×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

Shraga Bishgada, שרגא בישגדא - אלברט איינשטיין

שרגא בישגדא - אלברט איינשטיין

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

רגע, רק רגע, עוד שנייה!

סליחה, סליחה, רק רגע!

אוף, כמעט איחרתי לשידור שלי בעצמי.

שלום לכולם, וברוכים הבאים לבלוג שלי. לא תאמינו מה קרה לי.

יצאתי לפני חצי שעה לכיוון הדואר להוציא את החבילה שקיבלתי.

יש לה... הזמנתי פאזל חדש מחוץ לארץ, כן,

וחשבתי שזה ייקח צ'יק צ'ק, אבל לא.

חיכיתי שם רבע שעה שלמה. אתם יודעים מה זה רבע שעה?

רבע שעה זה כמו... כמו כל הזמן של שידור הבלוג שלי.

וזהו. איי, מה זה?

לקחתי בטעות זוג גרביים לא תואמים.

טוב. בקיצור, חזרתי מהדואר ורצתי ישר למקלחת

כי אני מאוד אוהב להתקלח לפני התכנית.

זה מאוד חשוב לי להיות נקי וריחני. בקיצור...

מה זה?

אין פה אפילו גרב אחד תואם, אין פה זוג אחד מושלם.

טוב, אני אשאר עם הזוג הזה. מה יכול להיות?

לא. לא, לא, לא, זה מגוחך ככה. אני מרגיש לא נוח עם זה.

אה, יש לי רעיון. איך אומרים, לכל דבר יש פתרון.

מי צריך גרביים?

מי אמר שחייבים דווקא גרביים? ביג דיל, אפשר לחשוב, גרביים.

אני אנעל את הנעליים בלי גרביים.

זה רעיון טוב! כבר נעים לי יותר.

הרגשה נעימה בכף הרגל.

זה רעיון טוב.

לא רע.

אני חושב שעליתי פה על המצאה

שאיש לא חשב עליה לפניי. -אלברט איינשטיין.

אלברט איינשטיין מאוד גם לך, עליזה.

אלברט איינשטיין הלך בלי גרביים לפניך.

אלברט איינשטיין? -הוא העדיף ללכת בלי גרביים.

חבל. -למה חבל? -כי חשבתי שאני הראשון שהמציא את זה.

אתה לא הראשון שחשב על זה, אבל זו מחמאה בשבילך

שהזכרת לי גאון כמו אלברט איינשטיין. להתראות.

גאון? אפשר לחשוב. לא צריך להגזים, בסך הכול גרביים.

טוב, מה זה משנה מי חשב על זה קודם או לא,

העיקר שאני פה בלי גרביים,

מוכן ומזומן להתחיל בשידור מאוד מאוד מיוחד.

השידור הפעם, אני הכנתי לכם סיפור על דובי הקוטב.

אני לא מאמין!

כמה זמן בזבזנו, עוד מעט נגמרת התכנית ולא עשיתי כלום, אוי!

מה זה? הבוהן קצת משתפשפת לי. גם העקב.

זה לא כל כך נוח.

אולי כדאי לבדוק מה אלברט איינשטיין,

איך הוא התגבר על זה. אה, לא רע.

אם הוא היה כזה גדול, אז נראה אם הוא מצא פתרון לאי-הנוחות הזאת.

מגדולי הפיזיקאים? לא יאומן... מה הקשר לזה לגרביים?

מה זו תורת היחסות?

יבוא! -הי, שרגא.

הי, הי. -מה שלומך? -אני בשידור. -אה, אז אני לא אפריע לך.

עברו כמעט חמש דקות ועוד לא עשיתי כלום.

אני באיחור עצום, עצום! -מה עשית עד עכשיו?

אני חיפשתי גרביים תואמים. את יודעת שאין לי אף זוג תואם?

כל הגרביים שלי שונים אחד מהשני.

ומה הקשר לאלברט איינשטיין? -את מכירה אותו? -ברור.

