×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Zehu Ze! !זהו זה, זהו זה - חשדות (2)

זהו זה - חשדות (2)

אם זה קצת קשה מדי, משאירים את זה בתוך המים עוד כמה דקות.

עוד שתי דקות. -אבל אם לא, וכמו שזה עכשיו,

זה בדיוק. -טיפ טיפה קשה. -קצת קשה,

כמו שהאיטלקים קוראים אל דנטה, על השן. -נכון.

לכן מה שאנחנו נעשה, אנחנו נוציא את האטריות מתוך המים,

מיד נראה לכם. -ובשום אופן לא לשטוף את זה. -ולא נשטוף במים

בשום אופן. -לא לשטוף במים. -רק נסנן.

ובכן. -מנז'רה. -מנז'רה, שמנו את הרוטב למעלה,

הכנסנו את האטריות כמובן לתוך הכלי, עם קצת חמאה ריפדנו מסביב

ועכשיו אני אגיש לך. -טוב מאוד, הרבה.

הרבה, נשים לך אטריות כמו שאת יודעת בוודאי. -עוד קצת, עוד קצת.

באיטליה בשעות האלה, בין שתים עשרה לשתיים,

לא תראי פשוט מכונית ברחוב. -בוונציה גם אחרי שתיים לא תראה.

זה גם נכון. -אף פעם. -בבקשה. -יופי, תודה.

בתיאבון, פה לא כל כך זה. -הנה. -אני אקח גם לעצמי, ברשותך.

כן, הנה, אני אעזור לך. -עכשיו כמובן אנחנו נכנסים

לבעיה המרכזית בפסטה. וזה איך לאכול את זה.

עכשיו הרבה אנשים מסתבכים עם הפסטה, הם חותכים את זה

עם סכין, והם אוכלים עם כף, לא בא בחשבון, וזה לא מסובך,

לוקחים מעט על המזלג, לוקחים הצדה, בצד הצלחת,

ופשוט אוכלים. -תראה מה הצלחתי לעשות,

תראה כמה שמתי על הצלחת, על המזלג שלי.

נו, עוד פעם. -בבקשה.

לוקחים מעט על המזלג. -ואוכלים. -לוקחים הצדה, ואוכלים.

וזה באיטליה, רק מנה ראשונה, האטריות.

מה, יש עוד אוכל? -בהחלט. -יופי.

הלו. -הלו, מדברים מהמכון לחקר דעת ה... קהל,

אנחנו עורכים סקר בנושא עמדות הציבור לקראת בחירות 88',

ואתה עלית במדגם. ורצינו לשאול אותך מספר שאלות,

מובן שהשאלות הן אנונימיות. -שמע, אני, אני נורא מצטער,

הוא איננו, זאת אומרת יצאתי הרגע, זאת אומרת הוא יצא הרגע.

מי, מי יצא? -את מי אתה מחפש בדיוק?

את מר שטרסמן. -זהו, זהו, הוא יצא.

אבל המזכירה אמרה לי שאתה ישנו פה.

זה מה שהיא אמרה? -כן, מר שטרסמן, זה סקר אנונימי לחלוטין,

לא צריך לעשות מזה עניין גדול, זה בסך הכול

כמה שאלות פשוטות. -תשמע, אדוני, אני, אני מאוד עסוק

ברגע זה, אבל, אבל אני יכול לקרוא לפקיד שעובד כאן שמשרד,

הוא יעזור לך. אמנון! -לא, לא, לא, לא, אני מבקש, לא.

אמנון! -לא, לא, לא. מר שמ... לא, לא.

הלו. -מה? -מה זה, מה... מה זה כל כך משנה לך מי, מי עונה,

זה הרי אותו דבר. -חשוב לנו שאתה תענה, מר שטרסמן.

רק שנייה, רק שנייה, חכה לי על הקו. -לא. -הנג און. -לא, לא.

אמנון. -הלו, הלו. -אמנון. -הלו.

אתה לא שומע שקוראים לך? אמנון, בוא קדימה

אני צריך אותך לרגע, בוא.

מר שטרסמן, אני עסוק מעל ומעבר.

בוא. -אני לא יכול לענות לשום סקר.

מאיפה אתה יודע שאני צריך אותך בשביל הסקר?

איזה סקר? -אתה אתה אתה הרגע אמרת "סקר", לא?

אני לא אמרתי, אני מכחיש. -אתה מכחיש? -כן.

אוזניי שמעו, אני שמעתי שאתה אומר "סקר".

במו אוזניי שמעתי. -אה, זה זה...

זה נודניק אחד, כזה עם קול חנוק, שהוא כל הזמן מצלצל לפה.

אז אתה מכיר אותו, כן, קדימה בוא, בוא תענה לו מחדרי.

מר שטרסמן, אני לא רוצה להפריע לך פשוט, אז תעביר לי

את השיחה לפה.. אמנון, אמנון. -אני אענה לו בחדר שלי.

פור גוד סייק, די. בוא אחריי, דבר מהחדר שלי, קדימה.

דבר. דבר ברור, אני רוצה להבין כל מילה.

