כאן סקרנים | מה משמעות המספרים שמתחילים ב־E על מוצרי מזון?
כשאנחנו מסתכלים על מוצרים שיש בהם חומרים שמתחילים באות E,
זה גורם לנו לחשוב שהמוצר פחות בריא, אולי אפילו מסוכן...
רק שהסימון המסתורי והמסוכן לכאורה E,
הוא בסך הכל סימון תוספי המזון על פי השיטה האירופית: E = European.
אז למה אנחנו נרתעים מחומרים שמסומנים ב-E?
ומה בדיוק הסימונים האלו אומרים?
מי שגדל בשנות ה-90,
אולי זוכר שהיה לו מתישהו דף כזה על המקרר.
הרשימה הזאת הכילה מידע על חומרים מסרטנים, לכאורה,
שמכניסים לאוכל שלנו שכולם התחילו ב-E,
אבל משרד הבריאות הפריך אותה וקבע:
"לרשימה אין בסיס מדעי, והיא אינה מוכרת על ידי ארגון בריאותכלשהו".
מאיפה הגיעה הבהלה? הכול מתחיל בשנות ה'.
בשנות ה' מדינות אירופה קבעו שיטת מספור בין לאומית
כדי שיוכלו לפקח על החומרים שנכנסים למזון התעשייתי:
מספרים 100 עד 200 יוחדו לצבעי מאכל,
200 עד 300 לחומרים משמרים,
300 עד 400 לחומרים נוגדי חמצון (ששומרים על טריות המוצר),
400 עד 500 לחומרים מייצבים וכן הלאה.
לכל חומר נקבע מינון מינימלי
שבו יש להשתמש כדי שאכן ייחשב מרכיב משמעותי במוצר,
ומינון מרבי, שיותר ממנו עלול לפגוע בבריאות.
בין החומרים ברשימה:
כורכומין (E100), קרמל (E150a)
סודה לשתייה (E500), וויטמין סי (E300).
אלא שבמהלך שנות ה' צץ בצרפת עלון קטן מודפס במכונת כתיבה
ובו אזהרה מפני חומרים מסוכנים המסומלים באות E.
על חלק מהחומרים נטען שהם"מסוכנים" ועל אחרים"חשודיםכמסוכנים".
לא ידוע מי חיבר את העלון, אבל הוא התחיל להתפשט
ובאחד מגלגוליו, כלל את שמו של בית החולים הצרפתי"וילז'ואיף"
כמקור האזהרה, מה שהוסיף לאמינות שלו.
אלא ש... אין בית חולים כזה.
בעיירהוילז'ואיף, בצרפתית"עיירתהיהודים",
יש רק מכון לחקר הסרטן - שהכחיש כל קשר למידע המוטעה.
זה לא עזר. העלון המשיך להתפשט בצרפת
וסקר שנערך בקרב עקרות בית צרפתיות גילה שכמעט 20 אחוז מהן
נמנעו מקניית מוצרים שמכילים חומרים שהופיעו בעלון.
האזהרות תורגמו, עברו מפה לאוזן
ובמהלך שנות ה' וה' הגיעו למיליוני בני אדם באירופה
וגם אלינו בישראל והצליחו ליצור בהלה מכל חומר שמסומן ב-E.
אפילו היום יש בארץ יצרני מזון שנמנעים בעקביות
מלציין את מספרי ה-E על האריזות שלהם
ומעדיפים במקום זאת לכתוב את שמות החומרים עצמם.
אז למה אין לבהלה הזו בסיס?
כי עצם העובדה שהחומר מסומן ב-E לא אומרת עליו כלום
חוץ מזה שהוא חומר שמשתמשים או שהשתמשו בו בתעשיית המזון.
E300, E466, E101 ו-E1510 יכולים אולי להישמע מאיימים,
אבל הם כולם חומרים שנמצאים ב... בננה.
גם E330, שלטענת העלון הוא"החומר המסרטןביותר",
הוא חומצת לימון שאפשר למצוא בפירות הדר
והוא מיוצר באופן טבעי בכל אחד מתאי הגוף שלנו.
נכון, במהלך השנים התברר
שלא כל החומרים המסומנים ב-E שהשתמשו בהם בתחילה - בטוחים,
והשימוש בהם הוגבל במינון או נאסר בחלק מהמדינות.
עד היום יש מחלוקת בין החוקרים
לגבי ההשפעה של מספר צבעי מאכל על רגישויות שונות.
כלל האצבע הוא שאם חומר מסוים התגלה כמסוכן באופן ודאי,
הוא לא ייכנס לאוכל התעשייתי שלנו.
אבל להילחץ מחומר רק בגלל שיש בו את האות E זה לא חכם.
יכול להיות שמדובר רק בוויטמין סי.
מי שבכל זאת חושש או אלרגי,
מוזמן לגגל את מספר החומר ולסמוך רק על מקורות מהימנים.
