בין השורות מסביב לעולם - צרפת
שלום לכם. אני ניצן הורוביץ,
והיום ב"בין השורות - מסביב לעולם"
למדינה הראשונה שבה העם
הגיע לשלטון: צרפת.
צרפת היא ארץ התיירות המובילה בעולם.
יותר משמונים מיליון תיירים מגיעים אליה מדי שנה. מדוע?
כי יש בה טירות וארמונות בשפע, אתרי טבע מרהיבים, ערים עתיקות,
והרבה מאוד תרבות, אומנות, אופנה, וכמובן יין ואוכל צרפתי.
הקולינריה הצרפתית היא מקור לגאווה לאומית.
גולת הכותרת של כל זה היא פריז, בירת צרפת הנוצצת,
המכונה: "עיר האורות".
זו אחת הערים החשובות והמשפיעות בעולם.
הצרפתים חוגגים את החג הלאומי שלהם ב-14 ביולי,
הוא נקרא: יום הבסטיליה.
ביום הזה, בשנת 1789,
התקומם העם נגד השלטון המדכא והמושחת של המלך והאצילים.
המונים הסתערו על כלא הבסטיליה בפריז.
כך פרצה המהפכה הצרפתית,
ציון דרך היסטורי בתולדות הדמוקרטיה.
המהפכה הצרפתית הביאה לעולם את הצהרת זכויות האדם והאזרח,
בה הובטחו חירויות יסוד לכל אדם.
שלטון המעטים והמיוחסים הוחלף בשלטון הרבים,
שלטון האזרחים.
דגל המהפכה ודגלה של צרפת עד היום הוא הטריקולור,
שלושה צבעים המסמלים את שלושת העקרונות של המהפכה:
כחול - חירות, לבן - שוויון, אדום - אחווה,
וזו גם הסיסמה של הרפובליקה הצרפתית עד עצם היום הזה,
רפובליקה המוגדרת כחילונית,
עם הפרדה חדה בין המדינה לבין הדת.
שלום לדריה, לשגב, לענבל, לאורי ולאורי.
שלום. -שלום.
אתם יודעים, החג הלאומי שלנו הוא יום העצמאות,
זה החג שאני הכי אוהב, כי בו קמה המדינה.
בצרפת זה קצת אחרת.
מה הם חוגגים, ענבל?
הם חוגגים ב-14 ביולי את יום הבסטיליה,
שזה היום שבו הם שחררו את האסירים.
פרצו לבסטיליה,
שזה היה בית כלא שם,
ושחררו את כל האסירים.
אתה יכול להבין את זה, שגב,
שהחג הלאומי זה בעצם שחרור לא משלטון זר אלא מדיכוי פנימי?
כן, כי זה מראה גם על המדינה, שהיא מדינה דמוקרטית
ושהיא בעד זכויות האדם,
ובגלל זה הם חוגגים את זה
כיום לאומי, כמו שאנחנו חוגגים
את זה שיש לנו מדינה,
מתי שקמה לנו המדינה.
מה בעצם היה עד המהפכה הצרפתית, אורי?
איזה מצב היה שם? -היה שלטון של המלכים,
של המלך והמלכה, וזה היה שלטון רע מאוד.
המלך היה נורא אכזרי, וכאילו הוא היה מעל הכול.
אבל אולי זה המצב? ז"א, למה לתת זכויות לכולם?
יש מלך, הוא נורא עשיר, הוא נורא חזק, והוא שולט.
מה רע בזה?
לואי המלך, לואי ה-14, שמלך בצרפת,
הוא אמר: "המדינה זו אני",
והוא עשה מה שהוא רוצה,
אבל עובדה שזה לא הצליח,
כי זה לא הגיוני שבן אדם אחד יקבע
לכל האנשים את אורח החיים
ומה הם יעשו, ועובדה שזה התהפך.
תגיד, אורי,
המהפכה הצרפתית קרתה מזמן,
באמת לפני המון שנים.
זה עדיין רלוונטי להיום,
הרעיונות האלה -
חירות, שוויון, אחווה,
יש לזה איזו משמעות בעיניך?
כן, ואפילו מאוד.
כי בעצם... -אתה אומר את זה
בהתלהבות. -כן,
כי שוויון זה אחד הדברים
החשובים ביותר.
וחירות, מילה נרדפת לחופש.
עכשיו, חופש ושוויון
זה אחד הדברים החשובים ביותר.
