×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

כאן סקרנים, כאן סקרנים | מה משמעות המספרים שמתחילים ב־E על מוצרי מזון?

כאן סקרנים | מה משמעות המספרים שמתחילים ב־E על מוצרי מזון?

‫כשאנחנו מסתכלים על מוצרים ‫שיש בהם חומרים שמתחילים באות E,

‫זה גורם לנו לחשוב שהמוצר ‫פחות בריא, אולי אפילו מסוכן...

‫רק שהסימון המסתורי ‫והמסוכן לכאורה E,

‫הוא בסך הכל סימון תוספי המזון ‫על פי השיטה האירופית: E = European.

‫אז למה אנחנו נרתעים ‫מחומרים שמסומנים ב-E?

‫ומה בדיוק הסימונים האלו אומרים?

‫מי שגדל בשנות ה-90,

‫אולי זוכר שהיה לו מתישהו ‫דף כזה על המקרר.

‫הרשימה הזאת הכילה מידע ‫על חומרים מסרטנים, לכאורה,

‫שמכניסים לאוכל שלנו ‫שכולם התחילו ב-E,

‫אבל משרד הבריאות הפריך אותה וקבע:

‫"לרשימה אין בסיס מדעי, והיא אינה ‫מוכרת על ידי ארגון בריאות כלשהו".

‫מאיפה הגיעה הבהלה? ‫הכול מתחיל בשנות ה-60'.

‫בשנות ה-60' מדינות אירופה קבעו ‫שיטת מספור בין לאומית

‫כדי שיוכלו לפקח על החומרים ‫שנכנסים למזון התעשייתי:

‫מספרים 100 עד 200 ‫יוחדו לצבעי מאכל,

‫200 עד 300 לחומרים משמרים,

‫300 עד 400 לחומרים נוגדי חמצון ‫(ששומרים על טריות המוצר),

‫400 עד 500 לחומרים מייצבים ‫וכן הלאה.

‫לכל חומר נקבע מינון מינימלי

‫שבו יש להשתמש כדי שאכן ייחשב ‫מרכיב משמעותי במוצר,

‫ומינון מרבי, שיותר ממנו ‫עלול לפגוע בבריאות.

‫בין החומרים ברשימה:

‫כורכומין (E100), קרמל (E150a)

‫סודה לשתייה (E500), וויטמין סי (E300).

‫אלא שבמהלך שנות ה-70' צץ בצרפת ‫עלון קטן מודפס במכונת כתיבה

‫ובו אזהרה מפני חומרים מסוכנים ‫המסומלים באות E.

‫על חלק מהחומרים נטען שהם "מסוכנים" ‫ועל אחרים "חשודים כמסוכנים".

‫לא ידוע מי חיבר את העלון, ‫אבל הוא התחיל להתפשט

‫ובאחד מגלגוליו, כלל את שמו ‫של בית החולים הצרפתי "וילז'ואיף"

‫כמקור האזהרה, ‫מה שהוסיף לאמינות שלו.

‫אלא ש... ‫אין בית חולים כזה.

‫בעיירה וילז'ואיף, ‫בצרפתית: "עיירת היהודים",

‫יש רק מכון לחקר הסרטן - ‫שהכחיש כל קשר למידע המוטעה.

‫זה לא עזר. ‫העלון המשיך להתפשט בצרפת

‫וסקר שנערך בקרב עקרות בית צרפתיות ‫גילה שכמעט 20 אחוז מהן

‫נמנעו מקניית מוצרים ‫שמכילים חומרים שהופיעו בעלון.

‫האזהרות תורגמו, עברו מפה לאוזן

‫ובמהלך שנות ה-80' וה-90' ‫הגיעו למיליוני בני אדם באירופה

‫וגם אלינו בישראל והצליחו ליצור בהלה ‫מכל חומר שמסומן ב-E.

‫אפילו היום יש בארץ יצרני מזון ‫שנמנעים בעקביות

‫מלציין את מספרי ה-E ‫על האריזות שלהם

‫ומעדיפים במקום זאת לכתוב את ‫שמות החומרים עצמם.

‫אז למה אין לבהלה הזו בסיס?

‫כי עצם העובדה שהחומר מסומן ב-E ‫לא אומרת עליו כלום

‫חוץ מזה שהוא חומר שמשתמשים ‫או שהשתמשו בו בתעשיית המזון.

‫E300, E466, E101 ו-E1510 ‫יכולים אולי להישמע מאיימים,

‫אבל הם כולם חומרים שנמצאים ב... ‫בננה.

‫גם E330, שלטענת העלון ‫הוא "החומר המסרטן ביותר",

‫הוא חומצת לימון ‫שאפשר למצוא בפירות הדר

‫והוא מיוצר באופן טבעי ‫בכל אחד מתאי הגוף שלנו.

