאֲבקש מִמנוּ אֶת הממון." Rabbi Shimon understands, and Rabbi Chaya's smile clings to him as well, "If so, there is no problem, I also have a master, I will go and ask him for the money."

רַבּי חִייָא אֵינו מַאמין, הֲרֵי ידוע שחֲבֵרו, בֶּן חֲלַפְתָא, רק לומד ועוסק בַּתורה מִבּוֹקר עד לילה. Rabbi Chaya does not believe, it is known that his friend, Ben Halafta, only studies and engages in Torah from morning to night. מִמי יבקש כסף? From whom will he ask for money? מִמי יִלְוֶוה? From whom will they borrow? "אוי שִמְעוֹן, שִמְעוֹן, מה יהיה?" "Oh Simon, Simon, what will happen?" אבָל רַבּי שִמְעוֹן אֵינו שומע, בְּכל כוחו הוא רץ לַמְערה של טְבֶרְיָה. But Rabbi Shimon does not hear, with all his might he runs to the cave of Tiberias.

מה קרה במערה? What happened in the cave?

אין יודע מה נֶאמר שָם, מה נדרש וּמה נשאל, אוּלם אחרֵי זמן קצר בִּצְבְּצה יד מִן השָמַים והושיטה לתוך ידו של רַבּי שִמְעוֹן מתנה – מרגלית, אבן יְקָרה. It is not known what was said there, what was required and what was asked, but after a short time a hand from heaven sprang up and extended into Rabbi Shimon's hand a gift - a pearl, a precious stone.

מיהר רַבּי שִמְעוֹן לְבֵית רַבּי יְהוּדָה הַנָשִׂיא. Rabbi Shimon hurried to the house of Rabbi Yehuda the President. רַבּי יְהוּדָה הַנָשִׂיא נתן מַבּט אחד וּמיד יָדע, זאת מרגלית מיוחדת בְּמִינה. Rabbi Yehuda the President gave one look and immediately knew, this is a unique pearl. "קח לךָ בינתיים שלושה דינרים," אמר רַבּי יְהוּדָה הַנָשִׂיא, "אלֶה יספיקו לךָ לְצוֹרְכֵי כל יְמֵי הפסח הקרֵבים וּבאים, וּלאחַר החג נבדוק בְּדִיוק מה עֶרכּה של האבן הטובה." "Take three dinars for you in the meantime," said Rabbi Yehuda the President, "these will be enough for you for the coming days of Passover, and after the holiday we will examine exactly what the value of the good stone is."

רַבּי שִמְעוֹן לא הֶאמין, מֵעולם לא היו בְּכִיסו שלושה מטבעות! Rabbi Shimon did not believe, there were never three coins in his pocket! הוא עָט על השוק כְּמוצֵא שָלל רב, וקָנה מִכּל הבָּא לַיד – דגים, תרנגולות, מינֵי אגוזים ועוד ועוד. He penned the market as a source of much loot, and bought from everything next door - fish, chickens, nuts and more.

כשהִגיע לְבֵיתו עמוּס כל טוּב, נָקש על הדלת נקישות עליזות. When he arrived at his house laden with all kinds of goodies, there was a cheerful knock on the door. פתחה לו אִשתו ועֵיניה המומות: "שִמְעוֹן היקר," שָאלה, "מה קרה, הִתחלתָ לגנוב?" His wife opened her eyes and she was stunned: "Dear Simon," she asked, "What happened, you started stealing?"

רַבּי שִמְעוֹן חִייֵך, "חלילה, אִשתי, מה פתאום? Rabbi Shimon smiled, "God forbid, my wife, what? רק ביקשתי מהאדון שלי, מאלוהים, ממון." I just asked my master, God, for money. "

רצה רַבּי שִמְעוֹן להיכנס לְבֵיתו, להניח אֶת השׂקים וְלִטעום דְבר-מה, אך אִשתו חסמה אֶת דַרכּו בְּגוּפה: "אִם לא תסביר לי בְּדִיוק מֵאַין הממון, אני לא מכניסה הביתה אפילו מלפפון." Rabbi Shimon wanted to enter his house, put down the sacks and taste something, but his wife blocked his way with her body: "If you do not explain to me exactly from the lack of money, I will not even bring home a cucumber."

סיפר לה רַבּי שִמְעוֹן אֶת כל המַעשֶׂה, והיא אמרה לו: "בַּעלי היקר, אין לי צורך בְּכל הקניות, אין לי צורך בְּמִינֵי אבנים טובות וּמרגליות. Rabbi Shimon told her the whole story, and she told him: "My dear husband, I do not need all the shopping, I do not need all kinds of good stones and pearls. אֶת העושר נרוויח בָּעולם הבָּא, ולא תִהיה חסֵרה בו אף לא מרגלית אחת קטנה. We will gain the wealth in the next world, and not a single little pearl will be lacking in it. לֵךְ וְהַחזר אֶת המִצרכים והדינרים לְבַעלֵיהם, ואֶת המרגלית לִבְעָלֶיהָ." Go and return the goods and the dinars to their owners, and the pearl to their owners. "

מה הוא עשה באבן הטובה? What did he do with the good stone?

רַבּי שִמְעוֹן הצטער לְרֶגע. Rabbi Shimon was sorry for a moment. הוא נתן מבט בַּשַׂקים עמוּסֵי הקניות, אך מיד הֵרִיח רֵיח מוּכּר. He glanced at the shopping-laden sacks, but immediately smelled a familiar odor. "אִשתי היקרה, האִם אני מֵריח אֶת המאכל האהוב עליי, מְרק תפוחֵי אדמה?" "My dear wife, do I smell my favorite food, potato soup?" חִייכה אִשתו והִנהֲנה, ואז – סגרה אֶת הדלת והִמתינה. His wife smiled and nodded, then closed the door and waited.

רַבּי שִמְעוֹן הֶחזיר הכול, וּכְשֶבְּיָדו המרגלית חזר לַמערה. Rabbi Shimon returned everything, and with his pearl in his hand he returned to the cave. עמד שָם רֶגע קט, נתן מבט אחרון בָּאֶבן הטובה, וּכְשֶפָּשט אֶת ידו והאבן בְּמֶרכָּזה – יָרד מלאך מִן השָמַים, הִבּיט בִּפנֵי רַבּי שִמְעוֹן המְחַייכות וּנְטָלה. He stood there for a moment, gave one last look at the good stone, and when he stretched out his hand and the stone in the center - an angel came down from heaven, looked at Rabbi Shimon's smile and took it.

אָמרו רָבּותינו: "הנֵס האחרון קשֶה וּמסובך מִן הראשון, שדַרכּם של עליונים לִיתֵן ואֵין דַרכּם לִיטוֹל." Our rabbis said: "The last miracle is harder and more complicated than the first, that the way of the superiors is to give and there is no way to take."

וּבָעֶרב, בְּלֵיל הסֵדר, יָשבו בְּנֵי משפחת חֲלַפְתָא לַשולחן, עסקו בְּדִברֵי תורה, סיפרו סיפורֵי מַעשׂיות, אכלו מַצוֹת כְּמִצְוַות היום, וּכְשֶטָעם רַבּי שִמְעוֹן מִן המָרק חִייֵך לְאִשתו והודָה לַאדוֹנו שבַּמָרום. And in the evening, on the night of Seder, the members of the Halafta family sat at the table, engaged in the words of the Torah, told tales of fables, ate matzahs as the mitzvos of the day,