"הומור מקל על כאב": החיילת שעושה סטנדאפ | דוקותיים
בן במגורים! בן במגורים!
מה זה הריח הזה? -זה מנות חמות. בן במגורים.
אני מדריכת אב"כ, זה אחלה של תפקיד.
ובאמת, פעם אחת יצא לי לזרוק כמה בדיחות באוהל אב"כ,
הייתי כל כך טובה, כולם נחנקו.
חבר'ה, את הכפיים בקצב, כן?
כל שבת שסגרנו אמרתי להם, יאללה, אני עושה לכם ערב צחוקים.
עשיתי בדיחות גם על הסגל, לפני שבירת הדיסטנס.
בדיחות על הסגל, בדיחות על הכול.
ושם כזה הכול התחיל.
והתחלתי לעשות את זה גם פה, ואז בהדרכות ניצלתי את זה.
את עושה צחוקים?
עושה צחוקים, אם הם צוחקים אז אני עושה צחוקים.
יצרתי לעצמי את הבמה שלי, כאילו אין ברירה, איך תעביר שנתיים?
איך תעביר שנתיים?
יאללה, שימי איזה שיר ככה...
לחץ? -אני קצת חוששת, כן.
ממה? -קצת חוששת.
אני בסופו של דבר רוצה שלכולם יהיה טוב וכיף,
והשמחה שלהם הרגעית תלויה בי כרגע. הייתי רוצה להצחיק אותם.
אני מאמינה שיהיה בסדר, אחלה של חבר'ה. -עם מה את פותחת?
אני פותחת עם בדיחה על מ"כים, ישר, במיידי מה שנקרא.
יש הרבה קהל?
מה? -יש הרבה קהל? -יש מלא קהל, תראה, כולם מחוממים.
כמה אנשים זה? -מה?
כמה אנשים זה? -בהתאם להנחיות.
מה קורה?
אנחנו מפה. הם איתי הכול בסדר.
זוכר אותי? -אה, זאת את. -הכול טוב, כן.
סבבה. -יאללה, תודה.
אני לא מבינה את הקטע שחבר שלך חוזר קצין.
מכיר חבר חוזר קצין?
בוא'נה, יש לכם אחלה של חברות, הבן אדם סבבה איתך,
עד שיום אחד אתה מאחר לו ליציאה, הוא דופק לך: "אפה! זמנים לפני משימה".
אתה לא אהבת את הבדיחה, אבל היא בדיחה מצוינת.
בסדר, נו זה... את אומרת, אנחנו לא... אמרת שאנחנו לא מאותו דור, לא?
אז קוראים לי מאי סייג, אני בת 20,
אני מדריכת אב"כ בפיקוד העורף, וגם סטנדאפיסטית ויוצרת תוכן.
מאיפה את? -אני מראשון לציון. -אה, קרוב.
אני קל"בית, יורקת, מגיעה הביתה.
רגע, אז לא קיבלו אותך לתאטרון צה"ל. -לא קיבלו אותי.
אז אמרת את עושה את זה באופן עצמאי? -כן.
למעשה, לא קיבלו אותי כמעט לאף מסגרת שרציתי להתקבל אליה.
ניסיתי תלמה ילין, ניסיתי תאטרון צה"ל, ניסיתי להקה צבאית.
הבדיחות שלי נכתבו מתוך המרמור הזה, והתחלתי לנצל את הבמה שכן הייתה לי.
שבטה, גולני, זיקים, מג"ב.
עשיתי הדרכות ועשיתי סטנדאפ.
הצבא זורם? -הצבא זורם, כן.
אתה מכיר את החברה שהיא ג'ובניקית בהגזמה?
אפילו מהבטן של אימא שלה היא יצאה בול בשלוש.
זה תפסתי אותך. -כן, זה היה טוב. -כן.
בוא, יא @#$... ^%$%$*...
רגע, מה אתה רץ?
נסיים את השאכטה, נלך, מה אתה... רגע...
עצור, עצור רגע, עצור, עצור!
יש לך שקל, אחי?
רגע, אבל איך עושים עם זה? מה...
ככה להחזיק? לא יודע.
מה קורה?
יש פה כאלה שיוכלו לזהות אותי אז אתה יכול לצלם אותי איתם.
לא, מזהים אותי מהסרטונים. -אתה גבר רצח, אני חולה עליך.
מזהים אותך! -תודה.
בסוף מזהים אותו.
מה אמרת, שקיבלת הרבה נאצות על זה?
כן, עשיתי סרטון על איך כל חייל רודף אחרי מחבל ואני קיבלתי הודעות נאצה.
