שרגא בישגדא- אלכסנדר גרהם בל

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

שלום לכם, שלום לכולם,

והיום אנחנו בשידור מאוד מאוד מיוחד. אתם יודעים למה?

כי "הבלוג של שרגא" חוגג 30 תכניות, כן, כן, כן!

במכשירי הטלוויזיה שלכם, בטאבלטים, בסמארטפונים, הכול,

כבר 30 תכניות כאלה היו, ואת השידור ה-30 של הבלוג

אני מקדיש לאישה מאוד מיוחדת ואצילית שלא ראינו מעולם,

אבל תרמה מידיעותיה וחוכמתה הרבה

לכל אחד ואחד מ-30 השידורים, והיא אימא של עליזה.

מגיעות כפיים לאישה הזאת, באמת מגיע לה!

הו, אני שומע אתכם מהמרפסות מוחאים כפיים.

ותרשו לי לפנות אל בתה האהובה עליזה,

שבמקרה היא גם השכנה שלי מלמטה,

ולשאול אותה: עליזה, מי זאת אימא של עליזה?

לא עניינך. -לא עניינך מאוד גם לך, עליזה. אוי, אוי, אוי...

ותעזוב את אימא שלי במנוחה.

אבל את כל הזמן מבטיחה שיגיע היום ואפשר יהיה לדבר עליה, נכון?

נכון, אני מבטיחה, ואני אקיים כשיגיע היום הזה.

אבל מתי, מתי זה היום הזה? -זה יקרה כשאני...

אבל 30 תכניות את אומרת לי שזה מוקדם מדי. -אז מה?

מה זה "אז מה"? -אויש, עזוב, אני לא מרגישה טוב.

אבל 30 זה מספר מצוין, 30 זה מספר עגול, זה מספר חגיגי.

זה גם נושא מצוין. אין לי נושא מצוין אחר חוץ מ... -אוי, סחרחורת.

לפחות תני לנו רמז, רמז, מי זאת אימא של עליזה?

עליזה! עליזה, לא כיבית את המחשב. עליזה, איפה את?

אני מקווה שהיא לא נפלה מהכיסא. היא אף פעם לא נעלמה ככה.

רגע, אולי, אולי הגזמתי?

אולי הפעלתי יותר מדי לחץ? היא אמרה "סחרחורת", לא?

לא... אולי אני ארד אליה? עליזה? עליזה!

הי, שרגא. -הי, עליזה. מה את עושה אצל נטע?

סליחה, נטע, מה את עושה אצל עליזה?

עליתי במדרגות, הדלת של עליזה הייתה פתוחה, והיא קראה לי לעזרה.

נכנסתי ומצאתי אותה על הספה בסלון.

יש לי סחרחורת. -יש לה סחרחורת.

אולי צריך להזמין רופא, אולי אמבולנס.

לא צריך אמבולנס. -לא צריך אמבולנס.

תני לי לדבר איתה שנייה. נטע, אני חייב לדבר איתה.

נראה לי שהיא עברה התרגשות, ועדיף שהיא תנוח קצת.

ידעתי, ידעתי. זה בגללי, ההתרגשות הזאת.

אז אולי בטלפון. מה מספר הטלפון שלה?

אין לה טלפון סלולרי. -היה לי, נפל לשירותים. -אוי ואבוי!

אבל מה זה? אין בבית שלך שום מכשיר טלפון,

אין לך שום כלום, אין לך... -אין לי. -אין לה.

אז מה עושים? אני חייב לדבר איתה!

תגידי לו, אלכסנדר גרהם בל. -אלכסנדר גרהם בל.

מה אלכסנדר גרהם בל? -עכשיו תסגרי לו!

לא, לא, לא, אל תסגרי! -תסגרי!

אל תסגרי, בבקשה! -תסגרי לו! -מה ה...

אלכסנדר גרהם בל?

אלכסנדר גרהם בל, זה מוכר לי, הייתה לנו איזו גרהם פה.

אה! מרתה גרהם הייתה, כן, אבל אלכסנדר?

אלכסנדר גרהם בל.

מה היא רוצה, שאמציא את הטלפון? היא לא יודעת שהמציאו אותו כבר?

כן? -הי, שרגא. -הי, הי.

נו, מה שלומה? -בסדר, אין לך מה לדאוג.

אני אעשה לה תה צמחים מרגיע, והכול יהיה בסדר.

אפשר גם? אני גם רוצה להירגע עם תה.

אויש, והכול בגלל ששאלתי,

ששאלתי אותה על אימא שלה. זה נורא מוזר.

מה אכפת לי מי הייתה אימא שלה? גם אני, מה אני לוחץ? אני, אני...

אני מרגיש כל כך אשם, אני יורד לראות מה שלומה.

רגע, ומה עם הבלוג? -אה, נכון, מה עם הבלוג, אז אני אלך ל...

