×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Hebrew Time Podcast - זמן עברית, We Are on the Napkin - אנחנו על המפית :Episode 35

We Are on the Napkin - אנחנו על המפית :Episode 35

שלום לכולם ולכולן, וברוכים הבאים לפרק החדש של הפודקאסט "זמן עברית". לפני בערך 10 שנים, ז'אנר חדש התחיל להיות ממש פופולרי בטלוויזיה הישראלית – ז'אנר של ריאליטי בישול. יכול להיות שזה קרה גם במדינה שלכם. פתאום תכניות בישול הפכו להיות משהו ממש ממש פופלרי שהרבה אנשים רואים. לדוגמה, בישראל תוכנית מאוד פופולרית היא "מאסטר שף". זאת תכנית שהיא בעצם תחרות בישול. לתכנית הזאת מגיעים אנשים שונים, הם צריכים לבשל, ובסוף השופטים בתכנית, שהם בעצם שפים, צריכים לבחור מי בישל את האוכל הכי טוב. אז בעקבות השינוי הזה, אוכל ובישול הפכו להיות חלק גדול מהתרבות הפופולרית בישראל. ושפים פתאום הפכו לאנשים ממש מפורסמים כמו שחקני קולנוע או מוזיקאים. וגם, לבשל אוכל מיוחד ולאכול אוכל מיוחד הפך להיות משהו שהרבה אנשים אוהבים לעשות. אבל האמת היא שאני אף פעם לא הייתי בקטע של התכניות האלה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שאף פעם לא ממש אהבתי אותן ולא ממש ראיתי אותן. אבל כשהייתי באוניברסיטה אני ובעלי נתקלנו בתכנית שקוראים לה "אנחנו על המפית". וערב אחד ישבנו לראות אותה. וממש ממש אהבנו את התכנית הזאת. זאת תכנית קצת שונה מתכניות ריאליטי בישול רגילות, והיום אני רוצה לספר לכם עליה. מוכנים? בואו נתחיל!

אז קודם כל, בואו נדבר על השם של התכנית הזאת – "אנחנו על המפית". בעצם זה משחק מילים על משפט מאוד מפורסם בישראל שהוא "אנחנו על המפה". מאיפה המשפט הזה הגיע? הוא בעצם הגיע מספורט, ומי שאמר אותו היה שחקן כדורסל בשם טל ברודי. הוא שיחק בקבוצה בשם מכבי תל-אביב, ובשנת 1977 מכבי תל-אביב ניצחה את צסק"א מוסקבה, שזאת קבוצה שהייתה אז בברית-המועצות. ובסוף המשחק, כשטל ברודי דיבר עם העיתונאים, "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, בהכל". והמשפט הזה הפך להיות ממש מפורסם, וכמעט כולם בישראל מכירים אותו, רק שעכשיו אומרים אותו בצורה הנכונה שלו בעברית – "אנחנו על המפה". והמשפט הזה אומר שישראל עושה משהו מאוד טוב, משהו טוב ברמה עולמית.

ואיך כל זה קשור לאוכל? אז למילה "מפה" יש שתי משמעויות בעברית – משמעות אחת זו מפה גיאוגרפית, כמו שהתכוון טל ברודי. ומשמעות שנייה זה בד ששמים על השולחן לפני ששמים על השולחן צלחת, כוס ואת כל שאר הכלים. ומה זה "מפית"? "מפית" זה כמו מפה קטנה. לפעמים עושים מפיות מבד, ועכשיו בדרך-כלל מפיות הן מנייר. באנגלית קוראים למפית “napkin”, וברוסית קוראים לזה "салфетка". אז השם של התכנית הזאת הוא משחק מילים, כי הכוונה היא שישראל עושה משהו מאוד טוב והוא מפורסם בעולם, אבל בגלל שזה גם קשור לאוכל אז הם בחרו להשתמש במילה "מפית", כי את המפית שמים על השולחן ליד הצלחת.

