איך יודעים מתי פוליטיקאי משקר? | מדע הבחירות
דבורותיי, דבוריי, מכובדיי כולם.
איך יודעים מתי פוליטיקאי משקר? כשהשפתיים שלו זזות!
אני לא בטוחה מה אני חושבת על הבדיחה הזאת...
ובאמת, יש תחושה שפוליטיקאים מערבבים אותנו כל היום.
אז איך אפשר לדעת מתי בדיוק הם משקרים לנו?
מהם הסימנים שיכולים להסגיר אותם? ואיך אפשר "לתפוס אותם על חם"?
אלא אם הם יודעים להימנע מהסימנים האלה,
וגורמים לנו לחשוב שהם אומרים את האמת בזמן שהם בעצם משקרים לנו.
כלל ראשון וחשוב מאוד: אנשים שונים משקרים באופנים שונים.
ראש הממשלה משקר בצורה מסוימת,
ראש הממשלה החלופי משקר בצורה אחרת.
ככל שנכיר טוב יותר את הפוליטיקאי,
את צורת ההתבטאות ואת שפת הגוף שלו בעתות שגרה,
אנחנו נהיה רגישים יותר לכל שינוי קטן שעשוי להעיד על שקר.
בגלל זה כדי לזהות שקר אנחנו צריכים לשים לב לשילוב של כמה סממנים יחד.
נתחיל בבחירת המילים.
כשאנשים משקרים הם נוטים להשתמש פחות בגוף ראשון
ולהימנע ממילים כמו "אני" ו"שלי".
הייתי השר היחיד... לא, שרי יש עתיד היו היחידים.
יכול להיות שזה בגלל ששימוש במילים כאלה
מעיד על קרבה מסוימת למה שנאמר או אפילו על לקיחת אחריות.
דבר ששקרנים יעדיפו להימנע ממנו, בין אם במודע או בין אם לא.
שקרנים גם יסתבכו במשפטים ארוכים וידברו לאט יותר.
ראש הממשלה או הליכוד יוצא לפריימריז,
בוודאי, זה לגיטימי שכל מי שרוצה להתמודד, מתמודד.
זה קורה כי כשמשקרים,
האזור במוח שאחראי על חשיבה יצירתית צריך לעבוד קשה יותר.
אדם שמתכוון לענות על שאלה בשקר, הרבה פעמים, בלי לשים לב,
יחזור על השאלה מילה במילה בניסיון לקנות עוד קצת זמן.
שימוש במילים מפוצצות כמו: "לעולם לא!"
במקרים שמספיק שימוש ב"לא" קטן ופשוט,
יכול גם הוא להעיד על שקר שמתקרב.
אנחנו המפלגה הראשונה בתולדות מדינת ישראל
שמציבה שני מועמדים ערבים בחמישייה הראשונה.
שימוש בביטויים והצהרות כמו: "למען האמת, אם להיות כנה",
יכול להעיד על ניסיון עיקש מדי להישמע אמין או לשכנע.
צריך להיות כנים ולומר: לא כל הדבורים הן כאלה.
דבר נוסף זה מילות חיבור: "כזה, כאילו".
המון מילות חיבור - בזמן הזה המוח חושב.
או - לעשות שתיקה.
מכיוון שיש כל כך הרבה דרכים ליפול כשמשקרים,
בהרבה פעמים כדי להקל על התהליך פוליטיקאים פועלים על "טייס אוטומטי".
הם באים "לירות" את דף המסרים שלהם,
תוך התחמקות משאלות בכל מיני דרכים יצירתיות,
וביניהן שימוש במטבעות לשון שאמורים להקל עליהם,
אבל עלולים גם להסגיר אותם.
למשל, כשפוליטיקאי אומר:
"חשוב לי להסביר שאני לא אומרת שהדבורים..."
הוא למעשה כן אומר ש-X, אחרת לא היה מה להסביר.
כשהוא אומר: "אין חולק שהדבורים הן חלק מהחברה",
בהחלט יש חולק ש-X אחרת לא היה צריך לדבר על זה.
ויש גם את: "זה לא יעלה על הדעת".
זה לא יעלה על הדעת...
אז כן, בהחלט יעלה על הדעת, אחרת לא הייתה סיבה לומר את זה.
עוד דרך לגלות שקרים היא באמצעות שפת גוף.
יש כמה וכמה סממנים גופניים שיכולים להעיד על שקר.
בין השאר, צמצום קשר עין.
