×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Agada Stories, יוסף ואחיו - חלק א

יוסף ואחיו - חלק א

יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב, עורר אֶת קִנאת עֲשֶׂרת אֶחיו הגדולים, ואלֶה הֶחליטו לְהוֹרְגו וְלִזרוק אֶת גופתו לְבור. רק אחִיו הבכור, רְאוּבֵן, הִתנגד לַמַעשֶׂה והִציע לא לִפגוע ביוֹסֵף אֶלָא להשליכוֹ חי אֶל הבור. יִשְׁמְעֵאלִים עברו בַּמָקום בְּדַרכָּם לְמִצְרַיִם, וִיהוּדָה, האח הרביעי, מכר להם אֶת יוֹסֵף. אֶחיו של יוֹסֵף חזרו הביתה והִגישו לאביהם, ליַעֲקֹב, אֶת כּוּתוֹנְתוֹ של יוֹסֵף טבולה בדם, כדי שיחשוב שטָרפה אֶת בנו חיית טֶרף. בעוד יַעֲקֹב משוכנע כי בנו האהוב אֵינו בַּחיים, הִגיע יוֹסֵף למִצְרַיִם, נמכּר לְעֵבד לפוֹטִיפַר, שַׂר הטבָּחים של פַּרְעֹה, ועד מְהֵרָה עלָה לִגְדוּלה.

אֶחָיו שֶל יוֹסֵף יוֹרְדִים מִצְרַיְמָה

אֶחיו של יוֹסֵף לא שכחו אותו; ליבם יִיסֵר אותם על המעשֶׂה הנורא שֶעשׂוּ, וּבְכל יום היו אומרים זה לָזה: "עלֵינו לרדת למִצְרַיִם, לחפּשׂ אֶת יוֹסֵף אחִינו וּלהחזירוֹ הביתה."

והִנֵה רעָב כבד שׂוֹרֵר בְּאֶרץ כְּנַעַן. הורָה יַעֲקֹב לְבָניו לָרֶדת מִצְרַיְמָה, לִקנות שָם תְבוּאָה. "כָּעֵת נוכל להחזיר אֶת יוֹסֵף," אמרו האחים ויצאו לַדֶרך.

ויוֹסֵף אמר לעצמו: כעת יבואו אַחַיי הרעבים לִשבּור שֶבר – לִקנות אצלנו דגן. הושיב יוֹסֵף שומרים בכל שערֵי הארמון ואמר להם: "כִּתבו על פתק אֶת שמו של כל העובֵר בַּשַער ואֶת שֵם אביו." השומרים עשׂוּ כִּדְבָרוֹ, והִנֵה בָּעֶרב, כשנתנו השומרים ליוֹסֵף אֶת הפתקים, התברר שבכל אחד ואחד מִשַערֵי הארמון נכנס אחד מֵאֶחיו של יוֹסֵף.

או-אז הורָה יוֹסֵף: "סִגרו אֶת כל המחסנים, פִּתחו מחסן אחד בִּלבד, ואתה," וּפָנה אֶל אַחד השומרים, "רְשוֹם לפנֶיך אֶת שְמות האנשים האלֶה מִכְּנַעַן, וְכַאשר יבואו וִיבַקשו לִקנות דגן, שְלח אותם אליי." שלושה ימים עברו והאנשים לא באו. שָלח יוֹסֵף גיבורים לְחַפּשָׂם בַּשְוָוקים. הגיבורים מצאו אֶת האחים, תפסו אותם והֵביאו אותם אֶל יוֹסֵף.

יוֹסֵף הִכּיר מיד אֶת אֶחיו אך הם לא הִכּירו אותו; כשנִפְרְדו מִמנוּ עדיין היה נער וּפָנָיו היו חלקות, עכשיו עיטרו אֶת פָּניו שׂפם וזקָן.

כעס יוֹסֵף על אֶחיו והִתנַכֵּר להם – הֶעמיד פְּנֵי מְכשף נוכרי: הוא נטל גָביע בוהֵק, הִבּיט בו ואמר: "אני רואה בַּגביע כי מרגלים אתם."

אמרו האחים: "איננו מרגלים. אנא, הַאמֵן לנו. כֵּנים אנחנו."