לכל פרק יש מבנה קבוע. מה זאת אומרת? זאת אומרת שכל פרק אנחנו רואים בערך את אותם הדברים. אז בהתחלה ברק מגיע למסעדה של השף ויושב לאכול עם הצוות שעובד במסעדה. במסעדות שף יש משהו שקוראים לו "ארוחה משפחתית" או "ארוחת משפחה", וזאת בעצם ארוחה שבה כל העובדים של המסעדה יושבים ביחד ואוכלים רגע לפני שהלקוחות מגיעים. זאת אומרת, רגע לפני שפותחים את המסעדה ואנשים מתחילים להגיע לסרוויס. מה זה "סרוויס"? זו מילה באנגלית ובקונטקסט הזה זה אומר "הזמן שבו המסעדה עובדת". אז ברק יושב לאכול עם העובדים והוא שומע מהם סיפורים על המסעדה ועל העבודה שלהם, והרבה פעמים הם גם מספרים משהו על השף או על השפית.

אחרי הארוחה הוא רואה קצת איך המסעדה עובדת, מה בעצם קורה במסעדה, ובסוף, בערב, הוא נוסע ביחד עם השף או השפית לבית שלהם ומתארח אצלם בבית. בדרך-כלל זה כבר מאוחר בערב, אז הוא רואה את הבית שלהם, לפעמים הוא פוגש את המשפחה של השף או השפית, ואז בדרך-כלל כולם הולכים לישון

ואחר-כך אנחנו רואים את החלק שאני הכי אוהבת בכל פרק: ביום למחרת, השף או השפית וברק הולכים ביחד לעשות קניות. למה? כי בערב הם רוצים לבשל משהו ביחד ולהזמין את המשפחה ואת החברים של השף או השפית לארוחה גדולה ונחמדה. אז בשביל זה הם הולכים לעשות קניות, ובדרך-כלל הם הולכים לשוק או אולי לאיזה סופר גדול, ואותי זה תמיד מאוד מעניין. אני מאוד מאוד אוהבת שווקים וסופרים במדינות שונות. זה משהו שתמיד אהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה ועד היום בכל פעם שאני מבקרת במדינה אחרת אני תמיד הולכת לסופר או, אפילו עדיף, לשוק. אז זה מה שאנחנו רואים בתכנית.

ואז בערב הם מבשלים משהו ביחד, ואז אנחנו רואים את המשפחה ואת החברים של השף או השפית, הם יושבים ביחד לאכול ומספרים כל מיני סיפורים מעניינים: על המסעדה, על התרבות במדינה, או על השף או השפית. ובסוף כל פרק אנחנו רואים את ברק יושב במסעדה של השף או השפית ואוכל את האוכל של המסעדה הזאת תוך כדי שהוא מדבר עם השף או השפית על האוכל, על המסעדה, ובעצם בדרך-כלל הם אומרים אחד לשני תודה ושהיה להם מאוד כיף ביחד.

אחד הפרקים של הסדרה הזאת היה בבריסל, בבלגיה. ובפרק הזה ברק הלך לבקר שפית בשם סימונה אלחרר, שיש לה מסעדה ישראלית קטנה בשם “Kitchen 151”. ובתחילת הפרק סימונה מציגה את עצמה, והיא אומרת ככה: "אני סימונה אלחרר מאשדוד, בת 40, מגיעה ממשפחה מסורתית לייט, אצלנו במשפחה הכל נגמר ומתחיל באוכל. לפני 6 שנים עברתי לבריסל בעקבות אהבה. התאהבתי בטים גרובנור, אמן וצייר אנגלי, הבעלים של 'גלריה 151' בבריסל. פתחנו את מסעדת ‘Kitchen 151' וכשנכנסתי לסרוויס הראשון באותו הערב אני יכולה להגיד שהבנתי מה אני אמורה לעשות ומה הייעוד שלי – להיות בעצם שף".

אז מה למדנו על סימונה? למדנו שהיא גדלה באשדוד, שזאת עיר בישראל, ממש על יד הים. ולמדנו שהמשפחה שלה לא הייתה מאוד דתית, אבל גם לא לגמרי חילונית. ולמדנו שהיא הגיעה לבריסל בגלל שהיא הכירה איש אנגלי שגר בבריסל והיא התאהבה בו. לאיש הזה קוראים טים ויש לו גלריה בבריסל. הוא בעצם מתעסק באמנות. והיא מספרת גם שאוכל זה היה משהו חשוב במשפחה שלה, וגם שבערב הראשון שבו היא עבדה במסעדה היא הבינה כמה המקום הזה מתאים לה וכמה העבודה הזאת מתאימה לה.

