מעשה באתרוגים An act on websites

הָיָה פעם אדם אחד שאהב מאוד לתת צְדָקה. אֶת כל מַשׂכּורתו תָרם לִצדקה, וּכְשֶזוֹ נִגמרה מָכר אֶת רְכוּשוֹ – הרָהיטים, הכּלים, הבגדים, וּלבַסוף – אֶת הבית כולו. He donated all his salary to charity, and when it was over he sold his property - the furniture, the utensils, the clothes, and finally - the whole house. ואֶת הכסף שקיבל תְמוּרת המכירות תָרם לִצדקה. And the money he received in return for the sales donation to charity.

אִשתו וִילָדיו ראו שבֵּיתָם הולך וּמִתרוֹקֵן: נֶעֶלמו הכורסה, השולחן, ואפילו השׂמיכה החמה שהֵגֵנה עליהם בַּחורף. His wife and children saw that their house was emptying: the armchair, the table, and even the warm blanket that had protected them in the winter had disappeared. הילדים הִתהַלְכו בְּבֶטן מְקַרְקֶרת, והתחבקו זה עִם זה בִּשעות הקור. The children walked with their stomachs croaking, hugging each other in the cold.

צר היה לָאֵם על יְלָדֶיה, שֶכֵּן אביהם שוכח אותם וזוכר אֶת העֲנִיים בִּלבד. The mother was sorry for her children, for their father forgets them and remembers the poor alone. בְּיום הוֹשַעְנָא רַבָּא הֶחליטה לְנַסות לְשַׂמְחָם. On the day of Hoshana Rabba she decided to try to make them happy. נתנה לְבַעלה עֲשָׂרה מטבעות שֶשָמרה בַּסֵתר, וּביקשה: "בעלי היקר, צֵא וּקְנֵה לַילדים מתנה קטנה בַּשוּק, שֶיִשׂמחו בַּאֲבִיהֶם וּבְחַגָם!" She gave her husband ten coins that she kept secret, and asked: "My dear husband, go out and buy the children a small gift at the market, that they may rejoice in their father and in their feast!"

הִסכּים האיש, לָקח אֶת המטבעות וְיָצא. חשב: מה אֶקנה לִילָדַיי? Thought: What shall I buy for my children? תְאֵנים מתוקות? אגוזים מְסוּכָּרים? Candied nuts? ואולי חֶבל מִשׂחק או חישׁוּק? And maybe a game rope or a hoop?

אך בָּרֶגע שהִגיע לַשוּק, ראו אותו גַבָּאֵי הצדקה האוספים כסף מֵאַנשֵי הקהילה, ושָׂמחו מאוד. הִנֵה הִזדַמנוּת לִתְרוּמה נדיבה! "בַּעל הצדקה," אמרו לו בְּהִתלהבות, "בוא וְהִשתתף בְּמִצוָוה, אנחנו אוספים כסף לִקנות בגד לִיתוֹמה מִסכּנה..."

בָּרֶגע שֶשָמע האיש על היתומה, שָכח אֶת יְלָדיו ונתן אֶת כל כַּספּו לְגַבָּאֵי הצדקה, שֶיִקנו לה בגד ויֵחַם לה. בָּרֶגע הראשון שָׂמח בְּמַעשֵׂהוּ, אך מיד נִזכַּר בִּפנֵי ילדיו המְצַפּים לְמַתְנָתוֹ. הִתמַלֵא האיש בושה והֶחליט שלא ישוב עוד הביתה. The man was filled with shame and decided not to return home.

בִּמקום לָשוב לְבֵיתו הלך לְבֵית הכּנֶסת, שאליו יכול כל יהודי להיכנס בכל שעה. Instead of returning to his house, he went to the synagogue, which any Jew could enter at any time. באחת הפינות ראה אֶתְרוֹגים רבּים. In one corner he saw many etrogs. הוֹשַעְנָא רַבָּא היה, בְּדִיוק תָמוּ יְמֵי הסוכות, והילדים נוהגים לשׂחק באתרוגים. Hoshana Rabba was, just before the end of the Sukkot days, and the children used to play with etrogim. נָטַל האיש מהאתרוגים, מִילֵא בהם שַׂקוֹ והלך אל הנָמֵל. The man took the citrons, filled them with sackcloth and went to the ant. עלָה לאחת האוניות והִפליג הַרחֵק. Boarded one of the ships and sailed far away.

ימים רבּים שט בַּים הגדול, עד שהִגיע לִמדינה אחת. For many days he sailed in the great sea, until he reached one country. ירד אל החוף והִתיַישֵב עִם שַׂקוֹ. Went down to the beach and sat down with his sack.

