×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

At the Crossroads by Ahad Ha'am (Asher Zvi Ginzberg) - על פרשת דרכים, אחד העם, This Is Not the Way, part 1 - לא זה הדרך! חלק א

This Is Not the Way, part 1 - לא זה הדרך! חלק א

לא זה הדרך!

מאת אחד העם אחר הרבה שנות־מאה של עוני ושפלות מבחוץ ואמונה ותקוה לרחמי שמים מבפנים, בא בדורנו רעיון חדש ורב תוצאות להוריד לנו משמים את האמונה והתקוה ולעשׂות את שתיהן לכוחות חיים, פועלים: ליסד על ארץ תקותו ועל ישראל אמונתו...

רעיונות היסטוריים כאלה נוצצים פתאום כמו מאליהם, כשהשעה צריכה לכך, מכניעים להם מיד את הלבבות הראויים לכך, ומהם נפוצים והולכים בכל העם מסביב, כניצוץ הזה, שאוחז תחלה בדברים נוחים להתלהב והולך ומתפשט על העצים והאבנים.

גם רעיוננו זה נולד ככה, מבלי אשר נדע להגיד בן מי הוא, ומצא לו מַהלכים בין העומדים בתוֶך, כלומר, הללו שמצד אחד כבר נתרופפה אמונתם וכשל כוח סבלנותם לחכות למעשׂי נסים, ומצד אחר עוד לא נתרופף הקשר בינם ובין עמם ועוד לא ותּרו על זכותו להתקים כעם אחד. 'הלאומיים' הראשונים האלה הרימו את דגלו ויצאו להלחם מלחמתו בקול ענוֹת גבורה. ודבריהם, אשר יצאו מן הלב, נכנסו מעט מעט גם אל לבות רבים מיֶתר בני העם, ומימין ומשׂמאל נוספו עליהם חדשים יום יום, באופן שאפשר היה להאמין, כי לא יארכו הימים ויגיע מספרם לאלפים ולרבבות. אך בין כה וכה נהיתה חדשה בעצם הענין: הרעיון נתלבש בצורת 'ישוב ארץ ישׂראל' ויהי למעשׂה.

למראה הפלא הזה השתוממו אוהבים ואויבים יחדו. הראשונים הריעו תרועת נצחון ובעליצות נפש קראו: הנהיה כדבר הגדול הזה, אשר רעיון בן־יומו יעצור כוח לכבוש לו דרך בעולם העשׂיה? האין זה מופת ברור, כי לא חלום חלמנו? – והאחרונים, אשר עד כה בזו ולעגו לו, בחשבם אותו לדבר שבדו מלבם חוזי חזיונות וחולמים בהקיץ, התחילו עתה להודות בשׂפה רפה, כי אמנם יש בו אותות חיים וצריך לשׂים אליו לב. מן העת ההיא החלה לו תקופה חדשה, ואם בסקירה אחת נביט על גורלו מאז ועד עתה, נראה עוד הפעם חזיון זר ונפלא.

תחת אשר לפני זה הלך הלוך וגָבוֹר, הלוך והתפשט בכל פנות העם, ובעליו נשׂאו עיניהם למרחוק בלב שׂמח ויקוו לגדולות, – חדל עתה, אחר נצחונו, לקנות לו לבבות חדשים לבקרים, וגם המחזיקים בו כמו רפתה רוחם ולא יבקשו להם עוד מאומה בלתי אם לראות בשלוָתן של אותן הקולוניות המעטות והדלות שכבר ישנן, שארית כל מחמדיהם אשר ראו בחזון לפנים. אך גם את בקשתם זאת הקטנה לא ישׂיגו, והסכסוכים והמריבות והמעשׂים המגונים אשר מלאה הארץ אותם – הכל לשמו ולכבודו של 'הרעיון הגדול' – לא יתנו מנוח לנפשם ויוסיפו להם דאגות חדשות בכל יום... ואחרית כל אלה מי יודע? אם כדברי אחד החכמים, יכאב הלב למראה אמונה גוועת מזוקן, אשר דורות עברו שתו מכוס תנחומותיה, – מה גדול הכאב, כאשר בראשית דרכו יכשל ויפול רעיון מלא כוח עלומים.

