רבי עקיבא ורחל

עֲקִיבָא היה רועֵה צֹאן. Akiba was a shepherd. הוא רעה אֶת עֲדָרָיו של איש יְרוּשַלְמִי עשיר וְלוֹ שֵם משוּנֶה, כַּלְבָּא שָׂבוּעַ. He grazed the flocks of a rich Jerusalemite and had a strange name, Kalba Shavua. לְכַלְבָּא שָׂבוּעַ היה כסף רב וּרְכוּש, וגם בת מוצלַחת – רָחֵל. Kalba Sheva had a lot of money and possessions, and also a successful daughter - Rachel. לרָחֵל היו מְחַזְרים רבּים, אך היא לא הִתעַניינה בהם. Rachel had many suitors, but she was not interested in them. מִכּל הבחורים מצא חֵן בְּעֵינֶיה אחד – עֲקִיבָא הרועֶה. Of all the young men, one found favor in her eyes - Akiva the Shepherd. עֲקִיבָא, אמרה בְּלִבּה, הוא איש צנוע וּמְעוּלֶה. Akiva, she said in her heart, is a humble and excellent man. אין לי סָפֵק כי לוּ ניתנה לו ההִזדַמנות לִלמוד – היה לִמְלוּמָד גדול וּלמנהיג. I have no doubt that if he had been given the opportunity to learn - he would have been a great scholar and a leader.

הלכה רָחֵל אֶל עֲקִיבָא ואמרה לו: "אִם אֶהיה לךָ לְאישה תלך ללמוד?" Rachel went to Akiva and said to him: "If I become your wife, will you go to study?"

אמר לה עֲקִיבָא: "כן."

למחרת הלכו השניים וְנִישׂאו בַּסֵתר, כי יָדעו שהדבָר לא יִמצא חֵן בְּעֵינֵי כַּלְבָּא שָׂבוּעַ. The next day the two went and got married in secret, because they knew that the matter would not find favor in the eyes of a dog for two weeks.

ואמנם כַּלְבָּא שָׂבוּעַ כעס מאוד. And indeed the dog of the week is very angry. הוא סילק אֶת בִּתו מִבֵּיתו, ואף נָדר נֶדֶר לְנַשֵל אותה מִכּל רְכוּשוֹ – לא לתת לה דבר וַחֲצי דבר מִן הרכוש הרב שֶצָבר. He removed his daughter from his home, and even made a vow to deprive her of all his possessions - not to give her a thing and a half of the many possessions he had accumulated.

כך, בלי בית וּבלי רכוש, הֵחֵלו עֲקִיבָא ורָחֵל לִחיות יחד, וּבַחורף, עִם בוא הכְּפוֹר והגשמים, יָשְנו בְּמַתְבֵּן. Thus, without a house and without property, Akiva and Rachel began to live together, and in winter, with the coming of the frost and rains, they slept in the hayloft. שָם, בַּמַתבּן, על ערימת חציר, ליטף עֲקִיבָא אֶת שְׂעַר אִשתו ואמר: "הוֹ, רַעְיָיתִי, אַת כל כך נִפלאה, ולי אין דבר לתת לךָ. אִילו היה לי כסף הייתי קונֶה לָך תכשיט מיוחד וּשְמוֹ 'יְרוּשָלַיִם של זהב'."

עוד הם מְדַבּרים וּמַבּיטים זה בְּעֵינֵי זה, והִנֵה בא אדם לָבוּש בְּלוּיִים ועמד בְּפֶתח המַתבּן. They still talk and look into each other's eyes, and here comes a man dressed in rags and standing in the doorway of the hayloft.

"סליחה," אמר, "אולי תוּכלו לעזור לי. אִשתי ילדה זה עתה, וּמיטה אין לנו ואף לא תֶבֶן להשכיבה עליו. My wife has just given birth, and we don't have a bed, not even a straw to lay on. תוּכלו לתת לנו מעט תבן?"

"בְּחֵפץ לב," ענו השניים, ולא יָדעו כי היה זה אֵלִיָהוּ הנביא. "By heart," the two answered, not knowing that it was Elijah the prophet.

"רְאי," אמר עֲקִיבָא מִשֶהָלך האיש, "יש אנשים שאף תבן אין להם." "Look," said Akiva Mishlech the man, "there are people who don't have any sense."

אמרה רָחֵל: "נכון. וכעת, עשֵׂה אֶת שהִבטַחתָ לי – לֵךְ לְבֵית המִדְרָש וּלְמַד." And now, do what you promised me - go to the seminary and learn."