אחווה, אדם יכול לבחור קצת,
יש אנשים שיכולים לבחור
אם לחיות בה,
אבל כן זה דבר חשוב.
והנה, למשל,
החוק למשפט הוגן
והחוק לזכויות האזרח
הם חוקים שמשמשים אותנו עד היום
ברמת חשיבות מאוד גבוהה.
אתם יכולים להבין את זה
שעד המהפכה הצרפתית,
אנשים כמוכם, כמוני,
שלא היינו אצילים
או ממעמד גבוה,
פשוט לא היו לנו
שום זכויות בכלל,
לא יכולנו להצביע,
לא יכולנו לנוע בחופשיות,
לא היה לנו רכוש.
אתם יכולים להבין את זה,
איזה הלם זה היה
כשכל ההמונים האלה התקוממו
ועשו את השינוי הגדול?
זה דבר נורא בעיניי, כי... לדעתי, כשלא מכבדים אותך,
איך אתה יכול לכבד את עצמך ולחיות כמו בן אדם?
תגידו, היום יש לדעתכם שוויון
בחברה שלנו?
יש הרבה יותר שוויון
ממה שהיה פעם.
פעם היו גם מעמדות,
אם אתה עשיר,
אז אתה למעלה,
אם אתה עני, אתה למטה.
אבל גם היום יש עניים ועשירים.
כן, אבל היום כולם
בעמדה שווה.
מה זאת אומרת עמדה שווה?
שלכל אחד גם יש את...
זכות הביטוי,
זכות הדיבור, החירות.
גם העניים יכולים... -הצבעה.
גם העניים יכולים להפגין
וגם העשירים יכולים להפגין,
וגם העניים וגם העשירים
יש להם זכות לביטחון
ולהתנגד לדיכוי.
עדיין אין שוויון מלא.
אבל... -שנייה, שנייה.
כן? -עדיין יש אנשים
שמקבלים שכר גבוה
יותר מאנשים אחרים
רק בגלל צבע עור או מגדר.
אז מה, כולם צריכים להיות
שווים לגמרי, בשכר למשל?
לגמרי? -לא כל עבודה
צריכה להיות שווה בשכר,
אבל כן אם שני אנשים עובדים באותה עבודה,
אין שום סיבה שאחד יקבל שכר גבוה יותר מאחד אחר.
אתם חושבים, אורי, שיכול להיות מצב כזה בעולם
או באיזו מדינה, של שוויון מוחלט בין האנשים?
אני חושב שצריך להיות מצב כזה,
אני לא בטוח אם יכול להיות.
כי בסך הכול, כאילו,
גם יש חוק כזה, חוק...
חוק... מה, בישראל?
חוק החיג'אב. -כן.
בצרפת... -אין מישהו שיכול לבוא עם חולצה...
עם סמלי דת. -כן.
תראו, מה שקורה בצרפת,
בערך מאה שנה אחרי המהפכה הצרפתית
הייתה גם מהפכה, סוג של מהפכה חילונית,
והדת הופרדה ממוסדות המדינה.
לדעתי, בגלל שאני גם יהודי חובש כיפה,
אז לדעתי, אם אני הייתי בצרפת זה היה פוגע בי
ובמסורת של המשפחה שלי.
אם לא היית יכול לבוא עם הכיפה לבית ספר. -לבית ספר.
אם יהודי לא יכול לבוא עם כיפה
או אישה מוסלמית לא יכולה לבוא עם החיג'אב,
זה כמו להגיד:
אין דתות בעולם. זה לעשות...
זה מצד אחד נכון
שתהיה הפרדה,
אבל ההפרדה
צריכה להיות גם בגדר השפוי.
אם למשל יש למישהו מסורת,
לא לשבור לו אותה. -אז למה לדעתכם
יש בצרפת חוק כזה,
שאסור לבוא עם סמלי דת חיצוניים
לבית ספר למשל?
אני חושבת שהם הלכו
לצד המאוד מאוד קיצוני
של הפרדה בין דת למדינה,
שזה לדעתי דבר חשוב,
כי עובדה שעכשיו אנחנו לא יכולים
לנסוע באוטובוס בשבת,
כי אין הפרדה
בין דת למדינה בארץ.
הם הלכו לצד
המאוד מאוד קיצוני,
ולא מאפשרים בכלל
לבוא עם סמלי דת,
שזה לדעתי לא בסדר.