תקות דור הולך ועזרת דור יבוא! ובזכרנו עוד, כי הוא זה הרעיון העושׂה נפלאות לעינינו בקרב עמים רבים, הלא בהכרח תתעורר בנו השאלה הישנה : מה נשתנינו אנחנו מכל אומה ולשון ? או האמנם צדקו אלה מאחינו האומרים, כי כבר חדלנו מהיות גוי ואין אנו מקושרים עוד זה לזה אלא בחבלי הדת בלבד ? אך הן האומרים כן אינם יכולים אלא להעיד על עצמם, כי אמנם אין עוד להם ולנו זולת שתוּף הדת ושׂנאת שׂונאינו; בעוד אשר אנחנו, המרגישים בלבנו את לאומיותנו העברית, נשׂחק בצדק לכל הבא להכחיש, באמצעות ראיות חיצוניות, את המורגש לנו בפנימיותנו בלי אמצעי. ואם כן, מדוע זה לא הצליח רעיון התחיה להאחז גם בקרבנו ולעשׂות חַיִל כאשר קוינו ? על השאלה הזאת אנו שומעים שתי תשובות שונות מפי הסופרים בכתבי העת.

הללו מאשימים את 'החלוקה' ורבניה וסופריה, והללו – את 'הנדיב הידוע' ומלאכיו ומשרתיו בארץ ישׂראל; הצד השוה שבהם, שאלו ואלו מתאמצים להטיל את האשמה על ראש אנשים ידועים, שאלמלא הם היה ישׂראל נושע תשועת עולמים, ולא נחלקו אלא אם ראובן ושמעון או לוי ויהודה הם המעכבים את הגאולה. אבל תשובות כאלה אינן מספיקות כלל להניח את דעתנו. כי נשוב ונשאל : במה גדול כוחם של איזו אנשים פרטיים, יהיו מי שיהיו, להניח מכשולים על דרך הגוי כולו ? ואם לא עלובה היא 'תנועה לאומית' כזו, שהצלחתה תלויה ברחמי נדיב וצדקת משרתיו, שאינה יכולה לעמוד בפני 'החלוקה' האומללה, הנלחמת על קיומה בשארית כוחה ? לא במקרים בודדים איפוא, במעשׂי פלוני או אלמוני, כי אם עמוק מזה עלינו לבקש סבּת כל הרעה.

ואם כה נעשׂה, נמצא, כמדומה לי, את הסבּה האמתּית באותו 'הנצחון' עצמו, אשר הגיע אליו הרעיון קודם זמנו באשמת בעליו. כי בחפצם לעשׂות גדולות בלא עת, עזבו את הדרך הארוכה של ההתפתחות הטבעית והורידו לעולם העשׂיה, באמצעים מלאכותיים, רעיון צעיר ורך, בטרם נתבשל כל צרכו, בטרם נתפתחו כוחותיו כראוי, ולפי שדחקו את הקץ, על כן לא עמד טעמם בם ופעלם אין ידים לו. המשפט הזה בודאי לא יפיק רצון מרבים, ועל כן אשתדל במה שיבוא לבררו כאשר תשׂיג ידי וכפי שירשני טבע הענין.

כל אמונה או דעה המביאה לידי מעשׂה מיוסדת בהכרח על שלשת המשפטים האלה : א) שהשׂגת תכלית ידועה היא צורך מורגש ללבנו, ב) שפעולות ידועות הן האמצעים להשׂגת התכלית ההיא, ג) שהפעולות ההן אינן גדולות מכוחנו ולא יגיעתן מרובה מכדי שויה של התכלית בעינינו.

– המשפט הראשון יסודו בהרגשה פנימית ואינו צריך למופת, בעוד שהשני והשלישי מיוסדים על ידיעת הנמצאים והחזיונות אשר מחוצה לנו וצריכים על כן להסכמת השׂכל. כי יבוא איפוא רעיון חדש להביא לידי מעשׂים חדשים, אז יש אשר בא רק לגלות אמצעים חדשים לתכלית חביבה מכבר, ועם זה יש ביכלתו להראות במופתים ברורים, עיוניים או מעשׂיים, כי האמצעים האלה מביאים באמת להשׂגת התכלית ונאותים לה לפי ערכּה ולנו לפי כוחנו.