בהמשך הפרק היא מספרת על החיים שלה, על הילדות שלה באשדוד, על ההורים שלה שהגיעו לישראל ממרוקו, וגם על איך זה בעצם לעבוד במסעדה, הדברים הקשים וגם הדברים הטובים. ותמיד גם יש שאלה על מה האנשים במדינה מסוימת חושבים על מסעדה ישראלית, האם הם אוהבים את האוכל, למה הם אוהבים את האוכל, איך הם שמעו על המסעדה הזאת, ואולי גם מה הקשר בין התרבות הישראלית לתרבות שיש בבריסל. לדוגמה, סימונה מספרת שבבריסל הרבה פעמים קר ויורד גשם, אז אנשים מאוד אוהבים את זה שהאוכל הישראלי הוא אוכל חם ושיש בו הרבה צבעים ותבלינים, כי זה משהו שכיף מאוד לראות וכיף מאוד לאכול כשבחוץ קר ואפור.

אוקיי, אז אני מניחה שעכשיו אתם מבינים למה אהבתי את התכנית הזאת ולמה אני חושבת שהיא מעניינת. אני חושבת גם שהיא יכולה להיות תכנית טובה ללמידת עברית. ולמה? קודם כל כי כמו ששמעתם את ברק ואת סימונה, העברית בתכנית הזאת היא לא מאוד פורמלית ולא מאוד קשה. וחוץ מזה, בגלל שהמסעדות נמצאות בכל מיני מקומות בעולם, הרבה פעמים בתכנית אפשר לשמוע גם אנגלית או שפות אחרות. ואז יש לכם כתוביות בעברית שאתם יכולים לקרוא.

וחוץ מזה, אני חושבת שדרך התכנית הזאת אפשר ללמוד המון מילים שקשורות לאוכל, וככה אם תבואו לישראל ותלכו לאכול פה משהו אז אתם תדעו המון המון מילים שתראו בתפריט. והאמת היא שגם אם לא תעשו את זה, זאת אומרת, לא תבואו לאכול בישראל, אני חושבת שזאת הצצה מעניינת לתרבות הישראלית, וגם לקשר בין ישראל למדינות אחרות בעולם.

אגב, לכל פרק של "אנחנו על המפית" יש עוד תוספת קטנה שקוראים לה "ליד המפית", וזה סרטון קצר שבו ברק יחזקאלי והשף או השפית הולכים ביחד לאכול בכל מיני מסעדות שהשף הזה אוהב בעיר שבה הוא גר. אז לדוגמה, מסעדות בניו-יורק או וינה או פריז. ואלה לאו דווקא מסעדות יקרות ומיוחדות. להפך, בדרך-כלל הם אוכלים ביחד ארוחת בוקר באיזה בית קפה, הולכים למאפייה כלשהי, זאת אומרת, מקום שבו מוכרים לחם ולחמניות ומאפים, וגם הם תמיד אוכלים אוכל רחוב, זאת אומרת, אוכל פשוט, מהיר וזול שאפשר לקנות ברחוב. אני תמיד מאוד אהבתי את התוספת הזאת וכשאני ובעלי היינו בוינה אפילו הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבית הקפה שאותו ראינו ב"ליד המפית" וזה באמת היה בית קפה מיוחד וממש ממש טוב.

אוקיי. אנחנו הגענו לסוף. אני מקווה שאתם לא ממש רעבים בגלל שדיברנו על אוכל כל-כך הרבה. וכמובן שאני אשים לינקים לתכנית הזאת בתיאור של הפרק ככה שאתם יכולים ללכת ולראות את התכנית הזאת בעצמכם. אני מאוד אשמח לשמוע מה חשבתם עליה, האם גם אתם אהבתם אותה או אולי לא כל-כך, ולמה. לפני שנסיים אני רוצה להזכיר שאפשר לתמוך בפודקאסט הזה ולקנות לי קפה בפלטפורמה שקוראים לה “ko-fi”. את הלינק לעמוד ה-“ko-fi” שלי אני גם אוסיף בתיאור של הפרק. זה הכל. כמו תמיד, תודה רבה רבה שהאזנתם והאזנתן, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי! אני הולכת לאכול... ביי!

