2 אוי, הימים מתקצרים! (no vocals)

זה קרה לפני שנים רבות, בימיו של אדם הראשון. הסתיו הראשון הגיע לעולם. רוחות קרירות התחילו לנשוב, החצבים פרחו בפעם הראשונה, השמים האפירו, ופתאום הימים התחילו להתקצר. השמש זרחה מאוחר יותר ושקעה מוקדם יותר. שעות האור התמעטו. ושעות החושך התארכו.

אוי, הימים מתקצרים! נבהל אדם הראשון. בכל יום יש פחות שעות אור. עוד מעט החושך יבלע לגמרי את השמש. איך אוכל לחיות בלי אור? בחושך אפול, לא אראה כלום, לא אוכל לקטוף פירות, לא אוכל לצוד חיות, לא אוכל לעשות שום דבר. ומי אשם? אני. בטח זה עונש על החטא שחטאתי. כשהייתי בגן עדן אכלתי מפרי עץ הדעת. הפרי שאלוהים אמר שאסור בשום אופן לטעום ממנו, ולכן גורשתי מגן עדן, אני וחווה אישתי. כנראה העונש הזה לא הספיק, עכשיו אנחנו מקבלים עוד עונש: החושך משתלט על העולם.

והוא פרץ בבכי מר: "האור, האור, לא יהיה עוד אור!"

גם חווה, אשתו של אדם הראשון, נבהלה מאוד. היא רעדה מקור והתייפחה: "מה נעשה? הימים מתקצרים ומתקצרים, והלילות ארוכים כל כך. בחשיכה השיחים נראים כמו אריות, הסלעים נראים כמו נמרים. זה מבהיל. ועוד מעט יהיה רק חושך, בלי קרן אור אחת."

עבר חודש ועוד חודש. מדי יום התקצרו הימים, ומדי יום הביטו אדם וחווה בשמים, וברגע שראו שהשמש שוקעת מוקדם יותר פרצו בבכי. שניהם בכו והתפללו לאלוהים: "סליחה, אל תעניש אותנו בעונש קשה כל כך. אנחנו מבטיחים שמעתה והלאה לא נאכל משום עץ אסור. נעשה רק מה שתצווה עלינו. בבקשה, תן לנו אור."

ואז הגיעה תקופת טבת, עדיין היה אפלולי וקר, ואפילו קר יותר מקודם. עננים כבדים כיסו את השמים. וגשם ירד, וכבר בחמש אחר הצהריים היה ערב. אבל יום אחד קרה דבר מדהים: השמש זרחה מעט מוקדם יותר ושקעה מעט מאוחר יותר. ויום למחרת שעות האור התארכו עוד מעט, וביום שאחר כך התארכו עוד קצת. "את רואה?" אמר אדם לחווה. "זה לא סוף העולם. הימים התקצרו ועכשיו הם מתחילים להתארך. זה מזכיר לי מה שקרה לשמש ביום הראשון בעולם, זוכרת?"

"לא שכחתי," ענתה חווה, "בערב הראשון היינו בטוחים שהשמש שוקעת ונעלמת לתמיד. ישבנו ובכינו כל הלילה ולא הצלחנו להירדם, אבל בבוקר ציפתה לנו הפתעה, השחר עלה, השמש זרחה ושוב היה אור. ואז הבנו: השמש שוקעת כל יום בערב וזורחת שוב בבוקר. בטח התקצרות הימים דומה לזריחת השמש אחרי הלילה הראשון. כל ערב השמש שוקעת ובבוקר היא זורחת. וכך גם כשמגיע הסתיו יש פחות שעות אור ויותר שעות חושך, ואחר כך האור מתחזק עד שהוא מנצח."

"זה נפלא," הוסיפה חווה, "אמנם עדיין אמצע החורף אבל הימים מתחילים להתארך וכבר אפשר להתכונן לתקופה יפה של צמיחה ופריחה."

"אנחנו חייבים לחגוג את ניצחון האור על החושך," אמר אדם. שמונה ימים חגגו אדם וחווה את חג האור.ומאז מדי שנה כאשר הימים התחילו להתארך באמצע החורף חגג אדם הראשון את חג האור. הוא ידע שתמיד אחרי שהיום מאפיל השמש חוזרת ומאירה.