אני לא, אני...

אז מה, אני לא יודע מה לעשות. מה לעשות, נטע?

עליזה כבר אמרה לך, אלכסנדר גרהם בל.

נכון, ובדקתי מי זה אלכסנדר גרהם בל,

את ידעת שהוא המציא את הטלפון? -כן. -נו, אז איך זה עוזר לי?

הוא לא רק המציא את הטלפון, הוא גם היה מורה לאנשים חירשים,

והיה פרופסור לתורת הדיבור, והוא המציא עוד מלא דברים.

על נטעבלה סיפרתי לך?

נטעבלה? -היא הייתה סבתא של סבתא רבתא של סבתא של...

של בן-דוד של אימא שלך! -של אבא שלי.

אלכסנדר, הספינה יוצאת בעשר, אתה חושב שתגיע בזמן?

מעניין איזו ספינה זו. תגידי, את זוכרת את הספינה שהמצאתי,

ספינת הסנפיר המחליקה על המים, את זוכרת?

כן, בל, אתה חושב שתגיע בזמן?

במקרה הכי גרוע, אם אני מאחר והספינה כבר יצאה,

אני יכול להשתמש בעפיפון ההוא בצורת פירמידה שהמצאתי,

שיכול לשאת בני-אדם. את זוכרת שהמצאתי את זה?

כן, אבל הוא רק על הנייר, בל. אז אל תאחר כי מחכים לנו,

ואני לא רוצה שהנסיעה הזאת תיגמר בבכי.

היא יכולה בכל מקרה להיגמר בבכי של סביבון.

את זוכרת שהמצאתי בכי של סביבון,

את היבבות האלה שהוא משמיע ברגע שמסובבים אותו?

הצילו! -או, "הצילו" זה רעיון נהדר. על אותו בסיס של הסביבון

אני יכול להמציא מכשיר שצועק "הצילו! הצילו!".

אלכסנדר גרהם בל, אי אפשר לקבל ממך תשובה ברורה?

באמת, כן או לא, בלי שתמציא משהו כל רגע.

הממציא אינו יכול שלא להמציא,

כשם שהוא לא יכול שלא לחשוב או לנשום.

הבנתי. אז אתה חושב שתגיע בזמן?

כן. ואם לא, אני ארים טלפון. -כן או לא? מה טלפון? מה זה טלפון?

אמרתי "טלפון"? -כן. -אז בואי נבדוק.

זה כנראה מכשיר שמאפשר לי להודיע לך אם אגיע בזמן או אאחר.

זאת אומרת שהוא צריך להעביר קולות למרחקים.

אתה שוב ממציא, בל?

ברור, אני ממציא את הטלפון, מה רצית שאעשה? -שתגיד לי כן או לא!

אז תני לי רק דקה, אני ממציא את הטלפון ומצלצל אלייך להגיד לך.

נטע, אני מכיר את עליזה.

אם אתנצל בפניה, היא תרגיש הרבה יותר טוב.

בכלל, עליזה מרגישה טוב מאוד כשמתנצלים בפניה.

היא אמרה "אלכסנדר גרהם בל". אולי היא התכוונה שתבנה לכם טלפון

לי יש טלפון. -אבל לה אין.

אולי היא התכוונה שאם אתה רוצה לדבר איתה... -כן?

אז תתאמץ קצת ותבנה לה טלפון, כמו שבנה אלכסנדר גרהם בל.

אה, את מתכוונת שהיא לא תסתפק בהתנצלות,

היא ממש רוצה לראות אותי מצטער. -משהו כזה.

כן, כל כך מתאים לעליזה. -הנה. -טוב, בסדר, מה צריך לעשות?

תראה, זה הטלפון הראשון שבנה אלכסנדר גרהם בל, אתה רואה? -יו!

פשוט תבנה לה כזה ותדבר איתה. בעיה לבנות כזה? -כן.

טוב, אז אתה יכול יותר פשוט -

אפשר לבנות טלפון עם שני גביעי לבן וחוט.

מכיר? -לא. -אתה לא מכיר את זה? -אני לא מכיר את זה.

פשוט צריך שני גביעי לבן.

אוי, אין לך. -יש לי. -איפה? -בתנור. -אה, או-קיי.

או, נכון, שני גביעי לבן. -מה עוד? -אני צריכה גם מספריים. -מספריים.

אה, יפה, תודה, וחוט. -חוט.

חוט. -נהדר, וגפרורים. -גפרורים.

תחזיקי שנייה את המחבת.

הנה גפרורים. -תודה רבה. -את לא צריכה מחבת? -לא, מחבת לא.

עכשיו לוקחים את שני גביעי הלבן. -כן.

מחוררים כל אחד מהם באמצע. -כן. -בסדר?

עכשיו לוקחים את החוט. -כן?

