כאן סקרנים | איך זה שיש דתיים שעולים להר הבית?
"אסור לעלות להר הבית."
זה מה שפוסקת הרבנות הראשית לישראל ועוד שורה ארוכה של רבנים.
אבל ב-7 השנים האחרונות גדל מספר היהודים העולים בכל שנה להר
%ב-250!
מה שנקרא היום "הר הבית" הוא בכלל לא הר,
אלא מתחם ששטחו כ-140 דונם.
המלך הורדוס יצר אותו במאה הלפניה"ס
סביב פסגת הר המוריה.
השטח המקודש עמד על 60 דונם בלבד או 500 על 500 אמה
ומי שרצה להיכנס אליו היה חייב להיטהר במקווה מים.
גם בתוך השטח ההלכתי הזה
היו דרגות קדושה שונות.
באזור מצומצם שנקרא "החיל"
הותרה הכניסה ליהודים שעברו תהליך טהרה מורכב יותר.
ואילו למבנה המקדש ולסביבתו הותרה הכניסה לכוהנים בלבד.
בתוך עזרת הכוהנים שכן קודש הקודשים שבו ארון הברית
ולתוכו רק הכוהן הגדול יכול היה להיכנס,
פעם בשנה בלבד, ביום הכיפורים.
אפילו שבית המקדש כבר מזמן לא עומד על הר המוריה,
לרוב הדעות, הגבלות הכניסה החמורות עדיין תקפות.
העניין הוא שאין ודאות איפה בדיוק עמד בית-המקדש.
אחרי מלחמת ששת הימים פותחו לא פחות מ-12 שיטות בעניין,
שחלקן מיקמו את האזור המקודש בדרום הר הבית,
חלקן בצפון ואחרות במרכז.
עד היום, מרבית הרבנים מהזרם האורתודוכסי
מעדיפים שלא להסתמך על השערות ולהסתכן בעבירה על איסור חמור
ולכן אוסרים כליל עלייה למתחם הר הבית.
אבל יש גם דעה מנוגדת.
מי שהוביל אותה במשך שנים הוא הרב שלמה גורן
שהיה הרב הצבאי הראשי בשנת ואח"כ הרב הראשי לישראל.
הרב גורן טוען שאין איסור בעלייה למתחם הר הבית,
צריך רק להבין איפה בדיוק נמצא השטח המקודש בהר
ואז אפשר ללכת מסביבו.
הבעיה היא שבגלל הרגישות הדתית
אי אפשר לערוך במתחם עצמו חפירות ארכאולוגיות
שהיו יכולות לגלות שרידים נוספים ממבנה המקדש
ולשרטט את גבולות הר המוריה.
גם גודלן של ה-500 אמה שמגדירות את השטח ההלכתי לא באמת ברור.
יש כמה שיטות לקבוע מהו גודל "אמה"
והן נעות מ-ס"מ בערך
עד לסביבות ה-ס"מ.
הבדל משמעותי.
הבעיות האלו לא מפריעות לאסכולת הרב גורן
שבה חברים למשל "נאמני הר-הבית" ומכון המקדש.
לשיטתם- קודש הקודשים עמד במקומה של אבן השתייה.
סלע גדול משטח הר המוריה המקורי שנמצא תחת כיפת הסלע.
בהסתמך על מקורות היסטוריים,
הם מזהים את המפלס העליון של הר-הבית כגבולות החיל,
האזור המצומצם והקדוש יותר
ולא מדובר רק במקורות היסטוריים יהודיים.
בתיאוריו של הנוסע מבורדו, למשל,
חוקר נוצרי אלמוני שכתב במאה ה-4 יומן על מסעובא"י,
הוא מציין אבן מנוקבת שאליה היהודים באים כל שנה.
הוא מתאר איך הם מושחים אותה בשמן ומתאבלים עליה.
אפילו המסורת המוסלמית הקדומה התייחסה לאבן השתייה
וכינתה את כיפת הסלע, המתחם שנבנה כדי להגן עליה,
"בית אל מקדס."
נוסף על המקורות האלה, תומכי העלייה להר בטוחים בזיהוי הזה,
משום שההיגיון אומר שהמקום הקדוש ביותר יהיה הבולט ביותר
כלומר, ממוקם הכי גבוה.
אם קודש הקודשים עמד במקום שבו נמצאת אבן השתייה,
אפשר להיכנס להר הבית אחרי טבילה במקווה
וללכת במסלול היקפי במרחק בטוח מהחיל שבמרכז ההר.
על אף הגבלות המשטרה שאוסרות על יהודים כל סוג של מחווה דתית בהר
ההתקרבות למקום הקדוש נחשבת הישג רוחני גדול לשוחרי המקדש.
בעיניהם, עצם העלייה אליו
היא צעד בדרך למימוש הריבונות היהודית על ההר.
