חדשות מהעבר- הרצל, הקונגרס הציוני ותכנית אוגנדה
שלום וברוכים הבאים ל"חדשות מהעבר" בחינוכית,
ההיסטוריה של המדינה שלנו כפי שטרם שמעתם עליה.
נתחיל מיד אחרי הכותרות.
אלוף בהגשמת חלומות.
כיצד זכה בנימין זאב הרצל
להיקרא חוזה המדינה?
הכנסת שהייתה לפני הכנסת.
על מה התווכחו בקונגרס הציוני?
לנגב חומוס בג'ונגל:
איך כמעט הקימו את מדינת ישראל
בלב אפריקה בתכנית אוגנדה.
שוב שלום. להרבה אנשים יש חלומות.
אנחנו רואים כל יום בטלוויזיה אנשים שמנסים להגשים את החלום שלהם,
אבל לא כל אחד זוכה לכך שמהחלום שלו קמה מדינה.
שלום, עידן.
על מי אתה מספר לנו היום?
הרצל אמר להרים ידיים.
להוריד ידיים.
רגע, לא אמרתי "הרצל אמר".
את רואה מה זה?
אפילו שהרצל נפטר כבר לפני יותר ממאה שנה,
עד היום אנחנו עושים כל מה שהרצל אומר,
כי בלי החזון של הרצל, האיש עם הזקן
שידע לחלום חלומות גדולים, אף אחד מאיתנו לא היה פה היום.
תאודור הרצל, או בשמו היהודי בנימין זאב הרצל,
נולד בשנת 1860 בעיר פשט,
היום חלק מבודפשט בהונגריה.
כשהוא היה ילד הוא נאלץ
לעזוב את בית הספר
בגלל ההצקות התכופות
לילדים היהודים.
אולי בגלל זה בגיל 12 הוא פרסם
את החלום הראשון שלו.
תראו מה הוא כתב:
"משה רבנו והמלך המשיח",
לא פחות,
"התגלו לי וביקשו לבשר לכל היהודים
"כי בואו של המשיח
"שיגאל אותם מכל צרותיהם קרוב".
כשהרצל גדל, הוא עבר לעיר הגדולה
וינה, למד מקצוע שהיום נחשב
מבוקש, משפטים,
אבל למרות שהגיע לתואר דוקטור,
לא הרבה אנשים בווינה רצו
עורך דין יהודי. אנטישמים.
אז הוא נאלץ להפוך לכותב מחזות
ולעיתונאי. פעם אחת הציע לו
העורך של אחד העיתונים
לחתום על מאמר בשם משפחה
אחר, עם צליל פחות יהודי,
כדי שיתפרסם יותר בקלות,
אבל הרצל סירב בתוקף וצייץ:
"בדעתי להישאר תמיד בשם אבותיי".
פטריוט. אבל, עידן, נראה לי שאתה מדלג
על התקופה של הרצל בפריז. -בפריז? מה הוא עשה שם?
אני לא מבין מילה בצרפתית, אני לא יודע.
אבל אני יודע להשתמש בתרגום של גוגל.
גם אני, גם אני.
כעיתונאי נשלח הרצל לפריז, בירת צרפת,
לסקר את פרשת דרייפוס, פרשה אנטישמית בה הואשם
אלפרד דרייפוס, קצין יהודי בצבא הצרפתי, בבגידה,
והורשע בבית המשפט על סמך ראיות מזויפות.
דרייפוס, תראו אותו כאן בתמונה הזאת, נשלח לגלות
ודרגותיו נקרעו ממנו בטקס פומבי ומבזה.
הרצל העיתונאי תיעד את המאורע
ובכלל לא הופתע מהתגובות האנטישמיות "יהודי בוגד"
שהוטחו בדרייפוס המסכן.
עשרים שנה לאחר מכן בית המשפט הצרפתי
זיכה את דרייפוס מכל אשמה,
באיחור אופנתי משהו. -עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
מרסי בוקו, מירי.
בכל מקרה, הרצל הגיע למסקנה שרק דבר אחר יפתור
את בעיית האנטישמיות ממנה סובלים היהודים, וכותב:
"צריך לאחד כל היהודים במדינה משלהם".
כמה שנים אחרי זה הוא כבר פרסם את הספר "מדינת היהודים".
שימו לב מה הוא כתב שם בין השאר:
"אין בן אנוש עשיר או בעל עוצמה
"היכול להעתיק עם שלם
"ממקום למקום.