ר' עקיבא חוזר הביתה

שְתֵים עֶשׂרה שָנים ארוכות למד עֲקִיבָא בְּבֵית המדרש, לָמַד וְלמד עד שהיה לְרב מלומד וגדול, וְלוֹ שְנֵים עשָׂר אֶלף תלמידים. For twelve long years, Akiva studied at the Beit Midrash, studied and studied until he was a learned and great rabbi, and he had twelve thousand students. אז ורק אז יָדע שהִגיעה השעה לָשוב אֶל עִירוֹ ואֶל בֵּיתו.

שָׂמחו אַנשֵי יְרוּשָלַיִם וְיָצאו לָרחובות לְקַדֵם אֶת פָּנָיו. The people of Jerusalem rejoiced and went out into the streets to greet him.

שמעה זאת רָחֵל ואף היא מיהרה לָצֵאת לִקְרָאתו. Rachel heard this and even she hurried to go out to call him.

"ככה, לבושה בִּסְמַרְטוּטים, אַת יוצֵאת לִפגוש אֶת בעלך שלא ראה אותָך שָנים רבּות?" "So, dressed in rags, you go out to meet your husband who hasn't seen you for many years?" לעגו לה השכנות, "הוא לא יְזַהֶה אותָך... אולי תִרצי שנשאיל לָך בגדים נאים?" The neighbors mocked her, "He won't recognize you... Maybe you'd like me to lend you some nice clothes?"

אמרה רָחֵל: "לא, תודה. אלו בְּגָדַיי היחידים... אבָל עֲקִיבָא בעלי יכיר אותי וְיֹאהב אותי גם כך! מי כמוהו יודע כי העיקר אֵינו הבגד, אֶלָא האדם שבְּתוכו." "He who is like him knows that the main thing is not the garment, but the person inside it."

וכך, לבושה בִּבְלוּיִים, פִּילְסה לה רָחֵל דֶרך בֶּהָמון שֶהִקיף אֶת רַ' עֲקִיבָא. And so, dressed in rags, Rachel made her way through the Hamon that surrounded Rabbi Akiva.

"זוזי, אישה עלובה!" "Move, poor woman!" קראו התלמידים ודחפו אותה. The students called and pushed her.

אבָל רַ' עֲקִיבָא הִכּיר אותה מיד. הוא חיבק אותה וְגָעַר בְּתלמידיו: "הָניחו לה מיד! He hugged her and scolded his students: "Leave her alone! כל התורה שלָמדתי, וגם כל התורה שלְמַדְתם מִמני –  שלה היא! All the Torah I learned, and also all the Torah you learned from me - is hers! כל חוכמתי וִידיעותַיי בִּזכותה." All my wisdom and knowledge is due to her. "

כלבא שבוע נפגש עם ר' עקיבא

בינתיים שָמע כַּלְבָּא שָׂבוּעַ כי רב דָגוּל הִגיע אֶל הָעיר, והֶחליט: אלך אליו ואתייעץ איתו, כי יש בי חרטה על הנֶדר שנָדַרתי ועל הסֵבל שגָרמתי לְבִתי. Meanwhile, a week old dog heard that a great rabbi had come to the city, and decided: I will go to him and consult with him, because I have regret for the vow I made and the suffering I caused to my daughter.

הלך כַּלְבָּא שָׂבוּעַ וסיפר לְרַ' עֲקִיבָא על הנֶדר שנָדר.

שָאל אותו רַ' עֲקִיבָא: "אִילו ידעתָ אז כי בעלה של בִּתךָ יהיה מלומד גדול, האִם עדיין הייתָ נודר אותו נֶדר?" Rabbi Akiva asked him: "If you had known then that your daughter's husband would be a great scholar, would you still have made that vow?"

אמר כַּלְבָּא שָׂבוּעַ: "לא וָלא. Kalba Sheva said: "No and no. אפילו היה יודע פֶּרק אחד של תורה לא הייתי נודר אותו נֶדר." Even if I knew one chapter of the Torah, I would not make that vow."

אמר רַ' עֲקִיבָא: "נִתמַזֵל מזלךָ. R. Akiva said: "We will be lucky. אני הוא האיש." I am the man."

"אתה?!" הִתבּונן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ בַּחֲתָנוֹ, רועֵה צֹאנוֹ לְשֶעָבר. Watched as a week-old lioness in his groom, his pastoral shepherd. לְרֶגע הִתקַשָה להאמין בַּדבָר, אך מיד חִיבְּקוֹ, כָּרע בֶּרך ונָשק לו על רגליו, וגם נתן לו וּלְרָחֵל מחצית מִרְכוּשו: בַּית וְכֶסף, שָׂדות וּמַטָעים, וכמובן – המון עִזים! For a moment she had a hard time believing in the thing, but immediately hugged him, knelt down and kissed him on the legs, and also gave him and Rachel half of his property: a house and money, fields and orchards, and of course - lots of goats!