חדוש כזה נופל כולו בחלקו של השׂכל בלבד, ועל כן אין להם לבעליו אלא לפנות במופתים אל הנבונים בעם, היודעים לשפוט מישרים, ואם יכירו אלה צדקת החדוש ויעשׂו מעשׂה על פיו, בטוח הוא בנצחונו גם בקרב המון העם, כי מעט מעט תפּקחנה עיניו גם הוא לבחור בטוב. לא כן אם יחסר לו להרעיון החדש אחד מן התנאים האלה, כלומר, אם התכלית אשר יציב למעשׂינו אינה חביבה מכבר או לא במדה הדרושה לפי קושי האמצעים, או אם אין ביכלתו להכריח את השׂכל, על ידי מופתים ברורים, שיסכים לאמתּוּת משפטיו בדבר הקשר שבין האמצעים והתכלית ובדבר הכוח והיגיעה הדרושים לעשׂיתם, ־ באופן כזה, לא השׂכל, כי אם הלב הוא המליץ בינו ובין העם. כי לפי אשר יגדל בלבבות כוח האהבה והחמדה אל התכלית, כן תגדל לא רק התעוררות הרצון להשתדל בהשׂגתה, למרות רוב היגיעה, כי אם גם – אמונת השׂכל באפשרות השׂגתה, למרות חסרון מופתים מספיקים. על כן דבר אין לבעלי רעיון כזה בראשית פעולתם עם 'הנבונים', אנשי ההגיון היבש והחשבון הקר, כי לא מהם יבּנו. רק אל כל אלה אשר לבם ער ורגשותיו מושלים בם – אליהם יפנו והם ישמעו. ועל כן צריך קודם כל שיהיו גם הם, בעלי הרעיון עצמם, אנשי לב המסוגלים מטבעם לצמצם כל חיי רוחם על נקודה אחת – רעיון אחד וחפץ אחד, אשר לעבודתו יקדישו כל ימיהם ויקריבו כוחותיהם עד הנשימה האחרונה. כי רק מעשׂים טובים בהתמכרות שלמה מצדם, המעידים על הימצא בלבם המה אמונה בלי גבול באמתּוּת רעיונם ואהבה בלי מצרים לעבודתו, הם האמצעים היותר נאמנים לעורר אמונה ואהבה גם בלבות אחרים ; באלה, לא בדבר שׂפתים בלבד, יכּבד הרעיון על פני כל העם. – ובלכתם בדרכים אלו, שהלבבות נקנים בהם, יש תקוה לרעיונם (אם אך יש לו איזה יסוד בצרכי הזמן) להתפשט מעט מעט ולעשׂות לו נפשות רבות המסורות לו בכל מאודן. ואף כי הנפשות האלה, שרגשות הלב הם גבורתן, אינן מוכשרות על הרוב להוציא אל הפועל, בכל חפצן הטוב, פעולות קשות הדורשות כוח רב ותבונה ונסיון, – אין בכך כלום. כי ברבות הימים, כאשר יוסיף הרעיון להשתרש יותר ויותר בקרב העם בכלל, למצוא מסלות לכל בית ולכל משפחה, יגיע סוף סוף גם אל לב גדולי העם ומנהיגיו וחכמיו. בעל כרחם יתחילו אף הם להרגיש פעולת הכוח החדש המקיף אותם מכל צד, התנגדותם תלך הלוך ורפה, עד כי באחרונה יכּנע גם לבבם ויתיצבו בעצמם בראש המחנה. אז יעלה הרעיון על במת החיים המעשׂיים, ובבטחון ועוז, בדעת וכשרון, יגשו בעליו אל המלאכה, להוציאו אל הפועל, ויעשׂו לפעמים גדולות ונפלאות, למרות עיני 'הנבונים' וצלולי־הדעת אשר שׂחקו לפנים על 'בעלי־החלומות'. בדברי ימי האמונות והדעות אפשר למצוא משלים לכל האמור במעשׂים שהיו, אך עת לשוב לענייננו.

This Is Not the Way, part 1 - לא זה הדרך! חלק א This Is Not the Way, part 1 - This is not the way! Part a Este no es el camino, parte 1 - ¡Este no es el camino! parte a Ce n'est pas la voie, partie 1 - ce n'est pas la voie ! Partie A 이것은 길이 아니다, 1부 – 이것은 길이 아니다! 파트 a Este não é o caminho, parte 1 - este não é o caminho! parte a Это не так, часть 1 - Это не так! Часть а Detta är inte vägen, del 1 - så här är inte vägen! Del a

לא זה הדרך! Nicht so! Not that way! Не так!