"רק רעיון יכול לעשות זאת".
זאת העוצמה של חזון.
הרצל עיצב אפילו דגל
למדינה החדשה. תראו את זה.
לבן עם שבעה כוכבי זהב
שיסמלו יום עבודה של שבע שעות.
או-קיי, זה לא כל כך תפס, העניין הזה,
אבל זה היה רעיון מקורי.
כל החברים של הרצל היו בטוחים שהוא השתגע
ולחצו עליו לרדת מהרעיון, אבל הרצל עצמו לא הסתפק בספר
והתחיל לקדם את הרעיון במרץ.
למי הוא לא נדנד עם רעיון המדינה היהודית.
תראו, מדורי הרכילות היו מלאים
בתמונות שלו עם מיליונרים יהודים -
הברון הירש, הברון רוטשילד,
עם מנהיגי מדינות, הסולטן התורכי, הקייזר הגרמני,
אפילו אל האפיפיור הוא פנה.
אף אחד לא ממש עזר.
כשהרצל הבין שעזרה מעשירים ומנהיגים הוא לא יקבל,
הוא החליט לפנות לעם והזמין את נציגי כל התנועות הציוניות
לקונגרס יהודי ראשון מסוגו בעיר בזל שבשווייץ.
תראה מה הוא כתב על הקונגרס היהודי הראשון:
"בבזל ייסדתי את מדינת היהודים.
"אם אומר זאת בקול היום,
"יצחקו עליי.
"אולי בעוד חמש שנים,
"בוודאי בעוד חמישים שנה,
"יודו בכך כולם".
זה היה ב-1897.
מדינת ישראל קמה ב-1948,
ובחשבון פשוט, עידן...
אני אגיד לך, אני אגיד לך, אני רואה שזה קשה לך.
51 שנים. -תודה, מירי. חשבון זה לא הצד החזק שלי.
ובכן, החזון של הרצל התגשם במדויק.
51 שנים עברו בין האמירה הזאת שלו
לבין ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.
להרצל היה חוש היסטורי ולכן אחרי כל הדברים החשובים
שדיברו עליהם בקונגרס, הרצל דאג להצטלם על המרפסת בבזל
בפוזה הזאת, תראו, של חוזה המדינה.
כולם מכירים את התמונה הזאת.
בכלל, הרצל הבין שאי אפשר לנהל
קמפיין מצליח בלי תמונות טובות.
הוא הצטלם עם קיסר גרמניה בארץ ישראל,
אבל שימו לב, כשהתצלום נשרף הרצל לא התייאש.
הוא הצטלם שוב, הפעם לבד, וביקש מהצלם לחבר את התמונה שלו
עם תמונה של הקיסר.
כך חזה הרצל גם את המדינה וגם את הפוטושופ.
סתם, לא באמת.
בחלק הפחות טוב, בריאות לא הייתה הצד החזק של הרצל.
כל חייו הוא סבל מחולשה,
כאבי ראש, התעלפויות, אוושה בלב,
וזה לא כולל שפעת מזגנים
מדי קיץ, כמובן.
ולמרות זאת, הוא התעלם מהוראות הרופאים
שדרשו ממנו לנוח, והמשיך להתרוצץ בכל העולם
בניסיון לקדם את רעיון המדינה היהודית.
בגיל 44, כשהוא סובל מדלקת ריאות חריפה,
הבין הרצל שהוא הולך למות, ותראו מה הוא כתב בדף שלו:
"רצוני בלוויה של המעמד העני ביותר
"לא נאומים ולא פרחים.
"רצוני להיקבר בארון של מתכת
"באחוזת הקבר ליד אבי,
"לשכב שם עד שהעם היהודי
"יעביר את גופי לארץ ישראל".
כשקמה מדינת ישראל, אחד הדברים הראשונים
שעשתה ממשלת ישראל הצעירה היה להעלות את עצמותיו של הרצל
ולקבור אותן בהלוויה מכובדת בירושלים,
בהר שנקרא מאז על שמו, הר הרצל.
אחלה שם להר.
מאז ועד היום הרצל הוא ההוכחה שאפשר להגשים חלומות.
הוא עצמו ניסח את זה הכי טוב בספרו "אלטנוילנד",
במה שהוא ללא ספק אחד הסטטוסים של כל הזמנים,
אם לא ה...