We Are on the Napkin - אנחנו על המפית :Episode 35 We Are on the Napkin: Episode 35 Estamos en la servilleta - Estamos en la servilleta: Episodio 35 We Are on the Napkin - אנחנו על המפית :Episode 35 Siamo sul tovagliolo - Siamo sul tovagliolo: Episodio 35 우리는 냅킨 위에 있다 - 우리는 냅킨 위에 있다: 에피소드 35 Estamos no guardanapo: episódio 35 Мы на салфетке - Мы на салфетке: Серия 35

שלום לכולם ולכולן, וברוכים הבאים לפרק החדש של הפודקאסט "זמן עברית". Hello everyone, and welcome to the new episode of the "Hebrew Time" podcast. לפני בערך 10 שנים, ז'אנר חדש התחיל להיות ממש פופולרי בטלוויזיה הישראלית – ז'אנר של ריאליטי בישול. About 10 years ago, a new genre started to become really popular on Israeli television - a cooking reality genre. לפני בערך 10 שנים, ז'אנר חדש התחיל להיות ממש פופולרי בטלוויזיה הישראלית – ז'אנר של ריאליטי בישול. יכול להיות שזה קרה גם במדינה שלכם. It may have happened in your country too. פתאום תכניות בישול הפכו להיות משהו ממש ממש פופלרי שהרבה אנשים רואים. Suddenly cooking shows became something really, really popular that a lot of people watch. לדוגמה, בישראל תוכנית מאוד פופולרית היא "מאסטר שף". For example, in Israel a very popular program is "Master Chef". זאת תכנית שהיא בעצם תחרות בישול. This is a program that is actually a cooking competition. לתכנית הזאת מגיעים אנשים שונים, הם צריכים לבשל, ובסוף השופטים בתכנית, שהם בעצם שפים, צריכים לבחור מי בישל את האוכל הכי טוב. Different people come to this show, they have to cook, and at the end the judges in the show, who are actually chefs, have to choose who cooked the best food. אז בעקבות השינוי הזה, אוכל ובישול הפכו להיות חלק גדול מהתרבות הפופולרית בישראל. So following this change, food and cooking became a big part of popular culture in Israel. ושפים פתאום הפכו לאנשים ממש מפורסמים כמו שחקני קולנוע או מוזיקאים. And chefs suddenly became really famous people like movie actors or musicians. וגם, לבשל אוכל מיוחד ולאכול אוכל מיוחד הפך להיות משהו שהרבה אנשים אוהבים לעשות. And, cooking special food and eating special food has become something that many people like to do. אבל האמת היא שאני אף פעם לא הייתי בקטע של התכניות האלה. But the truth is that I was never part of these programs. מה זאת אומרת? What do you mean? זאת אומרת שאף פעם לא ממש אהבתי אותן ולא ממש ראיתי אותן. I mean I never really liked them and never really saw them. אבל כשהייתי באוניברסיטה אני ובעלי נתקלנו בתכנית שקוראים לה "אנחנו על המפית". But when I was in university, my husband and I came across a program called "We are on the Napkin". וערב אחד ישבנו לראות אותה. And one evening we sat to see her. וממש ממש אהבנו את התכנית הזאת. And we really, really liked this show. זאת תכנית קצת שונה מתכניות ריאליטי בישול רגילות, והיום אני רוצה לספר לכם עליה. It's a program that's a little different from regular cooking reality shows, and today I want to tell you about it. מוכנים? ready? בואו נתחיל! lets start!