הלו, הלו כן, מה באיזה, באיזו מפלגה?

אפשרות שמונה בשום אופן לא. שבע זאת המפלגה שלי.

כן, שבע זאת המפלגה שלי. -הלו, אני רוצה לדעת מה זה

מפלגה מספר שבע. הלו, הלו, הלו,

הלו. -הלו. -הלו. -מי זה?

עדינה, מזכירה שלך. אתה לא זוכר, מר שטרסמן,

התקבלתי לעבודה בנובמבר 58'. -זה לא יכול להיות שזאת עדינה שם,

זה כנראה, כנראה מישהו שהתחזה, עדינה הרי נמצאת במשרד שם.

עדינה פה. -נכון. -מר שטרסמן. -כן.

אם אני הייתי מתחזה, לא הייתי באה לפה בשביל 700 ש"ח ברוטו,

הייתי הולכת לתאטרון. -הלו.

שלום, "חיית במה" מארח היום את קובי אסף וצביקה פישזון,

שני שחקנים. שלום, קובי. -שלום. -איפה צביקה?

הוא צריך להגיע כל רגע. -שלום. -שלום

למה אתה מאחר? כל פעם אתה עושה את זה.

אני לא מצאתי את הכניסה. -עוד פעם עם התירוצים שלך.

או-קיי זה אמיתי עכשיו, או קטע מההצגה?

לא לא. -סתם. -זאת אומרת לא, זה מההצגה.

זה קטע מההצגה. -איך קוראים להצגה שלכם?

ארטיסטים. -ארטיסטים, זה עליכם?

זו הצגה אוטוביוגרפית או משהו כזה?

כי אני רואה, זה ככה קצת מבלבל.

אנחנו עוד לא כל כך יודעים בעצם מה זו ההצגה הזאת.

לא לא, זה לא אוטוביוגרפי, זו הצגה שמספרת על שני אמנים,

שרוצים להגיע לעיר הגדולה, להצליח כמובן, אבל הם מפספסים

את הרכבת, ואז מפספסים, בגלל שהוא מאחר, וכן, כן.

וזהו, מתחילים להתווכח, אבל הם משתדלים להגיע

לידי רכבת דמיונית, וכולי... -אני מבינה. עכשיו את כל ההצגה

אתם יצרתם לבד, גם כתבתם, וגם ביימתם, קטעי התנועה,

מה זה זן חדש של שחקן, שלא צריך במאי?

מרד נגד במאים? -אני לא יודע, אף במאי לא רצה לעבוד איתנו,

אז החלטנו לעשות את זה לבד. -מספיק, תהיה רציני.

או-קיי עכשיו... -לא, זו הצגה, זה תאטרון של שחקן,

תאטרון של שחקן. -שהשחקן נוגע בכל תחומי היצירה.

כל תחומי היצירה. -ולוקח הרבה גם.

מאיפה הוא יודע את כל תחומי היצירה,

זאת אומרת יש פה המון תנועה, מאיפה ההכשרה שלכם?

אנחנו כבר מגיל קטן נעים הרבה. אני רץ בבוקר, קובי רוכב...

די די, נו באמת. -אין עם מי לדבר. -מספיק עם זה.

אני מבינה שלמדתם בפריז. -כן, אנחנו למדנו, הוא למד,

אצל ז'ק לקוק, אני למדתי אצל טיין דה קרו, ביחד אנחנו...

אצל ניסן נתיב אנחנו למדנו שנינו. -בסדר, אני אגיע לזה,

מה אתה קופץ? -או-קיי, יש לכם הכשרה מכובדת,

ואני מבינה שקוראים... בגלל התנועה והצירוף של הטקסט

קוראים לתאטרון שלכם, "תאטרון טקסטומימו".

בואו נראה כבר קטע, יאללה.

למה אתה כל הזמן מאחר? למה אתה עושה לי את זה, למה?

אני איחרתי חצי דקה. -חצי דקה, שעה, מה זה משנה?

הרכבת... אתה יודע מה? תעשה מה שאתה רוצה, אני נוסע לבד.

אבל אין רכבת, היא נסעה. -יש רכבת.

סליחה, בבקשה, תודה רבה.

גם אני נוסע לבד. -אז אני... אז אני הגעתי.

זהו, עכשיו אני לבד, אני אעשה מה שאני...

או שלום. -או שלום, אתה מכיר אותי מאיזשהו מקום?

אתה לא זוכר? אנחנו יחד נסענו ברכבת.

אה, כן כן, תסלח לי, אני מאוד מאוד ממהר. או...

טקסי.

לא, לא, לא, אתה לא מבין,

בעיר הגדולה כשאתה קורא לטקסי, אז הוא עוצר לך.

לא, נהגי המוניות בעיר הגדולה הם אנטיפתים.

לא, לא, יש אנטיפתים, ויש סימפטיים, -זה היה אנטיפת.

או-קיי, הו, טקסי.

טקסי.

סליחה, נהג, אני רק נפרד ממישהו. ובכן, היה לי נעים מאוד להכיר אותך.

שלום. -שלום ולהתראות. -נהג קח או...

