שרגא בישגדא - כריסטופר קולומבוס
"יש כמה דברים שתמיד כדאי לדעת,
"כמו, למה, למשל, הכיכר לא מרובעת.
"ומה ההבדלים בין שוקולד לשוקולדה
"או למה מצמידים לשם כמו שרגא את ביש גדא?"
מי המציא את החשמל? -מי ביית את הגמל?
מי צייר את המונה ליזה? -מי הגה מילה כמו "גלידה"?
מי טיפס על ראש ההר? -ומי גר בזנזיבר?
מי בנה מגדל בפיזה? -מי זאת אימא של עליזה?
"מוכנים שם בנגב? מוכנים כבר בגליל?
"זה תכף בא, שלוש, ארבע והנה זה מתחיל."
נחמד פה!
הי, שלום. זה אני, שרגא. ברוכים הבאים לבלוג שלי.
אז ככה, היום יש במתנ"ס תחרות של אמנויות, כן.
זו תחרות של הציור הכי יפה, של הסיפור הקצר הכי יפה
ושל השיר הכי יפה.
אני, אני נרשמתי לתחרות הציור הכי יפה
כי תמיד אמרו לי שאני מצייר נורא נורא יפה.
ואו, ואו, ואו... תארו לעצמכם שאני אזכה.
תארו לכם שיגידו: "והזוכה בתחרות הציור היפה הוא שרגא." שיו!
למקרה כזה הכנתי נאום תודה, מין שיר נאום, קטן כזה.
רוצים לשמוע?
מה, באמת?
טוב, בסדר. תודה לכל מי שאהב את הציור שלי,
ותודה לאימא שקנתה את המכחול הראשון שלי.
ולכבוד האירוע כתבתי שיר, ואז אני כאילו אוציא את הנייר מהכיס,
ואז אני אקרא את השיר.
רוצים לשמוע את השיר באמת?
טוב, בסדר.
"לצייר במכחול עולם שבראתי,
"לצבוע רגשות שמזמן כבר הרגשתי,
"זה כמו התחלה חדשה של חיים,
"זה כמו מנגינה, רק בצבעים."
חריזה נפלאה. -חזירה נפלאה, איי איי איי איי...
חריזה נפלאה גם את, עליזה.
לא ידעתי שיש לך כישרון כתיבה כזה.
תודה, תודה. אבל את יודעת מה הכישרון האמיתי שלי? ציור.
אז אפשר לראות את הציור שציירת לתחרות? -בוודאי.
בואי, אני אראה לך את הציור.
יו! יו, אני לא מאמין, אני לא מאמין.
מה, שרגא, מה קרה? -את לא תאמיני. -אני כן אאמין.
שכחתי לצייר את הציור לתחרות. -צדקת, אני לא מאמינה.
את רואה? -אז אתה הולך להשתתף בתחרות הציור בלי ציור?
נראה לך שאפשר? -לא. -הייתי כל כך שקוע
בכתיבת שיר נאום התודה שלי, ששכחתי לגמרי מהציור. -לא נורא.
במקום לגשת לתחרות הציור הכי יפה, תירשם לתחרות השיר הכי יפה.
כן, אבל תמיד אמרו לי שאני מצייר נורא יפה.
וגילית שאתה כותב נורא יפה. מה רע?
לא רע, אבל אני יכול לצייר מהר
ולהספיק להגיש צ'יק צ'ק את הציור לתחרות. גדול, גדול, גדול!
רגע, רגע, עליזה, עליזה, יש לך רעיון איזה ציור אני יכול לצייר?
אם היית שואל את אימא שלי, היא הייתה אומרת לך
שאתה כמו קולומבוס. -כמו מי? -קולומבוס.
מי זה קולומבוס? עליזה.
קולומבוס צייר מהר במיוחד?
מה הוא צייר, הקולומבוס הזה? בוא נראה קודם כל מי זה קולומבוס.
קולומבוס. אם אימא של עליזה אומרת "קולומבוס",
אז היא בטח יודעת מה היא אומרת.
מה זה שייך?
יבשת אמריקה, מה לקולומבוס ולציור? הוא בכלל היה ספן, יורד ים.
רגע, אולי אני אצייר ים. נורא מהר לצייר ים, בסך הכול כחול.
מצוין, מצוין! ידעתי, ידעתי שקולומבוס יכול לעזור לי.
כחול זה ים, וזה נורא קל לצייר.