‫נכון, במהלך השנים התברר

‫שלא כל החומרים המסומנים ב-E ‫שהשתמשו בהם בתחילה - בטוחים,

‫והשימוש בהם הוגבל במינון ‫או נאסר בחלק מהמדינות.

‫עד היום יש מחלוקת בין החוקרים

‫לגבי ההשפעה של מספר צבעי מאכל ‫על רגישויות שונות.

‫כלל האצבע הוא שאם חומר מסוים ‫התגלה כמסוכן באופן ודאי,

‫הוא לא ייכנס לאוכל התעשייתי שלנו.

‫אבל להילחץ מחומר רק בגלל ‫שיש בו את האות E זה לא חכם.

‫יכול להיות שמדובר רק בוויטמין סי.

‫מי שבכל זאת חושש או אלרגי,

‫מוזמן לגגל את מספר החומר ‫ולסמוך רק על מקורות מהימנים.


כאן סקרנים | מה משמעות המספרים שמתחילים ב־E על מוצרי מזון?

‫כשאנחנו מסתכלים על מוצרים ‫שיש בהם חומרים שמתחילים באות E, When we look at products that have materials starting with letter E,

‫זה גורם לנו לחשוב שהמוצר ‫פחות בריא, אולי אפילו מסוכן... It makes us think that the product is less healthy, maybe even dangerous ...

‫רק שהסימון המסתורי ‫והמסוכן לכאורה E, Only that mysterious and dangerous mark E,

‫הוא בסך הכל סימון תוספי המזון ‫על פי השיטה האירופית: E = European. It is only the marking of food supplements according to the European method: E = European.

‫אז למה אנחנו נרתעים ‫מחומרים שמסומנים ב-E? So why do we shy away from materials marked with E?

‫ומה בדיוק הסימונים האלו אומרים? And what exactly do these markings say?

‫מי שגדל בשנות ה-90,

‫אולי זוכר שהיה לו מתישהו ‫דף כזה על המקרר. Maybe remember he had a sheet like that on the fridge sometime.

‫הרשימה הזאת הכילה מידע ‫על חומרים מסרטנים, לכאורה, This list contained information on alleged carcinogens,

‫שמכניסים לאוכל שלנו ‫שכולם התחילו ב-E, That put into our food that everyone started with E,

‫אבל משרד הבריאות הפריך אותה וקבע: But the Ministry of Health refuted it, stating:

‫"לרשימה אין בסיס מדעי, והיא אינה ‫מוכרת על ידי ארגון בריאות כלשהו". "The list has no scientific basis, and is not recognized by any health organization."

‫מאיפה הגיעה הבהלה? ‫הכול מתחיל בשנות ה-60'. Where did the panic come from? It all starts in the 60s.

‫בשנות ה-60' מדינות אירופה קבעו ‫שיטת מספור בין לאומית In the 1960s, European countries established an international numbering system

‫כדי שיוכלו לפקח על החומרים ‫שנכנסים למזון התעשייתי: So that they can monitor the ingredients that go into industrial food:

‫מספרים 100 עד 200 ‫יוחדו לצבעי מאכל, Numbers 100 to 200 are attributed to edible colors,

‫200 עד 300 לחומרים משמרים, 200 to 300 for preservatives,

‫300 עד 400 לחומרים נוגדי חמצון ‫(ששומרים על טריות המוצר), 300 to 400 for antioxidants (which keep the product fresh),

‫400 עד 500 לחומרים מייצבים ‫וכן הלאה. 400 to 500 for stabilizers and so on.

‫לכל חומר נקבע מינון מינימלי For each substance, a minimum dose is prescribed

‫שבו יש להשתמש כדי שאכן ייחשב ‫מרכיב משמעותי במוצר, Which should be used to be considered a significant component of the product,

‫ומינון מרבי, שיותר ממנו ‫עלול לפגוע בבריאות. And a maximum dose, more of which can damage your health.

‫בין החומרים ברשימה: Among the materials on the list:

‫כורכומין (E100), קרמל (E150a) Curcumin (E100), caramel (E150a)

‫סודה לשתייה (E500), וויטמין סי (E300). Drinking soda (E500), and Vitamin C (E300).

‫אלא שבמהלך שנות ה-70' צץ בצרפת ‫עלון קטן מודפס במכונת כתיבה However, in the 1970s, a small typewritten leaflet appeared in France

‫ובו אזהרה מפני חומרים מסוכנים ‫המסומלים באות E. Containing a warning against hazardous substances marked with the letter E.

