×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Agada Stories, בנות ישראל יולדות במצריים

בנות ישראל יולדות במצריים

פעם, לִפנֵי שנים רבּות, הייתה אישה אחת וּשְמה תִרְצָה. היא חייתה בְּמִצְרַיִם בַּתקופה שֶבְּנֵי עם יִשׂרָאֵל היו עבדים. בוקר אחד התעוררה תִרְצָה ואמרה בְּליבה: לַגברים שלנו אין מה לֶאכול. פַּרְעֹה מעביד אותנו קשֶה כל כך שאין פְּנַאי להכין ארוחה טובה. היום אבשל מרק גדול ואביא אותו לבעלִי לַשָׂדה. בַּימים ההם לא היו ברזים בַּבָּתים, והיה צריך לשאוב מים מהבְּאר. תִרְצָה תִכננה ללכת לַבְּאֵר לִשאוב מים לַמרק ורק אחַר כך לדוג דגים בַּיְאוֹר.

היא שאבה מים מִן הבְּאר וחזרה לְבֵיתה, שפכה אֶת המים לִקְדֵרה, הֵציצה לתוכה וּמה ראתה? לא תאמינו! בַּמים שבַּקדרה היו המון דגים, כמו הדגים שתִכננה לדוג כדי להכין מרק!

"זה משׂמח מאוד," אמרה תִרְצָה בליבה, "אבָל מוזר. אף פעם לא ראיתי דגים בַּבְּאֵר... לפחות עכשיו אֵיני צריכה ללכת לדוג דגים בַּיְאוֹר, אז אלך לקטוף עִשְׂבֵי תבלין כדי לשפר אֶת הטעם של המרק."

וּמה קרה בַּשָׂדֶה? בַּשָׂדה נִתְפְּסו מעט עשׂבים בְּשִׂמלתה, ואֵילו עשׂבים? עִשׂבֵי תבלין המתאימים לְתיבול המרק. תִרְצָה הוסיפה אֶת העשׂבים לַמרק, עִם עשׂבים ודגים כאלֶה היא הייתה מנצחת בְּתחרות בישול.

"מוזר... מוזר..." חשבה תִרְצָה, אבָל בעיקר שָׂמחה.

הֵרימה תִרְצָה אֶת קְדֵרַת המרק בְּיד אחת, הקְדֵרה הייתה כבדה, וּבְיָדה השנייה הֵרימה קערה מלאה מים חמים וצעדה אֶל השָׂדֶה. מֵרָחוק ראתה אֶת בַּעלָה כָּפוּף, תולש עשׂבים, מֵרים אבנים, מיוּזע, מלוכלך, עייף. ניגשה אליו, הֶעמידה אֶת הקדרה לידו, רחצה אֶת בְּשָׂרו והֶאכילה אותו. המרק היה טעים כל כך שלא נִשארה מִמנו טיפה. כשסִייֵם בעלה לאכול הִבּיטה סביבה ומה רואות עינֶיה? מכּל העֲבָרים מַגיעות נשים, שכֵנוֹתיה, וּשתֵי קְערות בִּידֵיהן, וכל אחת מֵהן מניחה אותן ליד בעלה, רוחצת אותו וּמאכילה אותו. כך קרה גם לַמחרת וגם אחרי יומיים ואחרֵי שלושה ימים. בכל יום הבעלים העובדים בַּשׂדה יָדעו שצְפוּיִים להם מרק טעים וּמֵי רַחצה חמימים.

חלפו כמה חודשים, תִרְצָה הייתה בְּהֵירָיון, וּבְדַרכּה לַבְּאר לשאוב מים לַמרק היומי הִרגישה שהִגיעה שְעתה ללדת. היא הִבּיטה סָביב לראות מי יוכל לעזור לה, וּפתאום, מִשום מקום, הופיע לידה מלאך. אמר המלאך: "גבירתי, בבקשה שבי לָך פֹּה תחת עץ התפוח." תִרְצָה הופתעה, היא לא הייתה רגילה למלאכים. הִתיישבה תחת העץ וּפתאום, בִּן רגע, ראתה אֶת התינוק שלה בְּיָדיו של המלאך.

"מזל טוב! נולד לך בן!" בֵּירך אותה המלאך וניקָה אֶת בנה. אחַר כך הֵביא שתי אבנים עגולות מִן השׂדה, הִצמיד אבן אחת לְפִיו של התינוק והתינוק ינק ממנה דבש; הִצמיד את האבן השנייה לְפיו של התינוק והתינוק ינק מִמנה שֶמן. אז מָסר המלאך אֶת התינוק לְיָדֶיה ואמר: "בבקשה, גברתי, הִנֵה התינוק הֶחמוד שלָך. רק שׂימי לב וּלכי הביתה בִּזהירות, כי שמעתי שפַּרְעֹה הָרשע פִּרסם חוק שֶיש להשליך לַיְאוֹר כל בן שנולד," וּפּוּף! המלאך נעלם.

