×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Agada Stories, אבני הכדכוד

אבני הכדכוד

רַבּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי עמד ושׂוחח עִם אֵלִיָהוּ הנביא. פָּנָה רבי יְהוֹשֻעַ לאֵלִיָהוּ בִּשְאֵלה: "הכֵּיצד, אֵלִיָהוּ, אֵינךָ מַראֶה לי אותן?" אֵלִיָהוּ הִמתין עד לְסיום השאֵלה, ורבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי הִמשיך בְּהִתלהבות: "אֶת אַבנֵי הכַּדְכּוֹד! האבנים המיוחדות שמֵהן תיבָּנה יְרוּשָלַיִם לֶעָתיד לָבוא, עיר פִּלאית שתִהיה בנויה מֵאבנים פִּלאיות. כיצד הן נִראוֹת?" אֵלִיָהוּ חִייֵך לעצמוֹ והִרהֵר: רבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי הוא איש מיוחד. מְעטים האנשים שזוכים לדבֵּר איתי, עִם אֵלִיָהוּ הנביא, וכאילו לא דַי לו בַּפֶּלא הזה, רוצֶה הוא פֶּלא נוסף – לִראות דָבר גָנוּז, אֶת אַבנֵי יְרוּשָלַיִם, אַבנֵי הכַּדְכּוֹד המיוחדות המְחַכּות לִשְעָתָן וּבֵינְתַיִם הן שקועות בְּמַעֲמַקֵי הים. ענה לו אֵלִיָהוּ בִּקריצה, "אַראה לךָ אותן," וּבְליבו אמר: רבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי ביקש לִראות דָבר נִסתר וּמופלא, וַאני אֲמלא אֶת בקשתו בְּצורה נִסתרה וּמופלאה.

איך הֶראה אֵלִיָהוּ הנביא לרבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אֶת אַבנֵי הכַּדְכּוֹד? מַעשֶׂה שֶהָיה כך היה:

מַעשֶׂה בִּספינה שֶשטה בַּים הגדול ועל סיפּוּנה סוחֲרים, בַּעלֵי מְלָאכה ותיירים – כולם נוֹכְרִיִים חוץ מֵאֶחד, נער עִברי שֶשב מִמֶרחקים. שטה הספינה בַּים הגדול בְּשלוָוה, המים שקטים, השָמים תְכוּלים והרוח נעימה, וּפִתאום, ללא אזהרה, הִתקַדְרו השָמים, רוח עזה נשבה וגל אדיר אִייֵם להטביע אֶת הספינה! על הסיפון פרצה המולה: יורדֵי הים ניסו להציל אֶת הספינה, נשמְעו צעקות לְעֶזרה, ורעש הרוח, הגלים והמים הֶחריש אוזניים. אותו הנער נֶהדַף מִצד לצד, לא יָדע בְּמה להֵיאָחֵז וּלאן להבּיט.

עָצם הנער אֶת עֵינָיו בְּיֵיאוש, וּכְשֶפָּקח אותן נִגלָה לְעֵינָיו אֵלִיָהוּ הנביא. בקול רוגֵע אמר הנביא: "אִם תעשׂה בַּעבורי שליחוּת אציל אֶת הספינה." ראה הנער מאחורֵי גבּו של אֵלִיָהוּ גל גדול מִתקָרֵב אֶל הספינה, וּבלי לחשוֹב ענה מיד: "בוודאי". הושיט אֵלִיָהוּ הנביא אֶת ידיו לתוך הגל והוציא מִתוכו אבנים פִּלאיות – הנער לא יָדע שאבנים כאלֶה קיימוֹת – אַבנֵי הכַּדְכּוֹד. "זוֹ השליחות," אמר אֵלִיָהוּ, "לֵך והַראֶה אֶת האבנים לרבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי היושב בְּרֹאש הישיבה הגדולה בְּלוֹד." ענה הנער בהיסוס: "רבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי גְדול הדוֹר הוא, ודאי לא יאמין לי." חִייֵך אֵלִיָהוּ הנביא והִרגיע בְּעֵינָיו הטובות אֶת הנער. "לֵךְ והַראֶה לו אֶת האבנים. אֶת האבנים יוּכל לִראות רק הוא לבדו, בלי אף אדם בִּסביבתו. הולך אותו לִמערה רחוקה מִחוץ לָעיר לוֹד, מֶרחק שלושה מִילִין, לא פחות," חִייֵך ונֶעלם כְּלֹא היה. נֶעלם גם הגל, נָדַמָה ההמולה והשלווה חָזְרה כאילו דבר לא אֵירע, רק הנער עמד כְּלֹא מאמין, מְמַשֵש אֶת כּיסָיו וּמרגיש אֶת האבנים.

