רבי טרפון ואמו Rabbi Tarpon and his mother

לְרַבִּי טַרפוֹן הָיְיתה אִמָא זְקֵנה. Rabbi Tarpon had an old mother.

על אַף רוֹב שְׁנוֹתֶיהָ הָיוּ פָּנֶיהָ מְאירים וְחָכמָתָהּ ניבְּטה מֵעֵינֶיהָ. For many years her face was bright and her wisdom was clear from her eyes. רַבִּי טַרפוֹן אָהב אֶת אִמוֹ מְאוֹד וְכִיבֵּד אוֹתהּ. Rabbi Tarpon loved his mother very much and respected her. תָּמיד סיפֵּר לַחֲבֵרָיו הַחֲכָמים על טוּב ליבּהּ וְעל חָכמָתהּ הָרַבּה. He always told his wise friends about her kindness and her great wisdom. הוּא הָיָה מוּכָן לַעשׂוֹת בִּשׁבילהּ כָּל דָּבר שֶׁבָּעוֹלָם. He was willing to do for her anything in the world.

כְּשֶׁמֵת אָבִיו, הִזמין רַבִּי טַרפוֹן את אִמוֹ לָגוּר בְּבֵיתוֹ עִם בְּנֵי מִשׁפַּחתוֹ. When his father died, Rabbi Tarpon invited his mother to live in his house with his family. הִסכּימה הָאֵם בְּשִׂמחה וְעָברה לָגוּר עִימָם. The mother happily agreed and moved in with them.

מִסָביב לְבֵיתוֹ שׁל רַבִּי טַרפוֹן הָיְיתה חָצֵר גְדוֹלה וּבהּ גינַת פְּרָחִים וְעֵצים. There was a large courtyard around Rabbi Tarpon's house with a garden of flowers and trees. מִדֵי בּוֹקֶר הָיְיתה אִמוֹ נוֹהֶגת לָצֵאת אֶל הֶחָצֵר וּלְטַיֵיל בַּגינָה. Every morning his mother used to go out into the yard and take a walk in the garden.

בְּבוֹקֶר יוֹם שַׁבּת אֶחָד יָצאה אִמוֹ שׁל רַבִּי טַרפוֹן לַחֲצַר הַבַּיִת לְטַיֵיל כְּהֶרגֵלהּ בַּגינה. One Saturday morning, Rabbi Tarpon's mother went out into the yard to walk in the garden as usual. לְרַגלֶיהָ הָיוּ סַנְדְלֵי הָעוֹר הַחֲגיגִיים, שֶׁהיא נָהגה לִנעוֹל רַק בְּשַׁבָּת. At her feet were the festive leather sandals, which she used to wear only on the Sabbath.

בְּאוֹתָהּ עֵת, רַבִּי טַרפוֹן יָשׁב בְּצֵל אַחד הָעֵצים וְעָסק בַּתוֹרה. At that time, Rabbi Tarpon sat in the shade of one of the trees and engaged in Torah. מִדֵי פַּעם נָשׂא אֶת עֵינָיו וְהִבּיט בְּאִמוֹ הַמְטַיֶילת בַּגינה. Every now and then he looked up and saw his mother walking in the garden.

פִּתאוֹם רָאה שֶׁהיא נֶעצֶרת וּמִתכּוֹפֶפת. Suddenly she sees that she stops and bends.

"מה קָרה לְאִמָא? "What happened to mother? מֵעוֹלָם לֹא עָשׂתה כָּך בְּאֶמצַע טִיוּל הַבּוֹקֶר," תָמהּ רַבִּי טַרפוֹן וְאָמר לְעַצמוֹ בִּדאָגה. She had never done so in the middle of the morning walk, "Rabbi Tarpon wondered and said to himself anxiously. מִיָד קָם וּמיהֵר אֵלֶיהָ. He immediately got up and hurried to her.

כְּשֶׁהִתקָרֵב אֶל אִימוֹ רָאה כּי אַחד הַסַנדָלים שֶׁהיא כּל כּך אָהבה לִנעוֹל, נִקְרַע. When he got closer to his mother, he saw that one of the sandals she loved to wear was torn.

רָצה רַבִּי טַרפוֹן לְתַקֵן אֶת הַסַנדָל, אֲבל אוֹתוֹ הַיוֹם שַׁבּת הָיה, וּבְדַעתוֹ עָלוּ דִברֵי הַפָּסוּק: "לֹא תַעֲשֶׂה כל מְלָאכָה..." Rabbi Tarpon wanted to mend the sandal, but that day was the Sabbath, and the words of the verse came to his mind: "You shall not do any work..."

