image

כאן חיים, למה הבס כל כך חשוב במוזיקה? | כאן סקרנים

למה הבס כל כך חשוב במוזיקה? | כאן סקרנים

‫הלכתי לפגוש את יוסי פיין,

‫מפיק אגדי ואחד הבסיסטים ‫הכי גדולים שהיו פה.

‫אבל מה זה אומר להיות בסיסט גדול?

‫אם הייתי שומעת את השיר הזה ‫במנותק מהשיחה שלנו,

‫אז לא הייתי חושבת על זה בכלל ‫שיש פה בס.

‫נכון, אנחנו לא שמים לב לזה,

‫כי אנחנו שמים לב למילים ‫ואנחנו שמים לב לביט,

‫אבל בעצם כל מה שמריץ את השיר ‫זה ה... הבייס ליין הזה.

‫אז מה בעצם התפקיד של הבסים?

‫ולמה הם כל כך חשובים אפילו ‫שלא תמיד אנחנו שמים לב אליהם?

‫בהיסטוריה של הפופ והרוק, ‫קשה לחשוב על להקות בלי בסיסט.

‫היו, אבל ממש מעט.

‫אחת הדוגמאות הבודדות ‫היא ה-Doors למשל,

‫אבל זה לא שלא שוויתרו שם על הבסים, ‫פשוט הקלידן טיפל בהם.

‫היום, במוזיקה אלקטרונית ובהיפ הופ,

‫המצב שונה לגמרי, ‫לא רואים הרבה בסיסטים.

‫כי כמעט כל האמנים וההרכבים ‫משתמשים במכשירים אלקטרוניים

‫כדי ליצר בסים, ‫ובעיקר בסינתי-בס, שמנוגן בקלידים.

‫ברוב הפעמים מגיבים להתפתחות טכנולוגית ‫ובכלל לא למוזיקה.

‫בגלל שמשתנה הסאונד, ‫השירים יכולים להיות דומים,

‫אבל בגלל שפתאום ‫יש איזשהו משהו חדש בסאונד,

‫אז כולם נדלקים פתאום ‫על הסטייל החדש.

‫מוזיקה, לא רק פופולרית, בכלל,

‫היא שילוב בין שלושה יסודות עיקריים: ‫מלודיה, שהיא המנגינה, הלחן.

‫הרמוניה, שהיא השילוב של כמה תווים ביחד, ‫כלומר האקורדים, הליווי.

‫וקצב, ה"דופק" של השיר.

‫אם התופים הם משמעותיים ‫ליצירת הקצב,

‫השירה למנגינה, ‫והקלידים או הגיטרה להרמוניה,

‫הבס הוא הכלי היחיד שיש לו תפקיד מפתח ‫בשניים מתוך שלושת האלמנטים.

‫הוא מכתיב את הקצב ביחד עם התופים, ‫וגם מכתיב את ההרמוניה.

‫התו שגיטרת הבס מנגנת ‫הוא הבסיס להרמוניה בשיר.

‫לדוגמה, אקורד בסיסי כמו דו מאז'ור או C, ‫יש בו שלושה תווים: דו, מי וסול.

‫אבל הוא נקרא דו, ‫כי זה צליל השורש שלו.

‫כשהגיטרה או הקלידים מנגנים ‫את האקורד הזה,

‫הבס בדרך כלל ינגן את צליל השורש.

‫בדרך כלל, אבל לא תמיד.

‫כבסיסט, אתה יכול להחליט ‫על איזה מבין שלושת התווים לרוץ?

‫אני מחליט בכלל מה יהיה האקורד.

‫זה יכול להיות...

‫אבל אם בחרתי צליל אחר זה יהיה...

‫הבס הוא חבר ותיק בעולם המוזיקה.

‫תפקידי בס הופיעו כבר בתקופת הרנסנס ‫ונוגנו בכלי נשיפה.