קח אותי בבקשה לבניין הטלוויזיה. -אני מכיר אותך מאיזה... -תיזהר.

זה קשה מאוד לנהוג פה, אה? -אדוני הנהג, אני מבקש ממך

כשאתה נוהג תסתכל קדימה. -אני מכיר אותך מאיזה מקום, לא?

כן כן, אני שחקן, אז אולי ראית אותי באיזשהו סרט, כן.

אה, שחקן, גם אני שחקן. -אה, כן? -כן. -כל הנהגים פתאום

נעשו לי שחקנים, אה. תעצור פה בבקשה.

הא לך, וקיפ דה צ'יינג'.

עדינה, זה נראה לך משכנע? -משכנע, משהו משכנע פה

במשרד הזה? -שש... אל תגידי לו כלום.

אחלי לי... אחלי לי בהצלחה. -בהצלחה.

אה כן, סליחה. -שלום, אמנון. -שלום.

סליחה אנחנו מכירים? -לא באופן אישי,

אבל מי לא מכיר אותך אצלנו במפלגה. -מפלגה?

אתה לא מכיר אותי. -לא.

אני שושני, שושני מסניף המפלגה בבאר שבע, נעים מאוד.

שושני, מאיזה סניף בבאר שבע?

סניף המפלגה. -איזו מפלגה? -איזו מפלגה...

איזו מפלגה?

המזכיר אמר לי שיש לך חוש הומור.

נו, אמנון, הצלחת לעלות עליו?

לעלות על מי? -על שטרסמן. -אני? לעלות על שטרסמן? מה פתאום.

מה הדעות הפוליטיות שלו, אתה יודע? -מה אכפת לי

מהדעות הפוליטיות שלו, אני אף פעם לא ניסיתי לדעת

מה הדעות הפוליטיות שלו. -זה בסדר, אתה לא צריך

לפחד ממני, לי אתה יכול לגלות. -אני לא יודע שום דבר,

אין לי מושג מה הדעות הפוליטיות שלו.

אמנון. -מה? -זה בסדר, רד ממנו, אתה לא צריך לעקוב אחריו יותר,

הוא משלנו. -מי? -שטרסמן. -אה... כן,

שושני דרך אגב, גם אני, גם אני משלנו. -כמובן.

כולנו, כולנו משלנו. -כולנו משלנו. -כולנו מאוחדים וביחד

ובזרוע נטויה ננצח... -כולנו? -אני באמת לשירותכם, רק תאמר לי

מה אני צריך לעשות ואני אעשה. -שאלה טובה, תשמע, אמנון,

המזכיר רוצה שנארגן איזו... הפגנה גדולה, עם ססמאות.

הפגנה, הפגנה. -עם תהלוכות. -כן, תהלוכות. -כל מה שאתה צריך

זה לעשות שלטים גדולים, עם שם המפלגה בגדול,

שכולם ידעו מי היא, כן, וססמאות גדולות.

אני אכין את השלטים בוודאי, בוודאי רק אה... -ועוד משהו.

רק אם... מה, מה בדיוק לכתוב בססמאות? -כל מה שאתה רוצה

על המפלגה שלנו, בעיקר את שמה של המפלגה שלנו.

ועוד משהו. -כן. -אנחנו מארגנים שביתת רעב. -כן.

זה מאוד אפקטיבי היום. -נכון, אני מסכים אתך.

אז תכין סנדוויצ'ים. -סנדוויצ'ים לשביתת רעב?

כן, זו יכולה להיות שביתת רעב ארוכה, אף אחד לא יודע

כמה זמן זה יכול להימשך, בואנה, שביתת רעב

זה לא כמו איזה סרט שאתה נכנס ואחר כך יוצא אחרי שעתיים.

זה בדיוק מה שאני תמיד אומר.

חום טוב, זה אתם יושבים שם ואני יושב פה,

זה סימן שהחום והזיעה עוד לא ניצחו אותנו,

ועוד נשאר משהו מאיתנו,

ואנחנו יכולים ללכת לבלות באיזושהי פינה מוצלת,

עם קצת מיזוג אוויר,

זאת אומרת ללכת לראות סרטים. בשביל זה אנחנו פה גם השנה,

ואנחנו נתחיל עם משהו שהוא באמת בריאות, עם "לול".

"לול" זהו סרט, בעצם אוסף של ארבע תכניות שהוקרנו

לפני 15 שנה בערך בטלוויזיה שלנו, מאוד מאוד מצחיקות,

ואם אני אומר 15 שנה, ואתם כבר מסתובבים, לא.

עדיין החומר מאוד מאוד אקטואלי, החומר מאוד מאוד מוכר,

החומר מאוד מאוד מצחיק. הרבה מאוד שירים שאהבתם,

אהבנו, אהבתי לשיר, הרבה מאוד שירים מוכרים,

עם אריק איינשטיין ועם שלום חנוך, שאנחנו יודעים גם לזמזם אותם,

נמצאים בסרט הזה,

ועוד הרבה מאוד מערכונים, כאמור, עם ריח שעד היום מחזיק מעמד.