תִרְצָה הִבּיטה בִּבְנה, הוא באמת היה חמוד והיא הִרגישה חזקה ורעננה. היא קמה ויצאה לְדַרכּה הביתה עִם התינוק, "אֶת המרק," חשבה, "אכין ביום אחֵר."

אבָל הסיפור אֵינו מסתיים כאן. בַּדֶרך פגשה חייל מִצרי. אבוי! היא נִבהלה כל כך, הֲרֵי יש לה תינוק בַּיד וּפַרְעֹה חוקק אֶת החוק הנורא... הֶחבּיאה תִרְצָה אֶת בנה מאחורֵי עץ, אבָל החייל הִבחין בו והתקרב... באותו רגע פָּערה האדמה אֶת פִּיהָ והתינוק נבלע בתוכה. החייל המִצרי חיפשׂ אחריו וחפר בָּאדמה אבָל לא מצא דבר. כשהָלך, חיפשׂה גם תִרְצָה אחריו ופתאום ראתה אֶת בנה הֶחמוד מְבַצבֵּץ מִן הקרקע כמו פֶּרח הבוקע מהאדמה ואיתו שני תינוקות חמודים, דומים לו כִּתאומים. ממש זֵר פרחים, סליחה, זר תינוקות.

תִרְצָה הֵבינה שכּל עִניַין הדגים, המלאך, התינוק – כל אלֶה הם מה שנִקרא 'ניסים'. היא רצה הביתה, סיפרה לִשְכֶנְתה, והשכנה אמרה: "תִרְצָה, כל הדברים האלֶה מִתרַחשים כבר זמן רב לְנשים טובות רבּות. השמועה אומרת שבִּזכות הַנשים הטובות של עם יִשׂרָאֵל יוציא אלוהים אֶת עם יִשׂרָאֵל מִמִצְרַיִם ולא נִהיֶה עוד עבדים!"

וּבֶאמת, כעבוֹר חודָשים אחָדים הוציא הקדוש ברוך הוא אֶת עם יִשׂרָאֵל מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, והתינוקות שגדלו בַּשׂדה אמרו: "הִנֵה, הִנֵה, אלוהים שלנו, זה לא הנֵס הראשון שהוא עושֶׂה לנו," וסיפרו לכולם על הניסים והנִפלאות שאלוהים עשָׂה להם עוד בְּמִצְרַיִם.


בנות ישראל יולדות במצריים The daughters of Israel give birth in Egypt

פעם, לִפנֵי שנים רבּות, הייתה אישה אחת וּשְמה תִרְצָה. Once upon a time, many years ago, there was one woman whose name was Tirzah היא חייתה בְּמִצְרַיִם בַּתקופה שֶבְּנֵי עם יִשׂרָאֵל היו עבדים. She lived in Egypt at a time when the people of Israel were slaves. בוקר אחד התעוררה תִרְצָה ואמרה בְּליבה: לַגברים שלנו אין מה לֶאכול. One morning Tirza woke up and said in her heart: Our men have nothing to eat. פַּרְעֹה מעביד אותנו קשֶה כל כך שאין פְּנַאי להכין ארוחה טובה. Pharaoh works us so hard that there is no leisure to prepare a good meal. היום אבשל מרק גדול ואביא אותו לבעלִי לַשָׂדה. Today I will cook a big soup and bring it to my husband in the field. בַּימים ההם לא היו ברזים בַּבָּתים, והיה צריך לשאוב מים מהבְּאר. In those days there were no taps in the houses, and water had to be drawn from the well. תִרְצָה תִכננה ללכת לַבְּאֵר לִשאוב מים לַמרק ורק אחַר כך לדוג דגים בַּיְאוֹר. Tirza planned to go to the well to draw water for the soup and only then to catch fish in the light.

היא שאבה מים מִן הבְּאר וחזרה לְבֵיתה, שפכה אֶת המים לִקְדֵרה, הֵציצה לתוכה וּמה ראתה? She drew water from the well and went back to her house, poured the water into the cauldron, peeked into it and what did she see? לא תאמינו! You won't believe it! בַּמים שבַּקדרה היו המון דגים, כמו הדגים שתִכננה לדוג כדי להכין מרק! There were lots of fish in the water in the pot, like the fish she planned to catch to make soup!