‫בתקופת הבארוק הומצאה טכניקת ליווי ‫שנקראה "בסו קונטינואו",

‫שבה, לראשונה, הבס שימש ‫כבסיס של הקטע המוזיקלי,

‫וכמי שהכתיב את הקצב ואת ההרמוניה, ‫כמו היום.

‫במוזיקה הקלאסית של העת החדשה ‫הקונטרבס דאג לנמוכים.

‫אבל עדיין הייתה אופנה של ‫כלי נשיפה קונטרבסיים,

‫שיכולים לתת צליל או גוון חודרני ומאיים,

‫כמו שאנחנו מכירים ‫מסצנות אימה קולנועיות.

‫בשנות ה-50 של המאה הקודמת

‫הגיחה לעולם ה"פנדר פרסיז'ן", ‫שחוללה מהפכה.

‫גיטרת הבס הייתה הרבה יותר קלה ‫ונוחה לנשיאה מהקונטרבס.

‫והיא גם לא יצרה רעשי פידבק ‫נוראיים כמוהו.

‫אבל הבס החשמלי אז, ‫כמעט תיפקד כמו גיטרה, כזה...

‫עם הזמן, תפקידי הבס הלכו והשתכללו.

‫במואוטאון, ובסול מיוזיק, ג'יימס בראון, ‫היו לו המון, המון בייסליינים.

‫שעד היום אנשים משתמשים ‫באותם בייסליינים,

‫וזה, כאילו, וזה תמיד עובד.

‫אמצע שנות ה-70, ג'מייקה,

‫הם עושים הקלטות של מוזיקת רגאיי, ‫והדרישה שהבס יהיה נורא חזק.

‫אם זה פאנקי זה יהיה...

‫אם אני רוצה שזה יהיה למשל, ‫משהו יותר ג'אזי כזה, זה יהיה...

‫היה לנו, למשל, את הביטלס...

‫20 שנה קדימה, 25 שנה קדימה...

‫ויש את פלי, מהרד הוט צ'ילי פפרס,

‫שהוא עושה תפקיד מאוד דומה ‫למה שהיה בביטלס,

‫אבל זה נשמע אחרת לגמרי, זה...

‫והנה, המקצב נשאר כל הזמן אותו הדבר,

‫אבל על ידי נגינה של הבס, זה גורם ‫לדברים להרגיש כל פעם אחרת.

‫אז הבס חשוב לתחושה ‫של הקטע המוזיקלי, לצבע שלו,

‫אבל מצד שני, קצת קשה לבודד אותו ‫ולשמוע רק אותו.

‫אלא אם הוא זה שמעניק לשיר ‫את המהלך המלודי שלו, כמו כאן...

‫כן!

‫יש לזה שלוש סיבות מרכזיות:

‫סיבה ראשונה: בסים קשים יותר לשמיעה.

‫שבלול האוזן, הוא החלק ‫שאחראי בפועל על השמיעה שלנו.

‫הוא ממיר ויברציות לאותות חשמליים ‫שמשוגרים למוח.

‫השבלול, שנמצא בפנים האוזן,

‫יעיל יותר בהמרה של ויברציות ‫בתדרים גבוהים.

‫עד כדי כך שככל שהתדרים יורדים, ‫כך קשה יותר לשמוע אותם,

‫ובתדרים הנמוכים ממש, ‫זה כבר בלתי אפשרי.

‫מתחת לסף השמיעה שלנו, ‫שהוא בערך 20 הרץ,

‫אנחנו כבר לא שומעים אותם, ‫אבל כן מרגישים אותם.

‫הבסים הולמים בגוף שלנו.

‫במובן הזה, הברכה של הבס ‫היא גם הקללה שלו.

‫הוא מורגש ורקיד,

‫כשלגיטרה ולתופים אין סיכוי ‫להפיק את הוויברציות שלו,

‫מצד שני, קשה יותר לשמוע אותו.

‫סיבה שנייה היא הגוון ‫או איכות הצליל של הבסים.