כל היופי הזה התרכז סביב קבוצה, שפעלה בתקופה ההיא,

"קבוצת לול" קראו להם, הם עשו כמה וכמה סרטים לפני,

הם התפרסמו אחר כך גם, עם מסרים לגרעין הקשה

של אורי זוהר, אז עדיין הוא עבד, ושל אריק איינשטיין,

עם שוליים מתרחבים, ו"מצטערים", נעשים צרים,

של הבוהמה שהתהוותה אז סביבם.

כולם אהבו לצחוק, אהבו להצחיק, אנשים מוכשרים להחריד.

חבל שהם לא נמצאים איתנו היום, עדיין בקולנוע.

אבל קצת מהכיף של הפגישה איתם,

תהיה נחלתנו אם נראה את הסרט "לול".

בואו נראה דוגמה אחת מהסרט הזה,

ואתם תראו שצדקתי, תלכו תראו.

חיים, אל תבלע.

רחל, מותק שלי, אני חולה על כדורגל,

אני משוגע על כדורגל, מה אני יכול לעשות?

נותנים לי פעם בשבוע משחק השבוע,

תני לי את הארבעים דקות האלה, ואחרי זה אני שלך.

גם אני שלך. -שתוק. נותנים היום גמר הגביע האנגלי,

מנצ'סטר יונייטד נגד ליוורפול, תגיד לה.

מה היא מבינה, איך נכנס ביום שבת בובי צ'רלטון לתוך השש עשרה.

בן 42, בגילי, חותך מצד שמאל לצד ימין.

בפינה הימנית, הרגל שלו... תיזהר, יואבי.

אבא, דקה להתחלה. -אוי ואבוי לי, רחל,

הבוטנים והגרעינים. -במקום במקום.

אם הם ייתנו פה את המשחק שהם נתנו נגד טוטנהם, יהיה גדול.

איזה קונצרט, איזה קונצרט. רחל, אני אוהב אותך. -גם אני.

שתוק, קח גרעינים. שקט בבית.

הערב במקום משחק השבוע, משדר מיוחד,

האופרה "לה מרמור" מאת פירלש.

"איפה את? אהובה, איפה את... -הנה אני.

"הנה היא, הנה היא, הנה היא."

למה, למה שילמנו את האגרה? שילמנו את האגרה, רחל.

שילמנו את האגרה. למה אני, למה?

תירגע, חיים, תירגע. חיים, במוצאי שבת נותנים

אולי מבט ספורט בטלוויזיה, וביום שלישי יש כדורגל בערבית,

חיים.

אוי, סנדוויצ'ים, אני מתה מרעב. -אמרתי לך, עדינה,

את לא האמנת לי. -מה? -לא האמנת לי.

הטבעת מתהדקת סביבי, אני מוקף. הם מתחילים לחקור אותי,

הם שלחו מרגל, חקר אותי. אני לא יודע מה יהיה.

עדינה, אני לא, אני כותב ססמאות, ואני לא מבין על מה אני כותב בכלל.

מה את מתנפלת על האוכל? זה לשביתת רעב.

זה באמת מעורר חשק לשביתת רעב.

אולי תעזרי, אולי תעזרי לי? עדינה. -במה לעזור, אתם השתגעתם?

משהו בכלל מתפקד כאן? -שלום לכולם.

שלום מר ש... שטרסמן. -מה שלומך? -תודה.

אמנון, מה שלומך? -שטרסמן. -אני רואה... -שטרסמן. -מה?

דיבר איתי שושני. -כן. -הכול בסדר.

הכול בסדר... נו אני רואה שפה ארגנת לנו קצת...

הכול מסודר. -שלטים יפים. -כן. -יפה מאוד.

כמו שסוכם. -כן. מילים כדרבנות, מה?

תובנות, איזה תובנות, מישהו מבין מה כתוב פה בכלל?

תראה לי דרבן אחד. לאיזו מפלגה זה בכלל?

עדינה, את מוכנה לעזוב אותנו רגע אחד בשקט?

אנא עזבי אותנו, בסדר?

מר שטרסמן, אני מצטערת שלא עזבתי אותך ב-58',

בשביל 700 ש"ח ברוטו, הייתי צריכה.

מה היא יודעת? -מה היא יודעת? -מה היא מבינה?

אמנון, בוא נראה את השלטים. -אה, כן. -בוא נראה מה עשית פה.

למה לא רשמת את שם המפלגה, אני לא רואה את שם המפלגה.


זהו זה - חשדות (2) That's it - Suspicions (2)

אם זה קצת קשה מדי, משאירים את זה בתוך המים עוד כמה דקות.

עוד שתי דקות. -אבל אם לא, וכמו שזה עכשיו,

זה בדיוק. -טיפ טיפה קשה. -קצת קשה,

כמו שהאיטלקים קוראים אל דנטה, על השן. -נכון.

לכן מה שאנחנו נעשה, אנחנו נוציא את האטריות מתוך המים,

מיד נראה לכם. -ובשום אופן לא לשטוף את זה. -ולא נשטוף במים

בשום אופן. -לא לשטוף במים. -רק נסנן.