התשובה היא לא.
או להבדיל, יצירת קשר עין מוגזם,
נגיעות בלתי רצוניות בפנים או בשיער, או כל התעסקות אחרת בידיים.
גם שינוי פתאומי של תנוחת הראש ושינויים בקצב הנשימה ובמנח הרגליים.
למעשה הרמזים החיצוניים האלה מצטרפים לשינוי פיזי גדול יותר
שמעידים עליו גם מדדים כמו דופק ולחץ דם.
על זה בעצם עובד הרעיון של פוליגרף.
החוקר פול אקמן שעבד בעבר כיועץ ל-FBI ול-CIA,
פיתח שיטה לגילוי שקרים בזכות מה שכינה "מיקרו הבעות".
הבעות פנים זהירות ומהירות שחושפות רגשות שאנחנו מנסים להסתיר.
אקמן טוען שאנחנו מקבלים אינספור החלטות, כמו למי להאמין, בתוך ננו-שניות.
הן מבוססות על תחושות בטן פרימיטיביות, לא מחושבות,
ולא על עובדות או לוגיקה.
אבל באופן די מסתורי, הן רוב הזמן מדויקות.
יש לכם הרגשת בטן שמישהו משקר לכם? הוא משקר לכם.
יש פוליטיקאים שיודעים להסתיר טוב יותר את ה"בריחות" האלה,
אבל אפילו הם יכולים ליפול.
נכון שלא תמיד נשים לב לזה,
אבל אם נריץ את הסרטון בהרצה איטית מאוד, סיכוי לא רע שנבחין בהן.
ועדיין, פוליטיקאים שמתמחים באומנות השקר,
או כאלה שמאמינים לשקרים של עצמם, עלולים פשוט לחמוק.
זה כשל שגם פוליגרפים לא יודעים להתמודד איתו.
השקר עובר מסך כאילו היה אמת.
ומה לגבי תוכן הדברים, המסרים עצמם?
זה בזזזבוזזז של כספי ציבור.
פוליטיקאים כיום, הרבה פחות מרשים לעצמם לאלתר
ויותר נצמדים לדף מסרים שנוסח מראש.
זה לא שכל מה שנכתב שם בהכרח שקרי, אבל האמת בהחלט עוברת עיבוד.
זה כולל קצת "שיופים בקצוות" כמו העלמת מידע לא נוח
והדגשה של מסרים פשטניים על חשבון האמת המורכבת,
בקיצור, אלה אמירות שאין בהן הרבה תוכן
והן מיועדות, בעיקר, להשתיק את הצד השני.
הן מזמזמות!
כדי לזהות את דף המסרים צריך פשוט להקשיב, אבל באופן רב ערוצי.
לצפות בכמה פוליטיקאים מאותה המפלגה
כדי להבין אם הטענה המבריקה שכביכול נשלפה מהשרוול,
בעצם נאמרת שוב ושוב.
סער הוא פוליטיקאי, ובנט הוא מנהיג.
זאת מנהיגות?
וצריך אדם שהוא לא רק פוליטיקאי אלא גם מנהיג.
בין ביבי לבין טיבי.
טיבי או ביבי.
הן ביבי או טיבי.
מדינת ישראל מונחת על שלוש רגליים.
בעזה צריכות להיות שלוש רגליים. -אה... שלוש רגליים.
ובסוף, גם לנו יש חלק בשאלה - האם שקר יעבור?
וכדי לזהות אותו, צריך להפעיל ביקורת עצמית.
זה לא יהיה קל.
בני אדם, כולם, פשוט רגילים לשקר בעצמם.
לא מעט מחקרים מראים שהנטייה שלנו היא לשקר,
גם כשאין לנו ממש מה להרוויח מזה.
מחקרים נוספים מראים שאנשים ממש מקפידים להתעלם
ממידע שמערער על האמונות שלהם.
קוראים לזה: "הטיית האישור", והפוליטיקאים כמובן יודעים את זה.
הם גם יודעים ששקר יחליק בקלות אם הוא יחמיא לקהל היעד שלהם, ל"בייס".
כי יותר משאנחנו דורשים מהפוליטיקאים שלנו אמינות,
אנחנו דורשים מהם נאמנות ושבטיות.
לכן את השקר, אנחנו צריכים קודם כול למצוא בתוכנו.
הרי לא כל הדבורים הן האויבות שלנו,
אבל כל האויבות שלנו הן דבורים!