‫דו של פסנתר לא יישמע כמו ‫דו של גיטרה,

‫שלא יישמע כמו דו של חצוצרה, ‫אפילו שבכל המקרים זה אותו התו בדיוק.

‫זה ברור שהצורה של כלי הנגינה ‫והחומר שממנו הוא עשוי

‫משפיעים על גוון הצליל, ‫אבל יש פה עוד משהו.

‫צליל של כלי נגינה כמעט אף פעם ‫לא מורכב רק מגל קול אחד.

‫תיבת התהודה של הכלי מפיקה ‫גל קול עיקרי שנקרא תדר יסוד.

‫דו אמצעי למשל, הוא התדר 261.6 הרץ.

‫אבל עליו מתווספת סדרה מתמטית ‫קבועה של גלי קול

‫שנקראים "צלילים עיליים", אוברטונים. ‫וזה מה שיוצר את הצליל.

‫כדי להבחין בין הגוונים השונים, ‫אומרים הרבה פעמים למשל

‫על גוון של גיטרה חשמלית שהוא "חם", ‫בעיקר במהלך סולואים מייללים.

‫גוון של גיטרה בס, לעומת זאת, ‫נוטה להיות עמום או אטום, קר או מאופק,

‫ולכן גם קצת פחות מורגש. ‫הוא מראש נחבא יותר אל הכלים.

‫הסיבה השלישית היא העובדה ‫שהתו של הבס מנוגן הרבה פעמים

‫ביחד עם הבייס-דראם, תוף הבס, ‫ממש סימולטנית,

‫מה שתורם לעתים להיבלעות שלו בשיר.

‫אז אנחנו שומעים...

‫אבל הבס בעצם מנגן משהו אחר...

‫ועדיין, הבסים חשובים. ‫זה אפילו הוכח מדעית.

‫מדענית מוח קנדית בשם לורל טריינור

‫חיברה אלקטרודות למוחם ‫של 35 משתתפים

‫והשמיעה להם צלילי פסנתר ‫בקצב קבוע.

‫הצליל היה לפעמים גבוה ולפעמים נמוך.

‫מדי פעם הוא הושמע ‫שבריר שנייה מוקדם מדי.

‫תוצאות הניטור של הפעילות המוחית

‫הראו שהמשתתפים היו הרבה יותר טובים ‫בזיהוי הטעות

‫כשהיא קרתה בצלילים נמוכים.

‫המוח של המשתתפים "סימן" להם ‫שהתו לא הגיע בזמן הנכון.

‫במילים אחרות, האוזן מפנימה קצב ‫טוב יותר כשהוא נוצר באמצעות בסים.

‫זה עובד ככה: צליל אחד לא נכון בבס ‫באמצע השיר זה... למוזיקאים,

‫כל המוזיקאים על הבמה יעשו... ‫"מה קרה?"

‫צליל אחד לא טוב אצל הגיטריסט ‫אף אחד לא יסתובב.

‫אבל אם אני אעשה...

‫ואז אני עושה טעות...

‫זה לא אותו שיר.

‫יכול להיות שההסבר לזה טמון בעובדה

‫שאנחנו מכירים בסים ממש טוב ‫מהחיים עצמם, מהגוף שלנו.

‫דופק הלב הוא הרי סוג של בס.

‫ואנשים חוזרים מהופעה או ממועדון ריקודים, ‫עד היום, הם אומרים:

‫"וואי וואי וואי, איזה סאונד טוב היה שם, ‫איזה בסים",

‫הם לא יגידו: ‫"וואלק, איזה טרבלים מדהימים היו",

‫לא, הם יגידו "איזה בסים מדהימים".

‫"איזה סאונד היה לו באוטו, ‫איזה בסים..."

‫בקיצור, איטס אול אבאוט דה בייס, ‫נו טרבל.



Want to learn a language?


Learn from this text and thousands like it on LingQ.

  • A vast library of audio lessons, all with matching text
  • Revolutionary learning tools
  • A global, interactive learning community.