מאת אחד העם بواسطة Ahad Ha'am Von Ahad Ha'am By Ahad Ha'am por Ahad Ha'am Ахад Хаам אחר הרבה שנות־מאה של עוני ושפלות מבחוץ ואמונה ותקוה לרחמי שמים מבפנים, בא בדורנו רעיון חדש ורב תוצאות להוריד לנו משמים את האמונה והתקוה ולעשׂות את שתיהן לכוחות חיים, פועלים: ליסד על ארץ תקותו ועל ישראל אמונתו... بعد قرون عديدة من الفقر والإذلال من الخارج والإيمان والأمل برحمة السماء من الداخل ، ظهرت فكرة جديدة ومثمرة في جيلنا لجلب الإيمان والأمل إلينا من السماء وجعل كلاهما قوى حية عاملاً: ليؤسس أرض ثقته وإسرائيل إيمانه ... After many years of poverty and humiliation on the outside, and faith and hope for the mercy of God from within, a new and powerful idea came to our generation to bring down faith and hope from Gd and to make both of them into life forces. Después de muchos siglos de pobreza y humillación desde fuera y de fe y esperanza en la misericordia del cielo desde dentro, ha llegado a nuestra generación una idea nueva y fructífera para hacernos descender la fe y la esperanza desde el cielo y hacer de ambas fuerzas vivientes. , trabajando: para establecer la tierra de su confianza e Israel su fe... Après plusieurs siècles de pauvreté et d'humiliation à l'extérieur et de foi et d'espoir pour la miséricorde du ciel à l'intérieur, notre nouvelle et puissante idée nous est venue de mettre la foi et l'espérance et d'en faire une force de vie, un travailleur: le fondement de sa terre et sa foi ... После многих лет бедности и унижения извне, а также веры и надежды на милосердие Небес изнутри, в наше поколение пришла новая и мощная идея разрушить веру и надежду от Б-га и сделать их обоих жизненной силой.

רעיונות היסטוריים כאלה נוצצים פתאום כמו מאליהם, כשהשעה צריכה לכך, מכניעים להם מיד את הלבבות הראויים לכך, ומהם נפוצים והולכים בכל העם מסביב, כניצוץ הזה, שאוחז תחלה בדברים נוחים להתלהב והולך ומתפשט על העצים והאבנים. Such historical ideas suddenly shine out of their own accord, when the hour needs them, the right hearts are given to them immediately, and what is common in all the people around them, like this sparkle, which is beginning to get more and more excited in the trees and stones. De telles idées historiques sont soudainement étincelantes car, lorsque le temps en a besoin, elles soumettent immédiatement les cœurs qu'elles méritent, et elles sont répandues et répandues dans tout le pays, comme cette étincelle, qui commence par des choses pratiques pour s'exciter et se propage sur les arbres et les pierres.

גם רעיוננו זה נולד ככה, מבלי אשר נדע להגיד בן מי הוא, ומצא לו מַהלכים בין העומדים בתוֶך, כלומר, הללו שמצד אחד כבר נתרופפה אמונתם וכשל כוח סבלנותם לחכות למעשׂי נסים, ומצד אחר עוד לא נתרופף הקשר בינם ובין עמם ועוד לא ותּרו על זכותו להתקים כעם אחד. This idea was born in this way, without knowing who to say who he is, and found him walking among those who stand in the way, ie, those who on the one hand have already weakened their faith and failed their patience to wait for miracles, and on the other hand To form as one people. Cette idée aussi est née ainsi, sans qu'on puisse dire qui il est, et l'a trouvé se mouvoir parmi ceux qui sont en lui, c'est-à-dire ceux dont la foi s'est affaiblie d'une part et la force de la patience n'a pas réussi à attendez des miracles, Pour être établi comme un seul peuple. 'הלאומיים' הראשונים האלה הרימו את דגלו ויצאו להלחם מלחמתו בקול ענוֹת גבורה. These first 'nationalists' raised his flag and went out to fight his war with the voice of valor. Ces premiers « nationalistes » ont hissé leur drapeau et sont allés mener sa guerre avec une voix de réponse héroïque. ודבריהם, אשר יצאו מן הלב, נכנסו מעט מעט גם אל לבות רבים מיֶתר בני העם, ומימין ומשׂמאל נוספו עליהם חדשים יום יום, באופן שאפשר היה להאמין, כי לא יארכו הימים ויגיע מספרם לאלפים ולרבבות. And their words, which came out of their hearts, went into the hearts of many of the rest of the people a little, and new ones were added every day to the right and left, in a way that it could be believed that the days would not last and their number would reach thousands and thousands. Et leurs paroles, qui sortaient du cœur, entraient aussi peu à peu dans le cœur de beaucoup de gens, et de droite et de gauche de nouvelles s'en ajoutaient chaque jour, de telle manière qu'on croyait que les jours ne durent longtemps et leur nombre atteindrait des milliers et des dizaines de milliers. אך בין כה וכה נהיתה חדשה בעצם הענין: הרעיון נתלבש בצורת 'ישוב ארץ ישׂראל' ויהי למעשׂה. But from now on, it became a new matter: the idea came into being in the form of "the settlement of the land of Israel," and became an act. Mais entre-temps, c'est devenu nouveau dans la matière même : l'idée a été prise sous la forme d'un « retour en terre d'Israël » et est devenue un acte.