"זה משׂמח מאוד," אמרה תִרְצָה בליבה, "אבָל מוזר. "It's very happy," Tirza said in her heart, "but strange. אף פעם לא ראיתי דגים בַּבְּאֵר... לפחות עכשיו אֵיני צריכה ללכת לדוג דגים בַּיְאוֹר, אז אלך לקטוף עִשְׂבֵי תבלין כדי לשפר אֶת הטעם של המרק." I've never seen fish in the well... At least now I don't have to go fishing in the light, so I'll go pick some herbs to make the soup taste better."

וּמה קרה בַּשָׂדֶה? And what happened in the field? בַּשָׂדה נִתְפְּסו מעט עשׂבים בְּשִׂמלתה, ואֵילו עשׂבים? In the field a few weeds were caught in her dress, and what weeds? עִשׂבֵי תבלין המתאימים לְתיבול המרק. Herbs suitable for seasoning the soup. תִרְצָה הוסיפה אֶת העשׂבים לַמרק, עִם עשׂבים ודגים כאלֶה היא הייתה מנצחת בְּתחרות בישול. Tirzah added the herbs to the soup, with herbs and fish like this she would have won a cooking competition.

"מוזר... מוזר..." חשבה תִרְצָה, אבָל בעיקר שָׂמחה. "Strange ... strange ..." Thirza thought, but mostly happy.

הֵרימה תִרְצָה אֶת קְדֵרַת המרק בְּיד אחת, הקְדֵרה הייתה כבדה, וּבְיָדה השנייה הֵרימה קערה מלאה מים חמים וצעדה אֶל השָׂדֶה. Lift up the pot of soup with one hand, the pot was heavy, and with the other hand she picked up a bowl full of hot water and walked to the field. מֵרָחוק ראתה אֶת בַּעלָה כָּפוּף, תולש עשׂבים, מֵרים אבנים, מיוּזע, מלוכלך, עייף. In the distance she saw her husband bent over, weeding, picking stones, sweaty, dirty, tired. ניגשה אליו, הֶעמידה אֶת הקדרה לידו, רחצה אֶת בְּשָׂרו והֶאכילה אותו. She went to him, put the pot next to him, washed his flesh and fed him. המרק היה טעים כל כך שלא נִשארה מִמנו טיפה. The soup was so delicious that not a drop of it remained. כשסִייֵם בעלה לאכול הִבּיטה סביבה ומה רואות עינֶיה? When her husband finished eating she looked around and what did her eyes see? מכּל העֲבָרים מַגיעות נשים, שכֵנוֹתיה, וּשתֵי קְערות בִּידֵיהן, וכל אחת מֵהן מניחה אותן ליד בעלה, רוחצת אותו וּמאכילה אותו. From all sides come women, her neighbors, and two bowls in their hands, and each of them places them next to her husband, bathes him and feeds him. כך קרה גם לַמחרת וגם אחרי יומיים ואחרֵי שלושה ימים. This happened both the next day and after two days and after three days. בכל יום הבעלים העובדים בַּשׂדה יָדעו שצְפוּיִים להם מרק טעים וּמֵי רַחצה חמימים. Every day the owners working in the field knew that they were expecting delicious soup and warm bath water.

חלפו כמה חודשים, תִרְצָה הייתה בְּהֵירָיון, וּבְדַרכּה לַבְּאר לשאוב מים לַמרק היומי הִרגישה שהִגיעה שְעתה ללדת. A few months passed, Tirza was pregnant, and on her way to the well to pump water for the daily soup she felt she had just arrived to give birth. היא הִבּיטה סָביב לראות מי יוכל לעזור לה, וּפתאום, מִשום מקום, הופיע לידה מלאך. She looked around to see who could help her, and suddenly, out of nowhere, an angel appeared next to her. אמר המלאך: "גבירתי, בבקשה שבי לָך פֹּה תחת עץ התפוח." The angel said: "My lady, please sit down under the apple tree." תִרְצָה הופתעה, היא לא הייתה רגילה למלאכים. Tirzah was surprised, she was not used to angels. הִתיישבה תחת העץ וּפתאום, בִּן רגע, ראתה אֶת התינוק שלה בְּיָדיו של המלאך. She sat down under the tree and suddenly, in an instant, she saw her baby in the angel's hands.

