תורת המשחקים - מרתון
שלום לכם וברוכים הבאים לעוד פרק בסדרה "תורת המשחקים",
שבה אנחנו מתחקים אחר מקורותיהם של המשחקים
וענפי הספורט בעולם כולו.
והפעם ספורט שהוא תמצית הרוח האולימפית
ושמקצה שלו מסיים
את כל האולימפיאדות בעידן המודרני,
ספורט שהוא מבחן עליון לסיבולת ולרוח האדם.
ולמה אנחנו מתחילים את הפרק הזה בביקור אצל הגלב הקבוע שלי,
מר רפאל דוידוב?
משום שביקור חינם אצל הגלב זה מה שקיבל הספורטאי הראשון
שזכה בספורט הזה באולימפיאדה הראשונה באתונה.
מוכנים?
מרתון.
היוונים נוטים להגיד שהם המציאו את המרתון.
אנחנו לא בעניין של לריב,
רק בואו נגיד שיש עוד הרבה מקרים של רצים שעברו מרחק
כדי לבשר על ניצחון או על תבוסה.
אפילו בתנ"ך שלנו יש לנו את העבד הכושי ואחימעץ בן צדוק,
שרצו לבשר לדוד המלך על דיכוי מרד אבשלום.
לא מאמינים? הוכחה מן הכתובים:
"ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראית.
"וישתחו כושי ליואב וירץ.
"ויוסף עוד אחימעץ בן צדוק ויאמר אל יואב,
"ויהי מה, ארוצה גם אני אחרי הכושי.
"ויאמר יואב, למה זה אתה רץ, בני? ולך אין בשורה מוצאת.
"ויהי מה ארוץ. ויאמר לו, רוץ.
"וירץ אחימעץ דרך הכיכר ויעבור את הכושי."
או אצל אלתרמן שלנו, אחרי תבוסת שאול.
מה אנחנו שרים?
"ובארץ עד שחר קם לא נדמו פרסות הרץ,
"ונחירי רמכו בדם מבשרים כי הקרב נחרץ."
כן, כן, אנחנו רצנו שם קודם.
אבל תודו שאחימעץ בן צדוק זה לא שם מוצלח למרוץ.
אז ברוכים הבאים לאתונה.
מאחוריי נמצא הפסל של השליח שנשלח ממרתון
כדי לבשר לאתונאים על הניצחון בקרב אל מול הפרסים.
השם שלו היה קצת יותר קליט מאחימעץ בן צדוק.
קראו לו פידיפידס.
פידיפידס שלנו רץ מרחק של...
כמה הוא רץ? טוב, לא ממש ברור.
המרחק בין מרתון לאתונה הוא 5.34 קילומטר,
אבל באמצע תקוע כזה הר,
שהוא היה צריך לעקוף את ההר,
ורץ בסביבות 40 קילומטר.
הגיע לאתונה, אמר: "ניצחנו" ונפח את נשמתו,
מה שמוכיח את הטענה הישנה
שאין דבר מזיק יותר לבריאות מספורט.
מחקר אמריקאי קבע לאחרונה
שמדי שנה מתים אלפי ספורטאים על המגרשים.
רובם בבתי ספר, אבל גם בספורט המקצועי,
למרות בדיקות קפדניות,
יש לא מעט מקרים של כדורגלנים וכדורסלנים
שמתים מדום לב במהלך משחק.
למשל, הכדורסלן האמריקאי רג'י לואיס מבוסטון סלטיקס
והכדורגלן הספרדי דניאל חארקה מאספניול.
מחקרים אחרונים קובעים שאחד מענפי הספורט המסוכנים בתבל
הוא היאבקות.
מכת נוקאאוט לגולגולת שוות ערך לזעזוע מוח.
הצטברות הזעזועים האלה מובילה לבעיות נוירולוגיות קשות,
כפי שראינו כולנו על קסיוס קליי, שדעך בגיל צעיר למדי
כתוצאה ישירה מהמכות שספג על הזירה.
