למה אנחנו זוכרים את הנופלים בעזרת צפירת אזעקה? | כאן סקרנים
Warum gedenken wir der Gefallenen mit einer Sirene? | Neugierig hier
Why do we remember the fallen with a siren? | Curious here
Почему мы вспоминаем павших с сиреной? | Любопытно здесь
בהרבה מדינות חולקים כבוד לנופלים עם עמידה בדממה.
In many countries, honor is paid to the fallen by standing in silence.
אבל צפירה תוך כדי הדומייה?
But a siren during the silence?
ברמה הלאומית, כיום, יש את זה כנראה רק בישראל.
At the national level, today, it probably only exists in Israel.
אז מאיפה התחיל המנהג הזה, מי רצה להאריך אותו ל-15 דקות,
So where did this custom start, who wanted to extend it to 15 minutes,
ולמה בישראל המשיכו עם זה אחרי שכולם הפסיקו?
And why in Israel did they continue with it after everyone else stopped?
את יללת הסירנה אנחנו מכירים כאזעקת חירום.
We know the wail of the siren as an emergency alarm.
זה התחיל באירופה בסוף המאה ה-19
It started in Europe in the late 19th century
במטרה להתריע מפני שריפות ולהזעיק את מכבי האש.
In order to warn of fires and call the fire department.
אבל הם לא המציאו את הגלגל.
But they didn't invent the wheel.
הם פשוט הלכו לכנסייה ולקחו מכשיר שהומצא בערך 100 שנים קודם לכן
They just went to church and took a device that was invented about 100 years earlier
כדי להגביר את הצליל הבוקע מצינורות העוגב.
to amplify the sound emanating from the pipes of the organ.
העוצמה של סירנה עשתה את העבודה:
Sirena's power did the trick:
היא הייתה חזקה, ייחודית ושידרה סכנה ודחיפות.
She was strong, unique and radiated danger and urgency.
כדי להעצים את האפקט,
To enhance the effect,
כיוונו את הסירנה לשני טונים בצורה של Hi-Low,
Tune the siren to two tones in the form of Hi-Low,
קצת כמו סירנה של מכונית משטרה בישראל שמשתמשת בתווים מי ואז דו.
A bit like a police car siren in Israel that uses the characters me and then do.
העוצמה שנבחרה הייתה קרובה לסף הכאב.
The intensity chosen was close to the pain threshold.
אבל מה הקשר בין זה לבין דקת דומייה?
But what does this have to do with a minute of silence?
הטכנולוגיה הלכה והשתכללה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה
The technology continued to improve and during the First World War
הבריטים פרסו בערים הגדולות צופרים כדי להתריע מפני הפצצות.
The British deployed horns in the major cities to warn of bombs.
היה צורך להבדיל בין שני מסרים:
It was necessary to differentiate between two messages:
צפירת אזהרה - נקבעה כצליל עולה ויורד,
Warning siren - defined as a rising and falling sound,
ובהמשך נוספה גם צפירת הרגעה - צליל ארוך ומונוטוני.
And later a calming siren was also added - a long and monotonous sound.
אז הבינו שיכול להיות כאן פטנט:
So they realized that there could be a patent here:
אפשר להשמיע צפירה לכל אזרחי הממלכה באותו הזמן.
It is possible to sound a siren to all citizens of the kingdom at the same time.
ואפשר לנצל את זה לא רק עבור התרעות,
And you can use it not only for alerts,
אלא גם כדי לגרום לכל האזרחים לעמוד דום ביחד, לאות זיכרון.
but also to make all the citizens stand still together, as a sign of remembrance.
אז לקחו את צפירת ההרגעה ונתנו לה משמעות חדשה - צפירת זיכרון.
So they took the calming siren and gave it a new meaning - memory siren.
המנהג הבריטי הזה, כמו הרבה אחרים, הובא גם הוא לארץ ישראל.
This British custom, like many others, was also brought to the Land of Israel.
הצפירה הראשונה כאות אבל הושמעה בתל אביב ב-1925
The first siren as a sign of mourning was sounded in Tel Aviv in 1925
כחלק מיום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה.
As part of the day of remembrance for the martyrs of the First World War.
בירושלים, לעומת זאת, נשמעו אז מטחי יריות.
In Jerusalem, on the other hand, gunfire was then heard.
כבר בשנות ה-30 צפירות כאות אבל צברו פופולריות בארץ.
Already in the 1930s sirens as a sign but gained popularity in the country.
בהלוויה של ביאליק, למשל, ב-1934, הופעלו צופרים של בתי חרושת.
At Bialik's funeral, for example, in 1934, factory horns were activated.
כתבו על זה אפילו בעיתון "דבר":
They even wrote about it in the "Davar" newspaper:
"אותה שעה נשמעו בכל פינות העיר צפירות בתי חרושת
"At that hour factory sirens were heard in all corners of the city
"והכבאים שהודיעו על ביטול מלאכה וכל עבודה.