אז קודם כל, בואו נדבר על השם של התכנית הזאת – "אנחנו על המפית". So first of all, let's talk about the name of this program - "We are on the napkin". בעצם זה משחק מילים על משפט מאוד מפורסם בישראל שהוא "אנחנו על המפה". Actually it's a pun on a very famous phrase in Israel which is "we are on the map". מאיפה המשפט הזה הגיע? Where did this sentence come from? הוא בעצם הגיע מספורט, ומי שאמר אותו היה שחקן כדורסל בשם טל ברודי. It actually came from sports, and the person who said it was a basketball player named Tal Brody. הוא שיחק בקבוצה בשם מכבי תל-אביב, ובשנת 1977 מכבי תל-אביב ניצחה את צסק"א מוסקבה, שזאת קבוצה שהייתה אז בברית-המועצות. He played for a team called Maccabi Tel-Aviv, and in 1977 Maccabi Tel-Aviv beat CSKA Moscow, which was a team that was then in the Soviet Union. ובסוף המשחק, כשטל ברודי דיבר עם העיתונאים, "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, לא רק בספורט, בהכל". And at the end of the game, when Tal Brody spoke to the journalists, "We are on the map and we stay on the map, not only in sports, in everything." והמשפט הזה הפך להיות ממש מפורסם, וכמעט כולם בישראל מכירים אותו, רק שעכשיו אומרים אותו בצורה הנכונה שלו בעברית – "אנחנו על המפה". And this sentence became really famous, and almost everyone in Israel knows it, only now it is said in its correct form in Hebrew - "We are on the map". והמשפט הזה אומר שישראל עושה משהו מאוד טוב, משהו טוב ברמה עולמית. And this sentence means that Israel is doing something very good, something good on a world level.

ואיך כל זה קשור לאוכל? And what does all this have to do with food? אז למילה "מפה" יש שתי משמעויות בעברית – משמעות אחת זו מפה גיאוגרפית, כמו שהתכוון טל ברודי. So the word "map" has two meanings in Hebrew - one meaning is a geographical map, as Tal Brody meant. ומשמעות שנייה זה בד ששמים על השולחן לפני ששמים על השולחן צלחת, כוס ואת כל שאר הכלים. And a second meaning is a cloth that you put on the table before you put a plate, a glass and all the other dishes on the table. ומה זה "מפית"? And what is a "napkin"? "מפית" זה כמו מפה קטנה. "Napkin" is like a small map. לפעמים עושים מפיות מבד, ועכשיו בדרך-כלל מפיות הן מנייר. Sometimes cloth napkins are made, and now napkins are usually made of paper. באנגלית קוראים למפית “napkin”, וברוסית קוראים לזה "салфетка". In English a napkin is called "napkin", and in Russian it is called "салфетка". אז השם של התכנית הזאת הוא משחק מילים, כי הכוונה היא שישראל עושה משהו מאוד טוב והוא מפורסם בעולם, אבל בגלל שזה גם קשור לאוכל אז הם בחרו להשתמש במילה "מפית", כי את המפית שמים על השולחן ליד הצלחת. So the name of this program is a play on words, because the meaning is that Israel is doing something very good and it is famous in the world, but because it is also related to food, they chose to use the word "napkin", because the napkin is put on the table next to the plate.

לכל פרק יש מבנה קבוע. كل فصل له هيكل ثابت. Each chapter has a fixed structure. מה זאת אומרת? What do you mean? זאת אומרת שכל פרק אנחנו רואים בערך את אותם הדברים. This means that every episode we see roughly the same things. אז בהתחלה ברק מגיע למסעדה של השף ויושב לאכול עם הצוות שעובד במסעדה. So at first Barak arrives at the chef's restaurant and sits down to eat with the staff that works in the restaurant. במסעדות שף יש משהו שקוראים לו "ארוחה משפחתית" או "ארוחת משפחה", וזאת בעצם ארוחה שבה כל העובדים של המסעדה יושבים ביחד ואוכלים רגע לפני שהלקוחות מגיעים. In chef restaurants there is something called a "family meal" or "family meal", which is basically a meal where all the restaurant's employees sit together and eat just before the customers arrive. זאת אומרת, רגע לפני שפותחים את המסעדה ואנשים מתחילים להגיע לסרוויס. I mean, just before the restaurant opens and people start arriving for service. מה זה "סרוויס"? What is a "service"? זו מילה באנגלית ובקונטקסט הזה זה אומר "הזמן שבו המסעדה עובדת". It's an English word and in this context it means "the time when the restaurant works". אז ברק יושב לאכול עם העובדים והוא שומע מהם סיפורים על המסעדה ועל העבודה שלהם, והרבה פעמים הם גם מספרים משהו על השף או על השפית. So Barak sits down to eat with the employees and he hears stories from them about the restaurant and their work, and many times they also tell something about the chef.