למראה הפלא הזה השתוממו אוהבים ואויבים יחדו. At this miracle, lovers and enemies marveled together. A la vue de cette merveille, amoureux et ennemis s'émerveillaient ensemble. הראשונים הריעו תרועת נצחון ובעליצות נפש קראו: הנהיה כדבר הגדול הזה, אשר רעיון בן־יומו יעצור כוח לכבוש לו דרך בעולם העשׂיה? The first cheered triumphantly and cheerfully exclaimed: Will we be this great thing, which the idea of a day-to-day will stop a force from conquering it through the world of action? האין זה מופת ברור, כי לא חלום חלמנו? Is not this a clear masterpiece, because not a dream we dreamed? – והאחרונים, אשר עד כה בזו ולעגו לו, בחשבם אותו לדבר שבדו מלבם חוזי חזיונות וחולמים בהקיץ, התחילו עתה להודות בשׂפה רפה, כי אמנם יש בו אותות חיים וצריך לשׂים אליו לב. And the last ones, who hitherto despised him and mocked him, thinking him to speak that they had imagined in their hearts visions of daydreams and daydreams, now began to admit in weak language, that indeed there are signs of life in him and he should be noticed. מן העת ההיא החלה לו תקופה חדשה, ואם בסקירה אחת נביט על גורלו מאז ועד עתה, נראה עוד הפעם חזיון זר ונפלא. From that time a new era began for him, and if in one review we look at his fate from then until now, we will once again see a strange and wonderful spectacle.

תחת אשר לפני זה הלך הלוך וגָבוֹר, הלוך והתפשט בכל פנות העם, ובעליו נשׂאו עיניהם למרחוק בלב שׂמח ויקוו לגדולות, – חדל עתה, אחר נצחונו, לקנות לו לבבות חדשים לבקרים, וגם המחזיקים בו כמו רפתה רוחם ולא יבקשו להם עוד מאומה בלתי אם לראות בשלוָתן של אותן הקולוניות המעטות והדלות שכבר ישנן, שארית כל מחמדיהם אשר ראו בחזון לפנים. Under which before it went on and on and on, on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on and on In the maturity of those few and poor colonies that already exist, the remnants of all their pets who saw the vision before. אך גם את בקשתם זאת הקטנה לא ישׂיגו, והסכסוכים והמריבות והמעשׂים המגונים אשר מלאה הארץ אותם – הכל לשמו ולכבודו של 'הרעיון הגדול' – לא יתנו מנוח לנפשם ויוסיפו להם דאגות חדשות בכל יום... ואחרית כל אלה מי יודע? But even this small request will not be achieved, and the conflicts and quarrels and obscene acts that the country fills them with - all for the name and honor of the 'big idea' - will not give them peace of mind and add new worries every day ... and who knows? אם כדברי אחד החכמים, יכאב הלב למראה אמונה גוועת מזוקן, אשר דורות עברו שתו מכוס תנחומותיה, – מה גדול הכאב, כאשר בראשית דרכו יכשל ויפול רעיון מלא כוח עלומים. If, according to one of the sages, the heart aches at the sight of a bearded dying faith, which generations have passed drank from the cup of its consolations, - how great is the pain, when in the beginning its path will fail and fall full of unknown power.