אמר יוֹסֵף: "אִם כֵּנים אתם, מדוע לא נִכנסתם כולכם בְּעַד שער אחד?"

אמרו לו: "אבינו ציוָוה עלינו: 'אַל תיכנסו בְּשַער אחד'. כך בטוח יותר," וּלאחַר מִכֵּן אמרו: "אנחנו, עבדיךָ, שְנֵים עשָׂר אחים..."

אמר להם יוֹסֵף: "אני רואֶה פֹּה עשָׂרה אחים... היכן השניים החסרים?"

אמרו לו: "הקטן נשאר בַּבַּית עִם אבינו והשני... איננוּ. מת."

אמר להם יוֹסֵף: "אִם רְצונכם שאאמין לכם, לכו והביאו אליי אֶת האח הקטן. וּבינתיים, אֶחד מִכּם יישאר כאן בן ערובּה." והוא אסר אֶת שִמְעוֹן, האח שדְחָפוֹ לַבּור.

אמר שִמְעוֹן לאֶחיו: "אתם מַפְקִירים אותי כפי שהִפקַרתם אֶת יוֹסֵף."

אמרו לו אֶחיו: "אין לנו ברירה. אִם לא נעשֶׂה כך נמות ברעב – אנחנו וכל בני בֵּיתֵנו."

עוֹדָם מְדַבּרים ויוֹסֵף שלח שליח אֶל המלך פַּרְעֹה ואמר לו: "מצאתי שודדים וַאני מבקש להכניס אותם לְבֵית האֲסוּרים. אנא שְלח אליי שִבעים גיבורים חסוֹנים שיִכְבְּלו אותם."

באו הגיבורים, הִבּיטו בְּשִמְעוֹן וחָשבו: בשביל לִכְבּול אדם אחד נְחוּצים שִבעים גיבורים?

פָּתח שִמְעוֹן אֶת פִּיו וצָווח צְוָוחה גדולה. נִבהֲלו הגיבורים, נפלו על פניהם וכל שינֵיהם נשבְּרו.

או-אז פָּנה יוֹסֵף אֶל בנו, מְנַשֶה, שֶיָשב שָם, ואמר לו: "קום וּכְבוֹל אותו." מיד קם מְנַשֶה, הִכָּה אֶת שִמְעוֹן מכה אחת, כבל אותו והִכניסוֹ לְבֵית האסורים.

אמר שִמְעוֹן לאֶחיו: "אתם אומרים שזוֹ מכת מִצְרַיִם? אני אומר שזוֹ מכה של בֵּית אבא. ידו של אבינו הִשׂיגה אותנו בגלל מעשֵׂינו הרעים."

נִבהלו האחים וּמיהרו לחזור הביתה אֶל יַעֲקֹב אביהם לספר לו אֶת קורותיהם.

אמר להם יַעֲקֹב: "היכן שִמְעוֹן?"

אמרו לו: "אדונֵי מִצְרַיִם שׂם אותו בְּבֵית האסורים וִישחרר אותו רק אִם נביא אליו אֶת אחִינו הקטן, אֶת בִּנְיָמִין."

אמר להם יַעֲקֹב: "יוֹסֵף איננוּ, שִמְעוֹן איננוּ, וכעת אתם רוצים לקחת ממני אֶת בִּנְיָמִין?"

האחים הֶחֱרישו, אֲשֵמים.

או-אז אמר רְאוּבֵן: "אִם לא נחזיר אֶת בִּנְיָמִין, הֲרוֹג אֶת שני בָּנַיי."

אמר לו יַעֲקֹב: "שוטֶה! טיפש! הרֵי בנייך הם נכדיי."

או-אז אמר יְהוּדָה: "הָניחוּ. לא נַעשֶׂה דבר. כְּשֶתִכְלֶה פַּת לַחמֵנוּ ונִרעב, יְשַנֶה אבינו אֶת דעתו." הִמתינו עד שכָּלְתה הפּת.

או-אז פנה יְהוּדָה שֵנית אֶל יַעֲקֹב ואמר לו: "אבא, אִם בִּנְיָמִין ילך איתנו, אין לדעת מה יעלֶה בגורלו, אבָל אִם נישאר כולנו כאן, אין ספק שכולנו נמות בָּרעב. מה עדיף?"

אמר לו יַעֲקֹב: "וּמי יהיה אחרָאִי ועָרֵב לְחַיֵי בִּנְיָמִין?"