אחרי הארוחה הוא רואה קצת איך המסעדה עובדת, מה בעצם קורה במסעדה, ובסוף, בערב, הוא נוסע ביחד עם השף או השפית לבית שלהם ומתארח אצלם בבית. After the meal he sees a little how the restaurant works, what actually happens in the restaurant, and at the end, in the evening, he travels with the chef to their house and stays at their house. בדרך-כלל זה כבר מאוחר בערב, אז הוא רואה את הבית שלהם, לפעמים הוא פוגש את המשפחה של השף או השפית, ואז בדרך-כלל כולם הולכים לישון Usually it's already late in the evening, so he sees their house, sometimes he meets the family of the chef or chef, and then usually everyone goes to bed

ואחר-כך אנחנו רואים את החלק שאני הכי אוהבת בכל פרק: ביום למחרת, השף או השפית וברק הולכים ביחד לעשות קניות. And then we see my favorite part of every episode: the next day, the chef and Barak go shopping together. למה? Why? כי בערב הם רוצים לבשל משהו ביחד ולהזמין את המשפחה ואת החברים של השף או השפית לארוחה גדולה ונחמדה. Because in the evening they want to cook something together and invite the chef's family and friends for a nice big meal. אז בשביל זה הם הולכים לעשות קניות, ובדרך-כלל הם הולכים לשוק או אולי לאיזה סופר גדול, ואותי זה תמיד מאוד מעניין. So for that they go shopping, and usually they go to the market or maybe to some big supermarket, and I'm always very interested. אני מאוד מאוד אוהבת שווקים וסופרים במדינות שונות. I really, really like markets and writers in different countries. זה משהו שתמיד אהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה ועד היום בכל פעם שאני מבקרת במדינה אחרת אני תמיד הולכת לסופר או, אפילו עדיף, לשוק. It's something I've always loved since I was a little girl and to this day every time I visit another country I always go to the supermarket or, even better, the market. אז זה מה שאנחנו רואים בתכנית. So this is what we see in the show.

ואז בערב הם מבשלים משהו ביחד, ואז אנחנו רואים את המשפחה ואת החברים של השף או השפית, הם יושבים ביחד לאכול ומספרים כל מיני סיפורים מעניינים: על המסעדה, על התרבות במדינה, או על השף או השפית. Then in the evening they cook something together, and then we see the chef's family and friends, they sit together to eat and tell all kinds of interesting stories: about the restaurant, about the culture in the country, or about the chef or chef. ובסוף כל פרק אנחנו רואים את ברק יושב במסעדה של השף או השפית ואוכל את האוכל של המסעדה הזאת תוך כדי שהוא מדבר עם השף או השפית על האוכל, על המסעדה, ובעצם בדרך-כלל הם אומרים אחד לשני תודה ושהיה להם מאוד כיף ביחד. And at the end of each episode we see Barak sitting in the chef's restaurant and eating the food of that restaurant while he talks to the chef about the food, about the restaurant, and basically they usually say thank you to each other and that they had a lot of fun together.

אחד הפרקים של הסדרה הזאת היה בבריסל, בבלגיה. One of the episodes of this series was in Brussels, Belgium. ובפרק הזה ברק הלך לבקר שפית בשם סימונה אלחרר, שיש לה מסעדה ישראלית קטנה בשם “Kitchen 151”. And in this episode Barak went to visit a chef named Simona Elharar, who has a small Israeli restaurant called "Kitchen 151". ובתחילת הפרק סימונה מציגה את עצמה, והיא אומרת ככה: "אני סימונה אלחרר מאשדוד, בת 40, מגיעה ממשפחה מסורתית לייט, אצלנו במשפחה הכל נגמר ומתחיל באוכל. وفي بداية الحلقة ، تقدم سيمونا نفسها ، وتقول: "أنا سيمونا الحر من أشدود ، 40 عامًا ، أنتمي لعائلة تقليدية خفيفة ، في عائلتنا كل شيء ينتهي ويبدأ بالطعام. And at the beginning of the episode, Simona introduces herself, and she says this: "I'm Simona Elharar from Ashdod, 40 years old, I come from a traditional light family, in our family everything ends and begins with food. לפני 6 שנים עברתי לבריסל בעקבות אהבה. 6 years ago I moved to Brussels following love. התאהבתי בטים גרובנור, אמן וצייר אנגלי, הבעלים של 'גלריה 151' בבריסל. لقد وقعت في حب تيم جروسفينور ، فنان ورسام إنجليزي ، صاحب معرض 151 في بروكسل. I fell in love with Tim Grosvenor, an English artist and painter, the owner of 'Gallery 151' in Brussels. פתחנו את מסעדת ‘Kitchen 151' וכשנכנסתי לסרוויס הראשון באותו הערב אני יכולה להגיד שהבנתי מה אני אמורה לעשות ומה הייעוד שלי – להיות בעצם שף". We opened the 'Kitchen 151' restaurant and when I entered the first service that evening I can say that I understood what I was supposed to do and what my calling was - to actually be a chef."