"מזל טוב! נולד לך בן!" בֵּירך אותה המלאך וניקָה אֶת בנה. The angel blessed her and cleansed her son. אחַר כך הֵביא שתי אבנים עגולות מִן השׂדה,  הִצמיד אבן אחת לְפִיו של התינוק והתינוק ינק ממנה דבש; הִצמיד את האבן השנייה לְפיו של התינוק והתינוק ינק מִמנה שֶמן. Then he brought two round stones from the field, pinned one stone to the baby's mouth and the baby sucked honey from it; He attached the other stone to the baby's mouth and the baby sucked oil from it. אז מָסר המלאך אֶת התינוק לְיָדֶיה ואמר: "בבקשה, גברתי, הִנֵה התינוק הֶחמוד שלָך. So the angel handed the baby over to her and said, "Please, ma'am, here is your cute baby. רק שׂימי לב וּלכי הביתה בִּזהירות, כי שמעתי שפַּרְעֹה הָרשע פִּרסם חוק שֶיש להשליך לַיְאוֹר כל בן שנולד," וּפּוּף! Just pay attention and go home carefully, because I heard that the evil Pharaoh issued a law that every son born must be thrown into the fire," and poof! המלאך נעלם. The angel disappeared.

תִרְצָה הִבּיטה בִּבְנה, הוא באמת היה חמוד והיא הִרגישה חזקה ורעננה. Tirzah looked at her son, he was really cute and she felt strong and fresh. היא קמה ויצאה לְדַרכּה הביתה עִם התינוק, "אֶת המרק," חשבה, "אכין ביום אחֵר." She got up and walked home with the baby, "I will make the soup another day," she thought.

אבָל הסיפור אֵינו מסתיים כאן. But the story does not end here. בַּדֶרך פגשה חייל מִצרי. On the way she met an Egyptian soldier. אבוי! Alas! היא נִבהלה כל כך, הֲרֵי יש לה תינוק בַּיד וּפַרְעֹה חוקק אֶת החוק הנורא... הֶחבּיאה תִרְצָה אֶת בנה מאחורֵי עץ, אבָל החייל הִבחין בו והתקרב... באותו רגע פָּערה האדמה אֶת פִּיהָ והתינוק נבלע בתוכה. She was so frightened, after all, she had a baby in her hand and Pharaoh enacted the terrible law ... Hidza wanted her son behind a tree, but the soldier noticed him and approached ... At that moment the earth opened its mouth and the baby was swallowed inside her. החייל המִצרי חיפשׂ אחריו וחפר בָּאדמה אבָל לא מצא דבר. The Egyptian soldier searched for him and dug in the ground but found nothing. כשהָלך, חיפשׂה גם תִרְצָה אחריו ופתאום ראתה אֶת בנה הֶחמוד מְבַצבֵּץ מִן הקרקע כמו פֶּרח הבוקע מהאדמה ואיתו שני תינוקות חמודים, דומים לו כִּתאומים. When he left, she also wanted to look for him and suddenly saw her cute son sticking out of the ground like a flower emerging from the ground and with him two cute babies, resembling twins. ממש זֵר פרחים, סליחה, זר תינוקות. A real bouquet of flowers, sorry, a bouquet of babies.

תִרְצָה הֵבינה שכּל עִניַין הדגים, המלאך, התינוק – כל אלֶה הם מה שנִקרא 'ניסים'. Tirzah understood that the whole matter of fish, the angel, the baby - all these are what is called 'miracles'. היא רצה הביתה, סיפרה לִשְכֶנְתה, והשכנה אמרה: "תִרְצָה, כל הדברים האלֶה מִתרַחשים כבר זמן רב לְנשים טובות רבּות. She ran home, told her neighbor, and the neighbor said, "You will, all these things have been going on for a long time for many good women. השמועה אומרת שבִּזכות הַנשים הטובות של עם יִשׂרָאֵל יוציא אלוהים אֶת עם יִשׂרָאֵל מִמִצְרַיִם ולא נִהיֶה עוד עבדים!" The rumor says that thanks to the good women of the people of Israel, God will take the people of Israel out of Egypt and we will no longer be slaves!"

וּבֶאמת, כעבוֹר חודָשים אחָדים הוציא הקדוש ברוך הוא אֶת עם יִשׂרָאֵל מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, והתינוקות שגדלו בַּשׂדה אמרו: "הִנֵה, הִנֵה, אלוהים שלנו, זה לא הנֵס הראשון שהוא עושֶׂה לנו," וסיפרו לכולם על הניסים והנִפלאות שאלוהים עשָׂה להם עוד בְּמִצְרַיִם. And indeed, a few months later, the Blessed One took the people of Israel out of slavery to freedom, and the babies who grew up in the field said,