ההרים והתורה

בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם נִשְׁמְעָה הַבְּשׂוֹרָה:

הָאֵל עוֹמֵד לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה!

הַטֶּקֶס יִהְיֶה מְפֹאָר וּמְהֻדָּר,

הַתּוֹרָה תִּנָּתֵן עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַר.

בְּאֵיזֶה הַר יִבְחַר הָאֵל

לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל?

פָּתַח הַר חֶרְמוֹן בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:

"אֵין תַּחֲרוּת, כִּי אֲנִי הָרִאשׁוֹן!

בְּיִשְׂרָאֵל אֲנִי הַגָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם,

נִצָּב בַּצָּפוֹן, נִשָּׂא וְרָם.

בַּחֹרֶף עוֹטֶה שִׂמְלַת כַּלָּה לְבָנָה,

עָלַי תִּנָּתֵן הַתּוֹרָה בְּרִנָּה!"

עָנָה הַר הַמּוֹרִיָּה: "אֵין לְךָ בּוּשָׁה? ? מִי צָרִיךְ גֹּבַהּ? חֲשׁוּבָה הַקְּדֻשָּׁה!

אוֹתִי הָאֵל כְּבָר בָּחַר בֶּעָבָר

כְּשֶׁהוֹרָה לְאַבְרָהָם לַעֲקֹד אֶת בְּנוֹ הַיָּקָר.

אֲנִי מְיֻחָד וְגַם כְּבָר מְקֻדָּשׁ,

בֶּעָתִיד יִבָּנֶה עַל רֹאשִׁי הַמִּקְדָּשׁ!"

מִיָּד אַחַר כָּךְ הִכְרִיז הַר הַכַּרְמֶל:

"הֲלֹא מִמֶּנִּי כָּל אֶחָד מִתְפַּעֵל.

צוֹפֶה אֲנִי אֶל יָם כָּחֹל וְעָמֹק,

וְרֹאשִׁי מְעֻטָּר תָּמִיד בְּיָרֹק.

אִם עָלַי תִּנָּתֵן הַתּוֹרָה לָעָם

הַמַּעֲמָד הַקָּדוֹשׁ יִזָּכֵר לְעוֹלָם!"

רָטַן הַר תָּבוֹר וְהֵחֵל לְקַטֵּר:

"אִם אַתָּה הַנִּבְחָר - אֲנִי מִתְפַּטֵּר!

אֲנִי בָּמָה גְּבוֹהָה בִּסְבִיבָה שְׁטוּחָה,

עַל רֹאשִׁי הַטֶּקֶס יִזְכֶּה לְהַצְלָחָה,

וּלְרַגְלַי מִשְׂתָּרֵעַ עֵמֶק יִזְרְעֶאל,

שָׁם יוּכַל לַעֲמֹד כָּל עַם יִשְׂרָאֵל."

רַק הַר סִינַי עָמַד לוֹ בַּצַּד

וְאָמַר בְּלִבּוֹ: מָה בִּי מְיֻחָד?

אֵין עָלַי פְּרָחִים, אַף לֹא שֶׁלֶג לָבָן,

וּבַקַּיִץ הַחֹם בִּי לוֹהֵט כְּכִבְשָׁן.

פִּסְגָּתִי צְחִיחָה, אֲנִי נְמוּךְ קוֹמָה,

מְקוֹם מִשְׁכָּנִי הוּא בְּלֵב הַשְּׁמָמָה.

אֵין סָפֵק כִּי אֵינִי רָאוּי וּמֻצְלָח

לְטֶקֶס הָדוּר וְחָשׁוּב כָּל כָּךְ.

הֶאֱזִין הָאֵל לְכָל הַדְּבָרִים

וְאָמַר: "שִׂימוּ לֵב, הֶהָרִים!

הֲתֵדְעוּ אֵיזוֹ תְּכוּנָה בְּעֵינַי חֲשׁוּבָה?

לֹא הָדָר וְלֹא גֹּבַהּ, אֶלָּא עֲנָוָה.

רַק הַר סִינַי, הָהָר הֶחָרֵב,

לֹא הִתְגָּאָה וְלֹא הִתְרַבְרֵב.

עַל הַר שֶׁאֶת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְהַלֵּל

אֶתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל,

וּלְכָל בְּנֵי עַמִּי יִהְיֶה בָּרוּר וְיָדוּעַ

כַּמָּה חָשׁוּב לִהְיוֹת עָנָו וְצָנוּעַ."