אמרו לי, "מה זה, איך את ככה יורדת על הלוחמים? איך את..."
אמרתי, "אימא, תירגעי! הכול בסדר".
אני אוספת הרבה חומר מההדרכות, מהמפגשים עם הלוחמים.
מה עוד עובד טוב?
בעיקר שאני צוחקת על עצמי, אני צוחקת הרבה על האף שלי.
אני יודעת שכולם שמים לב לזה.
בוא'נה, עכשיו אני קולטת שאבא שלי יבין מה קורה בחיים שלי
רק אם הוא יראה את הסרטון הזה.
למה? -אני לא בקשר איתו, שש שנים.
שש שנים? -שש שנים.
שש שנים לא ראית את אבא שלך? -לא.
אפילו יש לי בדיחה על זה, אתה יודע? -מה?
אני אומרת שהורים גרושים זה יכול להיות דווקא כיף,
כי בתור ילדה את גדלה בשני בתים: הבית של אימא והבית משפט.
זה היה צחוק של רחמים, צחוק של רחמים.
אתם הולכים לעשות את התרגיל הכי מטורף שיצא לכם לעשות.
אפשר לקבל אמן? -אמן.
שלוש, שתיים, אחת - תעלו על מיגון!
בבקשה, שים את ה... תביא את היד.
אוי, זה מסריח.
תפעילי את ה... -מה?
תפעילי את הוונטילטור. -את המפוח.
הופה.
תמיד הייתי עושה את הבדיחה שכזה...
אוף, אתה אף פעם לא מקשיב, אתה כל הזמן בבועה שלך.
מה?
היה קשה בבית? -היה לא נעים בבית.
אבא היה עוזב ומשאיר אותנו בלי כלום תקופות.
מחליט שהוא הולך, סוגר את הברזים, אין לנו כלום יותר.
בגלל זה אני גם גרה עם סבא וסבתא שלי בבית.
זה גם בדיחה שאני אומרת ש...
אנחנו המשפחה היחידה שיש לה אימא בסלון.
לא הבנת את הבדיחה?
כי יש סבתא בסלון. -מה זה סבתא בסלון?
המשפחות הרוסיות שיש להן סבתא בסלון. -אה...
איפה? -במגרש.
סבבה. -יאללה.
מה הוא שאל אותך? -איפה ההופעה.
ככה זה, מפה לאוזן, חבר'ה, עזבו, לא צריך איוונטים בפייסבוק,
לא צריך כלום, מספיק שההוא יצעק לי מהחלבייה איפה ההופעה.
ערב טוב, ערב טוב, ערב טוב, חבר'ה! היידה!
מכירים מ"כים שמשמיטים אותיות?
המ"כית שלי בטירונות הייתה מדברת ככה:
כולם עומדים כמו צריך, כמו צריך!
את 'דברת לי ב-ח'?
תחשבו מ"כים ככה בבית, איזה מצחיק זה.
אימא, שעון - שלוש דקות העמדת לי פה ניצלים.
מה, חמוד? ניצלים, ניצלים!
אה, שניצלים? בטח, חיים שלי. את 'דברת לי ב-ח'?
הכי מצחיק שאני כאילו, אני חפ"שית, אני חיילת לא משמעותית, סבבה?
אזרחית פעם ניגשה אליי ברחוב, ראתה אותי על מדים.
עושה לי, "תשמעי, את הפנים של המדינה".
חבר'ה, תסתכלו עליי.
עם פנים כמו שלי לישראל לא יהיו חברים, רק ידידים.
תקראו לי בחורה רדודה,
אבל לי היה באמת חשוב לבחור מורה מושך כשהתחלתי ללמוד נהיגה.
ובאמת המורה שלי משך אותי חמש וחצי שנים עד שהוא הגיש אותי לטסט.
עשיתי מלא טסטים.
יש פה מישהו שעשה יותר מחמישה טסטים?
כמה טסטים עשית? -שישה.
שישה? -ניצחתי.
כמה עשית? -עשרה. -עשרה?
ושמו לך נשק ביד?
אז את כרגע תכל'ס הסטנדאפיסטית היחידה בארץ שמופיעה, אה?
כן, כנראה. -ויש לך קהל של עשרות.
לא? -הנה, עכשיו קיבצתי אותם לחפלה למשל.
אומרים שהומור מקל על כאב, אני חושבת שהומור יוצר משהו אחר.
וזה מה שהסטנדאפ נתן לי, גם בתור ילדה שחווה כל מיני דברים בבית.
פשוט הייתה לי אפשרות לשבת ולכתוב איזשהו סיפור.