גם מרוצי מכוניות הם ספורט תובעני.
תאונות על המסלול גבו חיים של לא מעט נהגים,
אם כי הנהג המפורסם בתבל, מיכאל שומאכר הגרמני,
כמעט וקיפח את חייו דווקא בתאונת סקי,
עוד ספורט שמפרנס אורתופדים רבים.
וכרגיל, בסין הכול הכי גדול.
במרתון קווינגיואן שנערך לפני שנים אחדות
נפצעו לא פחות מ-12 אלף רצים ורצות:
000,10 מהתכווצויות שרירים, 700,1 מנקעים
ועוד כמה וכמה מאכילת סבון.
מתברר שהמשתתפים במרתון קיבלו חבילת שי
ובה הסבון שבתמונה
עם ציור של ענבים על העטיפה וכיתוב באנגלית בלבד.
ישר הם אכלו אותו. כן, כן.
מתעורר החשש שספורט אינו יפה לבריאות.
שלום למולי אפשטיין, פיזיולוג ממכון וינגייט.
תודה רבה שאתה איתנו. -שלום וברכה, גיל.
מה לדעתך הספורט הכי מסוכן? זה שהכי מאתגר את הגוף.
תראה, הייתי אומר צניחה,
כי לפעמים המצנח לא נפתח,
אז, אתה יודע...
גם פורמולה אחת יכול להיות מסוכן.
כן, אבל שם רמת המיומנות של האנשים היא כל כך גבוהה.
אני מדבר על ספורט עממי.
אז תראה, אנחנו שומעים באמת לא פעם על מקרי מוות,
אבל זה עושה דרמה.
בסך הכול מדובר במספרים מאוד קטנים,
משהו, אחת ל-100, אחת ל-150 אלף אנשים שרצים.
ועדיין אנחנו ההדיוטות אומרים: "תראה את קסיוס קליי עם הרעידות,
"תראה כדורגלנים שתמיד סוחבים רגל מאיזו פציעה."
ספורט זה לא בריא. -נכון.
ספורט הוא לא בריא. פעילות גופנית היא דבר בריא.
אם אנחנו לוקחים אדם שפתאום מתחיל באמצע החיים
וחושב שעכשיו הוא יכול מנקודה נתונה
אחרי שלושה-ארבעה חודשים לעשות איזה מאמץ הרואי שכזה,
הדבר הוא לא נכון.
וזה כבר נכנס לקטגוריה של הלא בריא,
כי אז אתה מסתכן, כמובן, בפציעות,
פציעות כתוצאה או מטראומה, איזושהי תאונה שקרתה,
או פציעות שנקראות "אובר יוז," שימוש יתר.
כלומר, בלאי מוגבר של רקמות הגוף.
זה יכול להיות כל מיני רקמות,
אם זה רקמת העצם, רקמת השריר, הגידים ואפילו הלב,
שעוברים תהליכים ושינויים שיכולים במקרים מסוימים להזיק.
אז יהיה נכון לומר שספורטאי על מתבלים מהר יותר?
בהחלט, משום שעומס האימונים שמוטל עליהם
במהלך התקופה שהם ספורטאי על,
מדובר על 10-15 שנים שבהם הם עוברים אימונים מפרכים,
ולכן נגרמות פציעות.
הרבה מאוד ספורטאים הם אנשים פצועים.
אני הולך לרוץ אולטרה מרתון במרכז רוסיה.
מה הסיכויים שלי למות?
אם אני אתייחס באופן פרטני, אני לא יודע,
אבל באופן סטטיסטי האחוזים הם מאוד מאוד קטנים.
סביר להניח שהרבה פחות מכל מיני מאורעות חיים אחרים
שאנחנו נתקלים בהם, אם זה תאונות וכדומה.
מולי אפשטיין, רק בשמחות.