כן, למרות שאני לחוץ ואין לי זמן לאורחים.
אל מי אתה מדבר? -אלייך.
אמרתי לך שאני מאוד לחוץ, ואין לי זמן לאורחים.
תשתדלי לא להפריע לי, אני צריך לצייר ציור צ'יק צ'ק.
אז רק שאלה קטנטנה. אני איבדתי את הטבעת שלי.
אולי ראית אותה כאן? -לא.
נו, טבעת מזהב עם פרח. -לא.
אה, אתה בשידור? -כן, ואת מפריעה לי.
מה אתה מצייר?
שמים. -ים.
למה? -בגלל קולומבוס.
קולומבוס? אתה יודע מי היה קולומבוס?
בטח שאני יודע מי היה קולומבוס. הוא היה ספן ומגלה ארצות.
הוא גילה את אמריקה, וזה היה עוד בתקופה
שלא ידעו שבצד השני של העולם יש יבשת שקוראים לה אמריקה.
יפה. טוב, קולומבוס זה בהחלט השראה לים.
מה זה?
יו, נגמר לי הכחול, אין לי יותר צבע כחול.
איך אני אצייר ים בלי כחול? -אני יכולה לרדת למטה לקנות לך.
תודה, אבל אין לי זמן, אני תכף צריך להגיש את הציור לתחרות.
אוי, אוי, אוי, אוי, יש לי באמצע לבן. תראי, כמעט היה לי ים שלם.
אז אולי תצייר באמצע משהו אחר? -כן, אבל מה? אוף, אוף, אוף, אוף...
טוב, ספרי לי עוד משהו על קולומבוס, אולי זה ייתן לי רעיון.
קולומבוס גילה את אמריקה. -טוב, את זה אני יודע. -לגמרי במקרה.
אני גם את זה... מה, לגמרי במקרה? מה זאת אומרת?
כן, הוא בכלל ניסה למצוא את הדרך הקצרה להודו,
וכשהוא הגיע לאמריקה הוא היה משוכנע שזאת הודו.
הוא אפילו התעקש שזאת הודו. -איך את יודעת את זה?
בת-דודה של סבא של סבתא של דוד של סבא
של דוד של סבתא שלי הכירה אותו והפליגה אתו.
הרבה סבתות יש לך. -כן, ודודות.
או, או, או, הנה הודו!
זו לא הודו. -לא הודו, אז מה זה? -אמריקה.
מה פתאום אמריקה עכשיו? אנחנו מחפשים את הודו, הודו, הודו!
לא נורא, אז גילית את אמריקה. -לא חיפשתי את אמריקה.
חיפשתי דרך חדשה להודו, להודו.
יותר חשוב היה לגלות את אמריקה. -אל תתערבי, בחייך,
ותורידי את הרטייה הזו מהעין שלך. אף אחד לא מאמין שאת שודדת ים.
חנונו. חננה, חנוננה.
אוף! זה לא נתן לי שום השראה. -חבל.
בכל מקרה, אם תמצא את הטבעת שלי, שמור לי עליה. -איזו טבעת?
מזהב, עם פרח, שאיבדתי? -אין סיכוי, אני חייב לצייר ציור
כדי לזכות במקום הראשון בתחרות במתנ"ס.
אז למה נזכרת רק עכשיו?
כי במקום לצייר את הציור כמו שהייתי צריך לעשות,
אני הכנתי שיר נאום תודה למקום הראשון, ושכחתי לצייר.
מה, כתבת שיר? -כן. -אני יכולה לשמוע אותו?
לא עכשיו. את לא רואה שאני לחוץ? -טוב, סליחה, אז לא.
מה, את לא רוצה לשמוע? -מאוד רוצה, אבל אתה נורא לחוץ.
אבל את יכולה, את יכולה להתווכח אתי, לנסות לשכנע אותי.
רוצה שאני, אח... שאני אקרא לך? -בטח.
טוב, אם את כל כך לוחצת.
הנה השיר. אז ככה, אנחנו יושבים במתנ"ס,
ואז אומרים ברמקול: "במקום הראשון, שרגא", כן? בתחרות הציור.
ואז אני עולה לבמה, או אה, איי, איי, איי, איי...
ואני אומר לכולם: "תודה רבה לסבא, תודה רבה לסבתא,
"תודה רבה לאימא, שקנתה לי את המכחול הראשון",
ואז אני כאילו מוציא את הפתק וקורא:
"לצייר במכחול עולם שבראתי,
"לצבוע רגשות שמזמן כבר הרגשתי,
"זה כמו התחלה חדשה של חיים,
"זה כמו מנגינה, רק בצבעים."