כן, אבל זה גם בא
על ידי המימון של המוסדות.
נגיד אם דת אחת...
אם פריז או צרפת היו מממנות
דת אחת נגיד,
בית ספר של נוצרים, אז...
בית הספר נגיד של היהודים או של המוסלמים
היו מתלוננים, וזה כאילו,
באמת, זה...
למה נכון לעשות את זה,
שלא לממן אף אחד מהמוסדות.
אתם יודעים מה שמדהים?
שתראו איך אנחנו מדברים
בכזה להט
על דברים ומהפכות שקרו לפני מאות שנים.
טוב, תכף אנחנו נמשיך.
מיד נשוחח כאן עם ד"ר שרה פיינברג, ילידת צרפת,
על האופן שבו היא רואה את הארץ שבה נולדה.
שלום לד"ר שרה פיינברג,
חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי,
וילידת צרפת.
בונז'ור, שרה. -בונז'ור, ניצן.
קומנת אלה וו? -טרה ביין, מרסי.
בירכתי אותה לשלום, היא אמרה שהיא מרגישה מצוין.
תגידי, שרה,
כל כך הרבה שנים עברו מאז המהפכה, דיברנו על זה.
זה עדיין משמעותי בצרפת?
תראה, בפעם הראשונה
מישהו מהמרכז הפך להיות
הנשיא של צרפת, עמנואל מקרון,
זאת אומרת שיש מהפכה
בתרבות של המהפכה הצרפתית.
בפעם הראשונה אנחנו רואים שינוי
בתרבות של מדינה מחולקת, מפולגת, בין הימין לבין השמאל,
שזו תרבות שנולדה אחרי המהפכה הצרפתית.
תגידי, כשצרפתי ממוצע יוצא לרחוב ב-14 ביולי, יום הבסטיליה,
מה הוא בעצם חוגג?
הוא חושב על ה... "ליברטה, אגליטה, פרטרניטה",
על ה"חירות, שוויון, אחווה" הזה של אז?
לא, הוא לא חושב על זה,
כי הן הפכו להיות סיסמאות קצת ריקות בצרפת.
אני אגיד לך למה, בגלל שבינתיים,
בשנות החמישים והשישים
הייתה חוויה היסטורית שונה,
החוויה של אלג'יר
וצפון אפריקה,
וכל הסיסמאות האלה
של "חירות, אחדות, שוויון"
הפכו להיות קצת ריקות
עבור הקהילה המוסלמית
בצרפת. -אבל את יודעת,
במערכת החינוך הצרפתית,
למשל בתיכונים,
המקצוע של פילוסופיה
הוא אולי הכי חשוב, נכון?
ומדברים על זה שם,
זה דבר מאוד מרכזי
בהוויה הצרפתית.
נכון, בצרפת יש
דת של פילוסופיה.
ז"א שכל תלמיד בצרפת
חייב ללמוד את שפינוזה,
קאנט, הגל, ז'אן-פול סארטר,
וזה חלק מהתרבות
המרכזית של צרפת.
ולדעתי, זה...
אתם צריכים להבין שבצרפת,
על מנת להיות אזרח טוב
צריך להיות פילוסוף טוב,
זה העיקרון של הזהות
והתרבות הפוליטית הצרפתית.
ואיפה החילוניות
שדיברנו עליה
נכנסת בתוך התרבות הפוליטית הזאת?
זה דבר שמצליח או לא?
אז קודם כול, אני שמעתי פה
שהמודל הצרפתי הוא קיצוני.
אני אומרת שהמודל הצרפתי
הוא אידיאלי. למה? כי...
צריך להבין את החילוניות הצרפתית
בתוך תהליך היסטורי.
למשל בארה"ב,
מה זו חילוניות?
זו הפרדה בין דת לבין המדינה,
שהעיקרון של ההפרדה הזו
היה להגן על האזרחים
נגד המדינות באירופה,
למשל הפרוטסטנטים ב...
ארה"ב. -ובצרפת?
בצרפת זה להגן על האזרחים
נגד ההשפעה של הכנסייה הקתולית,
של התרבות הקתולית.
ז"א שהחילוניות הייתה שחרור
של האזרח הצרפתי,
הייתה שחרור של היהודים.
אבל היום, תראי,
יש כ"כ הרבה למשל מהגרים,
בעיקר נגיד מוסלמים,
שלא רואים את עצמם
נכנסים בתוך המודל הזה של החילוניות,
הם רואים את עצמם כמוסלמים,
אפילו לא כצרפתים.
אז אולי זה נכשל?
מראים את זה ככה בתקשורת,
אבל אם אנחנו שואלים
את הנשים המוסלמיות למשל,
הן מאוד שמחות
שיש חוק של חילוניות,
שיש אפשרות
להבחין בין דת לבין המדינה,
ושהן יכולות לבחור,
ופה המילה בחירה
היא מילה מרכזית,
שבפעם הראשונה
בדור שלהן הן יכולות לבחור.
הן רוצות להיות דתיות -
בבקשה. לא בבית ספר,
אבל באוניברסיטה הן יכולות.
בעבודה בדרך כלל הן יכולות,
כי בצרפת יש תהליך של...
יש העברה מהמודל...
מעבר מהמודל החילוני החיצוני
לבין המודל היותר קנדי,
יותר גמיש. למשל, בבית ספר
אפשר לאכול חלאל,
אפשר לאכול כשר,
המודל הוא הרבה יותר גמיש
ממה שחושבים.
יש לכם שאלות לשרה?
כן, לי יש שאלה. -בבקשה.
רציתי לשאול אותך באמת
על המצב בצרפת,
על העלייה של המוסלמים לצרפת.
שאני חושבת
שכל הילדים הערבים
מגיעות להם בדיוק אותן זכויות
כמו הצרפתים,
ומגיע להם ללמוד
ולהגשים את החלומות שלהם.
אבל מצד שני,
כשיש פיגועים בצרפת
וכשעושים נזקים בצרפת
חלק מהערבים,
אז איך מאזנים בין השניים
ואיך מתמודדים עם זה?
אז את צודקת מאוד.
קודם כול,
המוסלמים שבאו מצפון אפריקה,
מאלג'יר, ממרוקו ומתוניס,
הם סבלו מאוד
בגלל הפער הזה
בין הסיסמאות של שוויון,
של אחדות, של חירות,
לבין החוויה היום-יומית שלהם,
שלא קיבלו אותם
כצרפתים אמיתיים,
והם סבלו מאפליה
במקומות עבודה,
בבית ספר וכולי וכולי.
וכשהם רואים שיש פיגועים
שעושים אנשי דאע"ש
ומיעוט מאוד קטן
של מוסלמים בצרפת,
מאוד קשה להם
להיות ביקורתיים כלפי הפיגועים האלה,
בגלל שהם לא רוצים
להיתפס כבוגדים
בעולם הערבי ובעולם המוסלמי.
הם מוצאים את עצמם
במקום זהותי מאוד לא נוח,
מאוד קשה, ורוב הצרפתים
שהם לא מוסלמים, אומרים להם:
אתם צריכים לבחור צד.
אתם איתנו, אתם צרפתים.
אבל הם אומרים:
רגע, מה החוויה שלנו?
החוויה שלנו, שבצפון אפריקה
התייחסו אלינו מאוד לא יפה,
ופה אין לנו מקומות עבודה,
יש לנו חוויה
של אפליה מאוד אלימה. -כן.
עוד שאלה? -כן. -כן, אורי.
למדת באוניברסיטה בצרפת, נכון?
כן. -למדת גם פה?
למדתי בארה"ב.
אה. אז איך זה היה בצרפת
ואיך זה היה בארה"ב?
ללמוד באוניברסיטה?
זה היה נהדר.
הייתי באוניברסיטה
של ז'אן פול סארטר,
שקוראים לה אקול נורמל סופרייר,
שזו האוניברסיטה
של האליטות בצרפת,
אבל גרתי ולמדתי באיזושהי בועה
אינטלקטואלית. -מה זאת אומרת
אוניברסיטה של האליטות בצרפת?
לא כל אחד יכול להגיע? -לא, כי בצרפת יש
הרבה מאוד רמות של לימודים, ויש...
לצערי, יש דינמיקה של סלקציה ושל אליטות...
אז השוויון הזה שדיברנו עליו הוא לא מושלם.
זה לא שהוא לא מושלם, זה שהוא לא קיים בכלל.
הוא לא קיים בכלל, ורוב האסטבלישמנט הם באים
מאותן אליטות, ומאוד קשה להם להתחבר עם האוכלוסייה הצרפתית.
אני אתן לך דוגמה. למשל... -שנייה, שנייה.