תודה רבה לך. -בבקשה.
בשנת 1896 נערכה כאן, באצטדיון הקלימרמרו,
האצטדיון האולימפי של אתונה,
האולימפיאדה הראשונה בעידן המודרני.
כמו כל אולימפיאדה בעולם המודרני,
היא הסתיימה בריצת מרתון גברים.
במרתון השתתפו 17 אצנים מכל העולם,
רובם מיוון, אבל היו מעוד כמה ארצות,
ומי שניצח בסופו של דבר
היה היווני מחלק המים מאתונה שנקרא ספירידון ספירוס לואיס.
הוא עשה בריצה דברים שלא מקובלים כל כך כיום,
כמו למשל לעצור בטברנה ולשתות כוסית יין אדום.
הוא שאל: "איפה המתחרים שלי"?
אמרו לו: "בוא'נה, הם מקדימים אותך בהרבה."
הוא אמר: "אני אשיג אותם בהמשך."
אחר כך עצר כדי לשתות כוס חלב, כוס מיץ תפוזים, כוס בירה,
ואפילו לאכול ביצת פסחא.
בסופו של דבר, אחרי ששניים מהרצים שהקדימו אותו
התמוטטו לקראת סיום הריצה,
נכנס ספירידון שלנו לאצטדיון הזה להקפת הסיום.
הקהל יצא מגדרו,
הנסיך ג'ורג' ונסיך הכתר היווני הצטרפו אליו להקפה האחרונה.
ספירידון שלנו קובע תוצאה של קצת פחות משלוש שעות.
כיום, אגב, שיא העולם במרתון הוא קצת יותר משעתיים.
מלך יוון מכתיר אותו למנצח,
מציע לו בתור פרס את כל מה שהוא ירצה, עד חצי המלכות.
מה ביקש ספירידון שלנו?
עגלה עם חמור.
מאז מרתון גברים הוא התחרות שמסיימת כל אולימפיאדה,
כשהרצים מגיעים לקו הגמר באצטדיון האולימפי
שעות ספורות לפני טקס הסיום.
המרחק המוכר לכולנו, 2.42,
נקבע סופית באולימפיאדת לונדון 1908.
עד אז המסלול היה קצר קצת יותר,
אבל הוא הוארך ל-2.42, שערורייה-שערורייה,
כדי שהרצים יעברו מול היציע המלכותי,
ובני משפחת המלוכה יוכלו לנפנף להם.
כדי להצליח לרוץ מרתון יש להשית על עצמך
משטר אימונים סובייטי ומשטר אכילה סטאליניסטי.
מי שזכה לסיים מרוץ מקבל מדבקה אליפטית
שעליה כתוב 2.42.
אותה הוא יכול להדביק על הטמבון האחורי של המזדה שלו
ולבוז לכולנו.
צודק. ריצת מרתון היא מבחן הסיבולת האולטימטיבי.
באמת? אז יש לי חדשות בשבילכם:
מרתון זה לחלשים.
אנחנו נמצאים בקרמלין, ברוסיה, במוסקבה.
מכאן אנחנו נצא לסוזדל, העיר שבה מתקיים אולטרה מרתון.
מהם האולטרה מרתונים?
תחרויות של 50, 100, 150 ואפילו 240 קילומטר.
ברוכים הבאים לסוזדל, עיר שדה קצת נידחת בערבה הרוסית.
לעיר הכי קרובה קוראים ולדימיר, ואף פעם לא שמעתם עליה, ובצדק.
כפי שאתם יודעים, הדבר הכי קשה במרתון זה ההרשמה.
שם פקקי התנועה האמיתיים.
אחר כך, כשהחבר'ה ירוצו, הם ירוצו בשדות, בשבילי עפר,
לא יפריעו מי-יודע-מה, כי זה לא מרתון עירוני,
אבל עכשיו...
