×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

The Israelis, Protests in Israel

Protests in Israel

מחאות חברתיות בישראל

היום אני רוצה לדבר איתכם על נושא המחאות וההפגנות בישראל.

בכל מדינה יש בעיות חברתיות ופוליטיות, האזרחים לא מרוצים מהדרך שבה הממשלה פועלת ורוצים שהמצב יהיה שונה. אבל לא בכל מדינה, האזרחים והתושבים יוצאים להפגין ברחובות כדי להשיג את מה שהם רוצים.

זה מה שמיוחד בישראל. ברגע שיש בעיה חברתית חדשה, כולם מתאחדים למען המטרה כדי להשיג את השינוי המיוחל. ישראלים אוהבים להילחם למען הצדק, הם לא אוהבים להרגיש פראיירים ומרומים. עוד מדינה שבה יש מעורבות אזרחית גדולה היא צרפת. אחת המחאות הפופולריות ביותר בשנתיים האחרונות היא מחאת האפודים הצהובים, עליה ארחיב בפעם אחרת.

היום הרבה יותר קל לארגן הפגנות המוניות בזכות הרשתות החברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ועוד. באמצעות לחיצת כפתור אפשר ליצור אירוע ולהזמין אנשים רבים. כלומר, גם אם התקשורת המסורתית מסרבת לשדר בטלוויזיה או לכתוב בעיתונים מידע על הפגנות שעתידות להתרחש, אנשים עדיין יהיו חשופים במידה רבה למידע על אירועים מהסוג הזה דרך המדיה הדיגיטלית.

בעשור האחרון היו כל כך הרבה מחאות, גם קטנות ופחות מפורסמות וגם הפגנות ענק שלא נשכח במשך הרבה זמן. חלקן היו רגועות ומתונות יותר וחלקן היו אלימות ותוקפניות וכללו התערבות של המשטרה וכוחות הביטחון על מנת להרחיק את המפגינים האלימים שמתנהגים בצורה חסרת תקנה. בכל מחאה אפשר למצוא אנשים שבאים רק כדי לעשות רעש ובאלגן, ולא כי באמת אכפת להם מהמטרה. זה עצוב, אבל זה המצב.

בשנת אלפיים ושש עשרה היה מאבק להארכת חופשת לידה. באותה תקופה, החוק איפשר לנשים לקחת עשרים ושישה שבועות של חופשת לידה, אבל בפועל, המדינה מממנת רק ארבעה-עשר שבועות מתוך כך, וזה אומר שהמשפחות צריכות לממן בכוחות עצמן שנים-עשר שבועות נוספים. המחאה החלה בזכות קבוצת פייסבוק. יוזמות המאבק פנו לשר האוצר דאז, משה כחלון על מנת לגרום לשינוי בחקיקה. חופשת הלידה בתשלום על ידי הממשלה הוארכה רק בעוד שבוע או שבועיים, וגם הוחלט לתת הקלות לסטודנטיות ולנשים המאריכות את חופשת הלידה על חשבונן. כך שלדעתי המחאה לא הצליחה מאד.

בשנת אלפיים ותשע-עשרה הייתה מחאה בתל אביב על שימוש בכלי פלסטיק בגנים ובצהרונים. הטענה הייתה שבכל יום נזרקים בתל-אביב בלבד מאה אלף כלים חד-פעמיים-עשרים מיליון בשנה. מדובר בכמות מאד גדולה ולא הגיונית. ההורים דרשו מעיריית תל-אביב לחדול משימוש בפלסטיק בגנים. המחאה התחילה הודות ליוזמה של שתי אימהות לילדים בגנים ציבוריים, שהחליטו למחות כנגד המחדל הסביבתי והפגיעה בבריאות הילדים שנאלצים לאכול בכל יום מכלי פלסטיק חד-פעמיים. במסגרת המחאה, ההורים יזמו קמפיין נרחב שבו דיברו על הנזקים הנגרמים כתוצאה משימוש בפלסטיק חד-פעמי. ערים נוספות בישראל הצטרפו למחאה התל-אביבית ועברו להשתמש בכלים רב-פעמיים שפחות מזהמים את הסביבה. אז אפשר לומר שהתוצאה הושגה בהצלחה!

מדובר בשתי מחאות שהובלו על ידי נשים, אימהות שרוצות את הטוב ביותר עבור הילדים שלהן. ברור שגם גברים ואבות השתתפו במחאה, אך מרגש לראות כיצד נשים נלחמות בכל הכוח על הזכויות שלהן ושל ילדיהן.

בדרך כלל כשיש הפגנות, הן מתרחשות במרכז הארץ, לרוב בתל-אביב או בערים השכנות. הבעיה היא שההפגנות האלו גורמות לחסימת כבישים, לפקקים איומים בכבישי ישראל. גם אם המטרה חשובה וצודקת, ההפגנות מצליחות לעצבן הרבה אזרחים פחות מעורבים שרק רוצים לחזור הביתה בשלווה אחרי יום עבודה ארוך, בלי לחכות שעות ארוכות על הכביש עד שהתנועה תתחיל לזוז. בישראל, אין לנו רכבת תחתית או רכבת קלה, יש רק את רכבת ישראל. כך שרוב האנשים נאלצים להסתמך על המכוניות הפרטיות שלהם או על אוטובוסים שצריכים לעצור בהרבה תחנות בדרך הביתה.

בהמשך, אספר לכם על עוד הפגנות משמעותיות ומעניינות שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות.


Protests in Israel Protests in Israel

מחאות חברתיות בישראל Social protests in Israel

היום אני רוצה לדבר איתכם על נושא המחאות וההפגנות בישראל. Today I want to talk to you about the subject of protests and demonstrations in Israel.

בכל מדינה יש בעיות חברתיות ופוליטיות, האזרחים לא מרוצים מהדרך שבה הממשלה פועלת ורוצים שהמצב יהיה שונה. Every country has social and political problems, citizens are dissatisfied with the way the government works and want the situation to be different. אבל לא בכל מדינה, האזרחים והתושבים יוצאים להפגין ברחובות כדי להשיג את מה שהם רוצים. But not in every state, citizens and residents go out on the streets to get what they want.

זה מה שמיוחד בישראל. This is what is special about Israel. ברגע שיש בעיה חברתית חדשה, כולם מתאחדים למען המטרה כדי להשיג את השינוי המיוחל. Once there is a new social problem, everyone unites for the cause to achieve the desired change. ישראלים אוהבים להילחם למען הצדק, הם לא אוהבים להרגיש פראיירים ומרומים. Israelis like to fight for justice, they don't like suckers and cheaters. עוד מדינה שבה יש מעורבות אזרחית גדולה היא צרפת. Another country where there is great civic involvement is France. אחת המחאות הפופולריות ביותר בשנתיים האחרונות היא מחאת האפודים הצהובים, עליה ארחיב בפעם אחרת. One of the most popular protests in the last two years is the yellow vests protest, which I will expand on another time.

היום הרבה יותר קל לארגן הפגנות המוניות בזכות הרשתות החברתיות כמו פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר ועוד. Mass demonstrations are much easier today thanks to social networks like Facebook, Instagram, Twitter and more. באמצעות לחיצת כפתור אפשר ליצור אירוע ולהזמין אנשים רבים. With the click of a button you can create an event and invite many people. כלומר, גם אם התקשורת המסורתית מסרבת לשדר בטלוויזיה או לכתוב בעיתונים מידע על הפגנות שעתידות להתרחש, אנשים עדיין יהיו חשופים במידה רבה למידע על אירועים מהסוג הזה דרך המדיה הדיגיטלית. That is, even if traditional media refuses to broadcast on television or write in the newspapers information about demonstrations that are about to take place, people will still be largely exposed to information about this kind of event through digital media.

בעשור האחרון היו כל כך הרבה מחאות, גם קטנות ופחות מפורסמות וגם הפגנות ענק שלא נשכח במשך הרבה זמן. Over the past decade there have been so many protests, both smaller and less famous and huge protests that we have not forgotten for a long time. חלקן היו רגועות ומתונות יותר וחלקן היו אלימות ותוקפניות וכללו התערבות של המשטרה וכוחות הביטחון על מנת להרחיק את המפגינים האלימים שמתנהגים בצורה חסרת תקנה. Some were calmer and more moderate and some were violent and aggressive and included police and security forces intervening to keep the violent protesters behaving hopelessly. בכל מחאה אפשר למצוא אנשים שבאים רק כדי לעשות רעש ובאלגן, ולא כי באמת אכפת להם מהמטרה. In any protest you can find people who come only to make noise and mess, and not because they really care about the purpose. זה עצוב, אבל זה המצב. It's sad, but that's the case.

בשנת אלפיים ושש עשרה היה מאבק להארכת חופשת לידה. In 2000, there was a struggle to extend maternity leave. באותה תקופה, החוק איפשר לנשים לקחת עשרים ושישה שבועות של חופשת לידה, אבל בפועל, המדינה מממנת רק ארבעה-עשר שבועות מתוך כך, וזה אומר שהמשפחות צריכות לממן בכוחות עצמן שנים-עשר שבועות נוספים. At the time, the law allowed women to take twenty-six weeks of maternity leave, but in practice, the state was only funding fourteen weeks out of it, which meant that families had to fund another twelve weeks on their own. המחאה החלה בזכות קבוצת פייסבוק. The protest began thanks to a Facebook group. יוזמות המאבק פנו לשר האוצר דאז, משה כחלון על מנת לגרום לשינוי בחקיקה. Initiatives of the struggle have turned to Finance Minister Moshe Kahlon at the time to change legislation. חופשת הלידה בתשלום על ידי הממשלה הוארכה רק בעוד שבוע או שבועיים, וגם הוחלט לתת הקלות לסטודנטיות ולנשים המאריכות את חופשת הלידה על חשבונן. The government paid maternity leave was extended only a week or two, and it was also decided to give relief to students and women who extend maternity leave at their expense. כך שלדעתי המחאה לא הצליחה מאד. So I think the protest was not very successful.

בשנת אלפיים ותשע-עשרה הייתה מחאה בתל אביב על שימוש בכלי פלסטיק בגנים ובצהרונים. In 2000, there was a protest in Tel Aviv over the use of plastic tools in gardens and in noon. הטענה הייתה שבכל יום נזרקים בתל-אביב בלבד מאה אלף כלים חד-פעמיים-עשרים מיליון בשנה. The argument was that every day, in Tel Aviv alone, one hundred thousand disposable vessels are thrown away twenty million a year. מדובר בכמות מאד גדולה ולא הגיונית. This is a very large and unreasonable amount. ההורים דרשו מעיריית תל-אביב לחדול משימוש בפלסטיק בגנים. The parents demanded that the Tel Aviv municipality cease using plastic in the gardens. המחאה התחילה הודות ליוזמה של שתי אימהות לילדים בגנים ציבוריים, שהחליטו למחות כנגד המחדל הסביבתי והפגיעה בבריאות הילדים שנאלצים לאכול בכל יום מכלי פלסטיק חד-פעמיים. The protest began thanks to the initiative of two mothers of children in public parks, who decided to protest against the environmental default and harm to the health of children who are forced to eat from disposable plastic containers every day. במסגרת המחאה, ההורים יזמו קמפיין נרחב שבו דיברו על הנזקים הנגרמים כתוצאה משימוש בפלסטיק חד-פעמי. As part of the protest, parents initiated an extensive campaign in which they discussed the harms caused by the use of disposable plastic. ערים נוספות בישראל הצטרפו למחאה התל-אביבית ועברו להשתמש בכלים רב-פעמיים שפחות מזהמים את הסביבה. Other cities in Israel have joined the Tel Aviv protest and have switched to multi-use tools that pollute the environment. אז אפשר לומר שהתוצאה הושגה בהצלחה! So you can say that the result was achieved successfully!

מדובר בשתי מחאות שהובלו על ידי נשים, אימהות שרוצות את הטוב ביותר עבור הילדים שלהן. These are two protests led by women, mothers who want the best for their children. ברור שגם גברים ואבות השתתפו במחאה, אך מרגש לראות כיצד נשים נלחמות בכל הכוח על הזכויות שלהן ושל ילדיהן. Obviously, men and fathers also took part in the protest, but it is exciting to see how women fight with all their might for their rights and their children.

בדרך כלל כשיש הפגנות, הן מתרחשות במרכז הארץ, לרוב בתל-אביב או בערים השכנות. Usually when there are demonstrations, they occur in the center of the country, most often in Tel Aviv or in neighboring cities. הבעיה היא שההפגנות האלו גורמות לחסימת כבישים, לפקקים איומים בכבישי ישראל. The problem is that these protests are causing roadblocks, dangerous traffic jams on Israeli roads. גם אם המטרה חשובה וצודקת, ההפגנות מצליחות לעצבן הרבה אזרחים פחות מעורבים שרק רוצים לחזור הביתה בשלווה אחרי יום עבודה ארוך, בלי לחכות שעות ארוכות על הכביש עד שהתנועה תתחיל לזוז. Even if the goal is important and just, the demonstrations manage to annoy many less engaged citizens who just want to return home peacefully after a long day of work, without waiting long hours on the road until traffic begins to move. בישראל, אין לנו רכבת תחתית או רכבת קלה, יש רק את רכבת ישראל. In Israel, we do not have a subway or light rail, there is only the Israel Railroad. כך שרוב האנשים נאלצים להסתמך על המכוניות הפרטיות שלהם או על אוטובוסים שצריכים לעצור בהרבה תחנות בדרך הביתה. So most people have to rely on their private cars or buses that have to stop at many stations on the way home.

בהמשך, אספר לכם על עוד הפגנות משמעותיות ומעניינות שהתרחשו בישראל בשנים האחרונות. Below, I will tell you about other significant and interesting demonstrations that have taken place in Israel in recent years.