ובכן. -מנז'רה. -מנז'רה, שמנו את הרוטב למעלה,

הכנסנו את האטריות כמובן לתוך הכלי, עם קצת חמאה ריפדנו מסביב We put the noodles of course into the dish, with some butter we lined around

ועכשיו אני אגיש לך. -טוב מאוד, הרבה.

הרבה, נשים לך אטריות כמו שאת יודעת בוודאי. -עוד קצת, עוד קצת.

באיטליה בשעות האלה, בין שתים עשרה לשתיים, In Italy during these hours, between twelve and two o'clock,

לא תראי פשוט מכונית ברחוב. -בוונציה גם אחרי שתיים לא תראה. You will not just see a car on the street. -In Venice even after two you will not see.

זה גם נכון. -אף פעם. -בבקשה. -יופי, תודה.

בתיאבון, פה לא כל כך זה. -הנה. -אני אקח גם לעצמי, ברשותך.

כן, הנה, אני אעזור לך. -עכשיו כמובן אנחנו נכנסים

לבעיה המרכזית בפסטה. וזה איך לאכול את זה.

עכשיו הרבה אנשים מסתבכים עם הפסטה, הם חותכים את זה

עם סכין, והם אוכלים עם כף, לא בא בחשבון, וזה לא מסובך,

לוקחים מעט על המזלג, לוקחים הצדה, בצד הצלחת,

ופשוט אוכלים. -תראה מה הצלחתי לעשות,

תראה כמה שמתי על הצלחת, על המזלג שלי.

נו, עוד פעם. -בבקשה.

לוקחים מעט על המזלג. -ואוכלים. -לוקחים הצדה, ואוכלים.

וזה באיטליה, רק מנה ראשונה, האטריות.

מה, יש עוד אוכל? -בהחלט. -יופי. What, is there more food? -Definitely. -Beauty.

הלו. -הלו, מדברים מהמכון לחקר דעת ה... קהל,

אנחנו עורכים סקר בנושא עמדות הציבור לקראת בחירות 88',

ואתה עלית במדגם. ורצינו לשאול אותך מספר שאלות,

מובן שהשאלות הן אנונימיות. -שמע, אני, אני נורא מצטער,

הוא איננו, זאת אומרת יצאתי הרגע, זאת אומרת הוא יצא הרגע.

מי, מי יצא? -את מי אתה מחפש בדיוק?

את מר שטרסמן. -זהו, זהו, הוא יצא.

אבל המזכירה אמרה לי שאתה ישנו פה.

זה מה שהיא אמרה? -כן, מר שטרסמן, זה סקר אנונימי לחלוטין,

לא צריך לעשות מזה עניין גדול, זה בסך הכול

כמה שאלות פשוטות. -תשמע, אדוני, אני, אני מאוד עסוק

ברגע זה, אבל, אבל אני יכול לקרוא לפקיד שעובד כאן שמשרד,

הוא יעזור לך. אמנון! -לא, לא, לא, לא, אני מבקש, לא.

אמנון! -לא, לא, לא. מר שמ... לא, לא.

הלו. -מה? -מה זה, מה... מה זה כל כך משנה לך מי, מי עונה,

זה הרי אותו דבר. -חשוב לנו שאתה תענה, מר שטרסמן.

רק שנייה, רק שנייה, חכה לי על הקו. -לא. -הנג און. -לא, לא.

אמנון. -הלו, הלו. -אמנון. -הלו.

אתה לא שומע שקוראים לך? אמנון, בוא קדימה

אני צריך אותך לרגע, בוא.

מר שטרסמן, אני עסוק מעל ומעבר.

בוא. -אני לא יכול לענות לשום סקר.

מאיפה אתה יודע שאני צריך אותך בשביל הסקר?

איזה סקר? -אתה אתה אתה הרגע אמרת "סקר", לא?

אני לא אמרתי, אני מכחיש. -אתה מכחיש? -כן.

אוזניי שמעו, אני שמעתי שאתה אומר "סקר".

במו אוזניי שמעתי. -אה, זה זה...

זה נודניק אחד, כזה עם קול חנוק, שהוא כל הזמן מצלצל לפה.

אז אתה מכיר אותו, כן, קדימה בוא, בוא תענה לו מחדרי.

מר שטרסמן, אני לא רוצה להפריע לך פשוט, אז תעביר לי

את השיחה לפה.. אמנון, אמנון. -אני אענה לו בחדר שלי.

פור גוד סייק, די. בוא אחריי, דבר מהחדר שלי, קדימה.

דבר. דבר ברור, אני רוצה להבין כל מילה.

הלו, הלו כן, מה באיזה, באיזו מפלגה?

אפשרות שמונה בשום אופן לא. שבע זאת המפלגה שלי. Option eight by no means. Seven is my party.

כן, שבע זאת המפלגה שלי. -הלו, אני רוצה לדעת מה זה

מפלגה מספר שבע. הלו, הלו, הלו,

הלו. -הלו. -הלו. -מי זה?

עדינה, מזכירה שלך. אתה לא זוכר, מר שטרסמן,

התקבלתי לעבודה בנובמבר 58'. -זה לא יכול להיות שזאת עדינה שם,

זה כנראה, כנראה מישהו שהתחזה, עדינה הרי נמצאת במשרד שם.

עדינה פה. -נכון. -מר שטרסמן. -כן.

אם אני הייתי מתחזה, לא הייתי באה לפה בשביל 700 ש"ח ברוטו,

הייתי הולכת לתאטרון. -הלו.

שלום, "חיית במה" מארח היום את קובי אסף וצביקה פישזון,

שני שחקנים. שלום, קובי. -שלום. -איפה צביקה?

הוא צריך להגיע כל רגע. -שלום. -שלום

למה אתה מאחר? כל פעם אתה עושה את זה.

אני לא מצאתי את הכניסה. -עוד פעם עם התירוצים שלך.

או-קיי זה אמיתי עכשיו, או קטע מההצגה?

לא לא. -סתם. -זאת אומרת לא, זה מההצגה.

זה קטע מההצגה. -איך קוראים להצגה שלכם?

ארטיסטים. -ארטיסטים, זה עליכם?

זו הצגה אוטוביוגרפית או משהו כזה?

כי אני רואה, זה ככה קצת מבלבל.

אנחנו עוד לא כל כך יודעים בעצם מה זו ההצגה הזאת.

לא לא, זה לא אוטוביוגרפי, זו הצגה שמספרת על שני אמנים,

שרוצים להגיע לעיר הגדולה, להצליח כמובן, אבל הם מפספסים

את הרכבת, ואז מפספסים, בגלל שהוא מאחר, וכן, כן.

וזהו, מתחילים להתווכח, אבל הם משתדלים להגיע

לידי רכבת דמיונית, וכולי... -אני מבינה. עכשיו את כל ההצגה To an imaginary train, and so on ... -I understand. Now the whole show

אתם יצרתם לבד, גם כתבתם, וגם ביימתם, קטעי התנועה,

מה זה זן חדש של שחקן, שלא צריך במאי?

מרד נגד במאים? -אני לא יודע, אף במאי לא רצה לעבוד איתנו,

אז החלטנו לעשות את זה לבד. -מספיק, תהיה רציני.

או-קיי עכשיו... -לא, זו הצגה, זה תאטרון של שחקן,

תאטרון של שחקן. -שהשחקן נוגע בכל תחומי היצירה.

כל תחומי היצירה. -ולוקח הרבה גם. All areas of art. -And takes a lot too.

מאיפה הוא יודע את כל תחומי היצירה,

זאת אומרת יש פה המון תנועה, מאיפה ההכשרה שלכם?

אנחנו כבר מגיל קטן נעים הרבה. אני רץ בבוקר, קובי רוכב...

די די, נו באמת. -אין עם מי לדבר. -מספיק עם זה. Enough, really. - There's no one to talk to. -enough with that.

אני מבינה שלמדתם בפריז. -כן, אנחנו למדנו, הוא למד,

אצל ז'ק לקוק, אני למדתי אצל טיין דה קרו, ביחד אנחנו...

אצל ניסן נתיב אנחנו למדנו שנינו. -בסדר, אני אגיע לזה,

מה אתה קופץ? -או-קיי, יש לכם הכשרה מכובדת,

ואני מבינה שקוראים... בגלל התנועה והצירוף של הטקסט

קוראים לתאטרון שלכם, "תאטרון טקסטומימו".

בואו נראה כבר קטע, יאללה. Let's see a segment, come on.

למה אתה כל הזמן מאחר? למה אתה עושה לי את זה, למה?

אני איחרתי חצי דקה. -חצי דקה, שעה, מה זה משנה?

הרכבת... אתה יודע מה? תעשה מה שאתה רוצה, אני נוסע לבד.

אבל אין רכבת, היא נסעה. -יש רכבת.

סליחה, בבקשה, תודה רבה.

גם אני נוסע לבד. -אז אני... אז אני הגעתי.

זהו, עכשיו אני לבד, אני אעשה מה שאני...

או שלום. -או שלום, אתה מכיר אותי מאיזשהו מקום?

אתה לא זוכר? אנחנו יחד נסענו ברכבת.

אה, כן כן, תסלח לי, אני מאוד מאוד ממהר. או...

טקסי.

לא, לא, לא, אתה לא מבין,

בעיר הגדולה כשאתה קורא לטקסי, אז הוא עוצר לך. In the big city when you call a ceremony, then he stops you.

לא, נהגי המוניות בעיר הגדולה הם אנטיפתים.

לא, לא, יש אנטיפתים, ויש סימפטיים, -זה היה אנטיפת.

או-קיי, הו, טקסי.

טקסי.

סליחה, נהג, אני רק נפרד ממישהו. ובכן, היה לי נעים מאוד להכיר אותך.

שלום. -שלום ולהתראות. -נהג קח או...

קח אותי בבקשה לבניין הטלוויזיה. -אני מכיר אותך מאיזה... -תיזהר.

זה קשה מאוד לנהוג פה, אה? -אדוני הנהג, אני מבקש ממך

כשאתה נוהג תסתכל קדימה. -אני מכיר אותך מאיזה מקום, לא?

כן כן, אני שחקן, אז אולי ראית אותי באיזשהו סרט, כן.

אה, שחקן, גם אני שחקן. -אה, כן? -כן. -כל הנהגים פתאום

נעשו לי שחקנים, אה. תעצור פה בבקשה.

הא לך, וקיפ דה צ'יינג'.

עדינה, זה נראה לך משכנע? -משכנע, משהו משכנע פה

במשרד הזה? -שש... אל תגידי לו כלום.

אחלי לי... אחלי לי בהצלחה. -בהצלחה.

אה כן, סליחה. -שלום, אמנון. -שלום.

סליחה אנחנו מכירים? -לא באופן אישי,

אבל מי לא מכיר אותך אצלנו במפלגה. -מפלגה?

אתה לא מכיר אותי. -לא.

אני שושני, שושני מסניף המפלגה בבאר שבע, נעים מאוד.

שושני, מאיזה סניף בבאר שבע?

סניף המפלגה. -איזו מפלגה? -איזו מפלגה...

איזו מפלגה?

המזכיר אמר לי שיש לך חוש הומור.

נו, אמנון, הצלחת לעלות עליו?

לעלות על מי? -על שטרסמן. -אני? לעלות על שטרסמן? מה פתאום.

מה הדעות הפוליטיות שלו, אתה יודע? -מה אכפת לי

מהדעות הפוליטיות שלו, אני אף פעם לא ניסיתי לדעת

מה הדעות הפוליטיות שלו. -זה בסדר, אתה לא צריך

לפחד ממני, לי אתה יכול לגלות. -אני לא יודע שום דבר, Fear me, you can find out for me. - I do not know anything,

אין לי מושג מה הדעות הפוליטיות שלו.

אמנון. -מה? -זה בסדר, רד ממנו, אתה לא צריך לעקוב אחריו יותר,

הוא משלנו. -מי? -שטרסמן. -אה... כן, Is ours. -who will? -Strasman. -Oh yes,

שושני דרך אגב, גם אני, גם אני משלנו. -כמובן.

כולנו, כולנו משלנו. -כולנו משלנו. -כולנו מאוחדים וביחד We are all, all of us our own. - We are all our own. - We are all united and together

ובזרוע נטויה ננצח... -כולנו? -אני באמת לשירותכם, רק תאמר לי And with a slanted arm we will win ... - All of us? - I'm really at your service, just tell me

מה אני צריך לעשות ואני אעשה. -שאלה טובה, תשמע, אמנון,

המזכיר רוצה שנארגן איזו... הפגנה גדולה, עם ססמאות.

הפגנה, הפגנה. -עם תהלוכות. -כן, תהלוכות. -כל מה שאתה צריך Demonstration, demonstration. -With processions. -Yes, processions. - Everything you need

זה לעשות שלטים גדולים, עם שם המפלגה בגדול,

שכולם ידעו מי היא, כן, וססמאות גדולות.

אני אכין את השלטים בוודאי, בוודאי רק אה... -ועוד משהו.

רק אם... מה, מה בדיוק לכתוב בססמאות? -כל מה שאתה רוצה

על המפלגה שלנו, בעיקר את שמה של המפלגה שלנו.

ועוד משהו. -כן. -אנחנו מארגנים שביתת רעב. -כן.

זה מאוד אפקטיבי היום. -נכון, אני מסכים אתך.

אז תכין סנדוויצ'ים. -סנדוויצ'ים לשביתת רעב?

כן, זו יכולה להיות שביתת רעב ארוכה, אף אחד לא יודע

כמה זמן זה יכול להימשך, בואנה, שביתת רעב How long can it last, Buena, hunger strike

זה לא כמו איזה סרט שאתה נכנס ואחר כך יוצא אחרי שעתיים.

זה בדיוק מה שאני תמיד אומר.

חום טוב, זה אתם יושבים שם ואני יושב פה,

זה סימן שהחום והזיעה עוד לא ניצחו אותנו, It's a sign that the heat and sweat have not yet defeated us,

ועוד נשאר משהו מאיתנו, And there's something left of us,

ואנחנו יכולים ללכת לבלות באיזושהי פינה מוצלת,

עם קצת מיזוג אוויר,

זאת אומרת ללכת לראות סרטים. בשביל זה אנחנו פה גם השנה,

ואנחנו נתחיל עם משהו שהוא באמת בריאות, עם "לול".

"לול" זהו סרט, בעצם אוסף של ארבע תכניות שהוקרנו

לפני 15 שנה בערך בטלוויזיה שלנו, מאוד מאוד מצחיקות,

ואם אני אומר 15 שנה, ואתם כבר מסתובבים, לא.

עדיין החומר מאוד מאוד אקטואלי, החומר מאוד מאוד מוכר,

החומר מאוד מאוד מצחיק. הרבה מאוד שירים שאהבתם,

אהבנו, אהבתי לשיר, הרבה מאוד שירים מוכרים,

עם אריק איינשטיין ועם שלום חנוך, שאנחנו יודעים גם לזמזם אותם,

נמצאים בסרט הזה, Are in this movie,

ועוד הרבה מאוד מערכונים, כאמור, עם ריח שעד היום מחזיק מעמד. And many more sketches, as mentioned, with a scent that to this day lasts.