Language learning online @ LingQ

למה הבס כל כך חשוב במוזיקה? | כאן סקרנים

‫הלכתי לפגוש את יוסי פיין,

‫מפיק אגדי ואחד הבסיסטים ‫הכי גדולים שהיו פה. A legendary producer and one of the greatest bassists to have been here.

‫אבל מה זה אומר להיות בסיסט גדול?

‫אם הייתי שומעת את השיר הזה ‫במנותק מהשיחה שלנו, If I had heard this song detached from our conversation,

‫אז לא הייתי חושבת על זה בכלל ‫שיש פה בס. So I would not think of it at all that there is bass here.

‫נכון, אנחנו לא שמים לב לזה, True, we do not notice it,

‫כי אנחנו שמים לב למילים ‫ואנחנו שמים לב לביט, Because we pay attention to the words and we pay attention to the look,

‫אבל בעצם כל מה שמריץ את השיר ‫זה ה... הבייס ליין הזה. But basically all that drives the song is this ... baseline.

‫אז מה בעצם התפקיד של הבסים? So what exactly is the role of the basses?

‫ולמה הם כל כך חשובים אפילו ‫שלא תמיד אנחנו שמים לב אליהם? And why are they so important even though we do not always pay attention to them?

‫בהיסטוריה של הפופ והרוק, ‫קשה לחשוב על להקות בלי בסיסט. In the history of pop and rock, it's hard to think of bands without a bassist.

‫היו, אבל ממש מעט. There were, but very few.

‫אחת הדוגמאות הבודדות ‫היא ה-Doors למשל, One of the few examples is the Doors for example,

‫אבל זה לא שלא שוויתרו שם על הבסים, ‫פשוט הקלידן טיפל בהם. But it's not that they did not give up the basses there, it was just that the keyboardist took care of them.

‫היום, במוזיקה אלקטרונית ובהיפ הופ, Today, in electronic music and hip hop,

‫המצב שונה לגמרי, ‫לא רואים הרבה בסיסטים. The situation is completely different, not many bassists are seen.

‫כי כמעט כל האמנים וההרכבים ‫משתמשים במכשירים אלקטרוניים Because almost all artists and ensembles use electronic devices

‫כדי ליצר בסים, ‫ובעיקר בסינתי-בס, שמנוגן בקלידים. To produce bass, especially Chinese bass, which is played on keyboards.

‫ברוב הפעמים מגיבים להתפתחות טכנולוגית ‫ובכלל לא למוזיקה. Most of the time they respond to technological development and not to music at all.

‫בגלל שמשתנה הסאונד, ‫השירים יכולים להיות דומים, Because the sound changes, the songs can be similar,

‫אבל בגלל שפתאום ‫יש איזשהו משהו חדש בסאונד, But because suddenly there's something new in the sound,

‫אז כולם נדלקים פתאום ‫על הסטייל החדש. So everyone suddenly turns on the new style.

‫מוזיקה, לא רק פופולרית, בכלל, Music, not only popular, in general,

‫היא שילוב בין שלושה יסודות עיקריים: ‫מלודיה, שהיא המנגינה, הלחן. It is a combination of three main elements: melody, which is the melody, the melody.

‫הרמוניה, שהיא השילוב של כמה תווים ביחד, ‫כלומר האקורדים, הליווי. Harmony, which is the combination of several notes together, i.e. the chords, the accompaniment.

‫וקצב, ה"דופק" של השיר. And rhythm, the "pulse" of the song.

‫אם התופים הם משמעותיים ‫ליצירת הקצב, If the drums are significant for rhythm creation,

‫השירה למנגינה, ‫והקלידים או הגיטרה להרמוניה, The vocals for the melody, and the keyboards or the guitar for harmony,

‫הבס הוא הכלי היחיד שיש לו תפקיד מפתח ‫בשניים מתוך שלושת האלמנטים. The bass is the only instrument that plays a key role in two of the three elements.