אני שמעתי שגם הוא היה הולך בלי גרביים,

ורציתי לדעת מה הוא עשה כדי שיהיה לו נוח בתוך הנעל.

מה, איינשטיין לא השתמש בגרביים? -לא ידעת?

גם אם זה נכון, אני בטוחה שזה הדבר הכי שולי שאפשר להגיד עליו.

אני יודע, אני יודע, אני קראתי עליו המון.

אני יודע שהוא היה פיזיקאי גדול.

מה זה גדול? הוא שינה את כל התפיסה

של כל התורות הפיזיקליות שנוצרו לפניו. -כל הכבוד לו באמת.

הוא הוכיח את קיומם של האטומים.

האטומים זה החלקיקים הכי קטנים שיש בכל חומר בעולם!

הרעיונות שלו הביאו לפיתוחה של קרן הלייזר.

לייזר. היה לי דוד שקראו לו לייזר, ואחותו, קראו לה קרן!

הוא היה הראשון שהסביר למה השמים כחולים. -למה?

והוא אמר שהכול יחסי. גם הזמן יחסי.

באמת, גם הזמן? אוי, הזמן, אוי, הזמן!

אני לא אספיק לעשות שום דבר ממה שתכננתי היום בתכנית!

זה לא הזמן לדבר עכשיו על איינשטיין.

למרות שאני לא יכול, אני... גם כואב לי וגם לא נוח לי.

הרגליים משתפשפות לי בתוך הנעל. אני חייב גרביים!

אתה רוצה שאני ארד לחנות ואקנה לך חדשים?

רעיון מצוין. איך אני יכול להודות לך?

תוכל לתת לי את כל הגרביים היחידים שיש פה. -בשביל מה?

לשיעור עיצוב. אני כבר אעצב איתם משהו. חבל לזרוק.

טוב, בסדר, קחי.

תודה. בכל מקרה, כדאי לך להתחיל בתכנית שלך כי היא תכף נגמרת.

אני לא בטוח שיספיק לי הזמן לכל מה שתכננתי. טוב, אני אקצר.

אולי אני לא אלברט איינשטיין, אבל אין לי ספק שאני יכול לקצר.

לאיינשטיין היה ספק. -שאני יכול לקצר? -בכל דבר.

הוא, הייתה לו יכולת מופלאה להטיל ספק בכל דבר,

לשאול את השאלות הנכונות ולמצוא להן פתרון מקורי

תוך שימוש בהרבה הרבה דמיון. -את יודעת עליו הכול, נכון?

במקרה אימא של סבתא שלי למדה אצלו באוניברסיטה. -הנה זה מתחיל.

נטשה, נטשה. הכול בסדר, נטשה?

איבדתי את השרשרת שסבתא שלי נתנה לי. -אוי, אוי, לא נכון!

איפה איבדת את השרשרת? -אם הייתי יודעת, אז...

יה, יה, את צודקת. אם היית יודעת איפה איבדת את השרשרת,

היית ניגשת לשם ומחפשת, ואז מוצאת אותה, יה, יה.

מה שמוביל אותי למסקנה בלתי נמנעת

שמה שחסר כאן במשוואה שלי הוא ממד הזמן.

איפה גרב המחיקה שלי?

יה, יה. תודה, נטשה. -הזמן? אני איבדתי אותה לפני רבע שעה בערך.

לפני שעה רבע שעה את אומרת. רגע, רגע.

בהנחה שהזמן הוא דבר יחסי,

באופן תיאורטי את יכולה לחזור אחורה בזמן,

ואז לשמור על השרשרת שלא תלך לאיבוד.

יה, יה. זהו, זהו זה, אני צודק!

יש לך אולי פתרון פחות תיאורטי ויותר מעשי? -בהחלט. בהחלט.

פשוט תדמייני שמעולם לא איבדת אותה.

אבל אני יודעת שאיבדתי אותה. -אה, צודקת, צודקת.

בגלל זה אני תמיד אומר שדמיון יותר טוב מידע!

צדקתי שוב.