"אם תרצו, אין זו אגדה".
רק מכמות הלייקים של זה
אפשר להקים מדינה.
מזל, דרך אגב, שהוא לא כתב: "לא רוצים? לא צריך",
אחרת לא היינו פה עכשיו. -באמת מזל.
תודה רבה, עידן. -רגע,
יש עוד כמה דברים לספר על הרצל.
אני בטוחה, אבל אנחנו חייבים לעבור הלאה.
בסדר, אבל אני רוצה לספר משהו...
הרצל אמר שנמשיך הלאה. -או-קיי.
מיד בהמשך התכנית:
על מה כמעט הלכו מכות
בקונגרס הציוני?
איך זה שכולנו לא גרים
היום באפריקה?
אבל לפני הכול, חידה. הקשיבו היטב.
כולנו מכירים רחובות שקרויים על שמו של הרצל,
אבל איזה קניון קיבל את שמו בהשראת הרצל?
כן, כן, קניון. מה ששמעתם.
תודה ששבתם אלינו לחינוכית.
למדינות יש בדרך כלל קונגרס או פרלמנט, או כמו אצלנו - כנסת.
מקום שבו מחליטים את כל ההחלטות.
ליהודים לא הייתה מדינה, אבל זה לא מנע מהם
לייסד את הקונגרס הציוני.
אצלנו הכול עובד הפוך, מירי. קודם הקימו קונגרס,
ורק חמישים שנה אחר כך את המדינה.
הקונגרס הציוני היה בעצם הכנסת שלפני הכנסת,
הכינוס הראשון מאז חורבן בית המקדש
של יהודים מכל העולם
שמקבל החלטות בעניין כל העם היהודי.
תראי, למשל, את תמונת המחזור של הקונגרס הראשון.
אגב, מחקרים מראים שאם מסתכלים
על כזאת כמות של שפמים לאורך זמן,
אפשר להידבק.
הרבה שפמים וזקן של הרצל אחד.
מה בעצם עשו בקונגרס, עידן? -מה שיהודים עושים הכי טוב,
מתווכחים. -על מה יש להתווכח? הרי עוד לא הייתה מדינה.
ממש לא חסר על מה להתווכח.
האם לעלות מיד ולהתיישב
בארץ ישראל, או אולי לחכות
למה שקראו אז אישור,
צ'רטר מהמעצמות הגדולות?
או, למשל, איך אוספים כסף?
במי להשקיע את הכסף שייאסף?
איזו תרבות תהיה
למדינה היהודית שתקום:
תרבות חילונית, תרבות דתית?
החלטות. -החלטות לא קלות.
לגמרי. -אבל הם לא רק התווכחו, הם גם עשו,
הקימו ארגונים שיעשו דברים מעשיים.
למשל, הקימו את ההסתדרות הציונית
שתרכז את פעילותם של כל הארגונים הציוניים בעולם.
הקימו את הקרן הקיימת לישראל שתאסוף כסף לרכישת אדמות,
מה שמכונה היום נדל"ן, שיאפשרו ליהודים להתיישב בארץ ישראל,
שהייתה אז בשליטת התורכים.
הקימו אוניברסיטה שכולנו מכירים עד היום, האונ' העברית בירושלים,
וגם בנק בשם אוצר התיישבות היהודים.
לא ברור בשביל מה בנק. -כל דבר עולה כסף,
ואת העלייה לארץ ואת ההתיישבות בה צריך היה לממן,
ולציונים נמאס לבקש נדבות. -נכון.
חוץ מזה, בשלב מסוים חשבו פשוט
לקנות את ארץ ישראל מהסולטן התורכי.
לא עבד בסוף. -לא עבד. מה עוד?
כל ההחלטות הגדולות בתולדות הציונות
עברו דרך הקונגרס הציוני.
הקונגרס אישר, למשל, את הקבלה של הצהרת בלפור.
בלפור היה שר החוץ הבריטי. תראו את התמונה שלו.
הוא גם פרסם את התמונה של השולחן
עליו הוא כתב את ההצהרה, ותראו מה הוא כתב בהצהרה:
"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה
"הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל,
"ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו".
זאת הייתה, איך נאמר, הצהרה די דרדלה.
הביטויים "בעין יפה", "מיטב מאמציה"
הם לא ממש התחייבות.
