שיר לאסירי בתי-הסוהר A song for prison inmates

כתבתי שיר על אסירי בתי-הסהר והראיתי אותו לאבי. I wrote a song about the prison prisoners and showed it to my father. אמר: מה יעזרו השירים לאסירים, ומה לנו כי נזלזל בצדקת הסוהרים והשופטים והמחוקקים? He said: What will the songs help the prisoners, and what for us that we despise the justice of the guards and the judges and the legislators? אמרתי: על המאסר שלנו אני כותב, אבא, יום-יום אני חוזר לתא, ממתין לרמיזתו של סוהר מרחק, אם ירצה אכבל ידי באזקים, אם יבקש אתחנן לפניו לחפש במכות על סורגי החלון. I said: about our imprisonment I write, Dad, every day I go back to the cell, waiting for the hanger of a prisoner to hint, if he wants to handcuff me, if he asks me to beg him to look for blows on the bars of the window. אמר: חלומות השיר מפיך מדברים, ואתה עצמך עומד מחוץ לחומת הכלא, אני לא הולדתי בנים למאסר, בן, אם תרצה אשלח אותך לפקולטה למשפטים ואולי תהיה שופט, במקום שירים תכתב גזרי-דין להקל על כאבי העולם. He said: The dream of the song from your mouth speaks, and you yourself stand outside the prison wall, I did not give birth to sons in prison, son, if you want I will send you to the Faculty of Law and maybe you will be a judge, instead of songs you will write sentences to alleviate world pain. אמרתי: אבי, שאני בנך, לא הולדתי לי הורים לפחד, והכלא גדול משנינו, סוגר על שנינו, הנה מסמן לך עכשו הסוהר שתסרב להכיר במאסרך, שתבקש לא לצאת את גבולות התא. I said: Father, I am your son, I was not born by parents to fear, and the prison is bigger than both of us, closing in on both of us, here is the warden now signaling to you that you will refuse to acknowledge your imprisonment, that you will ask not to leave the confines of the cell. אמר: אם כן אסירים כלנו בבית-כלאו של אלהים, בני, כלנו עבדיו, אך מה החקים והמשפטים, כלם צודקים, ואין אחד שלא יחטא, האם שכחת? He said: If so, we are all prisoners in God's prison, my son, we are all his servants, but what about the laws and the judgments, they are all just, and there is no one who does not sin, have you forgotten? אמרתי: את הכלא הזה בני אדם בנו, אבא, ויום-יום אנחנו עוזרים להם להמשיך בבניתו, להוסיף אגפים, להציב מצלמות, עוד מעט כבר אינם זקוקים לסוהרים, יפטרו את כלם ואנחנו נמשיך לשמר על עצמנו, אני לא אלך לפקולטה למשפטים, אך כבר החלטתי להפסיק לכתב שירים. I said: This prison was built by human beings, father, and day by day we help them to continue building it, add wings, place cameras, soon they will no longer need guards, they will all be fired and we will continue to protect ourselves, I will not go to the Faculty of Law, but already I decided to stop writing songs. אמר: כיצד החלטת? He said: How did you decide? הנה כבר הודעתי לארך כל המסדרון באגף שלנו בבית-הסהר כי הבן שלי כותב שירים ליום השחרור, כבר לומדים שכנינו את השירים ומזמרים. Here I have already announced to the entire corridor in our wing in Beit HaSahar that my son is writing songs for Liberation Day, our neighbors are already learning the songs and singing. אמרתי: אני שומע, אבא, אבל לא את שירי הם מזמרים, אלה הם שירי הסוהרים, מהיום אני אכתב גזרי-דין להתחרות בגזריהם, אכתב פסקי-דין להתחרות בפסוקיהם, אכתב לך ולאמא מכתבים מתאי בהם אבשר כי השחרור לא יבוא גם לא בימי נכדיכם, המאבק ארך ממה שיוכלו לתאר השירים, כשלו כל השירים. I said: I hear, father, but they are not singing my songs, these are the songs of the jailers, from today I will write sentences to compete with their sentences, I will write judgments to compete with their verses, I will write you and mother appropriate letters in which I will announce that liberation will not come, not even in the days of your grandchildren , the struggle was longer than the songs could describe, all the songs failed.