תחילתו של רבי עקיבא The beginning of Rabbi Akiva

עֲקִיבָא הַקטן היה רועֵה עִזים. Little Akiva was a shepherd of goats. אף שֶהָיה רק ילד, כבר היה רועה מעולֶה וּמנוסֶה. Even though he was only a child, he was already an excellent shepherd and experienced. הוא יָדע להוביל אֶת הָעֵדר בִּשבילֵי הֶהָרים וּמֵעולם לא טעה בַּדֶרך, הוא יָדע לחַלֵל מנגינות נפלאות בַּחֲליל הרועים ויָדע לטפּל בַּגְדָיִים הרכּים. He knew how to lead the herd on the mountain paths and never went astray, he knew how to create wonderful melodies in the shepherd's flute and he knew how to take care of the soft clothes.

אבָל דבָר אחד הוא לא יָדע – לִקרוא. But one thing he did not know - to read.

משפחתו הייתה ענייה, וּבִמקום ללמוד כמו חבריו, נֶאלַץ עֲקִיבָא לעזור לאביו הרועה. His family was poor, and instead of studying like his friends, Akiva was forced to help his shepherd father. אין דבר, נִיחֵם אֶת עצמוֹ, אני אוהב להיות רועה. Nothing, comfort yourself, I love being a shepherd. אני אוהב להוליך אֶת העֵדר בִּשבילֵי הֶהרים, להביט בַּנוף היפֶה, לחשוב מחשבות, לְחַלֵל בֶּחָליל, לטפּל בַּגדיים הרכּים. I like to lead the herd on mountain paths, to look at the beautiful landscape, to think thoughts, to void the flute, to take care of the soft clothes.

אילו רק ידעתי לקרוא If only I could read

וּבכל זאת, לפעמים, לִפנֵי שנִרְדם, היה מַבּיט אֶל תוך החושך וחושב: אִילו רק ידעתי קְרוא וּכְתוב הייתי מאוּשָר. And yet, sometimes, before we fell asleep, he would look into the darkness and think: If only I could read and write I would be happy. אז יכול הייתי לא רק לחשוב אֶת מַחְשְבוֹתַיי אֶלָא גם לִכתוב אותן, שלא יִישָכְחוּ. So I could not only think my thoughts but also write them, so that they will not be forgotten. וּמִלבד זאת, הייתי קורא דברים שכָּתבו אחרים, נֶהנֶה וּמַחְכּים. And besides, I would read things written by others, have fun and wait. יום יבוא, אמר עֲקִיבָא בְּלִבּו, ואֶלְמד לִקרוא. A day will come, Akiva said in his heart, and I will learn to read.

הימים חלפו וַעֲקִיבָא לא מצא פְּנַאי לִלמוד. The days passed and Akiva did not find time to study. בן ארבעים היה ולא יָדע צוּרַת אות. He was forty years old and did not know the shape of a letter. מאוחר מִדַי, חשב. Too late, he thought. אדם בְּגילי קשֶה לוֹ ללמוד דברים חדשים. A person my age has a hard time learning new things. כעת, אפילו אִם אחליט ללמוד לקרוא, אני חושש שלא אצליח. Now, even if I decide to learn to read, I'm afraid I won't succeed.

והִנֵה יום אחד הִגיע עֲקִיבָא עִם עֶדְרוֹ אֶל בְּאֵר מים. And one day Akiva came with his flock to a well of water. הוא מיהר לגשת אֶל הבאר וְלִדְלוֹת מִמנה מים לָעִזים הצמאות. He hurried to the well and drained water for the thirsty goats.

אז ראה דבר מוזר. Then saw a strange thing.

מי חרת את הסימנים באבן? Who engraved the marks on the stone?

עֲקִיבָא כבר ראה בְּאֵרוֹת רבות, אך הפּעם, לָרִאשונה בחייו, הִבחין בְּסימנים עמוקים חרותים בְּדוֹפְנוֹתֶיהָ. Akiva had already seen many wells, but this time, for the first time in his life, he noticed deep marks engraved on its walls.

עֲקִיבָא אדם סקרן היה, והמַראֶה עורר בו מחשבות. Akiva was a curious man, and the sight made him think. מעניין מאוד, חשב, מי יכול היה לחרות אֶת הסימנים בָּאֶבן? Very interesting, he thought, who could have engraved the marks on the stone? בְּוַודאי לא בני אדם, שֶהֱרֵי הבאר עמוקה... ואולי זֶהו בעל חיים? Certainly not humans, since the well is deep ... and maybe it's an animal?