‫על חלק מהחומרים נטען שהם "מסוכנים" ‫ועל אחרים "חשודים כמסוכנים". Some of the materials are claimed to be "dangerous" and others "suspected of being dangerous."

‫לא ידוע מי חיבר את העלון, ‫אבל הוא התחיל להתפשט It is unknown who authored the leaflet, but it began to spread

‫ובאחד מגלגוליו, כלל את שמו ‫של בית החולים הצרפתי "וילז'ואיף" And in one of its incarnations, it included the name of the French Hospital "Wiloife"

‫כמקור האזהרה, ‫מה שהוסיף לאמינות שלו. As a source of warning, which added to his credibility.

‫אלא ש... ‫אין בית חולים כזה. But there is no such hospital.

‫בעיירה וילז'ואיף, ‫בצרפתית: "עיירת היהודים", In the village of Wiljuif, in French: "The town of the Jews",

‫יש רק מכון לחקר הסרטן - ‫שהכחיש כל קשר למידע המוטעה. There is only the Cancer Research Institute - which has denied any connection to the misinformation.

‫זה לא עזר. ‫העלון המשיך להתפשט בצרפת It didn't help. The flyer continued to spread in France

‫וסקר שנערך בקרב עקרות בית צרפתיות ‫גילה שכמעט 20 אחוז מהן And a survey of French housewives found that nearly 20 percent of them

‫נמנעו מקניית מוצרים ‫שמכילים חומרים שהופיעו בעלון. Avoid buying products that contain substances that appeared in the leaflet.

‫האזהרות תורגמו, עברו מפה לאוזן The warnings were translated, passed by word of mouth

‫ובמהלך שנות ה-80' וה-90' ‫הגיעו למיליוני בני אדם באירופה And during the 1980s and 1990s, millions of people in Europe arrived

‫וגם אלינו בישראל והצליחו ליצור בהלה ‫מכל חומר שמסומן ב-E. And also to us in Israel and managed to create panic from any material marked with E.

‫אפילו היום יש בארץ יצרני מזון ‫שנמנעים בעקביות Even today, there are food producers in the country who are consistently avoided

‫מלציין את מספרי ה-E ‫על האריזות שלהם List the E numbers on their packaging

‫ומעדיפים במקום זאת לכתוב את ‫שמות החומרים עצמם. And prefer instead to write the names of the materials themselves.

‫אז למה אין לבהלה הזו בסיס? So why doesn't this panic have a basis?

‫כי עצם העובדה שהחומר מסומן ב-E ‫לא אומרת עליו כלום Because the very fact that the material is marked with E means nothing about it

‫חוץ מזה שהוא חומר שמשתמשים ‫או שהשתמשו בו בתעשיית המזון. Except that it is material that is used or used in the food industry.

‫E300, E466, E101 ו-E1510 ‫יכולים אולי להישמע מאיימים, E300, E466, E101 and E1510 may sound intimidating,

‫אבל הם כולם חומרים שנמצאים ב... ‫בננה. But they're all substances that are in ... banana.

‫גם E330, שלטענת העלון ‫הוא "החומר המסרטן ביותר", Also the E330, which the flyer claims is "the most carcinogenic",

‫הוא חומצת לימון ‫שאפשר למצוא בפירות הדר It is a citric acid that can be found in citrus fruits

‫והוא מיוצר באופן טבעי ‫בכל אחד מתאי הגוף שלנו. And it is naturally produced in each of our body cells.

‫נכון, במהלך השנים התברר True, over the years it became clear

‫שלא כל החומרים המסומנים ב-E ‫שהשתמשו בהם בתחילה - בטוחים, Not all E marked materials used initially - safe,

‫והשימוש בהם הוגבל במינון ‫או נאסר בחלק מהמדינות. And their use has been restricted in dose or banned in some states.

‫עד היום יש מחלוקת בין החוקרים

‫לגבי ההשפעה של מספר צבעי מאכל ‫על רגישויות שונות. Regarding the effect of several food colors on different sensitivities.

‫כלל האצבע הוא שאם חומר מסוים ‫התגלה כמסוכן באופן ודאי, The rule of thumb is that if a certain material turned out to be dangerous,

‫הוא לא ייכנס לאוכל התעשייתי שלנו. It will not enter our industrial food.

‫אבל להילחץ מחומר רק בגלל ‫שיש בו את האות E זה לא חכם. But to be stressed by a material just because it has the letter E in it is not wise.

‫יכול להיות שמדובר רק בוויטמין סי. It may only be Vitamin C.

‫מי שבכל זאת חושש או אלרגי, Anyone who is worried or allergic,

‫מוזמן לגגל את מספר החומר ‫ולסמוך רק על מקורות מהימנים. Feel free to scroll down the number of material and rely only on trusted sources.