כָּרע רַבִּי טַרפוֹן על רַגלָיו, הֵנִיח אֶת כַּפּוֹת יָדָיו על שְׁביל הֶחָצָץ שֶׁהָיה בַּגינה, וְאָמַר לְאִמוֹ: "הָניחי אֶת כַּפּוֹת רַגלַיִיך על יָדַיי וַאֲני אוֹליך אוֹתָך עַד מיטָתֵך. Rabbi Tarpon knelt on his feet, put his hands on the gravel path that was in the garden, and said to his mother: "Put your feet on your hands and your hands on your hands. אֵיני רוֹצֶה שֶׁכַּפּוֹת רַגלַיִיך ייפָּגעוּ מֵאַבנֵי הֶחָצץ." I do not want the soles of your feet to be damaged by the gravel. "

הֵניחה הָאֵם את כַּפּוֹת רַגלֶיהָ על כַּפּוֹת יָדָיו שׁל בְּנהּ, וְהוּא הוֹלִיךְ אוֹתָהּ לְחַדרהּ, צַעד אַחר צַעד. The mother placed her feet on her son's hands, and he led her to her room, step by step. בְּכָל צַעד נִסרְטוּ כַּפּוֹת יָדָיו מִן הָאֲבָנים. At every step his hands were scratched from the stones.

כְּשֶׁהִגיעוּ הַבַּיְתה, רָאתה הָאֵם את יְדֵי בְּנהּ וְאָמרה לוֹ: "בְּנִי הָאָהוּב, רְאֵה אֵיך נִסְרְטוּ כַּפּוֹת יָדֶיךָ, לֹא הָייתָ צָריך לְהוֹליך אוֹתי עֲלֵיהֶן." When they got home, the mother saw her son's hands and said to him, "My beloved son, see how your hands have been torn off, you did not have to carry me on it."

עָנה להּ בְּנהּ: "אַל לָךְ לִדאוֹג ליָדַיי, הֵן יֵירָפאוּ בִּמהֵרה; שָׂמֵחַ אֲני שֶׁרַגלַייך לֹא נִפגְעוּ." Her son answered her: "Do not go and take care of my hands, they will heal quickly; I am glad that your feet were not hurt."

עָברוּ יָמים. יוֹם אֶחָד חָלה רַבִּי טַרפוֹן וְנָפל לְמִשׁכָּב. One day Rabbi Tarpon fell ill and fell into bed. בָּאוּ חֲבֵרָיו הַחֲכָמים לְבַקרוֹ. His wise friends came to visit him.

הִכניסה אוֹתָם הָאֵם לְחַדרוֹ, וּביקְשׁה מֵהם: "אָנא, רַבּוֹתַיי הַמְכוּבָּדִים, הִתְפַּללוּ לְהַחלָמתוֹ שׁל בְּני, שֶׁהוּא בּן טוֹב וְנוֹהֵג בּי כָּבוֹד יוֹתֵר מִדַי." The mother brought them into his room, and asked them, "Please, my dear gentlemen, pray for the recovery of my son, who is a good son and treats me kindly."

שָׁאלוּ אוֹתָהּ הַחֲכָמים בִּתמיהָה: "מֶה עָשׂה לָך בְּנֵך, שֶׁאַת סְבוּרה שֶׁהוא נוֹהֵג בָּך כָּבוֹד יוֹתֵר מִדַי?" The sages asked her in bewilderment: "What has your son done to you, that you think he is treating you with too much respect?"

סיפְּרה לָהֶם הָאֵם כֵּיצַד בְּשַׁבּת אַחת, כְּשֶׁנְקרַע סַנדָלהּ, הוֹליך אוֹתהּ בְּנהּ על כַּפּוֹת יָדָיו אֶל מיטָתהּ כְּאִילוּ הָיְיתה חֵפץ שָׁביר וְיָקר. The mother told them how on one Saturday, when a sandal was torn, her son carried her on his palms to her bed as if it were a fragile and precious object. כַּפּוֹת יָדָיו נִסרְטוּ מֵאַבנֵי הֶחָצֵר, וְהוּא לֹא שָׂם לֵב לַדָבר. His hands were torn from the stones of the court, and he did not pay attention.

אָמרו לָהּ הַחֲכָמים:

"מִצוַות כּיבוּד אָב וָאֵם אֵין להּ גבוּל! "The commandment to honor one's father and mother has no limit! וַאֲפילוּ אִם הָיה בְּנֵך מוֹליך אוֹתָך על כַּפּוֹת יָדָיו כָּך אֶלֶף אוֹ אַלְפַּיִים פַּעַם, עֲדַיִין לֹא הָיִינוּ אוֹמְרים שֶׁכּיבֵּד אֶת אִמוֹ יוֹתֵר מִדַי." And even if your son had led you on his palms like that a thousand or two thousand times, we still would not have said that he honored his mother too much. "