אמר יְהוּדָה: "אני."

וכך שלח יַעֲקֹב אֶת בנו הצעיר, בִּנְיָמִין, עִם אֶחיו, למִצְרַיִם.

[את ההמשך תוכלו לקרוא בסיפור יוֹסֵף וְאֶחָיו – חלק ב].


יוסף ואחיו - חלק א

יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב, עורר אֶת קִנאת עֲשֶׂרת אֶחיו הגדולים, ואלֶה הֶחליטו לְהוֹרְגו וְלִזרוק אֶת גופתו לְבור. Yosef, Jacob's beloved son, aroused the jealousy of his ten older brothers, and they decided to kill him and throw his body into a pit. רק אחִיו הבכור, רְאוּבֵן, הִתנגד לַמַעשֶׂה והִציע לא לִפגוע ביוֹסֵף אֶלָא להשליכוֹ חי אֶל הבור. Only his elder brother, Reuben, opposed the act and offered not to harm Yosef but to throw him alive into the pit. יִשְׁמְעֵאלִים עברו בַּמָקום בְּדַרכָּם לְמִצְרַיִם, וִיהוּדָה, האח הרביעי, מכר להם אֶת יוֹסֵף. Ishmaelites passed through the place on their way to Egypt, and Yehuda, the fourth brother, sold Yosef to them. אֶחיו של יוֹסֵף חזרו הביתה והִגישו לאביהם, ליַעֲקֹב, אֶת כּוּתוֹנְתוֹ של יוֹסֵף טבולה בדם, כדי שיחשוב שטָרפה אֶת בנו חיית טֶרף. Yosef's brothers returned home and handed their father, Jacob, Yosef's shirt dipped in blood, so that he would think that his son had been eaten by a predator. בעוד יַעֲקֹב משוכנע כי בנו האהוב אֵינו בַּחיים, הִגיע יוֹסֵף למִצְרַיִם, נמכּר לְעֵבד לפוֹטִיפַר, שַׂר הטבָּחים של פַּרְעֹה, ועד מְהֵרָה עלָה לִגְדוּלה. While Jacob was convinced that his beloved son was not alive, Joseph arrived in Egypt, was sold as a slave to Potiphar, Pharaoh's chief cook, and soon rose to greatness.

אֶחָיו שֶל יוֹסֵף יוֹרְדִים מִצְרַיְמָה

אֶחיו של יוֹסֵף לא שכחו אותו; ליבם יִיסֵר אותם על המעשֶׂה הנורא שֶעשׂוּ, וּבְכל יום היו אומרים זה לָזה: "עלֵינו לרדת למִצְרַיִם, לחפּשׂ אֶת יוֹסֵף אחִינו וּלהחזירוֹ הביתה." Joseph's brothers did not forget him; Their hearts would torment them for the terrible deed they had done, and every day they would say to each other: "We must go down to Egypt, find our brother Yosef and bring him home."

והִנֵה רעָב כבד שׂוֹרֵר בְּאֶרץ כְּנַעַן. And here is a severe famine prevailing in the land of Canaan. הורָה יַעֲקֹב לְבָניו לָרֶדת מִצְרַיְמָה, לִקנות שָם תְבוּאָה. Jacob instructed his sons to go down from Egypt, to buy grain there. "כָּעֵת נוכל להחזיר אֶת יוֹסֵף," אמרו האחים ויצאו לַדֶרך.

ויוֹסֵף אמר לעצמו: כעת יבואו אַחַיי הרעבים לִשבּור שֶבר – לִקנות אצלנו דגן. And Yosef said to himself: Now my hungry brothers will come to break a shard - to buy grain from us. הושיב יוֹסֵף שומרים בכל שערֵי הארמון ואמר להם: "כִּתבו על פתק אֶת שמו של כל העובֵר בַּשַער ואֶת שֵם אביו." Joseph placed guards at all the gates of the palace and said to them: "Write on a note the name of everyone who passes through the gate and the name of his father." השומרים עשׂוּ כִּדְבָרוֹ, והִנֵה בָּעֶרב, כשנתנו השומרים ליוֹסֵף אֶת הפתקים, התברר שבכל אחד ואחד מִשַערֵי הארמון נכנס אחד מֵאֶחיו של יוֹסֵף. The guards did as he said, and behold, in the evening, when the guards had given Joseph the notes, it turned out that in each and every one of the gates of the palace came one of Joseph's brothers.