באותו היום חלה מַלכּהּ של אותה מדינה וסָבל מִכּאבים עַזים בְּבִטְנוֹ. That day a queen of that country fell ill and suffered from severe pains in his stomach. וּכְשֶלַמֶלך כואב – הממלכה כְּמֶרְקָחה! And when the king is in pain - the kingdom is like a pharmacy! עצות וּתרופות מוּצָעוֹת לָרוֹב, אך בִּטנוֹ של המלך מוסיפה לִכאוב. Tips and remedies are offered for the most part, but the king's stomach continues to ache.

לַילה אחד חָלם המלך חלום. "רק דבר אחד יכול לַעזור לךָ," נֶאמר לו בַּחֲלומו, "אֱכול מִן האתרוגים שהיהודים מִתפַּללים עִמָם בְּהוֹשַעְנָא רַבָּא – ותִתרַפֵּא!" "Only one thing can help you," he was told in his dream, "eat from the etrogs with which the Jews pray in Hoshana Rabba - and be healed!"

הִתעורר המלך בְּהִתרגשות וקרא: "יש תרופה! הָביאו לי מיד מִן האתרוגים שהיהודים מִתפּללים אִתם בְּהוֹשַעְנָא רַבָּא! They immediately brought me from the etrogs that the Jews pray with in Hoshana Rabba! מַהרו!"

יָצאו מְשָרְתָיו בִּבְהִילוּת לְמַלֵא אֶת פקודתו. His servants hurried out to fulfill his command. חיפּשׂוּ בכל עיר וּבכל כפר, וּמִשֶלא מצאו הלכו לַנָמֵל, שֶמָא תימָצֵא סחורה שכָּזוֹ באחת הספינות שהִגיעו מרחוק. They searched every city and every village, and when they could not find them, they went to the port, lest such goods be found on one of the ships that came from afar. אוּלם גם בַּספינות לא מצאו אתרוגים. However, they did not find citrons on the ships either. המְשָרתים שָבוּ מְיוֹאָשים אל החוף, והִנֵה לִפנֵיהם יושב אדם הנִשעָן על שַׂק גדול. The servants return desperately to the shore, and here in front of them sits a man leaning on a large sack. שָאלו אותו מְשָרתֵי המלך: "מה יש לךָ בתוך השַׂק?"

"כלום," ענה האיש, "אדם עני אני, ואין לי דָבר בַּעל עֵרֶך." "Nothing," replied the man, "I am a poor man, and I have nothing of value."

"זאת אנחנו נחליט!" "That's what we'll decide!" אמרו וּפָתחו אֶת השַׂק. Said and opened the sack. כְּשֶרָאו אֶת האתרוגים הִתפַּלאו, מִכֵּיוָון שלא צמחו אתרוגים בִּמדינתם. "מֵהיכן הֵבֵאתָ אותם?" שאלו.

"אלֶה אתרוגים שהיהודים מִתפַּללים עִמָם בְּהוֹשַעְנָא רַבָּא..."

המְשָרתים לא הֶאמינו לְמִשְמַע אוזנֵיהם: "קח אֶת שַׂקְךָ וּבוֹא עִמָנוּ אֶל המלך!" The servants did not believe what they heard: "Take your sackcloth and come with us to the king!"

הלך האיש מבוֹהָל אחרֵי אַנשֵי המלך וחשב בְּלִבּו: אולי זה עונשי על שֶשָכחתי אֶת יְלָדַיי. The frightened man followed the king's men and thought in his heart: Maybe this is my punishment for forgetting my children. מי יודע מה יעשֶׂה לי המלך? Who knows what the king will do to me?

כְּשֶהִגיעו אל הארמון הִבּיט בו המלך ואמר בקול חלש: "סוף סוף! When they reached the palace the king looked at him and said in a weak voice: "Finally! הַגֵש לי בבקשה מִן האתרוגים." Please serve me the citrons. "

הִגיש האיש לַמלך אתרוג בְּיד רועדת. המלך נגס מִמנוּ, וּרְאֵה זה פֶּלא: הצֶבע שב לִלְחָיָיו. The king bit him, and saw it as a miracle: the color returned to his cheeks. הוא הִזדַקֵף והִכריז בְּקוֹל: "לא יֵיאָמן! הִבְרֵאתי! I was healed! תודָה, אישי הטוב. Thank you, good person. ואתם, מְשָרתַיי, הוציאו מיד אֶת כל האתרוגים מֵהשַׂק, מַלְּאוּ אֶת השַׂק בְּדִינָרִים ושַׁלְּחוּהוּ לְבֵיתו!" And you, my servants, immediately took all the etrogs out of the sack, filled the sack with dinars and sent it home! "

מילאו המְשָרתים אֶת השַׂק בְּדִינָרִים ושִׁלְּחוּהוּ בִּברָכה הביתה.