יום החתונה
בְּבֵית רַבּי עֲקִיבָא רעש הֲמוּלָה; צלחות מְשַקְשְקות, חצוצרה מְחַצְצֶרת, פרחים מְעַטְרים כל פינה.
In the house of Rabbi Akiva the noise of the commotion; Rattling plates, trumpet trumpet, flowers adorn every corner.
בְּחַדְרה עומדת נִרגֶשת בִּתוֹ של רבּי עֲקִיבָא, מְנַסָה לא לִדרוך על שוּלֵי שִׂמלתה הלבָנה, מְסַדֶרת תַלתל סוֹרֵר בְּמַכְבֵּנָה נוצצת וחדה.
In the room, Rabbi Akiva's daughter stands excitedly, trying not to step on the edge of her white dress, arranging a wayward curl in a shiny, sharp hat.
היום בִּתו של רבּי עֲקִיבָא מִתחַתֶנת, והחיוך שעל פָּנֶיה מֵאיר אֶת כל הבית.
Today, Rabbi Akiva's daughter is getting married, and the smile on her face illuminates the whole house.
היא מאושרת.
She's happy.
רבּי עֲקִיבָא אֵינו מאושָר, כְּשֶנוֹלדה בִּתו אמרו לו מַגִידֵי העתידות: "יום חתונתה של בִּתךָ יהיה יוֹמה האחרון."
Rabbi Akiva is not happy, when his daughter was born the fortune tellers told him: "Your daughter's wedding day will be her last day."
היום בִּתו מִתחַתֶנת, שֶמָא יהיה היום השָׂמֵח יוֹמה האחרון?
Today his daughter is getting married, what will be the happiest day of her last day?
החתונה הייתה נֶהדֶרת והסעודה מפוֹאֶרת: הֶחָתן והַכּלה רקדו, מַעדנים עלו על השולחנות ויין נִשפּך כַּמים.
The wedding was glorious and the feast glorious: the bride and groom danced, delicacies rose on the tables and wine was poured like water.
רק רבּי עֲקִיבָא לא רקד, לא שר ולא טעם מהאוכֶל שהוגש לָאורחים.
Only Rabbi Akiva did not dance, sing or taste the food served to the guests.
הוא הִבּיט בְּבִתו באהבה רבּה, וּבְלִבּוֹ נִפרד מִמנה אֶלף פְּעָמים.
He looked at his daughter with great love, and in his heart he said goodbye to her a thousand times.
נִפרד והתפלל.
Farewell and pray.
הוא הִמשיך לְקַווֹת, לְקַווֹת לְנֵס.
He continued to hope, to hope for a miracle.
התִזמוֹרֶת ניגנה עד שאחרון האורחים הלך לְבֵיתו.
The orchestra played until the last of the guests went to his house.
גם הֶחתן והַכּלה הלכו יחד לְבֵיתָם הֶחָדש, עייפים וּמאושרים.
The bride and groom also went to their new home together, tired and happy.
בִּתו של רבּי עֲקִיבָא הֵסירה אֶת המַכְבֵּנָה הגדולה והנוצצת, וּכדֵי שלא תִדקור בטעות אף אחד, נָעֲצָה אותה בין שתי אבנים בְּקיר החֶדר והלכה לִישון.
Rabbi Akiva's daughter removed the large, gleaming hairpin, and so that she would not accidentally stab anyone, she stuck it between two stones in the wall of the room and went to sleep.
רבּי עֲקִיבָא לא יָשַן כל הלַילה.
Rabbi Akiva does not sleep all night.
הוא קִיוָוה שאור השֶמש לא יַעלֶה.
He hoped the sunlight would not rise.
הוא יָדע שכּאשר יתחיל היום הֶחָדש לא יִרְאֶה עוד אֶת בִּתו.
He knew that when the new day began he would no longer see his daughter.
הלַילה תם, השֶמש זרחה, מְאירה אֶת העולם, מְעירה אֶת הציפורים.
The night is over, the sun is shining, illuminating the world, awakening the birds.
רבּי עֲקִיבָא בָּהָה בְּאור השֶמש בְּעיניים דומעות.
Rabbi Akiva stared at the sunlight with teary eyes.
"בוקר טוב, אבא," שָמע רבּי עֲקִיבָא קוֹל.