כל היופי הזה התרכז סביב קבוצה, שפעלה בתקופה ההיא, All this beauty was concentrated around a group, which was active at that time,

"קבוצת לול" קראו להם, הם עשו כמה וכמה סרטים לפני,

הם התפרסמו אחר כך גם, עם מסרים לגרעין הקשה They were later published as well, with messages to the hard core

של אורי זוהר, אז עדיין הוא עבד, ושל אריק איינשטיין,

עם שוליים מתרחבים, ו"מצטערים", נעשים צרים, With expanding margins, and "sorry", become narrow,

של הבוהמה שהתהוותה אז סביבם. Of the bohemia that then formed around them.

כולם אהבו לצחוק, אהבו להצחיק, אנשים מוכשרים להחריד. Everyone loved to laugh, loved to laugh, horribly talented people.

חבל שהם לא נמצאים איתנו היום, עדיין בקולנוע.

אבל קצת מהכיף של הפגישה איתם,

תהיה נחלתנו אם נראה את הסרט "לול". It will be ours if we watch the movie "Lol".

בואו נראה דוגמה אחת מהסרט הזה,

ואתם תראו שצדקתי, תלכו תראו.

חיים, אל תבלע.

רחל, מותק שלי, אני חולה על כדורגל,

אני משוגע על כדורגל, מה אני יכול לעשות?

נותנים לי פעם בשבוע משחק השבוע,

תני לי את הארבעים דקות האלה, ואחרי זה אני שלך. Give me those forty minutes, and after that I'm yours.

גם אני שלך. -שתוק. נותנים היום גמר הגביע האנגלי,

מנצ'סטר יונייטד נגד ליוורפול, תגיד לה.

מה היא מבינה, איך נכנס ביום שבת בובי צ'רלטון לתוך השש עשרה.

בן 42, בגילי, חותך מצד שמאל לצד ימין.

בפינה הימנית, הרגל שלו... תיזהר, יואבי.

אבא, דקה להתחלה. -אוי ואבוי לי, רחל,

הבוטנים והגרעינים. -במקום במקום. The peanuts and seeds. -Instead instead.

אם הם ייתנו פה את המשחק שהם נתנו נגד טוטנהם, יהיה גדול.

איזה קונצרט, איזה קונצרט. רחל, אני אוהב אותך. -גם אני.

שתוק, קח גרעינים. שקט בבית.

הערב במקום משחק השבוע, משדר מיוחד, Tonight instead of this week's game, special broadcast,

האופרה "לה מרמור" מאת פירלש.

"איפה את? אהובה, איפה את... -הנה אני.

"הנה היא, הנה היא, הנה היא."

למה, למה שילמנו את האגרה? שילמנו את האגרה, רחל.

שילמנו את האגרה. למה אני, למה?

תירגע, חיים, תירגע. חיים, במוצאי שבת נותנים

אולי מבט ספורט בטלוויזיה, וביום שלישי יש כדורגל בערבית,

חיים.

אוי, סנדוויצ'ים, אני מתה מרעב. -אמרתי לך, עדינה,

את לא האמנת לי. -מה? -לא האמנת לי.

הטבעת מתהדקת סביבי, אני מוקף. הם מתחילים לחקור אותי,

הם שלחו מרגל, חקר אותי. אני לא יודע מה יהיה.

עדינה, אני לא, אני כותב ססמאות, ואני לא מבין על מה אני כותב בכלל.

מה את מתנפלת על האוכל? זה לשביתת רעב. What are you attacking on the food? It's for hunger strike.

זה באמת מעורר חשק לשביתת רעב. It really makes you want to go on a hunger strike.

אולי תעזרי, אולי תעזרי לי? עדינה. -במה לעזור, אתם השתגעתם?

משהו בכלל מתפקד כאן? -שלום לכולם.

שלום מר ש... שטרסמן. -מה שלומך? -תודה.

אמנון, מה שלומך? -שטרסמן. -אני רואה... -שטרסמן. -מה?

דיבר איתי שושני. -כן. -הכול בסדר.

הכול בסדר... נו אני רואה שפה ארגנת לנו קצת...

הכול מסודר. -שלטים יפים. -כן. -יפה מאוד.

כמו שסוכם. -כן. מילים כדרבנות, מה?

תובנות, איזה תובנות, מישהו מבין מה כתוב פה בכלל?

תראה לי דרבן אחד. לאיזו מפלגה זה בכלל? Show me one spur. To which party is it at all?

עדינה, את מוכנה לעזוב אותנו רגע אחד בשקט?

אנא עזבי אותנו, בסדר?

מר שטרסמן, אני מצטערת שלא עזבתי אותך ב-58',

בשביל 700 ש"ח ברוטו, הייתי צריכה.

מה היא יודעת? -מה היא יודעת? -מה היא מבינה?

אמנון, בוא נראה את השלטים. -אה, כן. -בוא נראה מה עשית פה.

למה לא רשמת את שם המפלגה, אני לא רואה את שם המפלגה.