דמיון יותר חשוב מידע? -זה בדיוק מה שאיינשטיין אמר.

הוא היה עורך ניסויים עם הדמיון שלו. הוא היה מדמיין את הניסוי

ואת התוצאות שלו, וככה היה מגיע לתוצאות מהפכניות.

רגע, רגע, רגע. אז אולי במקום לחפש את הגרביים שלי,

אני יכול לדמיין איפה הם.

כן, ואני בינתיים אלך לקנות לך גרביים חדשים.

ביי! -ביי! זה באמת שווה ניסוי.

אני לא יודע לאן נעלמו מחצית זוגות הגרביים,

אבל אני יכול לדמיין לאן הם נעלמו.

בסדר, נעשה ניסוי. נעשה ניסוי מדומיין, בסדר.

אז ככה, אז כל פעם שאני פושט את הגרביים שלי,

איפה אני מניח אותם? בתוך ארון הכביסה.

אני הולך לאמבטיה, ושם יש לי ארון כביסה, ואני זורק את זה באמבטיה.

טוב, בשלב זה אין סיכוי שהם נעלמו.

עכשיו, מה קורה? כשהארון מתמלא

אני מוציא את כל הכבסים ושם אותם בתוך גיגית.

כן, אה! אולי כשאני שם אותם בגיגית

יכול ליפול גרב אחד או שניים, אבל לא כולם.

עליזה? -מאחורי מכונת הכביסה.

מאחורי מכונת הכביסה גם לך, עליזה!

הגרביים מאחורי מכונת הכביסה.

באמת, מאיפה את יודעת? -מניסיון. גרביים תמיד נופלים לשם.

מניסיון? אבל עליזה, אני ניסיתי לפתור את הבעיה בעזרת הדמיון,

ולא בעזרת ניסוי או ניסיון.

גם בשיטת איינשטיין, אחרי שהוא דמיין ניסויים וכתב מסקנות,

מדענים אחרים ביצעו ניסויים אמיתיים

והוכיחו שהוא צדק. -אני ממש אוהב את האיינשטיין הזה,

ואת יודעת מה, עליזה? אני מרגיש שאנחנו דומים.

אז יכול להיות שיום אחד עוד יציעו לך להיות נשיא המדינה. -מה הקשר?

נטשה? -שלום, פרופסור איינשטיין.

לא, נטשה, אני ביקשתי לא פעם ולא פעם,

אל תקראי לי פרופסור איינשטיין, פשוט קראי לי אלברט.

אלברט זה כל כך לא פרופסורי. -זה הכול יחסי, אפילו שמות.

בכל אופן, שמעי נא, נטשה,

הציעו לי היום להיות נשיא מדינת ישראל.

ואו! כבוד גדול! -גם זה יחסי.

אני כל כך מתרגשת! אז עולים לארץ ישראל?

לא, נטשה. סירבתי. -סירבת. למה?

כי כבוד כבר יש לי. מה שחסר לי זה זמן

כדי לפתח עוד תיאוריות פיזיקליות,

ואם אהיה נשיא מדינת ישראל,

לא יהיה לי את הזמן הזה, הבנת? -אוי, פרופסור איינשטיין...

לא פרופסור, אלברט! א-ל-ב-ר-ט.

כל כך רציתי לקרוא לך כבוד הנשיא.

איפה, איפה הזה, הגרב שלי? או, גרב המחיקה.

אני אמציא עכשיו משהו חדש לגמרי. בואי תשמעי.

יש! יש! הי! נפתרה התעלומה.

מצאתי את כל הגרביים הנעלמים מאחורי מכונת הכביסה.

היא צדקה, עליזה.

כן, לפעמים עליזה, כמה שזה מעצבן, היא אישה חכמה.

יבוא!

קניתי לך.

אה, תודה, אבל בינתיים מצאתי כבר את הגרביים האבודים,

ואם במקרה לא השתמשת ב...

אה, כבר השתמשת באלה? -כן, עיצבתי לי צעיף. יפה?