אז מה למדנו על סימונה? So what did we learn about Simona? למדנו שהיא גדלה באשדוד, שזאת עיר בישראל, ממש על יד הים. We learned that she grew up in Ashdod, which is a city in Israel, right by the sea. ולמדנו שהמשפחה שלה לא הייתה מאוד דתית, אבל גם לא לגמרי חילונית. And we learned that her family was not very religious, but not completely secular either. ולמדנו שהיא הגיעה לבריסל בגלל שהיא הכירה איש אנגלי שגר בבריסל והיא התאהבה בו. And we learned that she came to Brussels because she knew an Englishman who lived in Brussels and she fell in love with him. לאיש הזה קוראים טים ויש לו גלריה בבריסל. This man's name is Tim and he has a gallery in Brussels. הוא בעצם מתעסק באמנות. He is actually dealing with art. והיא מספרת גם שאוכל זה היה משהו חשוב במשפחה שלה, וגם שבערב הראשון שבו היא עבדה במסעדה היא הבינה כמה המקום הזה מתאים לה וכמה העבודה הזאת מתאימה לה. And she also says that this food was something important in her family, and that the first night she worked at the restaurant, she realized how suitable this place was for her and how suitable this job was for her.

בהמשך הפרק היא מספרת על החיים שלה, על הילדות שלה באשדוד, על ההורים שלה שהגיעו לישראל ממרוקו, וגם על איך זה בעצם לעבוד במסעדה, הדברים הקשים וגם הדברים הטובים. Later in the episode, she talks about her life, her childhood in Ashdod, her parents who came to Israel from Morocco, and also about what it's like to actually work in a restaurant, the hard things as well as the good things. ותמיד גם יש שאלה על מה האנשים במדינה מסוימת חושבים על מסעדה ישראלית, האם הם אוהבים את האוכל, למה הם אוהבים את האוכל, איך הם שמעו על המסעדה הזאת, ואולי גם מה הקשר בין התרבות הישראלית לתרבות שיש בבריסל. And there is always a question about what the people in a certain country think about an Israeli restaurant, do they like the food, why do they like the food, how did they hear about this restaurant, and perhaps also what is the connection between the Israeli culture and the culture that exists in Brussels. לדוגמה, סימונה מספרת שבבריסל הרבה פעמים קר ויורד גשם, אז אנשים מאוד אוהבים את זה שהאוכל הישראלי הוא אוכל חם ושיש בו הרבה צבעים ותבלינים, כי זה משהו שכיף מאוד לראות וכיף מאוד לאכול כשבחוץ קר ואפור. For example, Simona says that it is often cold and rainy in Brussels, so people really like the fact that Israeli food is hot food and has a lot of colors and spices, because it is something very fun to see and very fun to eat when it is cold and gray outside.

אוקיי, אז אני מניחה שעכשיו אתם מבינים למה אהבתי את התכנית הזאת ולמה אני חושבת שהיא מעניינת. Okay, so I guess now you understand why I liked this show and why I think it's interesting. אני חושבת גם שהיא יכולה להיות תכנית טובה ללמידת עברית. I also think it can be a good program for learning Hebrew. ולמה? and why? קודם כל כי כמו ששמעתם את ברק ואת סימונה, העברית בתכנית הזאת היא לא מאוד פורמלית ולא מאוד קשה. First of all because as you heard from Barak and Simona, the Hebrew in this program is neither very formal nor very difficult. וחוץ מזה, בגלל שהמסעדות נמצאות בכל מיני מקומות בעולם, הרבה פעמים בתכנית אפשר לשמוע גם אנגלית או שפות אחרות. And besides, because the restaurants are in all kinds of places in the world, many times in the program you can also hear English or other languages. ואז יש לכם כתוביות בעברית שאתם יכולים לקרוא. Then you have Hebrew subtitles that you can read.