או-אז הורָה יוֹסֵף: "סִגרו אֶת כל המחסנים, פִּתחו מחסן אחד בִּלבד, ואתה," וּפָנה אֶל אַחד השומרים, "רְשוֹם לפנֶיך אֶת שְמות האנשים האלֶה מִכְּנַעַן, וְכַאשר יבואו וִיבַקשו לִקנות דגן, שְלח אותם אליי." Then Joseph commanded, "Close all the warehouses, open one warehouse only, and you," and turn to one of the guards, "Write down the names of these people from Canaan, and when they come and ask them, I will ask them." שלושה ימים עברו והאנשים לא באו. Three days passed and the people did not come. שָלח יוֹסֵף גיבורים לְחַפּשָׂם בַּשְוָוקים. Shelah Yosef adds heroes to the markets. הגיבורים מצאו אֶת האחים, תפסו אותם והֵביאו אותם אֶל יוֹסֵף. The heroes found the brothers, caught them and brought them to Yosef.

יוֹסֵף הִכּיר מיד אֶת אֶחיו אך הם לא הִכּירו אותו; כשנִפְרְדו מִמנוּ עדיין היה נער וּפָנָיו היו חלקות, עכשיו עיטרו אֶת פָּניו שׂפם וזקָן. Joseph immediately knew his brother but they did not know him; When they parted from him he was still a boy and his face was smooth, now his face was adorned with a mustache and a beard.

כעס יוֹסֵף על אֶחיו והִתנַכֵּר להם – הֶעמיד פְּנֵי מְכשף נוכרי: הוא נטל גָביע בוהֵק, הִבּיט בו ואמר: "אני רואה בַּגביע כי מרגלים אתם." He became even more angry with his brothers and disowned them - he pretended to be a foreign sorcerer: he took a shining cup, looked at it and said: "I see in the cup that you are spies."

אמרו האחים: "איננו מרגלים. אנא, הַאמֵן לנו. Please, believe us. כֵּנים אנחנו."

אמר יוֹסֵף: "אִם כֵּנים אתם, מדוע לא נִכנסתם כולכם בְּעַד שער אחד?"

אמרו לו: "אבינו ציוָוה עלינו: 'אַל תיכנסו בְּשַער אחד'. כך בטוח יותר," וּלאחַר מִכֵּן אמרו: "אנחנו, עבדיךָ, שְנֵים עשָׂר אחים..."

אמר להם יוֹסֵף: "אני רואֶה פֹּה עשָׂרה אחים... היכן השניים החסרים?" Yosef said to them: "I see here ten brothers... where are the two missing?"

אמרו לו: "הקטן נשאר בַּבַּית עִם אבינו והשני... איננוּ. מת."

אמר להם יוֹסֵף: "אִם רְצונכם שאאמין לכם, לכו והביאו אליי אֶת האח הקטן. Joseph said to them, "If you want me to believe you, go and bring me the little brother. וּבינתיים, אֶחד מִכּם יישאר כאן בן ערובּה." And in the meantime, one of you will remain hostage here. " והוא אסר אֶת שִמְעוֹן, האח שדְחָפוֹ לַבּור. And he forbade Shimon, the brother who pushed him into the pit.

אמר שִמְעוֹן לאֶחיו: "אתם מַפְקִירים אותי כפי שהִפקַרתם אֶת יוֹסֵף." Simeon said to his brothers, "You are abandoning me as you were leaving Joseph."

אמרו לו אֶחיו: "אין לנו ברירה. His brothers told him, "We have no choice. אִם לא נעשֶׂה כך נמות ברעב – אנחנו וכל בני בֵּיתֵנו." If we do not do this, we will starve to death - we and all our family members. "

עוֹדָם מְדַבּרים ויוֹסֵף שלח שליח אֶל המלך פַּרְעֹה ואמר לו: "מצאתי שודדים וַאני מבקש להכניס אותם לְבֵית האֲסוּרים. While they were still speaking, Joseph sent a messenger to King Pharaoh, saying, אנא שְלח אליי שִבעים גיבורים חסוֹנים שיִכְבְּלו אותם." Please send me seventy strong heroes who will bind them. "

באו הגיבורים, הִבּיטו בְּשִמְעוֹן וחָשבו: בשביל לִכְבּול אדם אחד נְחוּצים שִבעים גיבורים? The heroes came, looked at Simeon and thought: in order to bind one man, seventy heroes are needed?