לְבַסוף עגנה הספינה בַּחוף, ירד מִמנה הנער וידע בְּדִיוק לאן רגליו הולכות. וּכְשֶהִגיע לְלוֹד, לַישיבה הגדולה של גְדול הדוֹר, ראה בְּמֶרכּז האוּלם, על כיסא כמו כולם, אֶת ר' יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי יושב וּפָניו טובות והוא מוקף תלמידים לומדי תורה. פָּנה אליו הנער וּבְטיפת האומֶץ האחרונה שנוֹתְרה בו אמר: "רבי מוֹרי, יש לי לומר לךָ דְבר-מה, בוא אחריי," וּבלי להוסיף דבר יצא הנער מאולם הישיבה. כשהִגניב מבט לאחור כמעט שלא הֶאמין למראֵה עֵינָיו כְּשֶראה אֶת רבי יְהוֹשֻעַ מנסה להדביק אֶת פְּסִיעוֹתָיו. הלכו השניים יחדיו מרחק רב, הנער בָּרֹאש והרב בְּעִקבותיו הולך בַּעֲנָוָוה בלי לִשאול דבר. הִבִּיט הנער סביבו, וּמִשֶלֹא ראה איש נִכנסו לַמערה.

ושָם, בַּחשֵכה, פִּשפש הנער בְּכיסיו, הוציא אֶת האבנים, הֶחזיקן בְּאֶגרופֵי יָדָיו ואמר: "רבי וּמוֹרי, אלֶה הן אַבנֵי כַּדְכּוֹד!" וּכְשֶפָּתח אֶת ידיו הקמוצות נִתְגַלו לָעַין אַבנֵי הכַּדְכּוֹד, אַבנֵי יְרוּשָלַיִם לֶעתיד לבוא.

האור שבּקע מֵהן כֹּה חזק היה עד שהִבהיקה המערה וזהרה הדרך כולה, מֶרחק שלושה מילין, עד העיר לוֹד ועד הישיבה הגדולה! באותו הרֶגע נִבהל הנער והִשליך אֶת אַבנֵי הכַּדְכּוֹד לָאדמה. מיד נִבְלְעו האבנים ונִגְנְזוּ, נִסתְרו מֵעֵין אדם, ושָם הן עדיין ממתינות, האבנים הנִפלאות, עד שתגיע שְעָתן.


אבני הכדכוד

רַבּי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי עמד ושׂוחח עִם אֵלִיָהוּ הנביא. Rabbi Yehoshua ben Levi stood and talked with Elijah the prophet. פָּנָה רבי יְהוֹשֻעַ לאֵלִיָהוּ בִּשְאֵלה: "הכֵּיצד, אֵלִיָהוּ, אֵינךָ מַראֶה לי אותן?" Rabbi Yehoshua turned to Eliyahu with a question: "How, Elijah, do you not show them to me?" אֵלִיָהוּ הִמתין עד לְסיום השאֵלה, ורבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי הִמשיך בְּהִתלהבות: "אֶת אַבנֵי הכַּדְכּוֹד! Elijah waited until the end of the question, and Rabbi Yehoshua ben Levi continued enthusiastically: "The stones of the urn! האבנים המיוחדות שמֵהן תיבָּנה יְרוּשָלַיִם לֶעָתיד לָבוא, עיר פִּלאית שתִהיה בנויה מֵאבנים פִּלאיות. The special stones from which Jerusalem will be built for the future to come, a miraculous city that will be built of miraculous stones. כיצד הן נִראוֹת?" What do they look like? " אֵלִיָהוּ חִייֵך לעצמוֹ והִרהֵר: רבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי הוא איש מיוחד. Elijah smiled to himself and pondered: Rabbi Yehoshua ben Levi is a special man. מְעטים האנשים שזוכים לדבֵּר איתי, עִם אֵלִיָהוּ הנביא, וכאילו לא דַי לו בַּפֶּלא הזה, רוצֶה הוא פֶּלא נוסף – לִראות דָבר גָנוּז, אֶת אַבנֵי יְרוּשָלַיִם, אַבנֵי הכַּדְכּוֹד המיוחדות המְחַכּות לִשְעָתָן וּבֵינְתַיִם הן שקועות בְּמַעֲמַקֵי הים. Few people get to talk to me, with the prophet Elijah, and as if this miracle is not enough for him, he wants another miracle - to see a hidden thing, the stones of Jerusalem, the special stones of honor and the special. ענה לו אֵלִיָהוּ בִּקריצה, "אַראה לךָ אותן," וּבְליבו אמר: רבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי ביקש לִראות דָבר נִסתר וּמופלא, וַאני אֲמלא אֶת בקשתו בְּצורה נִסתרה וּמופלאה. Elijah answered him with a wink, "I will show them to you," and in his heart he said: Rabbi Yehoshua ben Levi asked to see something hidden and wondrous, and I will fulfill his request in a hidden and wondrous way.