‫הוא מכתיב את הקצב ביחד עם התופים, ‫וגם מכתיב את ההרמוניה. He dictates the rhythm along with the drums, and also dictates the harmony.

‫התו שגיטרת הבס מנגנת ‫הוא הבסיס להרמוניה בשיר. The note that the bass guitar plays is the basis for harmony in the song.

‫לדוגמה, אקורד בסיסי כמו דו מאז'ור או C, ‫יש בו שלושה תווים: דו, מי וסול. For example, a basic chord like C major or C has three notes: C, Who and Sol.

‫אבל הוא נקרא דו, ‫כי זה צליל השורש שלו. But it is called duo, because it is its root sound.

‫כשהגיטרה או הקלידים מנגנים ‫את האקורד הזה, When the guitar or keyboards play that chord,

‫הבס בדרך כלל ינגן את צליל השורש. The bass will usually play the root sound.

‫בדרך כלל, אבל לא תמיד.

‫כבסיסט, אתה יכול להחליט ‫על איזה מבין שלושת התווים לרוץ? As a bassist, can you decide which of the three characters to run?

‫אני מחליט בכלל מה יהיה האקורד. I decide at all what the chord will be.

‫זה יכול להיות...

‫אבל אם בחרתי צליל אחר זה יהיה... But if I chose a different sound it would be ...

‫הבס הוא חבר ותיק בעולם המוזיקה. The bass is an old friend in the music world.

‫תפקידי בס הופיעו כבר בתקופת הרנסנס ‫ונוגנו בכלי נשיפה. Bass roles appeared as early as the Renaissance and were played on wind instruments.

‫בתקופת הבארוק הומצאה טכניקת ליווי ‫שנקראה "בסו קונטינואו", During the Baroque period, an accompaniment technique was invented called "Besso Continuo",

‫שבה, לראשונה, הבס שימש ‫כבסיס של הקטע המוזיקלי, Where, for the first time, the bass served as the basis of the musical piece,

‫וכמי שהכתיב את הקצב ואת ההרמוניה, ‫כמו היום. And as the one who dictated the rhythm and the harmony, as today.

‫במוזיקה הקלאסית של העת החדשה ‫הקונטרבס דאג לנמוכים. In modern classical music the double bass took care of the lows.

‫אבל עדיין הייתה אופנה של ‫כלי נשיפה קונטרבסיים, But there was still a fashion of double-bass wind instruments,

‫שיכולים לתת צליל או גוון חודרני ומאיים, Which can give an intrusive and threatening tone or tone,

‫כמו שאנחנו מכירים ‫מסצנות אימה קולנועיות. As we know from cinematic horror scenes.

‫בשנות ה-50 של המאה הקודמת In the 1950s

‫הגיחה לעולם ה"פנדר פרסיז'ן", ‫שחוללה מהפכה. Emerged into the world of "Fender Precision", which revolutionized.

‫גיטרת הבס הייתה הרבה יותר קלה ‫ונוחה לנשיאה מהקונטרבס. The bass guitar was much lighter and more comfortable to carry than the double bass.

‫והיא גם לא יצרה רעשי פידבק ‫נוראיים כמוהו. Nor did she create horrible feedback noises like his.

‫אבל הבס החשמלי אז, ‫כמעט תיפקד כמו גיטרה, כזה... But the electric bass then, almost functioned like a guitar, like ...

‫עם הזמן, תפקידי הבס הלכו והשתכללו. Over time, the bass roles became more sophisticated.

‫במואוטאון, ובסול מיוזיק, ג'יימס בראון, ‫היו לו המון, המון בייסליינים. In Mootown, and in soul music, James Brown, he had loads, loads of baselines.

‫שעד היום אנשים משתמשים ‫באותם בייסליינים, That to this day people use the same baselines,

‫וזה, כאילו, וזה תמיד עובד. And that, like, and it always works.