פָּתח שִמְעוֹן אֶת פִּיו וצָווח צְוָוחה גדולה. Simeon opened his mouth and shrieked loudly. נִבהֲלו הגיבורים, נפלו על פניהם וכל שינֵיהם נשבְּרו. The heroes were startled, fell on their faces and all their teeth were broken.

או-אז פָּנה יוֹסֵף אֶל בנו, מְנַשֶה, שֶיָשב שָם, ואמר לו: "קום וּכְבוֹל אותו." Then Joseph turned to his son Manasseh, who was sitting there, and said to him, "Get up and tie him up." מיד קם מְנַשֶה, הִכָּה אֶת שִמְעוֹן מכה אחת, כבל אותו והִכניסוֹ לְבֵית האסורים. Manasseh immediately got up, struck Shimon with one blow, bound him and put him in the prison.

אמר שִמְעוֹן לאֶחיו: "אתם אומרים שזוֹ מכת מִצְרַיִם? Simon said to his brother, "Do you say that this is a plague on Egypt? אני אומר שזוֹ מכה של בֵּית אבא. I say it's a blow to Dad's house. ידו של אבינו הִשׂיגה אותנו בגלל מעשֵׂינו הרעים." Our Father's hand has gotten us because of our evil deeds. "

נִבהלו האחים וּמיהרו לחזור הביתה אֶל יַעֲקֹב אביהם לספר לו אֶת קורותיהם. The brothers were frightened and hurried back to their father Jacob to tell him their story.

אמר להם יַעֲקֹב: "היכן שִמְעוֹן?" Jacob said to them: "Where is Simeon?"

אמרו לו: "אדונֵי מִצְרַיִם שׂם אותו בְּבֵית האסורים וִישחרר אותו רק אִם נביא אליו אֶת אחִינו הקטן, אֶת בִּנְיָמִין."

אמר להם יַעֲקֹב: "יוֹסֵף איננוּ, שִמְעוֹן איננוּ, וכעת אתם רוצים לקחת ממני אֶת בִּנְיָמִין?"

האחים הֶחֱרישו, אֲשֵמים. The brothers were silent, guilty.

או-אז אמר רְאוּבֵן: "אִם לא נחזיר אֶת בִּנְיָמִין, הֲרוֹג אֶת שני בָּנַיי." Then Reuben said, "If we do not bring back Benjamin, he will kill my two sons."

אמר לו יַעֲקֹב: "שוטֶה! Jacob said to him, "Fool! טיפש! Stupid! הרֵי בנייך הם נכדיי."

או-אז אמר יְהוּדָה: "הָניחוּ. לא נַעשֶׂה דבר. כְּשֶתִכְלֶה פַּת לַחמֵנוּ ונִרעב, יְשַנֶה אבינו אֶת דעתו." "When we have lost our bread and are hungry, our Father will change his mind." הִמתינו עד שכָּלְתה הפּת. Wait until the mouth is full.

או-אז פנה יְהוּדָה שֵנית אֶל יַעֲקֹב ואמר לו: "אבא, אִם בִּנְיָמִין ילך איתנו, אין לדעת מה יעלֶה בגורלו, אבָל אִם נישאר כולנו כאן, אין ספק שכולנו נמות בָּרעב. מה עדיף?"

אמר לו יַעֲקֹב: "וּמי יהיה אחרָאִי ועָרֵב לְחַיֵי בִּנְיָמִין?" Jacob said to him, "And who will be my successor and guarantor to the life of Benjamin?"

אמר יְהוּדָה: "אני."

וכך שלח יַעֲקֹב אֶת בנו הצעיר, בִּנְיָמִין, עִם אֶחיו, למִצְרַיִם. And so Jacob sent his youngest son, Benjamin, with his brother, to Egypt.

[את ההמשך תוכלו לקרוא בסיפור יוֹסֵף וְאֶחָיו – חלק ב]. [The rest can be read in the story of Joseph and his brothers - part B].