ואו, מאוד מאוד יפה! -תודה. נכון? -מדהים. -תודה.
רק אני חייב קודם כול לזכות במקום ראשון, אחרת מה הטעם?
אבל מה אני אצייר? מה אני אשים באמצע? באמצע מה כדאי לשים?
אולי דג גדול?
מה זה קשור לקולומבוס?
למה אתה מחפש דווקא את הקשר לקולומבוס?
כי עליזה אמרה לי. -אה.
אה! -אה?
אה! עכשיו אני מבינה את הקשר שלך לקולומבוס.
באמת, מה? -אתם פשוט בדיוק אותו הדבר.
כן? -כן.
כן? -ברכותיי, קולומבוס. שמעתי שגילית את אמריקה.
לא גיליתי שום אמריקה. גיליתי דרך חדשה להודו.
אבל אמרו לי בפירוש שגילית את אמריקה. -לא, לא, שום אמריקה,
עובדה שלילידים שם קוראים אינדיאנים,
יודע מה זה "אינדיה" באנגלית? -"אינדיה" זו הודו. -נו, אז בבקשה,
אינדיאנים - הודים. -אבל אתה נתת להם את השם הזה.
אז מה, צלצלת להגיד לי שנכשלתי? -לא.
שאני כישלון, כי לא מצאתי דרך חדשה להודו?
למה כישלון? -למה? -זה כבוד גדול לגלות את אמריקה. -כבוד.
למשל, הטלפון הזה שאנחנו מדברים בו עכשיו
עוד בכלל לא קיים בזמננו. ימציאו אותו רק בעוד 400 שנים באמריקה.
ודאי. גם את החשמל, הטלוויזיה, המטוס
ועוד הרבה דברים שאתה עוד לא מכיר היום ימציאו באמריקה.
מה אתה אומר... ואני גיליתי אותה.
הי, תגיד, אמרתי לך שגיליתי את אמריקה?
אוף, אוף, אוף! לא גילית לי שום אמריקה,
ואני וקולומבוס ממש ממש לא דומים. -כן, אבל...
אנחנו לא דומים בכלל. ראית במקרה את התמונה שלו?
לא מהבחינה הזאת. -אז מאיזו בחינה?
הוא חיפש את הודו וגילה, לצערו, את אמריקה,
ואני בכלל רציתי לצייר וגיליתי, לצערי, שאני יודע לכתוב שירים.
זהו. -אה, אה! אז במקום להצטער שאני לא ציירתי ציור,
אני צריך לשמוח שכתבתי שיר. -נכון. בדיוק כמו שקולומבוס
לא היה צריך להצטער שהוא לא גילה את הדרך הקצרה להודו,
הוא היה צריך לשמוח שהוא גילה את אמריקה. -גדול, גדול.
אני רץ להחליף את כובע הציירים שלי. -למה?
אני רוצה כובע של משוררים כי אני הולך להגיש את השיר בתחרות.
גדול, גדול, גדול!
תעני לה!
הי, עליזה. שרגא הולך להגיש את השיר שלו.
אני יודעת. אני אמרתי לו לעשות את זה.
נטע, אמרת שאיבדת טבעת. אולי זאת?
לא. שלי הייתה מזהב עם פרח. -אה, אז זו בטח שלי.
תודה בכל זאת, עליזה.
יו, יו, יו, את לא תאמיני, קרה עכשיו משהו מדהים ומשמח. -מה קרה?
לא מצאתי את כובע המשוררים שלי.
וזה משמח? -כן. חיפשתי בכל מקום ולא מצאתי.
וזה משמח? -כן. חיפשתי מעל הארון, מתחת לארון,
מחוץ לארון, מכל הצדדים, ולא מצאתי.
וזה משמח אותך? -כן. מאוד. שמחה מאוד מאוד גדולה,
כי לא מצאתי את כובע המשוררים שלי,
אבל מצאתי את הטבעת שלך. -יו, שרגא!
תודה, אני חשבתי שאני בחיים לא אמצא אותה יותר.
ואו! תודה רבה, שרגא.
ואתה למדת לשמוח ממה שאתה מוצא.
אתה כבר ממש לא קולומבוס.
אה, נכון. כן.
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