תקות דור הולך ועזרת דור יבוא! The hopes of a passing generation and the help of a coming generation! ובזכרנו עוד, כי הוא זה הרעיון העושׂה נפלאות לעינינו בקרב עמים רבים, הלא בהכרח תתעורר בנו השאלה הישנה : מה נשתנינו אנחנו מכל אומה ולשון ? And we further remember, that he is the idea that does wonders for our eyes among many peoples, the old question will not necessarily arise in us: What have we changed from any nation and language? או האמנם צדקו אלה מאחינו האומרים, כי כבר חדלנו מהיות גוי ואין אנו מקושרים עוד זה לזה אלא בחבלי הדת בלבד ? Or are these rightly from our brethren who say, that we have already ceased to be a Gentile and we are no longer connected to each other but only by the ropes of religion? אך הן האומרים כן אינם יכולים אלא להעיד על עצמם, כי אמנם אין עוד להם ולנו זולת שתוּף הדת ושׂנאת שׂונאינו; בעוד אשר אנחנו, המרגישים בלבנו את לאומיותנו העברית, נשׂחק בצדק לכל הבא להכחיש, באמצעות ראיות חיצוניות, את המורגש לנו בפנימיותנו בלי אמצעי. But those who say yes can only testify of themselves, for indeed they and we have nothing but the sharing of religion and the hatred of our haters; While we, who feel in our hearts our Hebrew nationalism, will rightly play to all who deny, through external evidence, what is felt to us in our inwardness without means. ואם כן, מדוע זה לא הצליח רעיון התחיה להאחז גם בקרבנו ולעשׂות חַיִל כאשר קוינו ? And if so, why did it not succeed in reviving the idea of clinging to us as well and making a soldier when we were bought? על השאלה הזאת אנו שומעים שתי תשובות שונות מפי הסופרים בכתבי העת. On this question we hear two different answers from the writers in the journals.

הללו מאשימים את 'החלוקה' ורבניה וסופריה, והללו – את 'הנדיב הידוע' ומלאכיו ומשרתיו בארץ ישׂראל; הצד השוה שבהם, שאלו ואלו מתאמצים להטיל את האשמה על ראש אנשים ידועים, שאלמלא הם היה ישׂראל נושע תשועת עולמים, ולא נחלקו אלא אם ראובן ושמעון או לוי ויהודה הם המעכבים את הגאולה. These blame the 'division' and its rabbis and scribes, and these - the 'known benefactor' and his angels and servants in the land of Israel; The equal side of them, they asked and these strive to place the blame on the heads of well-known people, who otherwise would not have been Israel saved salvation of worlds, and not divided unless Reuben and Simon or Levi and Judah are the ones delaying redemption. אבל תשובות כאלה אינן מספיקות כלל להניח את דעתנו. כי נשוב ונשאל : במה גדול כוחם של איזו אנשים פרטיים, יהיו מי שיהיו, להניח מכשולים על דרך הגוי כולו ? For we will be asked again: how great is the power of what private individuals, whoever they may be, to place obstacles in the way of the whole gentile? ואם לא עלובה היא 'תנועה לאומית' כזו, שהצלחתה תלויה ברחמי נדיב וצדקת משרתיו, שאינה יכולה לעמוד בפני 'החלוקה' האומללה, הנלחמת על קיומה בשארית כוחה ? And if not a miserable one is such a 'national movement', whose success depends on the mercy of a benefactor and the justice of its servants, which cannot withstand the unfortunate 'division', which fights for its existence with the rest of its power? לא במקרים בודדים איפוא, במעשׂי פלוני או אלמוני, כי אם עמוק מזה עלינו לבקש סבּת כל הרעה.

ואם כה נעשׂה, נמצא, כמדומה לי, את הסבּה האמתּית באותו 'הנצחון' עצמו, אשר הגיע אליו הרעיון קודם זמנו באשמת בעליו. And if we do so, we will find, it seems to me, the real conversion in that very 'victory' itself, to which the idea came to him prematurely through the fault of its owner. כי בחפצם לעשׂות גדולות בלא עת, עזבו את הדרך הארוכה של ההתפתחות הטבעית והורידו לעולם העשׂיה, באמצעים מלאכותיים, רעיון צעיר ורך, בטרם נתבשל כל צרכו, בטרם נתפתחו כוחותיו כראוי, ולפי שדחקו את הקץ, על כן לא עמד טעמם בם ופעלם אין ידים לו. Because in their desire to do great things without time, they left the long road of natural development and brought down to the world of doing, by artificial means, a young and soft idea, before all its needs were cooked, before its powers developed properly, and as they pushed the end, therefore their taste did not stand. . המשפט הזה בודאי לא יפיק רצון מרבים, ועל כן אשתדל במה שיבוא לבררו כאשר תשׂיג ידי וכפי שירשני טבע הענין. This sentence will certainly not produce a desire of many, and therefore I will endeavor in what will come to find out when it is attained by me and as inherited by the nature of the matter.