איך הֶראה אֵלִיָהוּ הנביא לרבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אֶת אַבנֵי הכַּדְכּוֹד? How did Elijah the prophet show Rabbi Yehoshua ben Levi the stones of the urn? מַעשֶׂה שֶהָיה כך היה: An act that was so was:

מַעשֶׂה בִּספינה שֶשטה בַּים הגדול ועל סיפּוּנה סוחֲרים, בַּעלֵי מְלָאכה ותיירים – כולם נוֹכְרִיִים חוץ מֵאֶחד, נער עִברי שֶשב מִמֶרחקים. An act in a ship that sailed in the great sea and on board merchants, artisans and tourists - all but one foreigner, a Hebrew boy returning from a distance. שטה הספינה בַּים הגדול בְּשלוָוה, המים שקטים, השָמים תְכוּלים והרוח נעימה, וּפִתאום, ללא אזהרה, הִתקַדְרו השָמים, רוח עזה נשבה וגל אדיר אִייֵם להטביע אֶת הספינה! The ship sailed in the great sea in peace, the water was calm, the sky was blue and the wind was pleasant, and suddenly, without warning, the sky darkened, a strong wind blew and a huge wave threatened to sink the ship! על הסיפון פרצה המולה: יורדֵי הים ניסו להציל אֶת הספינה, נשמְעו צעקות לְעֶזרה, ורעש הרוח, הגלים והמים הֶחריש אוזניים. On the deck the commotion broke out: the seafarers tried to save the ship, cries for help were heard, and the noise of the wind, the waves and the water deafened. אותו הנער נֶהדַף מִצד לצד, לא יָדע בְּמה להֵיאָחֵז וּלאן להבּיט. The same boy was pushed from side to side, not knowing what to hold on to and where to look.

עָצם הנער אֶת עֵינָיו בְּיֵיאוש, וּכְשֶפָּקח אותן נִגלָה לְעֵינָיו אֵלִיָהוּ הנביא. The boy closed his eyes in despair, and when he opened them, the prophet Elijah was revealed to his eyes. בקול רוגֵע אמר הנביא: "אִם תעשׂה בַּעבורי שליחוּת אציל אֶת הספינה." ראה הנער מאחורֵי גבּו של אֵלִיָהוּ גל גדול מִתקָרֵב אֶל הספינה, וּבלי לחשוֹב ענה מיד: "בוודאי". The boy behind Elijah's back saw a large wave approaching the ship, and without thinking he immediately replied: "Certainly." הושיט אֵלִיָהוּ הנביא אֶת ידיו לתוך הגל והוציא מִתוכו אבנים פִּלאיות – הנער לא יָדע שאבנים כאלֶה קיימוֹת – אַבנֵי הכַּדְכּוֹד. Elijah the prophet stretched out his hands into the wave and took out of it miraculous stones - the boy did not know that such stones existed - the stones of the urn. "זוֹ השליחות," אמר אֵלִיָהוּ, "לֵך והַראֶה אֶת האבנים לרבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי היושב בְּרֹאש הישיבה הגדולה בְּלוֹד." "This is the mission," said Elijah, "go and show the stones to Rabbi Yehoshua ben Levi who is sitting at the head of the great yeshiva in Lod." ענה הנער בהיסוס: "רבי יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי גְדול הדוֹר הוא, ודאי לא יאמין לי." The boy answered hesitantly: "Rabbi Yehoshua ben Levi is the greatest of the generation, he will certainly not believe me." חִייֵך אֵלִיָהוּ הנביא והִרגיע בְּעֵינָיו הטובות אֶת הנער. Elijah the prophet smiled and reassured the boy with his kind eyes. "לֵךְ והַראֶה לו אֶת האבנים. אֶת האבנים יוּכל לִראות רק הוא לבדו, בלי אף אדם בִּסביבתו. The stones can only be seen by himself, without any person around him. הולך אותו לִמערה רחוקה מִחוץ לָעיר לוֹד, מֶרחק שלושה מִילִין, לא פחות," חִייֵך ונֶעלם כְּלֹא היה. Goes him to a cave far outside the city of Lod, three miles away, no less, "Smile and disappear as if he were not. נֶעלם גם הגל, נָדַמָה ההמולה והשלווה חָזְרה כאילו דבר לא אֵירע, רק הנער עמד כְּלֹא מאמין, מְמַשֵש אֶת כּיסָיו וּמרגיש אֶת האבנים. The wave also disappeared, the hustle and bustle seemed to return as if nothing had happened, only the boy stood in disbelief, feeling his pockets and feeling the stones.