עֲקִיבָא חשב וחשב וּתשובה לא מצא. Akiva thought and thought and found no answer.

אלך אֶל בֵּית הַמִדְרָש, חשב. I will go to the house of study, he thought. שָם לומדים, ושָם אולי אֶמְצא אדם מלומד שיסביר לי מה פֵּשֶר הסימנים. There they study, and there I may find a learned man who will explain to me what the signs mean.

פָּנה עֲקִיבָא אֶל בֵּית המִדְרש וּמצא מלומד. Akiva turned to the Midrash house and found a scholar. שְאָלוֹ אֶת השאֵלה, וזה ענה מיד: "הֲרֵי זה ברור! He asked him the question, and he immediately answered:Of course it is! המים שבַּבְּאֵר הם שֶשָחֲקוּ אֶת האֶבן וחָרְתו בה חריצים." The water in the well is what eroded the stone and engraved grooves in it. "

"מים יכולים לַחֲרוֹץ בָּאֶבן הקשָה?" "Can water carve in a hard stone?" תָמַה עֲקִיבָא. Akiva wondered. "הֲרֵי זה בִּלתִי אפשרי." "After all, it's impossible."

"הדבָר לא קרה בְּיום אחד אֶלָא לאט-לאט," ענה המלומד, "בְּמֶשך שָנים רבּות." It didn't happen in one day but slowly answered the scholar, over the course of many years.

עֲקִיבָא הִבּיט בַּמלומד בְּהִתפַּעלוּת. Akiva looked at the scholar in admiration. "אתה חכם מאוד!" "You're very smart!" אמר לו.

אבנים שחקו מים Stones played with water

"תודָה לךָ," אמר המלומד, "אך חשוּב שתדע, אֶת התשובה קראתי בְּסֵפר. "Thank you," said the scholar, "but it is important that you know, I read the answer in the book. בַּתנ"ך כָּתוב: אֲבָנִים שָחֲקוּ מַיִם. In the Bible it is written: Stones engraved with water. אִילוּ הייתָ יודע לקרוא, גם אתה היית יודע זאת..." If you could read, you would know it too ... "

הִשפּיל עֲקִיבָא רֹאשו כי התבייש שאֵינו יודע לקרוא, והמלומד הלך לְדַרכּוֹ. The Akiva spit on his head because he was ashamed that he could not read, and the scholar followed in his footsteps.

עֲקִיבָא חזר אֶל הבאר. Akiva returned to the well. הוא הִתבונן בַּסימנים שבָּאֶבן וּמִלמֵל: "אבנים שחקו מים, אבנים שחקו מים!" He looked at the marks on the stone and muttered: "Stones have eroded water, stones have eroded water!" וּלפֶתע אוֹרוּ עֵינָיו: "אִם המים יכולים להיות עקשניים וְלַחרוֹת בָּאֶבן הקשָה, גם אני יכול להצליח ללמוד. And suddenly his eyes lit up: "If the water can be stubborn and plow through the hard stone, I too can succeed in learning. וַהֲרֵי אֵינִי אטוּם כמו אבן. For I am not sealed like a stone. אֶלמד לאט-לאט, אות ועוד אות, וּלאחַר מִכֵּן אֶת התורה כולה. I will learn little by little, letter after letter, and then the whole Torah. עִם הזמן, כמו בָּאֶבן, גם בי יֵיחָרֵת היֶדע." In time, as in stone, the knowledge of knowledge is also in me. "

ואמנם עֲקִיבָא הלך לִלמוד והיה לְתלמיד מעולֶה. And it is true that Akiba went to study and was an excellent student. לא חלפו שָנים רבּות והוא היה לְמורֶה וּלרב גדול, ולימד אַלפֵי תלמידים. Not many years passed and he was a great teacher and rabbi, teaching thousands of students.

עֲקִיבָא אהב להיות מורֶה, אך לפעמים, כשיָשב בְּבֵית המִדרש, נִתְקַף געגועים לַטֶבע, לַמֶרחָבים וּלְקוֹלות העֵדר ההולך אחריו. Akiva loved to be a teacher, but sometimes, as he sat in the beit midrash, he was struck by longing for nature, the spaces and the voices of the flock that followed him. עכשיו, אמר לעצמוֹ, אני רועֶה של אנשים, מנהיג. Now, he said to himself, I am a shepherd of people, a leader. וְלַאֲנָשים אמר: "אתם רואים? And to the people he said: "Do you see? האדם יכול לָקחַת אֶת גוֹרָלו בְּיָדָיו. Man can take his destiny into his own hands. לעולם לא מאוחר לִלמוד!" It's never too late to learn! "