"Good morning, Father," Rabbi Akiva heard a voice.
"אבא, אתה בסדר?"
רבּי עֲקִיבָא הסתובב – והִנֵה מוּלוֹ עומדת בִּתו, והיא בריאה וּשְלֵמה!
Rabbi Akiva turned around - and here in front of him stands his daughter, and she is healthy and whole!
אחרֵי שחיבק אותה, הִבּיט בה, חִייֵך, הִבּיט וחיבק אותה שוב, שָאל רבּי עֲקִיבָא אֶת בִּתו:
After he hugged her, looked at her, smiled, looked and hugged her again, Rabbi Akiva asked his daughter:
"קרה אתמול משהו?"
"Did something happen yesterday?"
"הִתחַתַנתי אתמול, אבא," ענתה בְּחיוך.
"I got married yesterday, father," she answered with a smile.
"אני יודע," אמר רבּי עֲקִיבָא, "אבָל האִם קרה אתמול משהו מוזר?
"I know," said Rabbi Akiva, "but did something strange happen yesterday?
משהו יוצא דוֹפֶן?"
Is something out of the question? "
ניסתה הבת להיזכר, חשבה ואמרה: "אתה מִתכַּוֵון לֶעָנִי?"
The daughter tried to remember, she thought and said, "Do you mean the poor?"
"סַפּרי," ביקש רבּי עֲקִיבָא.
"Safri," Rabbi Akiva asked.
והבת סיפרה: "אתמול בְּאֶמצע החתונה, בִּזמן שכולם אכלו, בא עני ועמד בְּפֶתח הבית.
And the daughter recounted: "Yesterday in the middle of the wedding, while everyone was eating, a poor man came and stood at the door of the house.
אף אחד לא שמע אותו, כולם היו עסוקים בַּסעודה."
Nobody heard him, everyone was busy eating. "
"ואַת שמעת?"
"And did you hear?"
"ראיתי אותו," אמרה הבת, "בְּמִקרֶה.
"I saw him," said the daughter, "by chance.
הוא ביקש אוֹכֶל.
He asked for food.
הַצַלַחת שלי הייתה מלאה, עוד לא נגעתי בה.
My plate was full, I had not touched it yet.
נתתי לֶעָני אֶת הַצַלַחת והוא לָקח אותה וְנֶעלם."
I gave the plate to the poor man and he took it and disappeared. "
רבּי עֲקִיבָא הֵבין מיד – הנְבוּאה על מוֹת בִּתו בְּיום החתונה הייתה אמורה להִתקַיֵים.
Rabbi Akiva understood immediately - the prophecy about the death of his daughter on the day of the wedding was to be fulfilled.
רק בִּזכוּת לִבּה הטוב והאוֹכֶל שנתנה לֶעָני היא עדיין עומדת כאן מוּלוֹ.
It is only thanks to her good heart and the food she gave to the poor that she still stands here in front of him.
מִצְוַות הצְדָקה הִצילה אֶת חַיֶיהָ.
The commandment of charity saved her life.
רבּי עֲקִיבָא חיבק שוב אֶת בִּתו, "אַת ילדה טובה," לחש בְּאוֹזְנה.
Rabbi Akiva hugged his daughter again, "you are a good girl," he whispered in her ear.
אחַר כך עמדה בִּתו של רבּי עֲקִיבָא בְּחַדְרה, תַלתל סוֹרֵר מְדַגדֵג אֶת מִצחה.
Afterwards, the daughter of Rabbi Akiva stood in the room, a rebellious curl tickling her forehead.
היא הוֹשיטה יד וְשָלפה מתוך הקיר אֶת המַכְבֵּנָה הנוצצת והחדה.
She reached out and pulled the shiny, sharp hairpin out of the wall.
הסיכה הייתה נעוצה בִּגְוִויָיתוֹ של נחש ארסי, נחש שחִיכָּה לַכּלה בְּחַדְרה, כּלה שצַלַחַת אחת הִצילה אֶת חַיֶיהָ.
The pin was embedded in the corpse of a venomous snake, a snake waiting for the bride in the room, a bride whose one plate had saved her life.
יצא ר' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶות."
R. Akiva came out and demanded: "Charity will save from death."