יפה מאוד. נראה לי שהוא גם מחמם טוב. את יודעת מה?

אני אשתמש בגרביים החדשים,

אבל בתנאי שתיקחי את הגרביים האלה ותכיני גם לי צעיף.

מעולה. תודה רבה. בשמחה. -"בשמחה רבה רבה,

"בשמחה גדולה גדולה..." או, זהו!

איזה יופי! איזה כיף! עכשיו אני מרגיש הרבה יותר נוח. זהו.

אז שוב שלום לכולם,

ועכשיו סוף סוף אני יכול להתחיל לדבר אתכם

על הנושא שתכננתי - דובי הקוטב הצפוני. -שרגא.

רק רגע, נטע. אני רוצה להספיק לדבר על הנושא שתכננתי.

אבל לא נותר זמן. -אוף! התכנית עברה כל כך מהר.

לא הספקתי כלום. רק לחפש גרביים!

והכול בגלל התור הזה בדואר. חיכיתי שם רבע שעה. -לא, אבל שרגא...

רבע שעה שלמה. -שרגא. -זה היה כמו נצח! -שרגא.

ולא הספקתי כלום. רק לגרוב גרביים! -שרגא. -מה?

זה בדיוק מה שאיינשטיין אמר.

עוד פעם האלברט איינשטיין הזה? מה הוא אמר?

שהכול יחסי. השידור שלך נמשך רבע שעה,

בדיוק כמו שהתור בדואר נמשך רבע שעה.

נכון, אז אולי לא חיכיתי שם רבע שעה, אולי חיכיתי הרבה יותר? -לא.

אתה פשוט בדואר לא נהנית אז רבע השעה נראתה לך כמו נצח,

ופה בשידור אתה נורא נהנה ורבע השעה חולפת לך כמו כלום.

אה, אז הכול יחסי. -נכון, הכול יחסי.

אה, זו הכוונה!

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום


שרגא בישגדא - אלברט איינשטיין

"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,

"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.

"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה

"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את בישגדא?"

מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?

מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?

מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?

מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?

"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?

"זה תכף בא, שלוש, ארבע, והנה זה מתחיל."

נחמד פה!

רגע, רק רגע, עוד שנייה!

סליחה, סליחה, רק רגע!

אוף, כמעט איחרתי לשידור שלי בעצמי.

שלום לכולם, וברוכים הבאים לבלוג שלי. לא תאמינו מה קרה לי.

יצאתי לפני חצי שעה לכיוון הדואר להוציא את החבילה שקיבלתי.

יש לה... הזמנתי פאזל חדש מחוץ לארץ, כן,

וחשבתי שזה ייקח צ'יק צ'ק, אבל לא.

חיכיתי שם רבע שעה שלמה. אתם יודעים מה זה רבע שעה?

רבע שעה זה כמו... כמו כל הזמן של שידור הבלוג שלי.

וזהו. איי, מה זה?

לקחתי בטעות זוג גרביים לא תואמים.

טוב. בקיצור, חזרתי מהדואר ורצתי ישר למקלחת

כי אני מאוד אוהב להתקלח לפני התכנית.

זה מאוד חשוב לי להיות נקי וריחני. בקיצור...

מה זה?

אין פה אפילו גרב אחד תואם, אין פה זוג אחד מושלם.

טוב, אני אשאר עם הזוג הזה. מה יכול להיות?

לא. לא, לא, לא, זה מגוחך ככה. אני מרגיש לא נוח עם זה.

אה, יש לי רעיון. איך אומרים, לכל דבר יש פתרון.

מי צריך גרביים?

מי אמר שחייבים דווקא גרביים? ביג דיל, אפשר לחשוב, גרביים.

אני אנעל את הנעליים בלי גרביים.

זה רעיון טוב! כבר נעים לי יותר.

הרגשה נעימה בכף הרגל.

זה רעיון טוב.

לא רע.

אני חושב שעליתי פה על המצאה

שאיש לא חשב עליה לפניי. -אלברט איינשטיין.