וחוץ מזה, אני חושבת שדרך התכנית הזאת אפשר ללמוד המון מילים שקשורות לאוכל, וככה אם תבואו לישראל ותלכו לאכול פה משהו אז אתם תדעו המון המון מילים שתראו בתפריט. And besides, I think that through this program you can learn a lot of words related to food, and that way if you come to Israel and go eat something here, then you will know many, many words that you will see on the menu. והאמת היא שגם אם לא תעשו את זה, זאת אומרת, לא תבואו לאכול בישראל, אני חושבת שזאת הצצה מעניינת לתרבות הישראלית, וגם לקשר בין ישראל למדינות אחרות בעולם. And the truth is that even if you don't do that, I mean, you don't come to eat in Israel, I think it's an interesting glimpse into Israeli culture, and also the connection between Israel and other countries in the world.

אגב, לכל פרק של "אנחנו על המפית" יש עוד תוספת קטנה שקוראים לה "ליד המפית", וזה סרטון קצר שבו ברק יחזקאלי והשף או השפית הולכים ביחד לאכול בכל מיני מסעדות שהשף הזה אוהב בעיר שבה הוא גר. By the way, each episode of "We are on the napkin" has another little addition called "Near the napkin", which is a short video in which Barak Yehezkali and the chef go to eat together in all kinds of restaurants that this chef likes in the city where he lives. אז לדוגמה, מסעדות בניו-יורק או וינה או פריז. So for example, restaurants in New York or Vienna or Paris. ואלה לאו דווקא מסעדות יקרות ומיוחדות. وهذه ليست بالضرورة مطاعم باهظة الثمن وخاصة. And these are not necessarily expensive and special restaurants. להפך, בדרך-כלל הם אוכלים ביחד ארוחת בוקר באיזה בית קפה, הולכים למאפייה כלשהי, זאת אומרת, מקום שבו מוכרים לחם ולחמניות ומאפים, וגם הם תמיד אוכלים אוכל רחוב, זאת אומרת, אוכל פשוט, מהיר וזול שאפשר לקנות ברחוב. On the contrary, they usually eat breakfast together in some cafe, go to some bakery, that is, a place that sells bread and rolls and pastries, and they also always eat street food, that is, simple, fast and cheap food that you can buy on the street. אני תמיד מאוד אהבתי את התוספת הזאת וכשאני ובעלי היינו בוינה אפילו הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבית הקפה שאותו ראינו ב"ליד המפית" וזה באמת היה בית קפה מיוחד וממש ממש טוב. I've always really liked this side dish and when my husband and I were in Vienna we even went to have breakfast at the cafe we saw in "Near the Napkin" and it really was a special cafe and really, really good.

אוקיי. OK. אנחנו הגענו לסוף. We have reached the end. אני מקווה שאתם לא ממש רעבים בגלל שדיברנו על אוכל כל-כך הרבה. I hope you're not really hungry because we've been talking about food so much. וכמובן שאני אשים לינקים לתכנית הזאת בתיאור של הפרק ככה שאתם יכולים ללכת ולראות את התכנית הזאת בעצמכם. And of course I will put links to this program in the description of the episode so that you can go and see this program for yourself. אני מאוד אשמח לשמוע מה חשבתם עליה, האם גם אתם אהבתם אותה או אולי לא כל-כך, ולמה. I would be very happy to hear what you thought of her, whether you also liked her or maybe not so much, and why. לפני שנסיים אני רוצה להזכיר שאפשר לתמוך בפודקאסט הזה ולקנות לי קפה בפלטפורמה שקוראים לה “ko-fi”. Before we finish I want to mention that you can support this podcast and buy me a coffee on a platform called "ko-fi". את הלינק לעמוד ה-“ko-fi” שלי אני גם אוסיף בתיאור של הפרק. I will also add the link to my "ko-fi" page in the description of the episode. זה הכל. that's it. כמו תמיד, תודה רבה רבה שהאזנתם והאזנתן, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. As always, thank you very much for listening and listening, and we'll hear from you next time. יאללה ביי! bye Bye! אני הולכת לאכול... ביי! I'm going to eat... Bye!