דקה, אנחנו תכף נמשיך. -כן.
בינתיים, אנחנו... הפסקה קצרה, ומייד אחריה נדבר על זה
ועל עוד דבר שהצרפתים העניקו לעולם:
תרבות האוכל.
"בין השורות", חזרנו.
ועכשיו, נציץ לרגע לדת הצרפתית האמיתית:
האוכל.
תגידו, כשאתם שומעים את המונח הזה, אוכל צרפתי,
מה עולה לכם בראש? כן, אורי.
קרואסון.
כן, אורי. -מרק בצל.
דריה.
אוכל גורמה. אבל אני חושבת שהיום,
כל אחד ו... מה שהוא אוהב,
כלומר זה לאו דווקא שאוכל צרפתי הוא הכי טעים.
מה אתם חושבים על מדינה שמקדישה
כל כך הרבה מקום ואנרגיה והתעסקות
לאולאוכל? -זה אומר שכאילו...
שהיא מדינה מאוד חברתית,
בגלל ש...
הזמן שהם מושכים לארוחות
זה מין טקס כזה חברתי,
שהם אוכלים
עם עוד אנשים שאיתם.
הם אגב שיאני אירופה
בזמן של הארוחות,
שעתיים וחצי כל יום בממוצע
הצרפתי אוכל.
אז זה מראה על המדינה,
שהיא חברתית. שהיא...
סוג של מעודדת את זה.
ענבל. -לפי מה שאני יודעת,
הצרפתים, בזמן הארוחות
זה גם זמן לדיבור,
לדיון, לשיחות,
לפגישה עם עוד אנשים.
האמת שגם בעיניי זה ככה,
שזה זמן לדיבור. אצלי במשפחה, לפחות
בארוחות ערב, אנחנו משתדלים שכל המשפחה
תשב יחד, ונדבר
על מה שהיה במהלך היום,
ותוך כדי זה אנחנו אוכלים.
בצוהריים אנחנו משתדלים
לעשות את זה.
אז מה, אנחנו בעצם
מדברים פה על תרבות האוכל,
לא רק על אוכל. זו תרבות.
זה גם אומר שהם משקיעים
באוכל שלהם,
והם משתמשים בחומרים הכי טובים,
ולוקח כל כך הרבה זמן להכין את האוכל.
איך זה אצלנו, בהשוואה אליהם?
אצלנו זה כאילו אנחנו...
מכינים את האוכל מהר,
מחפפים, וזהו.
אצלם זה כאילו גם...
הם מדברים על אוכל
תוך כדי שהם אוכלים,
וגם לא סתם, בתור הנאה.
כן, דריה. -אולי זה כי אוכל
הוא מוצר מאוד בסיסי,
והם מסוגלים לראות אותו
כסוג של הנאה,
ולא רק למטרת... לאכול,
שזה אולי דורש הרבה זמן
כדי לחשוב על אוכל בצורה כזו
ולא סתם לאכול אותו.
אתם יודעים שזה לא רק
האוכל שם, זה גם יין
וזה גבינות וזה כל מיני בשרים
וזה שיטות בישול,
וכל אזור יש לו את ה...
ספצייליטה שלו,
זה עולם ומלואו.
אצלנו, לעומת זאת,
האוכל המסורתי הוא דווקא
אוכל רחוב, זה פלאפל,
זה פיתה עם שניצל,
ואצלם זה גבינות, זה בשר,
זה יין אדום.
אנחנו כאילו "מק'דונלדס"...
לא...
כן, אנחנו כאילו "מק'דונלדס"
והם כאילו "בי-בי-בי".
נו, הנה, שרה,
תראי אילו דברים יפים
הצרפתים הביאו לעולם.
כולם יודעים
מה זה אוכל צרפתי.
כן, למרות ש...
הפילוסוף הרומני אמיל צ'וראן
אמר שברגע שמדינה
מתעסקת יותר מדי עם אוכל,
זאת אומרת שיש לה ירידה
ברמת הציוויליזציה שלה.
מה אני אומרת?
שבמאות ה-18 וה-19
צרפת הייתה במרכז העולם,
תרבותית.
רוב הרוסים דיברו צרפתית,
האליטות הרוסיות, האליטות
מהאימפריה הגרמנית... -עכשיו צרפת היא לא במרכז?
ייקחו לך את האזרחות
אם תדברי ככה. -לא.