אלברט איינשטיין מאוד גם לך, עליזה.

אלברט איינשטיין הלך בלי גרביים לפניך.

אלברט איינשטיין? -הוא העדיף ללכת בלי גרביים.

חבל. -למה חבל? -כי חשבתי שאני הראשון שהמציא את זה.

אתה לא הראשון שחשב על זה, אבל זו מחמאה בשבילך

שהזכרת לי גאון כמו אלברט איינשטיין. להתראות.

גאון? אפשר לחשוב. לא צריך להגזים, בסך הכול גרביים.

טוב, מה זה משנה מי חשב על זה קודם או לא,

העיקר שאני פה בלי גרביים,

מוכן ומזומן להתחיל בשידור מאוד מאוד מיוחד.

השידור הפעם, אני הכנתי לכם סיפור על דובי הקוטב.

אני לא מאמין!

כמה זמן בזבזנו, עוד מעט נגמרת התכנית ולא עשיתי כלום, אוי!

מה זה? הבוהן קצת משתפשפת לי. גם העקב.

זה לא כל כך נוח.

אולי כדאי לבדוק מה אלברט איינשטיין,

איך הוא התגבר על זה. אה, לא רע.

אם הוא היה כזה גדול, אז נראה אם הוא מצא פתרון לאי-הנוחות הזאת.

מגדולי הפיזיקאים? לא יאומן... מה הקשר לזה לגרביים?

מה זו תורת היחסות?

יבוא! -הי, שרגא.

הי, הי. -מה שלומך? -אני בשידור. -אה, אז אני לא אפריע לך.

עברו כמעט חמש דקות ועוד לא עשיתי כלום.

אני באיחור עצום, עצום! -מה עשית עד עכשיו?

אני חיפשתי גרביים תואמים. את יודעת שאין לי אף זוג תואם?

כל הגרביים שלי שונים אחד מהשני.

ומה הקשר לאלברט איינשטיין? -את מכירה אותו? -ברור.

אני שמעתי שגם הוא היה הולך בלי גרביים,

ורציתי לדעת מה הוא עשה כדי שיהיה לו נוח בתוך הנעל.

מה, איינשטיין לא השתמש בגרביים? -לא ידעת?

גם אם זה נכון, אני בטוחה שזה הדבר הכי שולי שאפשר להגיד עליו.

אני יודע, אני יודע, אני קראתי עליו המון.

אני יודע שהוא היה פיזיקאי גדול.

מה זה גדול? הוא שינה את כל התפיסה

של כל התורות הפיזיקליות שנוצרו לפניו. -כל הכבוד לו באמת.

הוא הוכיח את קיומם של האטומים.

האטומים זה החלקיקים הכי קטנים שיש בכל חומר בעולם!

הרעיונות שלו הביאו לפיתוחה של קרן הלייזר.

לייזר. היה לי דוד שקראו לו לייזר, ואחותו, קראו לה קרן!

הוא היה הראשון שהסביר למה השמים כחולים. -למה?

והוא אמר שהכול יחסי. גם הזמן יחסי.

באמת, גם הזמן? אוי, הזמן, אוי, הזמן!

אני לא אספיק לעשות שום דבר ממה שתכננתי היום בתכנית!

זה לא הזמן לדבר עכשיו על איינשטיין.

למרות שאני לא יכול, אני... גם כואב לי וגם לא נוח לי.

הרגליים משתפשפות לי בתוך הנעל. אני חייב גרביים!

אתה רוצה שאני ארד לחנות ואקנה לך חדשים?

רעיון מצוין. איך אני יכול להודות לך?

תוכל לתת לי את כל הגרביים היחידים שיש פה. -בשביל מה?

לשיעור עיצוב. אני כבר אעצב איתם משהו. חבל לזרוק.

טוב, בסדר, קחי.

תודה. בכל מקרה, כדאי לך להתחיל בתכנית שלך כי היא תכף נגמרת.

אני לא בטוח שיספיק לי הזמן לכל מה שתכננתי. טוב, אני אקצר.