‫אמצע שנות ה-70, ג'מייקה, Mid-1970s, Jamaica,

‫הם עושים הקלטות של מוזיקת רגאיי, ‫והדרישה שהבס יהיה נורא חזק. They do recordings of reggae music, and the requirement that the bass be awfully loud.

‫אם זה פאנקי זה יהיה... If it's funky it will be ...

‫אם אני רוצה שזה יהיה למשל, ‫משהו יותר ג'אזי כזה, זה יהיה... If I want it to be, for example, something more jazzy like this, it will be ...

‫היה לנו, למשל, את הביטלס... We had, for example, the Beatles ...

‫20 שנה קדימה, 25 שנה קדימה... 20 years ahead, 25 years ahead ...

‫ויש את פלי, מהרד הוט צ'ילי פפרס, And there's Pelly, from the Red Hot Chili Peppers,

‫שהוא עושה תפקיד מאוד דומה ‫למה שהיה בביטלס, That he does a role very similar to what was in the Beatles,

‫אבל זה נשמע אחרת לגמרי, זה... But it sounds completely different, it ...

‫והנה, המקצב נשאר כל הזמן אותו הדבר, And behold, the rhythm remains the same all the time,

‫אבל על ידי נגינה של הבס, זה גורם ‫לדברים להרגיש כל פעם אחרת. But by playing the bass, it makes things feel different every time.

‫אז הבס חשוב לתחושה ‫של הקטע המוזיקלי, לצבע שלו, So the bass is important to the feel of the musical piece, to its color,

‫אבל מצד שני, קצת קשה לבודד אותו ‫ולשמוע רק אותו. But on the other hand, it's a little hard to isolate him and hear only him.

‫אלא אם הוא זה שמעניק לשיר ‫את המהלך המלודי שלו, כמו כאן... Unless he is the one who gives the song its melodic move, like here ...

‫כן!

‫יש לזה שלוש סיבות מרכזיות: There are three main reasons for this:

‫סיבה ראשונה: בסים קשים יותר לשמיעה. First reason: Bass is harder to hear.

‫שבלול האוזן, הוא החלק ‫שאחראי בפועל על השמיעה שלנו. The cochlea, is the part that is actually responsible for our hearing.

‫הוא ממיר ויברציות לאותות חשמליים ‫שמשוגרים למוח. It converts vibrations into electrical signals sent to the brain.

‫השבלול, שנמצא בפנים האוזן, The cochlea, located inside the ear,

‫יעיל יותר בהמרה של ויברציות ‫בתדרים גבוהים. More efficient at converting high-frequency vibrations.

‫עד כדי כך שככל שהתדרים יורדים, ‫כך קשה יותר לשמוע אותם, So much so that the lower the frequencies, the harder it is to hear them,

‫ובתדרים הנמוכים ממש, ‫זה כבר בלתי אפשרי. And at really low frequencies, this is already impossible.

‫מתחת לסף השמיעה שלנו, ‫שהוא בערך 20 הרץ, Below our hearing threshold, which is about 20 Hz,

‫אנחנו כבר לא שומעים אותם, ‫אבל כן מרגישים אותם.

‫הבסים הולמים בגוף שלנו.

‫במובן הזה, הברכה של הבס ‫היא גם הקללה שלו. In this sense, the blessing of the bass is also his curse.

‫הוא מורגש ורקיד, He is noticeable and dancing,

‫כשלגיטרה ולתופים אין סיכוי ‫להפיק את הוויברציות שלו, When the guitar and drums have no chance of producing its vibrations,

‫מצד שני, קשה יותר לשמוע אותו.

‫סיבה שנייה היא הגוון ‫או איכות הצליל של הבסים. A second reason is the hue or sound quality of the basses.

‫דו של פסנתר לא יישמע כמו ‫דו של גיטרה, A piano duo will not sound like a guitar duo,

‫שלא יישמע כמו דו של חצוצרה, ‫אפילו שבכל המקרים זה אותו התו בדיוק. That does not sound like a trumpet sound, even though in all cases it is the exact same note.