אוי ואבוי. -עכשיו
במרכז התרבותי
יש אמריקניזציה של העולם,
כולם מדברים אנגלית.
לפני מאתיים שנה כולם דיברו,
האליטות דיברו צרפתית.
מה נשאר? האוכל.
אורי, הייתה לך שאלה לשרה.
כן. אני שואל שאלה ש...
בעיניי היא מאוד חשובה:
תוך כמה שנים לדעתך
לא יישארו יהודים בצרפת?
וכשאני אומר לא יישארו,
אני מתכוון מהיבטים
של עלייה לישראל, מוות,
והדבר הנורא השני, פיגועים.
נעזוב מוות.
אבל השאלה, שרה, באמת,
שאלה שהרבה אנשים שואלים,
זו שאלה חשובה מאוד בעיניי:
האם הקהילה היהודית בצרפת
עומדת להיעלם?
לא בטוח, לא בטוח.
אתם יודעים
שהקהילה היהודית בצרפת
היא אחת מהישנות ביותר
באירופה, ברחבי אירופה,
וצריך להסתכל
לטווח הארוך על זה.
זה כן נכון
שהייתה עלייה משמעותית
בעלייה לישראל,
ואתם רואים את זה,
מרגישים את זה בת"א,
בנתניה. -לפני כחודש הייתה
עלייה. -נכון,
נכון מאוד. -מתי את עלית, שרה?
אני עליתי לפני ארבע שנים
עם הילדים שלי.
אבל, אבל...
המספרים ירדו.
בשנתיים האחרונות
המספרים ירדו,
כאשר דאע"ש והטרוריסטים
התחילו לתקוף את כולם,
לבצע פיגועים
לא רק נגד היהודים,
גם נגד הנוצרים ונגד
רוב הצרפתים. -כן, שגב.
שהיהודים כאילו הבינו
שהפיגועים הם לא נגדם,
הם כאילו נגד
כל מי שלא בדת של דאע"ש.
נכון. ובאותו רגע...
גם זה לא רק היהודים הבינו.
נכון, ורוב הילדים
היהודים בצרפת
לומדים עברית,
מבקרים בישראל,
רוצים ללמוד בישראל,
רוצים לעשות צבא פה.
יש סוג של זהות
יהודית צרפתית ישראלית.
מה שאני קוראת:
הישראליזציה של יהדות צרפת.
עוד שאלה?
לי יש. -כן, אורי.
כשאתה הולך ברחוב בצרפת,
מה אתה בעיקר רואה,
אתה רואה אוכל, אתה רואה...
מוזיאונים?
אני רואה
אוכלוסייה מאוד מגוונת.
אני רואה אנשים שבאים
מצפון אפריקה,
ממאלי, מניז'ר.
אנשים שחורים,
אנשים מוסלמים,
אנשים יהודים
שמסתובבים עם כיפה,
שלא היה בעבר. אני רואה
מיעוטים שמאוד בולטים לעין,
מה שלא ראיתי בתור ילדה. זה מה שאני רואה.
תודה, שרה, ותודה לכם.
ועד כאן "בין השורות - מסביב לעולם",
אנחנו נהיה כאן בתוכנית הבאה.
בינתיים אנחנו ממשיכים לדבר
על הארץ הזאת, שכולנו
מסתכלים אליה ככה, מתעניינים בה.
איך זה באמת שצרפת עדיין...
בסך הכול מדינה אירופית בינונית,
ועדיין כל כך מעניינת,
כל כך מרתקת?
אבל איך כשאנחנו בחו"ל,
אז המוכרים והאנשים
יודעים לזהות אותנו כישראלים?
הייתי אומנם...
זה אומנם היה בעיר אחרת,
אבל פתאום המוכר
מתחיל לדבר אליי בעברית כזה:
שלום! שלום!
אה, גם אליי, בגרמניה.
זה מוכרים תמיד מזהים,
מאיזה מקום אנשים מגיעים.
איך בדיוק מזהים את זה?
את, בתור מישהי שהיא
עולה מצרפת,
יש לך דעה קצת שונה משלנו בעניין.
איך מזהים את מה, את ה...?
מזהים ישראלים בצרפת?
זה מה שהוא שואל.
בלי לשמוע דיבור.
תכתוב: יוסי אלימלך
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר קינן
הבאה לשידור: שרון דולב
הפקת כתוביות: אולפני אלרום