אולי אני לא אלברט איינשטיין, אבל אין לי ספק שאני יכול לקצר.

לאיינשטיין היה ספק. -שאני יכול לקצר? -בכל דבר.

הוא, הייתה לו יכולת מופלאה להטיל ספק בכל דבר,

לשאול את השאלות הנכונות ולמצוא להן פתרון מקורי

תוך שימוש בהרבה הרבה דמיון. -את יודעת עליו הכול, נכון?

במקרה אימא של סבתא שלי למדה אצלו באוניברסיטה. -הנה זה מתחיל.

נטשה, נטשה. הכול בסדר, נטשה?

איבדתי את השרשרת שסבתא שלי נתנה לי. -אוי, אוי, לא נכון!

איפה איבדת את השרשרת? -אם הייתי יודעת, אז...

יה, יה, את צודקת. אם היית יודעת איפה איבדת את השרשרת,

היית ניגשת לשם ומחפשת, ואז מוצאת אותה, יה, יה.

מה שמוביל אותי למסקנה בלתי נמנעת

שמה שחסר כאן במשוואה שלי הוא ממד הזמן.

איפה גרב המחיקה שלי?

יה, יה. תודה, נטשה. -הזמן? אני איבדתי אותה לפני רבע שעה בערך.

לפני שעה רבע שעה את אומרת. רגע, רגע.

בהנחה שהזמן הוא דבר יחסי,

באופן תיאורטי את יכולה לחזור אחורה בזמן,

ואז לשמור על השרשרת שלא תלך לאיבוד.

יה, יה. זהו, זהו זה, אני צודק!

יש לך אולי פתרון פחות תיאורטי ויותר מעשי? -בהחלט. בהחלט.

פשוט תדמייני שמעולם לא איבדת אותה.

אבל אני יודעת שאיבדתי אותה. -אה, צודקת, צודקת.

בגלל זה אני תמיד אומר שדמיון יותר טוב מידע!

צדקתי שוב.

דמיון יותר חשוב מידע? -זה בדיוק מה שאיינשטיין אמר.

הוא היה עורך ניסויים עם הדמיון שלו. הוא היה מדמיין את הניסוי

ואת התוצאות שלו, וככה היה מגיע לתוצאות מהפכניות.

רגע, רגע, רגע. אז אולי במקום לחפש את הגרביים שלי,

אני יכול לדמיין איפה הם.

כן, ואני בינתיים אלך לקנות לך גרביים חדשים.

ביי! -ביי! זה באמת שווה ניסוי.

אני לא יודע לאן נעלמו מחצית זוגות הגרביים,

אבל אני יכול לדמיין לאן הם נעלמו.

בסדר, נעשה ניסוי. נעשה ניסוי מדומיין, בסדר.

אז ככה, אז כל פעם שאני פושט את הגרביים שלי,

איפה אני מניח אותם? בתוך ארון הכביסה.

אני הולך לאמבטיה, ושם יש לי ארון כביסה, ואני זורק את זה באמבטיה.

טוב, בשלב זה אין סיכוי שהם נעלמו.

עכשיו, מה קורה? כשהארון מתמלא

אני מוציא את כל הכבסים ושם אותם בתוך גיגית.

כן, אה! אולי כשאני שם אותם בגיגית

יכול ליפול גרב אחד או שניים, אבל לא כולם.

עליזה? -מאחורי מכונת הכביסה.

מאחורי מכונת הכביסה גם לך, עליזה!

הגרביים מאחורי מכונת הכביסה.

באמת, מאיפה את יודעת? -מניסיון. גרביים תמיד נופלים לשם.

מניסיון? אבל עליזה, אני ניסיתי לפתור את הבעיה בעזרת הדמיון,

ולא בעזרת ניסוי או ניסיון.

גם בשיטת איינשטיין, אחרי שהוא דמיין ניסויים וכתב מסקנות,

מדענים אחרים ביצעו ניסויים אמיתיים

והוכיחו שהוא צדק. -אני ממש אוהב את האיינשטיין הזה,

ואת יודעת מה, עליזה? אני מרגיש שאנחנו דומים.