לְבַסוף עגנה הספינה בַּחוף, ירד מִמנה הנער וידע בְּדִיוק לאן רגליו הולכות. Finally the ship docked at shore, the boy got off it and knew exactly where his feet were going. וּכְשֶהִגיע לְלוֹד, לַישיבה הגדולה של גְדול הדוֹר, ראה בְּמֶרכּז האוּלם, על כיסא כמו כולם, אֶת ר' יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי יושב וּפָניו טובות והוא מוקף תלמידים לומדי תורה. פָּנה אליו הנער וּבְטיפת האומֶץ האחרונה שנוֹתְרה בו אמר: "רבי מוֹרי, יש לי לומר לךָ דְבר-מה, בוא אחריי," וּבלי להוסיף דבר יצא הנער מאולם הישיבה. The boy turned to him and with the last drop of courage left in him he said: "Rabbi Mori, I have to tell you something, come after me," and without adding anything the boy left the yeshiva hall. כשהִגניב מבט לאחור כמעט שלא הֶאמין למראֵה עֵינָיו כְּשֶראה אֶת רבי יְהוֹשֻעַ מנסה להדביק אֶת פְּסִיעוֹתָיו. When he snuck a look back he could hardly believe what he saw when he saw Rabbi Yehoshua trying to catch up with his footsteps. הלכו השניים יחדיו מרחק רב, הנער בָּרֹאש והרב בְּעִקבותיו הולך בַּעֲנָוָוה בלי לִשאול דבר. The two walked a long distance together, the boy in the head and the rabbi following in his footsteps walking humbly without asking anything. הִבִּיט הנער סביבו, וּמִשֶלֹא ראה איש נִכנסו לַמערה. The boy looked around, and when he saw no one entered the cave.

ושָם, בַּחשֵכה, פִּשפש הנער בְּכיסיו, הוציא אֶת האבנים, הֶחזיקן בְּאֶגרופֵי יָדָיו ואמר: "רבי וּמוֹרי, אלֶה הן אַבנֵי כַּדְכּוֹד!" And there, in the dark, the boy rummaged in his pockets, took out the stones, held them in his fists and said, "Rabbi and Mori, these are mystical stones!" וּכְשֶפָּתח אֶת ידיו הקמוצות נִתְגַלו לָעַין אַבנֵי הכַּדְכּוֹד, אַבנֵי יְרוּשָלַיִם לֶעתיד לבוא. And when he opened his clenched hands, the stones of Jerusalem, the stones of Jerusalem for the future to come, were revealed to the eye.

האור שבּקע מֵהן כֹּה חזק היה עד שהִבהיקה המערה וזהרה הדרך כולה, מֶרחק שלושה מילין, עד העיר לוֹד ועד הישיבה הגדולה! The light that emanated from them was so strong that the cave shone and shone all the way, from a distance of three miles, to the city of Lod and to the great yeshiva! באותו הרֶגע נִבהל הנער והִשליך אֶת אַבנֵי הכַּדְכּוֹד לָאדמה. At that moment the boy was startled and threw the stumbling blocks into the ground. מיד נִבְלְעו האבנים ונִגְנְזוּ, נִסתְרו מֵעֵין אדם, ושָם הן עדיין ממתינות, האבנים הנִפלאות, עד שתגיע שְעָתן. Immediately the stones were swallowed and shelved, hidden from a human eye, and there they still wait, the wonderful stones, until the time comes.