כולם בתור - לחולצה, לאישור, לשרשרת,
ובעיקר לאכול את מה שאצן מרתון או אצנית
צריכים לאכול לפני המרוץ:
הרבה הרבה פסטה.
כל מי שראה אצני מרתון לפני מרוץ
מכיר את תשוקתם המוזרה לפסטה, תפוחי אדמה ולחם לבן.
יש לכך שתי סיבות.
שנית, זה טעים,
אבל ראשית, המזונות האלה נצרכים כדי להעמיס גליקוגן,
שהוא ספק הפחמימות הראשי של השרירים.
לא שצריך לאכול הרים של פסטה, אבל כן, מותר לתקוע.
ולא לשכוח שלא מומלץ חריף, שמן, עשבי תיבול,
יותר מדי נוזלים, וכמובן, בשר.
ואם כבר דיברנו על אוכל,
יודעים מה עושה את הרצות והרצים ממש מאושרים?
שיש להם ראש צב בבוקר. אפילו שני ראשי צב.
כך הם מגיעים קלים לריצה.
שלום לקובי אורן, אצן אולטרה מרתון, אצן רב יומי
ופסיכולוג קליני. -נכון מאוד.
מהשמים נפלת לי, כי אני רוצה לשאול אותך,
הריצות הארוכות האלה
זה לא איזה סוג של הפרעה נפשית בעצם?
בהחלט לא. אני חושב ש...
אני יכול להעיד רק על עצמי.
זו דרך לעשות איזשהו תהליך
של גדילה ושינוי עם עצמך
שקשור גם לגוף שלך וגם לנפש שלך.
אבל בכל זאת, זה משהו מאוד קיצוני.
אני חושב שכמו כל דבר בחיים, השאלה איך אתה עושה את זה.
התחום שאני יותר עוסק בו זה תחום שנוגע בוויסות,
ומהמקום של עיסוק בוויסות
אני חושב שזה משהו מאוד שליו ורגוע.
אז ריצת אולטרה שלך יכולה להיות לאיזה מרחק?
השיא שלי כאלוף דרום אפריקה בריצה לשישה ימים
זה 818 קילומטר,
ולאחרונה ניצחתי ונהייתי אלוף העולם
בריצה לעשרה ימים בניו יורק,
והשיא שלי הוא 755 מייל בעשרה ימים,
שבתרגום לשפתנו זה 215,1 קילומטר.
אבל, אלוהים, מתי עושים פיפי?
אתה יכול לעשות פיפי מתי שאתה רוצה.
כמו שמישהו פעם אמר לי,
השאלה כמה זמן לוקח לך לעשות פיפי.
ככל שהגיל מתקדם, אתה יודע.
אז בעצם זה עניין של אחריות אישית.
אתה מחליט איך לנצל את הזמן שלך.
נכון. יש לי יכולת פיזית להתמודד עם דברים אחרת.
אני לא זקוק להרבה שעות שינה.
בריצה של שישה ימים אני יכול בהחלט לישון
שמונה שעות על כל ששת הימים.
לאכול אני אוכל חופשי. אני אוכל כל הזמן, כמובן,
כי אתה חייב להכניס לפחות 300 קלוריות בשעה,
אבל אף אחד לא אומר שאת החביתה שקיבלת בסנדוויץ...'
אתה צריך לשבת.
אתה יכול ללכת. אתה באמת לא רץ, אתה הולך ואוכל.
מרק, אני יכול לשתות עשרות כוסות מרק ביום,
אבל אני לא שותה את המרק לעולם בישיבה.
צריך אוכל ספציפי כשרצים אולטרה מרתון,
או שבעצם אוכלים מה שאוהבים?
רוב התזונה מבוססת על אוכל רגיל.
במרוץ הראשון שניצחתי ביוון
התזונה שלנו הייתה מורכבת
משישליקים, קבב, צ'יפסים, בורקסים.
המדליסט באולימפיאדה הראשונה במרתון שתה יין במהלך המרוץ.
