החמור והאבן הטובה

לִפנֵי שָנים רבּות, בִּזמן שעדיין לא היו מְטוסים או מכוניות, נסעו מִמָקום למקום בַּעֲגָלות רתומות לִשְוָורים, והֶעבירו מַשָׂאות על גבֵּי חמורים. Many years ago, while there were still no planes or cars, they traveled from place to place in ox-drawn carts, carrying loads on donkeys' backs. באותם הימים חי בְּארץ יִשְׂרָאֵל חכם גדול וּשְמוֹ רַבּי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח, ותלמידים רבּים היו מַגיעים לשמוע אֶת שִיעוריו. In those days a great sage named Rabbi Shimon ben Shechach lived in the land of Israel, and many disciples would come to hear his lessons.

שִמְעוֹן בֶּן שָטַח היה אחיה של המלכה שְלוֹמְצִיוֹן וגם נְשׂיא הסַנְהֶדְרִין. Shimon ben Shethach was the brother of Queen Shlomzion and also the president of the Sanhedrin. הוא לא רצה להִתפּרנֵס מִמַעמָדו הרם, גם לא לקבל מִשְׂרה מַמְלַכתית מאחותו המלכּה, אֶלָא התפרנס מִיְגִיעַ כַּפָּיו מִמִסחָר בְּכוּתְנה. He did not want to make a living from his lofty status, nor did he want to get a government job from his queen sister, but made a living from getting his hands on a trade in cotton.

בכל יום, הַשכֵּם בַּבּוקר, לאחַר שנָטל אֶת ידיו והתפלל, הֶעמיס רבי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח על כתפָיו שנֵי שׂקים: שׂק אחד מָלֵא בְּכותנה על כתֶף ימין, ושׂק אחד מָלֵא פִּשְתים על כְּתֵפו השׂמָאלית. Every morning, early in the morning, after taking his hands and praying, Rabbi Shimon ben Shechat loaded two sacks on his shoulders: one sack full of cotton on his right shoulder, and one sack full of linen on his shoulders. אֶת השׂקים הכְּבֵדים נָשׂא אֶל השוּק, ושָם מָכר אותם למי שרָצה לִטְווֹת מֵהם חוטים וְלִתפּור בגדים. He carried the heavy sacks to the market, and there he sold them to anyone who wanted to weave threads from them and sew clothes.

לאחַר שסִייֵם אֶת עבודתו, קיפל אֶת השׂקים, מָתח אֶת גַבּו הכואב ויָצא לְבֵית המִדרש לִלמוד תורה וּלְלַמדה, כפי שאהב. After he finished his work, he folded the sacks, stretched his aching back and went out to the beit midrash to study Torah and teach, as he liked.

ראו תלמידיו של רבי שִמְעוֹן כיצד בכל יום הוא מַעמיס אֶת השׂקים על כְּתֵפָיו וצועד לאיטו בַּדֶרך הארוכה אֶל השוּק. Rabbi Shimon's disciples saw how every day he loads the sacks on his shoulders and walks slowly on the long way to the market. הִרהֲרו החכמים, וּלאחַר שהִתייעצו זה עִם זה, פָּנו אליו ואמרו: "רבי שִמְעוֹן, אנחנו רוצים לעזור, מה דעתךָ שנִקנֶה לךָ חמוֹר? The sages pondered, and after consulting with each other, turned to him and said, "Rabbi Shimon, we want to help, what do you think we will buy you a donkey?" הוא יסחב בִּמקומךָ אֶת השׂקים הכבדים." He will carry the heavy sacks in your place. "

מיד לאחַר שהודָה להם רבי שִמְעוֹן על הרעיון, יצאו שלושה מתלמידיו אֶל הָעיר הקרובה לחפּשׂ חמור חזק ולא עקשן. Immediately after Rabbi Shimon thanked them for the idea, three of his disciples went out to the nearby town to look for a strong and stubborn donkey.

כשהִגיעו אֶל סוחר החמורים היִשְמְעֵאלִי, ראו אותו מעמיד בְּשוּרה ארוכה אֶת כל החמורים העומדים לִמכירה. When they reached the Ishmaelite donkey dealer, they saw him putting all the donkeys up for sale in a long line. עברו החכמים בין החמורים וּבָדקו אותם, מהאחרון בַּשורה ועד הראשון העומד בְּרֹאשה. The sages passed among the donkeys and examined them, from the last in the line to the first in charge. האֶחד היה זללן, הלבן קטן, האֲפַרפּר עמד כָּפוף ולא זקוף, והַחמוֹר שֶשִינָיו צְחוֹרות ואוזניו אפורות גֵירש בַּזנב אֶת הזבובים מעל הגב. One was a glutton, the little white one, the gray one stood hunched over and not upright, and the donkey with white teeth and gray ears chased the flies off its back with its tail. לאחַר שבדקו שוב וָשוב אֶת החמורים העומדים בשורה, בחרו בַּחמור נבון שעמד ראשון ולעס בְּנחַת מתוך ערֵמה של  שַחַת. After re-examining the donkeys standing in line again, they chose a wise donkey who stood first and chewed comfortably from a pile of hay.