אז יכול להיות שיום אחד עוד יציעו לך להיות נשיא המדינה. -מה הקשר?

נטשה? -שלום, פרופסור איינשטיין.

לא, נטשה, אני ביקשתי לא פעם ולא פעם,

אל תקראי לי פרופסור איינשטיין, פשוט קראי לי אלברט.

אלברט זה כל כך לא פרופסורי. -זה הכול יחסי, אפילו שמות.

בכל אופן, שמעי נא, נטשה,

הציעו לי היום להיות נשיא מדינת ישראל.

ואו! כבוד גדול! -גם זה יחסי.

אני כל כך מתרגשת! אז עולים לארץ ישראל?

לא, נטשה. סירבתי. -סירבת. למה?

כי כבוד כבר יש לי. מה שחסר לי זה זמן

כדי לפתח עוד תיאוריות פיזיקליות,

ואם אהיה נשיא מדינת ישראל,

לא יהיה לי את הזמן הזה, הבנת? -אוי, פרופסור איינשטיין...

לא פרופסור, אלברט! א-ל-ב-ר-ט.

כל כך רציתי לקרוא לך כבוד הנשיא.

איפה, איפה הזה, הגרב שלי? או, גרב המחיקה.

אני אמציא עכשיו משהו חדש לגמרי. בואי תשמעי.

יש! יש! הי! נפתרה התעלומה.

מצאתי את כל הגרביים הנעלמים מאחורי מכונת הכביסה.

היא צדקה, עליזה.

כן, לפעמים עליזה, כמה שזה מעצבן, היא אישה חכמה.

יבוא!

קניתי לך.

אה, תודה, אבל בינתיים מצאתי כבר את הגרביים האבודים,

ואם במקרה לא השתמשת ב...

אה, כבר השתמשת באלה? -כן, עיצבתי לי צעיף. יפה?

יפה מאוד. נראה לי שהוא גם מחמם טוב. את יודעת מה?

אני אשתמש בגרביים החדשים,

אבל בתנאי שתיקחי את הגרביים האלה ותכיני גם לי צעיף.

מעולה. תודה רבה. בשמחה. -"בשמחה רבה רבה,

"בשמחה גדולה גדולה..." או, זהו!

איזה יופי! איזה כיף! עכשיו אני מרגיש הרבה יותר נוח. זהו.

אז שוב שלום לכולם,

ועכשיו סוף סוף אני יכול להתחיל לדבר אתכם

על הנושא שתכננתי - דובי הקוטב הצפוני. -שרגא.

רק רגע, נטע. אני רוצה להספיק לדבר על הנושא שתכננתי.

אבל לא נותר זמן. -אוף! התכנית עברה כל כך מהר.

לא הספקתי כלום. רק לחפש גרביים!

והכול בגלל התור הזה בדואר. חיכיתי שם רבע שעה. -לא, אבל שרגא...

רבע שעה שלמה. -שרגא. -זה היה כמו נצח! -שרגא.

ולא הספקתי כלום. רק לגרוב גרביים! -שרגא. -מה?

זה בדיוק מה שאיינשטיין אמר.

עוד פעם האלברט איינשטיין הזה? מה הוא אמר?

שהכול יחסי. השידור שלך נמשך רבע שעה,

בדיוק כמו שהתור בדואר נמשך רבע שעה.

נכון, אז אולי לא חיכיתי שם רבע שעה, אולי חיכיתי הרבה יותר? -לא.

אתה פשוט בדואר לא נהנית אז רבע השעה נראתה לך כמו נצח,

ופה בשידור אתה נורא נהנה ורבע השעה חולפת לך כמו כלום.

אה, אז הכול יחסי. -נכון, הכול יחסי.

אה, זו הכוונה!

תמלול: סדו פראלטה-שביט

ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום

הפקת כתוביות: אולפני אלרום