‫זה ברור שהצורה של כלי הנגינה ‫והחומר שממנו הוא עשוי It is clear that the shape of the instrument and the material from which it is made

‫משפיעים על גוון הצליל, ‫אבל יש פה עוד משהו. Affect the hue, but there is something else here.

‫צליל של כלי נגינה כמעט אף פעם ‫לא מורכב רק מגל קול אחד. The sound of a musical instrument almost never consists of just one sound wave.

‫תיבת התהודה של הכלי מפיקה ‫גל קול עיקרי שנקרא תדר יסוד. The instrument's resonant box produces a major sound wave called a fundamental frequency.

‫דו אמצעי למשל, הוא התדר 261.6 הרץ. A dual device, for example, is 261.6 Hz.

‫אבל עליו מתווספת סדרה מתמטית ‫קבועה של גלי קול But to it is added a regular mathematical series of sound waves

‫שנקראים "צלילים עיליים", אוברטונים. ‫וזה מה שיוצר את הצליל. Called "supreme sounds", overtones. And that's what creates the sound.

‫כדי להבחין בין הגוונים השונים, ‫אומרים הרבה פעמים למשל

‫על גוון של גיטרה חשמלית שהוא "חם", ‫בעיקר במהלך סולואים מייללים.

‫גוון של גיטרה בס, לעומת זאת, ‫נוטה להיות עמום או אטום, קר או מאופק,

‫ולכן גם קצת פחות מורגש. ‫הוא מראש נחבא יותר אל הכלים.

‫הסיבה השלישית היא העובדה ‫שהתו של הבס מנוגן הרבה פעמים

‫ביחד עם הבייס-דראם, תוף הבס, ‫ממש סימולטנית,

‫מה שתורם לעתים להיבלעות שלו בשיר.

‫אז אנחנו שומעים...

‫אבל הבס בעצם מנגן משהו אחר...

‫ועדיין, הבסים חשובים. ‫זה אפילו הוכח מדעית.

‫מדענית מוח קנדית בשם לורל טריינור

‫חיברה אלקטרודות למוחם ‫של 35 משתתפים

‫והשמיעה להם צלילי פסנתר ‫בקצב קבוע.

‫הצליל היה לפעמים גבוה ולפעמים נמוך.

‫מדי פעם הוא הושמע ‫שבריר שנייה מוקדם מדי.

‫תוצאות הניטור של הפעילות המוחית

‫הראו שהמשתתפים היו הרבה יותר טובים ‫בזיהוי הטעות

‫כשהיא קרתה בצלילים נמוכים.

‫המוח של המשתתפים "סימן" להם ‫שהתו לא הגיע בזמן הנכון.

‫במילים אחרות, האוזן מפנימה קצב ‫טוב יותר כשהוא נוצר באמצעות בסים.

‫זה עובד ככה: צליל אחד לא נכון בבס ‫באמצע השיר זה... למוזיקאים,

‫כל המוזיקאים על הבמה יעשו... ‫"מה קרה?"

‫צליל אחד לא טוב אצל הגיטריסט ‫אף אחד לא יסתובב.

‫אבל אם אני אעשה...

‫ואז אני עושה טעות...

‫זה לא אותו שיר.

‫יכול להיות שההסבר לזה טמון בעובדה

‫שאנחנו מכירים בסים ממש טוב ‫מהחיים עצמם, מהגוף שלנו.

‫דופק הלב הוא הרי סוג של בס.

‫ואנשים חוזרים מהופעה או ממועדון ריקודים, ‫עד היום, הם אומרים:

‫"וואי וואי וואי, איזה סאונד טוב היה שם, ‫איזה בסים",

‫הם לא יגידו: ‫"וואלק, איזה טרבלים מדהימים היו",

‫לא, הם יגידו "איזה בסים מדהימים".

‫"איזה סאונד היה לו באוטו, ‫איזה בסים..."

‫בקיצור, איטס אול אבאוט דה בייס, ‫נו טרבל.

×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.