כל אמונה או דעה המביאה לידי מעשׂה מיוסדת בהכרח על שלשת המשפטים האלה : א) שהשׂגת תכלית ידועה היא צורך מורגש ללבנו, ב) שפעולות ידועות הן האמצעים להשׂגת התכלית ההיא, ג) שהפעולות ההן אינן גדולות מכוחנו ולא יגיעתן מרובה מכדי שויה של התכלית בעינינו. Any belief or opinion that leads to an action is necessarily based on these three sentences: a) that achieving a known purpose is a felt need for our hearts, b) that known actions are the means to achieve that purpose, c) that those actions are not greater than our power

– המשפט הראשון יסודו בהרגשה פנימית ואינו צריך למופת, בעוד שהשני והשלישי מיוסדים על ידיעת הנמצאים והחזיונות אשר מחוצה לנו וצריכים על כן להסכמת השׂכל. - The first sentence is based on an inner feeling and does not need to be exemplary, while the second and third are founded on the knowledge of those who are and the visions that are outside of us and therefore need the consent of the mind. כי יבוא איפוא רעיון חדש להביא לידי מעשׂים חדשים, אז יש אשר בא רק לגלות אמצעים חדשים לתכלית חביבה מכבר, ועם זה יש ביכלתו להראות במופתים ברורים, עיוניים או מעשׂיים, כי האמצעים האלה מביאים באמת להשׂגת התכלית ונאותים לה לפי ערכּה ולנו לפי כוחנו. Therefore, a new idea will come to bring about new deeds, then there are those who only come to discover new means for an already endearing purpose, and with this he can show clear, theoretical or practical means that these means really achieve the purpose and are appropriate to our value and to us according to our power.