"And the firefighters who announced the cancellation of work and all work.
"העיר הפסיקה את שאונה והמונה למן קצה ועד קצה".
"The city has stopped its noise and counted from end to end."
מנהג הצפירה ביום הזיכרון התפשט גם להרבה מדינות נוספות,
The custom of blowing the horn on Memorial Day has also spread to many other countries,
אבל בגדול הופסק כבר בשנות ה-50. למה?
But it was largely discontinued in the 1950s. Why?
כי הוא עורר טראומות ממלחמת העולם השנייה.
Because he evoked traumas from World War II.
הבריטים למשל, החליפו את הצפירה בצלילי פעמוני הכנסייה,
The British, for example, replaced the siren with the sounds of church bells,
וכך עשו גם מדינות כמו הולנד, צרפת, אוסטרליה וקנדה.
And so did countries like the Netherlands, France, Australia and Canada.
אבל אצלנו... בשנות ה-50 הצפירות רק התחילו לקבל תוקף רשמי.
But with us... in the 1950s, the sirens just started to get official validity.
ביום העצמאות הראשון, ב-1949, היו כבר אזכרות לנופלים
On the first Independence Day, in 1949, there were already memorials to the fallen
שהייתה בהן דקת דומייה, אבל ללא צפירה רשמית.
which had a minute's silence, but without an official siren.
מה שכן, היו כמה יוזמות מקומיות של צפירות.
What's more, there were several local siren initiatives.
למשל בחיפה, ב"יום שחרור העיר",
For example, in Haifa, on "The City's Liberation Day",
נערכה דקת דומייה שלוותה בצפירה שהושמעה במערכות האזעקה בעיר,
A minute's silence was observed, accompanied by a siren that was played by the city's alarm systems,
בסיוע הספינות בנמל חיפה ש"צפרו בכל הכוח, לבקשת ראש העיר".
With the help of the ships in the port of Haifa that "honked with all their might, at the mayor's request".
תל אביב ראתה כי טוב והלכה בעקבות חיפה וזה לא עצר שם.
Tel Aviv saw that it was good and followed Haifa and it didn't stop there.
ב-1951, נוהג הצפירה כבר התפשט לכל הארץ.
In 1951, the siren practice had already spread throughout the country.
באותה השנה יום הזיכרון ויום העצמאות הופרדו לשני ימים צמודים.
In the same year, Memorial Day and Independence Day were separated into two adjacent days.
ואז כבר כן הושמעו בארץ שתי צפירות:
And then two sirens were sounded in Israel:
האחת של דקה בשבע בבוקר כדי לסמן תחילת יום הזיכרון,
One minute past seven in the morning to mark the beginning of Memorial Day,
ואחת של שתי דקות בשבע בערב כדי לציין את סופו.
And one of two minutes at seven in the evening to mark its end.
אבל המשפחות השכולות זעמו מעצם הצמדת הימים,
But the bereaved families were furious at the very attachment of the days,
וארגון "יד לבנים" דרש להאריך את הצפירה ל-15 דקות
And the Yad LaBanim organization demanded that the siren be extended to 15 minutes
כדי להגדיל את הרושם של יום הזיכרון.
To increase the impression of Memorial Day.
בכנסת הוסכם שההצעה לא ריאלית,
The Knesset agreed that the proposal was not realistic,
אבל כן הוחלט ב-1952 להוסיף צפירה שלישית בת שתי דקות,
But it was decided in 1952 to add a third two-minute siren,
שהושמעה באמצע היום.
which was played in the middle of the day.
הבעיה הייתה שכל נושא הצפירה לא כל כך תפס עדיין,
The problem was that the whole siren thing hadn't quite caught on yet,
והמשפחות השכולות התלוננו שבמקומות רבים התנועה פשוט המשיכה כרגיל.
And the bereaved families complained that in many places traffic simply continued as usual.
כדי להבטיח שהתנועה תושבת, פנה שוב ארגון "יד לבנים" לרשויות.
To ensure that the movement is settled, the "Yad Labanim" organization contacted the authorities again.
הפעם, בתביעה לנתק את רשת הטלפונים הארצית בזמן הצפירה.
This time, in a lawsuit to disconnect the national telephone network during the siren.
חברי הוועדה הממשלתית העדיפו לנסות דרכים מתונות יותר:
The members of the government committee preferred to try more moderate ways:
הסברה, אכיפה מצד שוטרי תנועה, ואפילו הצבת מחסומים.
Advocacy, enforcement by traffic policemen, and even setting up barriers.
אבל ההצעה הפשוטה והיעילה ביותר הייתה להוסיף עוד צופרים.
But the simplest and most effective suggestion was to add more horns.
וזה עבד, המנהג תפס והתחיל להשתרש.
And it worked, the custom took hold and began to take root.