שְׂמֵחים על הקנייה המוצלחת, הובילו התלמידים אֶת הַחמור לְבֵיתו של רבי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח. Happy with the successful purchase, the students led the donkey to the house of Rabbi Shimon ben Shetach. כשעצרו בְּצד הדרך לָנוח וְלֶאכול, התבוננו שוב בַּחמור וּלְפֶתע הִבחינו בְּמשהו נוצץ, במשהו מבריק וזוהֵר בְּצַווארו של החמור. When they stopped at the side of the road to rest and eat, we looked at the donkey again and suddenly noticed something shiny, something shiny and glowing in the donkey's neck. הִתקרבו, בדקו וראו שאבן חן יְקָרה קשורה אֶל צַווארו. Come closer, check and see that a precious gem is tied around his neck. מיהרו לסיֵים אֶת הארוחה וּלספֵּר לְרבי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח על הַמציאה. They hurried to finish the meal and tell Rabbi Shimon ben Shetach about the bargain.

"לא תאמין מה קרה לנו בַּדֶרך חזָרה," קראו שלושתם בְּמקהלה כשפָּתח להם רבי שִמְעוֹן אֶת דלת ביתו. "You will not believe what happened to us on the way back," the three of them shouted in unison when Rabbi Shimon opened the door of his house for them. "ישבנו לֶאכול וְלָנוח, וּלְפֶתע גילינו אבן חן קשורה בְּחֶבל לְצווארו של החמור. "We were sitting down to eat and rest, and suddenly we discovered a gem tied with a rope around the donkey's neck. 'בִּרכַּת ה' היא תעשיר', בִּזכות לימוד התורה קיבלתָ אבן חן בְּמתנה. 'The blessing of the Lord is rich,' thanks to the study of the Torah, you received a gem as a gift. תִמכּור אֶת האבן, תִתעַשֵר, וּמֵעַתה תוכל להקדיש אֶת זמנךָ רק לְלימוד התורה שאתה כֹּה אוהב." Sell the stone, get rich, and from now on you can devote your time only to studying the Torah that you love so much. "

הִכניס רבי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח אֶת תלמידיו לְבֵיתו, עָרך לִכבודם אֶת שולחנו ואמר להם כך: "אֶת החמור שקְניתם לי אקבל בְּשִׂמחה, אבָל אֶת האבן היקרה לא קְניתם וגם לא שילמתם תְמוּרָתה. Rabbi Shimon ben Shatach brought his disciples into his house, arranged his table in their honor and said to them: "I will gladly accept the donkey you bought for me, but you did not buy the precious stone and did not pay for it. היא שַיֶיכת לְסוחר החמורים, בְּוַודאי שכח להסיר אותה לִפנֵי הַמכירה. It belongs to the donkey trader, he must have forgotten to remove it before the sale. עלינו להחזיר אותה מיד לְבַעלֶיה." We must return it to its owner immediately. "

פָּרם רבי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח אֶת החֶבל, הֵסיר אֶת האבן היקרה, חזר עִם תלמידיו אֶל סוחֵר החמורים והֵשיב לו אֶת האבן. Perm Rabbi Shimon ben flattened the rope, removed the precious stone, returned with his disciples to the donkey merchant and returned the stone to him.

הסוחר היה בטוח שאֶבן החן היקרה אבדה לו לְעולם, והיה מאוּשָר. The merchant was sure that the precious gem was lost to him forever, and was happy. בֵּירך אֶת רבי שִמְעוֹן וְכך אמר: "בָּרוך ה' אלוהֵי שִמְעוֹן בֶּן שָטַח." Blessed Rabbi Shimon and thus said: "Blessed be the Lord God of Shimon the son of Sheth."

שָׂמַח רבי שִמְעוֹן ואמר לתלמידיו: "טובה לי בִּרכָּתוֹ של היִשְמְעֵאלִי מִכּל אַבנֵי החן שבָּעולם." فرح الحاخام شمعون وقال لتلاميذه: "نعمة الإسماعيليين خير لي من كل الأحجار الكريمة في العالم". Rabbi Shimon rejoiced and said to his disciples: "I have the blessing of the Ishmaelite from all the gems in the world."