חדוש כזה נופל כולו בחלקו של השׂכל בלבד, ועל כן אין להם לבעליו אלא לפנות במופתים אל הנבונים בעם, היודעים לשפוט מישרים, ואם יכירו אלה צדקת החדוש ויעשׂו מעשׂה על פיו, בטוח הוא בנצחונו גם בקרב המון העם, כי מעט מעט תפּקחנה עיניו גם הוא לבחור בטוב. Such a novelty falls entirely in the mind only, and therefore they have nothing to do with their husbands but to turn to the wise in the people, who can judge straight, and if they acknowledge the righteousness of the new and do it, it is sure in his victory among the multitude of people, that his eyes have opened a little too Choose the best. לא כן אם יחסר לו להרעיון החדש אחד מן התנאים האלה, כלומר, אם התכלית אשר יציב למעשׂינו אינה חביבה מכבר או לא במדה הדרושה לפי קושי האמצעים, או אם אין ביכלתו להכריח את השׂכל, על ידי מופתים ברורים, שיסכים לאמתּוּת משפטיו בדבר הקשר שבין האמצעים והתכלית ובדבר הכוח והיגיעה הדרושים לעשׂיתם, ־ באופן כזה, לא השׂכל, כי אם הלב הוא המליץ בינו ובין העם. Not so if he lacks for the new idea one of these conditions, that is, if the purpose which is stable for our deeds is long gone or not to the extent necessary according to the difficulty of the means, or if he can not compel the mind, by clear masterpieces, to agree with the truths And the purpose and the matter of the power and attainment necessary to do them, - in this way, not the intellect, but if the heart is recommended between it and the people. כי לפי אשר יגדל בלבבות כוח האהבה והחמדה אל התכלית, כן תגדל לא רק התעוררות הרצון להשתדל בהשׂגתה, למרות רוב היגיעה, כי אם גם – אמונת השׂכל באפשרות השׂגתה, למרות חסרון מופתים מספיקים. For as the power of love and covetousness to the purpose grows in the hearts, so will increase not only the awakening of the desire to strive to attain it, in spite of most of the attainment, but also - the belief of the intellect in the attainment of it, in spite of lack of sufficient masterpieces. על כן דבר אין לבעלי רעיון כזה בראשית פעולתם עם 'הנבונים', אנשי ההגיון היבש והחשבון הקר, כי לא מהם יבּנו. Therefore, these people have no idea at the beginning of their dealings with 'the wise', the dry logic and the cold account, that none of them will build. רק אל כל אלה אשר לבם ער ורגשותיו מושלים בם – אליהם יפנו והם ישמעו. Only to all those whose hearts are awake and their emotions governed - to whom they will turn and they will hear. ועל כן צריך קודם כל שיהיו גם הם, בעלי הרעיון עצמם, אנשי לב המסוגלים מטבעם לצמצם כל חיי רוחם על נקודה אחת – רעיון אחד וחפץ אחד,  אשר לעבודתו יקדישו כל ימיהם ויקריבו כוחותיהם עד הנשימה האחרונה. Therefore, first of all, they, who have the idea themselves, should also be people of heart who are inherently capable of reducing all their spiritual life to one point - one idea and one object, to whose work they will dedicate all their days and sacrifice their strength to the last breath. כי רק מעשׂים טובים בהתמכרות שלמה מצדם, המעידים על הימצא בלבם המה אמונה בלי גבול באמתּוּת רעיונם ואהבה בלי מצרים לעבודתו, הם האמצעים היותר נאמנים לעורר אמונה ואהבה גם בלבות אחרים ; באלה, לא בדבר שׂפתים בלבד, יכּבד הרעיון על פני כל העם. For only good deeds in complete addiction on their part, which testify to being in their hearts what faith has no limit to the truth of their idea and love without Egypt to his work, are the more faithful means of arousing faith and love in the hearts of others as well; In these, not just in terms of languages, the idea will be respected across the entire nation. – ובלכתם בדרכים אלו, שהלבבות נקנים בהם, יש תקוה לרעיונם (אם אך יש לו איזה יסוד בצרכי הזמן) להתפשט מעט מעט ולעשׂות לו נפשות רבות המסורות  לו בכל מאודן. And as you walk in these ways, in which hearts are bought, there is hope for their idea (if only it has some foundation in the needs of the time) to spread little by little and make many souls devoted to it in all its glory. ואף כי הנפשות האלה, שרגשות הלב הם גבורתן, אינן מוכשרות על הרוב להוציא אל הפועל, בכל חפצן הטוב, פעולות קשות הדורשות כוח רב ותבונה ונסיון, – אין בכך כלום. And though these souls, of whom the feelings of the heart are heroic, are incapable of the majority in carrying out, in all their good will, hard acts which require great power and wisdom and experience, - there is nothing in it. כי ברבות הימים, כאשר יוסיף הרעיון להשתרש יותר ויותר בקרב העם בכלל, למצוא מסלות לכל בית ולכל משפחה, יגיע סוף סוף גם אל לב גדולי העם ומנהיגיו וחכמיו. Because in due course, as the idea continues to take root more and more among the people in general, to find paths to every home and every family, it will finally reach the hearts of the great people of the people and its leaders and sages. בעל כרחם יתחילו אף הם להרגיש פעולת הכוח החדש המקיף אותם מכל צד, התנגדותם תלך הלוך ורפה, עד כי באחרונה יכּנע גם לבבם ויתיצבו בעצמם בראש המחנה. The compassionate will also begin to feel the action of the new force that surrounds them on all sides, their resistance will go back and forth, until recently their hearts will also surrender and they themselves will stand at the head of the camp. אז יעלה הרעיון על במת החיים המעשׂיים, ובבטחון ועוז, בדעת וכשרון, יגשו בעליו אל המלאכה, להוציאו אל הפועל, ויעשׂו לפעמים גדולות ונפלאות, למרות עיני 'הנבונים' וצלולי־הדעת אשר שׂחקו לפנים על 'בעלי־החלומות'. Then the idea will rise to the stage of practical life, and with confidence and courage, in knowledge and talent, its owners will come to the work, execute it, and sometimes do it big and wonderful, despite the 'wise' and clear-eyed eyes that have played ahead of the 'dreamers'. בדברי ימי האמונות והדעות אפשר למצוא משלים לכל האמור במעשׂים שהיו, אך עת לשוב לענייננו. In the days of beliefs and opinions you can find a supplement to all that was said in the deeds that were, but time to return to our cause.