אז יין אני לא שותה, אבל אני יכול להגיד לך, למשל,
שבירה היא פתרון מאוד טוב ברמת שתייה, כי יש בה מלחים.
רוב השתייה הממותקת, לאורך זמן או שהיא גורמת לך לא להיות רעב,
או שהיא מעוררת בך בחילה.
אז יש הרבה רצים ברחבי אירופה ששותים בירה,
ואנחנו מדברים על בירה עם אלכוהול.
אני מודה שאני לא מסוגל בירה עם אלכוהול,
כי אני, זה משבית אותי,
אבל בחלק מהמרוצים שלי אני דואג שיביאו לי בירה בלי אלכוהול.
שוב פעם, המליחות עושה תחושה אחרת לגמרי,
ולכן בהחלט בירה.
יין אני עוד לא ראיתי אף אחד שותה, אבל מי יודע?
אז אני רוצה לשאול אותך, אתה דיברת על שינה,
שמונה שעות שינה בשישה ימים? זה מטורף.
אני נכנס אחרי 36 שעות לשינה של שעה-שעתיים,
ואחרי זה אני מנסה להכניס בסביבות השעה-שעתיים כל יממה.
זה לא תמיד הולך לי.
כמה שאני במצב יותר תחרותי,
ככה הנושא של השינה הוא יותר מורכב,
כי כשאני ישן, המתחרה שלי מתקדם.
בלתי נסבל. -בלתי נסבל.
מהצד השני, אני גיליתי, כשהוא ישן ואני מתקדם
זה מצב הרבה יותר אופטימלי.
זה גם חיסרון, כי היעדר שינה יכול לשבש לך את החשיבה ואת השיפוט.
אתה נהיה הרבה יותר חשדן.
אני בדרך כלל מהיממה הראשונה המוביל במרוצים,
ויש לי סימן מאוד גדול על הגב של מטרה,
כי כולם רוצים לנצח את המוביל.
הואיל ואני עם נטיות תחרותיות קלות,
אז אין לי את הלוקסוס של להרפות במקום הזה.
לסיום, כיוון שאתה פסיכולוג אני צריך לשאול אותך,
כמה מהאולטרה מרתון נמצא כאן וכמה נמצא כאן?
אני חושב שהריצה הרב יומית היא ריצה שברובה היא דבר מנטלי.
יש הרבה רגעים של שפל שבהם אתה צריך לגייס כוחות.
אז רגליים זה כמובן הכלי,
אבל התהליך הוא תהליך מחשבתי.
קובי אורן, אלוף העולם, אני ממש לא מקנא במתחרים שלך.
תודה רבה. -תודה רבה.
גבירותיי ורבותיי, רגע האמת הגיע.
שבועות וחודשים של אימונים מפרכים,
אכילה מבוקרת, העמסת גליקוגן ועבודה על היציאות
מתנקזים לרגע הזה על קו הזינוק בסוזדל,
וההתרגשות, יחד עם כמה רחפנים, בשחקים.
זה הזמן לתת את כל מה שיש לך במרוץ הכי ארוך בעולם.
אז קדימה, שימו גז.
או כפי שמסכם את זה הכרוז בחן רוסי, "דאבאי דאבאי"!
שלוש, שתיים, אחת, צאו!
האמת, לא ממש קשה.
יש לי עוד איזה 211 קילומטר
עד שמגיעים לאירקוטסק בצד השני של רוסיה...
אהלן, בובה.
אבל בינתיים אני בקצב אש.
לסיום, דיברנו כל כך הרבה על רוח האדם
ועל כך שספורט מבוצע על ידי השרירים
אבל מנוהל על ידי המוח,
שהנה שתי הוכחות לכך.
עד אולימפיאדת לוס אנג'לס 1984
המרתון היה מרוץ גברי בלבד.