הוא גם לא כתב שכל ארץ ישראל תהיה הבית לעם היהודי
ולא ציין מה יהיו הגבולות, וזה דבר שמתווכחים עליו עד היום.
יחד עם זאת, הצהרת בלפור הייתה הפעם הראשונה שמדינה,
אימפריה כמו בריטניה הכירה בתנועה הציונית
ובשאיפה של העם היהודי להקים בית משלו.
ובכלל, זה נשמע לנו היום מוזר, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה
שהם הכירו בכלל באפשרות שיהודים הם עם,
עם שאיפות משלו.
מכל הוויכוחים בקונגרס, ואת חלקם כבר פירטנו קודם,
היה ויכוח אחד שהיה יכול להשפיע עלינו בצורה הכי קיצונית.
עידן? -תודה, מירי. זה היה ארוך.
בקונגרס השישי והשביעי הנושא החם ביותר היה קריטי:
איפה להקים את מדינת היהודים? בארץ ישראל, המולדת ההיסטורית,
או אולי בכלל באפריקה?
באותה תקופה האנטישמיות הייתה בשיאה.
ברוסיה היו פרעות ביהודים, תראו את התמונות האלה,
וחיפשו פתרון דחוף בשביל להציל את היהודים מרוסיה.
הבריטים, ששלטו אז ברוב אפריקה,
הציעו להרצל לפתור את בעיית היהודים
בשטח אדמה באפריקה
שנקרא אז "אפריקה הבריטית",
היום בקניה.
הנציגים הציונים בקונגרס קראו לו משום מה
על שם מדינה אחרת באפריקה, אוגנדה.
המנהיגים הציוניים הרצל ונורדאו
חשבו שבשביל להציל במהירות את היהודים,
אוגנדה יכול להיות רעיון לא רע.
רבים מחברי הקונגרס התנגדו בחריפות.
תראו, הם מזכירים להרצל את הרעיונות שלו עצמו
ואת העובדה שבלי רגש ובלי שייכות היסטורית למקום
אי אפשר לסחוף אנשים.
אבל בסוף הקונגרס אישר את ההצעה.
רבים מחברי הקונגרס יצאו החוצה
במחאה נרגשת על החלטת הקונגרס,
מה שהעניק לקונגרס השישי את הכינוי "קונגרס הבכי".
הרבה טישו הלך שם.
כדי להפגין רצינות...
ארגנו משלחת שתיסע לאפריקה
ותבדוק כמה יהודים אפשר ליישב שם.
אם ההחלטה הזאת הייתה נשארת,
המדינה שלנו הייתה אולי נראית היום ככה.
והריקודים המסורתיים שלנו
היו נראים ככה. ככה.
ואף אחד מאיתנו לא היה הולך בקיץ לים,
כי המדינה שלנו הייתה בכלל
שוכנת במרכז אפריקה,
ואין גישה לים. -אולי נחל? -אולי.
בכל אופן, למרבה המזל, בקונגרס השביעי
קיבלו את החלטת משלחת המחקר שחזרה עם תוצאות שליליות ביותר,
והצביעו נגד תכנית אוגנדה.
וטוב שכך, טוב שכך.
אני לא מסתדרת עם החום בישראל בקיץ,
מה הייתי עושה באמצע אפריקה? -בדיוק.
גם בגלל שמזרח אפריקה לא הייתה בדיוק מושכת
את כל היהודים מכל העולם,
וגם בגלל שתכנית אוגנדה גרמה לריב כל כך גדול בקונגרס הציוני,
וכמעט התפצלנו לשתי מדינות
לפני שהקמנו מדינה אחת.
איכשהו לא מפתיע. טוב,
תודה לך על שהעשרת אותנו בידע.
פתרון החידה, למי שעוד לא
עלה על זה לבד:
לא רק העיר הרצליה
נקראת על שם הרצל ידידנו,
גם הקניון של הרצליה,
קניון "שבעת הכוכבים"
נקרא כך על שם שבעת הכוכבים
שהרצל הציע שיככבו בדגל ישראל.
סיימנו להפעם. כל הכבוד לפותרים.
אתם מוזמנים לחפש אותנו
גם באתר החינוכית.
ניפגש בתכנית הבאה.
את יודעת מה מיוחד בהרצל?
שהוא היה מאוד שעיר.
זה גם נכון, והוא גם היה
האשכנזי האחרון שקראו לו הרצל.
תמלול: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: ל' רווית
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