במשך שני העשורים הבאים הצפירות שונו, הוקדמו ואוחרו מסיבות כאלה ואחרות,
For the next two decades the sirens were changed, brought forward and delayed for one reason or another,
ולאחר תיקון חוק "יום הזיכרון לשואה ולגבורה" בשנת 1959,
and after amending the "Holocaust and Heroism Remembrance Day" law in 1959,
נוספה צפירה בת שתי דקות גם ליום השואה.
A two-minute siren was added for Holocaust Day as well.
ככה למשל תיארה בשנת 1958 תלמידת כיתה ו' נעמי שטרן מרחובות
For example, in 1958, sixth grade student Naomi Stern from Rehovot described it this way
את תחושותיה במהלך הצפירה ביום הזיכרון:
Her feelings during the siren on Memorial Day:
"נשמעה צפירה. עמדתי דום, ולנגד עיניי חלפו דמויות שונות
"A siren sounded. I stood still, and different figures passed before my eyes
"אשר בזכותן השגנו את עצמאותנו.
"Thanks to which we achieved our independence.
"ראיתי בדמיוני טנקים, חיילים, רובים וסטנים בידי חיילים עבריים
"I saw in my imagination tanks, soldiers, guns and stans in the hands of Hebrew soldiers
"אשר הגנו על המולדת ונלחמו בגבורה נפלאה".
"Who defended the homeland and fought with wonderful bravery."
פחות או יותר באותה תקופה העולם הפסיק עם הצפירה ועבר לדרכים אחרות.
More or less at the same time the world stopped the siren and moved to other ways.
אבל אנחנו המשכנו.
But we continued.
למה? קודם כול, הרגל.
Why? First of all, the habit.
אין לנו הרבה פעמוני כנסיות, וצופרי האזעקה - הם פשוט שם.
We don't have many church bells, and the sirens - they're just there.
מאז סוף שנות ה-90 זה גם ממש פשוט:
Since the end of the 90s it's also really simple:
ההפעלה של הצופרים היא אלקטרונית ואפשר לעשות אותה מרחוק.
The activation of the horns is electronic and can be done remotely.
עד אז הפעילו אותם חיילי מילואים אחד אחד, ידנית.
Until then, reservists operated them one by one, manually.
אבל זו לא רק קלות התפעול:
But it's not just the ease of operation:
הזיכרון ומצב החירום הם חלק בלתי נפרד מאיתנו,
The memory and the state of emergency are an inseparable part of us,
מהחוויה שלנו ומחיי היום יום. אנחנו מנסים להדחיק את מצב החירום
From our experience and everyday life. We are trying to suppress the emergency
ואת האפשרות שהצפירות יכולות להיות צפירות אמת.
and the possibility that the sirens could be true sirens.
וגם הידיעה שמערכות ישראל, הזיכרון שלהן והשכול,
And also the knowledge that Israel's systems, their memory and bereavement,
הם חלק בלתי נפרד של החיים שלנו.
They are an integral part of our lives.
שני הדברים האלה גורמים לכך שהצפירה מייצרת את הכוח האדיר הזה
These two things cause the siren to generate this tremendous power
של העבר ושל ההווה שאנחנו חיים בו.
of the past and the present in which we live.
הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו פה בישראל.
It is an integral part of our experience here in Israel.
ויש גם פן יהודי לצפירה:
And there is also a Jewish side to the siren:
כבר אלפי שנים שיש יום בשנה שבו יהודים עומדים בשקט
For thousands of years there has been a day of the year when Jews stand still
ומקשיבים לצפירה קצת אחרת.
And listen to a slightly different siren.
במחזור אפילו קוראים לראש השנה "יום הזיכרון".
In the cycle they even call Rosh Hashanah "Memorial Day".
בתקופת המקדש נהגו לתקוע בשופר באירועים מיוחדים,
During the temple period, they used to blow the shofar on special occasions,
וגם עם כניסת השבת, כדי לבשר שהגיעה העת לחדול ממלאכה.
And also with the entrance of Shabbat, to announce that the time has come to stop working.
ועד היום בהרבה מקומות בארץ
And to this day in many places in Israel
אפשר לשמוע צפירה של ממש בכניסת השבת.
You can hear a real siren at the entrance of Shabbat.
הצפירה היא כבר מנהג כל כך ישראלי,
The siren is already such an Israeli custom,
שלא נראה שהיא הולכת להשתנות מתישהו.
It doesn't look like she's going to change anytime soon.
או שאולי כן? מה אתם אומרים?
Or maybe it is? what do you say?
מדהים לחשוב כמה הרעש של צפירות מפעיל אותנו.
It's amazing to think how much the noise of sirens activates us.
בסרטון שלם שעוסק בצפירה לא השמענו אפילו צפירה אחת.
In an entire video that deals with the siren, we didn't play a single siren.