גמר המרתון האולימפי הראשון לנשים
ייזכר בעיקר בזכות האצנית שהגיעה למקום ה-37,
גבריאל אנדרסן שיס השוויצרית,
שעשתה את ההקפה האחרונה כשהיא...
ובכן, על סף המוות.
באין ספור הראיונות שנערכו איתה לאחר הסיום הדרמטי
היא שבה ואמרה: "זה כאב, זה היה מפחיד,
"אבל תמיד ידעתי - אם את מחליטה, את עושה. זה יקרה."
ומהזמן הקרוב יותר, אצנית הצמרת הקנייתית איבון נגטיץ'
ניסתה לשבור את השיא האישי שלה במרתון אוסטין 2015
ולחצה קצת יותר מדי בפיניש.
כתוצאה מכך היא התמוטטה
ועשתה את המאות האחרונות של המטרים בדרך אל קו הגמר
בזחילה על ארבע בברכיים מדממות.
"פשוט צריך לרוץ," היא אמרה אחר כך,
"כל הזמן להמשיך לרוץ."
ומארגן המרוץ הריע לה:
"את רצת כמו גיבורה וזחלת כמו גיבורה.
"זה החומר ממנו עשויים אלופים." ובמקרה שלנו, אלופות.
עד כאן פרק המרתון שלנו, ועכשיו משהו שונה לגמרי.
רגע לפני סיום, תנו לי לספר לכם משהו שאולי לא ידעתם על ספורט.
מהו הספורט הכי נשי בעולם?
יש מי שיאמר התעמלות אמנותית,
יש כאלה שיאמרו שחייה צורנית,
ואני אומר להם: לא ולא.
הספורט הכי מקסים והכי נשי הוא רולר דרבי.
ברוכים הבאים לשכונה לא הכי טובה בצפון לונדון.
כאן משחקים את הספורט האלים והנשי הזה.
הבנות כבר מתחממות על הדשא. בואו נראה.
שלום לדיספייזר מינלי מקבוצת רוק'נרולרס. כבוד!
ספרי לי קצת על הספורט המוזר הזה רולבר דרבי. מה זה?
מעולם לא ראיתי אותו בעבר.
רולר דרבי הוא ספורט מגע
על גלגיליות.
זה ספורט נשי בעיקרו.
שתי קבוצות מתחרות זו בזו, חמש שחקניות בכל קבוצה.
שחקנית אחת חובשת קסדה ועליה כוכב, והיא החלוצה, ה"ג'מר."
מטרת המשחק היא להעביר את הג'מר
דרך היריבות מהר ככל האפשר
כדי שהיא תפרוץ קדימה ותצבור נקודות סביב המסלול.
אנחנו יוצרות חומה, מתקרבות זו לזו,
אנחנו מתנגשות ביריבות, יוצרות מגע גופני מלא.
אסור למרפק, לבעוט או לנגוח.
אנחנו משתמשות בכל הגוף שלנו כדי לחסום את הג'מר היריבה
ולפתוח לג'מר שלנו מסלול דרך הקבוצה היריבה.
זה באמת מסוכן? אפשר להיפצע?
זה די מסוכן. יש פציעות לפעמים. -מה הסימן הזה?
זו סתם חבורה קטנה.
כן, את עלולה לשבור את הקרסול או את פרק היד, לחטוף זעזוע מוח,
אבל אנחנו לובשות ציוד מגן כדי לוודא שלא יקרה שום דבר רע.
קשה לומר שזה משחק גברי, כי זה בבירור משחק פמיניסטי.
פמיניסטי מאוד, כן. נשים מרקע שונה, עם מבנה גוף שונה.
אנחנו מקבלות את כולן.
תרשו להומו נחמד מישראל להצטרף לקבוצה?
כקמע, נשמח לצרף אותך כקמע.
אתה יכול לשפוט, יש הרבה שופטים גברים.
את מוזמנת לחזור לקבוצה שלך ולכסח את היריבות. -בסדר.
תכתוב: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