לוקחים כמה חוט שנצטרך,

כמה שיותר ארוך, נניח ככה בערך. -יותר, יותר. -עוד? -כן. -הנה. -כן.

עכשיו גוזרים. -כן?

לוקחים שני גפרורים,

אחד, שניים. בוא תעזור לי. -שניים, בוא תעזור לי. -כן, עכשיו,

מכניסים קצה חוט... -כן. -לגביע הלבן מלמעלה.

אה, בגלל זה עשית את החור. -נכון. -כן. -מכניסים לתוך.

וקושרים את הגפרור. -קושרים את הגפרור. -יפה. -או!

השגת אותי? -שלי מוכן! -השגת אותי. -בטח.

עכשיו צריך למתוח את החוט. -כן?

מותחים, שרגא. תעמוד רגע, תמתח את החוט. -מתחתי.

כן, ועכשיו יש לנו טלפון קווי בסיסי מאוד,

מוגבל לאורך החוט, אבל בחינם ומידי.

שומע אותי? -כן, אני שומע אותך! -לא, תדבר לתוך הגביע.

כן, אני שומע אותך. -איזה יופי של טלפון!

יו, אני לא מאמין, ממש שומעים!

תגידי עוד משהו. -אחת, שתיים, שלוש, ארבע. שרגא?

"איי, בי, סי, די, אי, אף, ג'י"...

"אייץ', איי, ג'יי, קיי..." לא מאמין שהגביע הזה מוציא צלילים,

ממש, את יודעת? את יודעת? אני ממש מרגיש

את מה שבל הרגיש בפעם הראשונה שהוא שמע בטלפון.

נו, אז בוא תראה את בל שומע בטלפון בפעם הראשונה.

אפשר? -בטח, אנחנו בבלוג, לא? -יו!

גבירותיי ורבותיי, אנו עדים לרגע היסטורי.

אלכסנדר גרהם בל ממש ברגעים אלה מסיים להמציא את הטלפון.

טוב, מה שנשאר זה לחבר את השפופרת,

נהדק את הכבל בעדינות, כן,

ונחבר אותו אליה.

ככה, ועכשיו נחבר את הטלפון למרכזייה.

מה זה? מי זה יכול להיות?

הלו? -שלום, מר בל. אני מצטער להודיע לך

שאנחנו מנתקים לך את המכשיר עקב אי-תשלום.

מה "מנתקים"? אני המצאתי אותו רק עכשיו.

על אחת כמה וכמה! -מה כמה כמה ומה ל... אתה יודע מה? הלו!

מה, ככה זה היה באמת? -לא, שרגא, זאת רק בדיחה.

במציאות אלכסנדר בל אמר בטלפון לעוזר שלו ווטסון, שישב בחדר השני:

"ווטסון, בוא הנה, אני רוצה לראות אותך",

וזה הפך ממש למטבע לשון אצל ממציאים.

ווטסון, בוא מהר, אני רוצה לדבר אתך!

טוב, מה אני עושה עכשיו? -אה, עכשיו אני ארד לעליזה. -כן.

אתה תשלשל לי את גביע הלבן מהחלון, אני אתפוס אותו,

וככה אתה ועליזה תוכלו לדבר,

אם החוט יהיה מספיק מתוח, בסדר? -מצוין.

הנה, קח. -רגע, רגע, רגע, רגע, אבל מה, מה אני צריך להגיד לה?

רצית להתנצל, זוכר? -אה, כן, כן, כן.

שכחת כבר? -שכחת כבר מאוד גם לך, עליזה!

אני שוכבת לי פה, מחכה לתה שלי,

ובמקום זה אני שומעת קשקושים ומתייבשת.

את נראית מצוין, עליזה. -אוי, חנפן.

לא רק שאני לא מקבלת את התה שלי,

אני גם שומעת ששכחת שצריך להתנצל?

התכוונתי להתנצל, באמת התכוונתי,

אבל לפני זה אני חייב לומר לך, עליזה,

שהתגובה שלך הייתה יותר מדי קיצונית, את יודעת?

אולי טיפה, אבל לא מצאתי דרך אחרת

כדי לגרום לך להתעניין באלכסנדר גרהם בל. -יו!

למה היית צריכה לגרום לי להתעניין באישים, עליזה?

אוי, תגידי לו, נטע. -כי הבלוג שלך בנושא אישים.

מה, באמת? -כן, ככה יצא.

ולכבוד הבלוג ה-30 כדאי שתדע סוף סוף.

זה רעיון נהדר, זה רעיון יוצא מן הכלל!

אה, רגע, רגע. אולי גם כל הקטע הזה של אימא של עליזה

זה היה רק בגלל שרצית בעצם... -תעזוב את אימא שלי במנוחה.

אמרתי לך את זה כבר. -טוב, עזבתי אותה.

אישים? מה פתאום אישים?

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום