מתי עצי הפיקוס הפכו לכזה כאב ראש? | כאן סקרנים
ב-2019 אלמונים ניסו להתנקש בשישה על ידי הזרקת רעל במקום אסטרטגי.
אחד נהרג, השני נפגע קשה,
אצל האחרים התגלו פגיעות שטחיות בלבד.
כל חטאם היה שתפסו מקומות חניה.
המרעילים מעולם לא נתפסו
וחקירה שביצעה "הסיירת הירוקה" של רשות הטבע והגנים
הסתיימה בלא כלום.
זה הסיפור העגום של פיקוס השדרות.
העץ הכי אהוד בארץ עשרות שנים, בטופ של הטופ של עצי ישראל.
עד שבשנות ה-70 משהו קרה:
הוא בבת אחת "התפלפ", והתחיל לצבור צבא של שונאים.
הגיע הזמן לבדוק מה לעזאזל קרה שם.
הבריטים היו אלו שהביאו לישראל את פיקוס השדרות
בשנות ה-20 של המאה ה-20,
מאחת הקולוניות הלוהטות האחרות שלהם, כנראה הודו או הונג קונג.
ומהרגע הראשון שהוא הגיע לארץ,
קשה היה לא לחבב את העץ החסון והצנוע הזה.
הוא דורש מעט ונותן המון.
מדובר בעץ ירוק-עד שצומח מהר וגבוה,
נותן יופי של צל עם עלווה ירוקה מפוארת מהממת,
והוא גם חי המון, לפחות 200 שנה.
הוא חוסם רעש, מקטין זיהום אוויר,
והוא אשכרה מוריד את הטמפרטורות סביבו בשלוש-ארבע מעלות.
זה קורה בזכות הצמרת הצפופה והרחבה שלו,
אבל גם כי הוא מאדה מים,
ואז קרינת השמש פוגעת באדים, מאבדת אנרגיה ומחממת פחות.
האמת היא שאת הקירור של שדרת פיקוסים
אפשר להרגיש גם במרחק 100 מטר ממנה.
הפיקוס הוא אחד מ-55 סוגי עצים ששייכים למשפחת התותיים
ויש משהו כמו אלף מינים שלו.
בימי קדם צמחו בארץ שני סוגים של פיקוסים, שקמה ותאנה,
שאפילו מוזכרים בתנ"ך.
לפני בערך 100 שנה הגיע כאמור הסוג הנוסף: פיקוס השדרות.
הבריטים ייבאו, הישראלים אימצו.
אבל הם לא ידעו שיום יבוא
ועצי הפלא שנשתלו בארץ כמעט בכל שדרה רעננה, מגדרה ועד חדרה,
ישלחו את שורשי הענק שלהם לפרק מדרכות ושדרות
ויעשו נזק רציני ביותר לתשתיות העירוניות.
לגבי השורשים זו קצת בעיה.
פעם בכמה שנים הם מרימים את המרצפות,
וצריך להוציא מרצפות, לתקן, לחתוך שורשים בולטים, לא יותר מדי.
גם זה חלק מהאופי המיוחד של העץ הזה, לטוב ולרע, הוא שרדן מדופלם.
אם חותכים לו את השורשים, הוא מיד מצמיח חדשים.
ואיכותיים.
אם פוצעים אותו, הוא מפריש בתגובה חומר שנקרא מוהל חלבי,
שיוצר שכבה של יובש שמבודדת את הרקמה של העץ מפגעים.
והבונוס, בשכבה הזאת יש גם מרכיבים כימיים שמדבירים חרקים.
איזה עץ תותח.
גם אם נניח שכל הנזקים שהוא עושה לתשתיות שווים את היתרונות שלו,
לפיקוס השדרות יש בעיה אחרת, רצינית מאוד.
אחרי 50 שנה שהוא חי כאן בנחת ובשקט,
השיר פירות עגולים וקשים שלא הפריעו לאף אחד יותר מדי,
הגיעה תפנית דרמטית.
היא נראית כך.
הצרעה הזו, כולה בגודל מילימטר או שניים,
הפכה את הגולגל'ך התמימים, ללא כאלה תמימים.
זה קרה בשנות ה-70.
היא עשתה תרגיל עוקץ.
סעמק, אה!
הצרעה המדוברת הגיעה לישראל
והתחילה לגרום להבשלה של פירות הפיקוס.
בעגה המקצועית, קוראים להן פגות.
בתהליך הזה היא מרחפת מעל הפגה ומחדירה אליה את העוקץ,
ואז מתפתחים בתוך הפגה זחלים,
שהופכים אותה לסגולה, עסיסית ותפוחה מאוד.
בשלב הבא הפגה נופלת על הרצפה ומתפרקת,
או שעטלפים וציפורים שנמשכים לריח שלה, אוספים אותה ישר מהעץ.
וזהו, הספיקה צרעה אחת
כדי שפגות עסיסיות יתחילו לזלוג מעצים בכל הארץ.
זה עושה צל, זה נחמד, רק זה לא טוב לעסקים.
כל שנייה יורדים פה עלים, זה מלכלך בטירוף.
חולדה בתוך האדמה חיה שם, מתחת לשורשים של העץ.
מה, זה לא עץ שהוא מי יודע מה, שהוא מוגן או משהו כזה,
זה רק לכלוך עושה.
ובנוסף יש את העטלפים שיורקים על הקירות, על המכוניות.
והשורשים מרימים את הבלטות ונכנסים לביוב ולצנרת, סיוט.
בלגן בקיצור. -כן.
זה מכת מדינה.
צביקה, תודה רבה. -תודה רבה. -זה היה מעולה, תודה רבה.
במובן מסוים זה היה רק הסיפתח, הבלגן הגדול עוד לפנינו.
הצרעה מהסבנטיז לא באמת האביקה את הפגה של הפיקוס,
היא רק הייתה תלויה בה כדי להתרבות. פרזיטית.
בשנות ה-90 הגיע לכאן גברת שלא רק לכלכה,
אלא גם שכפלה את הבעיה והפכה אותה למכת מדינה.
קוראים לה... Parapristina verticillata.
בית ג'מאל זה מנזר ערבי על יד בית שמש
שהוקם בתחילת המאה ה-20,
ואני ראיתי שם עץ פיקוס ענק
שהנזירות במקום אמרו לי ששתלו את העץ הזה עם הקמת המנזר.
שם אני מצאתי לראשונה פירות עם זרעים.
היה לי ברור שיש מאביק.
זו בדיוק הצרה, הצרעה החדשה לא רק מלכלכת,
היא חודרת לפגה ומאביקה אותה.
ואז הפגה המופרית מתרככת ומשנה צבע לסגול-שחור,
כדי למשוך עטלפים וציפורים.
כשהם מפנים את הקיבה מסעודת הפירות הזו,
הלשלשת שלהם כבר מכילה זרעים
שמוכנים להפוך לפיקוס הבא וחוזר חלילה.
וכך הצרעה המאביקה הזאת גורמת להפצה של עוד ועוד עצים ברחבי הארץ,
והמצב בערים בישראל מסלים.
חזרה רגע ללשלשת,
ממש קשה להוריד אותה מקירות של בתים וגם ממכוניות.
לא סתם אומרים ששתילת הפיקוסים ברחבי הארץ,
היא קונספירציה של גילדת מנקי המכוניות.
אבל היום אנחנו יודעים שאם רוצים לדבר על קונספירציה,
כדאי להתמקד בצרעות.
כי בשני המקרים של שתי הצרעות,
לאף אחד אין מושג איך הן הגיעו לכאן.
ההערכות הן ששתיהן הגיעו במטוס עם תרמילאים מהמזרח,
בתוך פירות שהועלו לטיסה, או בתוך ייחורים.
מחקרים שנעשו במהלך השנים שללו את האפשרות שהן המריאו לכאן לבד,
למרות שהן מסוגלות כנראה לטוס מרחק של אלפי קילומטרים.
יש צרעות אחרות שאפילו הגיעו לארץ באונייה.
כך או אחרת הצרעות כבר כאן,
והיום אנחנו יודעים שהמלחמה בהן תיעשה באמצעים לא-טבעיים.
הנה מה שעודד יפה, שמגדיר את עצמו רופא עצים, עושה להן.
העבודה שלי היא מאוד מסובכת,
היא משלבת ידע רב בנושא של חומרים הורמונליים
וחומרים שפוגעים בצרעות
שנמצאות בפגות ובין הפגות.
עודד מדווח על ירידה של 60-80 אחוז מתפוקת הפגות,
שזה אחלה, אבל זה טיפול מאוד נקודתי, פרטני,
ברמת הכמה עצים בודדים בשבוע, זה לא מה שיעצור את האיכסים.
וחברים, מדובר בשיטפון.
פיקוס השדרות נמצא במעמד המפוקפק של מין פולש,
אחד מרשימה של 50 צמחים מסיגי גבול שנמצאים כרגע בארץ
ומסבים לנו נזק משמעותי.
כן, דווקא העמידות והשרידות של הפיקוס שחיבבו אותו עלינו כל כך,
הן חלק ממה שהפך אותו היום לסוג של סיוט.
הוא משגשג על עצים אחרים ואז הורג אותם
ויכול אפילו לנבוט על סדקים של קירות מבנים,
ומשם לצמוח למטה, כל הדרך עד להשרשה בקרקע.
למרות כל הלכלוכים, צריך להיות הוגנים
ולהודות שאנחנו עדיין נהנים מלא מעט יתרונות שיש לפיקוס השדרות להציע,
ובראשם הצל.
נעים לי עכשיו.
ובעולם שבו ערים הולכות ומתחממות, זה חתיכת דבר חשוב.
קיצר, אתה אומר להוריד אותם. -לא, לא, לא, תראה, להוריד זה לא,
אבל אפשר להוריד אותם בגובה... -אה, לקצץ.
ולעשות אותם מרובעים יפים.
אני דירה חזיתית אז זה כאילו יש לי יער מול הפרצוף.
היית מעדיף שיכרתו פה את כל הפיקוסים?
לא, מצד אחד לא, אבל שימצאו איזשהו פתרון לעטלפים.
בכל מקרה, ההמלצה היום היא לא לשתול יותר
את פיקוס השדרות בשדרות, אלא דווקא בפארקים ובגנים,
כי האדמה שלהם יכולה לספוח את הפירות וזהו, אז הם לא מפריעים יותר.
בשדרות, לעומת זאת, שותלים במקומם עכשיו
כל מיני עצים אחרים, סיגלון, צאלון,
אבל לכו תדעו, אולי גם הם לא בדיוק מה שהם נחזים להיות.
כנראה שנדע את זה רק בעוד 100 שנה, כשנצלם גם עליהם סרטון.
ועד אז, אני מקווה שנשים את הידיים על מרעילי הפיקוסים הארורים.
הרעילו אלון מצוי בירושלים, הוא מצוי בתרדמת.
לעזאזל.