כאן סקרנים | למה יצרנו חג שגורם לנו כאב בטן?
פעם, בשבועות המצווה היחידה הייתה לא לעשות כלום,
אבל זה כנראה לא הספיק לנו.
החג היה צריך מיתוג וחג "מתן תורה", לא ממש עשה את העבודה.
הציונים עלו על זה ושמו את הדגש על "חג הביכורים".
אחריהם באו, ככל הנראה, תנובה, המחלבות ומועצת החלב
שהחליטו על מיתוג מחדש של החג כחג החלב.
הן התבססו על מנהג די שולי של היהודים באירופה
שכלל אכילת מאכלים חלביים בשבועות ועל הסברים שונים, למשל,
שלאחר מתן התורה לא הספיקו בני ישראל להכשיר את כליהם
ונאלצו להסתפק רק בחלב.
לאט לאט התחילו להופיע כרזות, ספרי מתכונים מיוחדים לחג
ופרסומות עם ילדים בבגדים לבנים ושפם חלב.
נשמע כמו מהלך מבריק?
שבועות נהיה החג הזה עם החלב. הייתה רק בעיה אחת,
כ-80% מהיהודים - המזרחים, האשכנזים, וגם אני,
רגישים ללקטוז.
מה שאומר ששבועות הפך עבורנו לסיוט.
מה שיש לנו נקרא "אי סבילות ללקטוז".
חסר לנו האנזים לקטאז שמפרק את הלקטוז, הסוכר של החלב.
ברגע שאנחנו שותים חלב או אוכלים מוצר חלבי,
המצב נהיה בלתי נסבל. יש לנו כאבי בטן, נפיחות ושלשולים.
בכל מוצר חלב יש רמות שונות של לקטוז,
ולכן שתייה של כוס חלב תשפיע עלינו הרבה יותר מגבינה קשה.
העניין הוא שעד לפני בערך 10,000 שנה,
כל בני האדם הבוגרים בעולם היו כמונו - התקשו מאוד לעכל חלב,
ממש כמו יתר היונקים.
כשהתבגרנו, ייצור האנזים שמפרק את הלקטוז היה מפסיק,
ובזמנו זו לא הייתה בעיה כי לא היה שום חלב בסביבה,
היינו ציידים ולקטים.
אבל הכול השתנה עם המהפכה החקלאית כשהתחלנו להפיק חלב מהפרה.
הראשונים שבייתו בהמות היו ככל הנראה האנשים בצפון אירופה.
באותו הזמן, ובאופן מקרי לגמרי,
התפתחה אצל חלק מהאנשים מוטציה
שאפשרה להם לעכל חלב בבגרות בלי בעיה,
ובמילים אחרות - אנחנו, האי סבילים ללקטוז, היינו פה קודם.
ומי שיכולים עכשיו לאכול גלידה או לשתות שוקו בצבא בלי בעיה,
הם האנשים עם המוטציה.
כאן צריך לצאת לשיעור קצר בברירה טבעית.
במקומות שבהם היה חלב זמין, לאנשים עם המוטציה היה יתרון הישרדותי.
יש כמה סיבות אפשריות - החלב היה מקור טוב למזון עשיר בסידן
בעיקר בתקופות של מחסור במזון,
וגם מקור לשתייה בתקופות בהן המים לא טובים.
כך קרה שבעלי המוטציה שרדו יותר מאחרים.
היום, בצפון אירופה, הם הפכו לרוב,
ובהולנד למשל, רק לכעשרה אחוזים מהאוכלוסיה אין את המוטציה,
כלומר, לאורך השנים הם כנראה שרדו פחות.
לעומת זאת בסין, שם לא היו עד לא מזמן מוצרי חלב, וגם לא מוטציה,
כ-92 אחוזים מהאוכלוסייה מתקשים לעכל חלב
והם הסתדרו בלי בעיות.
אבל אנחנו הרי חיים במזרח התיכון,
וכמו רוב שכנינו, רובנו רגישים ללקטוז,
בערך 80 אחוזים מהיהודים בישראל לפי מחקר משנות ה-2000.
זה נשמע מספר הזוי, אבל זה די הגיוני
כיוון שאי סבילות ללקטוז היא ספקטרום - יש הרבה רמות
ויש מצב שאם אנחנו ממילא לא צורכים הרבה חלב,
לעולם לא נדע שאנחנו רגישים.
בנוסף, אי-סבילות ללקטוז מופיעה רק בגילאי העשרה או בשנות ה-20 לחיים
ולכן לא תמיד נדע שהמקור לתחושה המשונה שיש לנו בבטן עכשיו קשור לחלב.
כשבדקו את אחוז הרגישים ללקטוז בקרב יהודים ממוצא אשכנזי
ראו שהוא דומה דווקא לזה של היהודים ממוצא עיראקי ומרוקאי
ולרוב אוכלוסיית המזרח התיכון ופחות דומה לאירופאים הלא יהודים.
זו רק השערה,
אבל אפשר להסתכל על הנתון הזה כעוד משהו
שמעיד על המוצא המזרח תיכוני של היהודים.
זה גם מסתדר עם הידע ההיסטורי שיש לנו ועם מחקרים גנטיים.
מה שלומך?
עוד תזכורת לכך שהיהודים גלו מאזורנו לפני 2,000 שנה
וכנראה לא התבוללו יותר מדי.
ברגע שחזרנו מהגולה
היה הכי הגיוני שנאכל אוכל שמתאים לנו, אוכל מזרח תיכוני, בלי הרבה חלב,
אבל בתנובה שהוקמה ב-1926 חשבו אחרת.
הם חשבו שחלב זה "און ובריאות" ובני ישראל התחילו לצרוך לקטוז בכמויות.
אגב, אם המחלבות היו מכירות את ענייני הלקטוז,
היה חכם מצידן לכוון את הפרסומים שלהן
לאנשים שמעכלים לקטוז הכי טוב במזרח בתיכון - הבדואים,
אצלם 50 אחוז מעכלים לקטוז בלי בעיה.
והסיבה האפשרית לכך היא שלפני אלפי שנים הם החלו לביית גמלים
ולשתות את החלב שלהם.
מי שלא צריכים לדאוג מענייני הלקטוז הם כמובן הטבעונים.
לפי סקרים שונים, בישראל יש את אחוז הטבעונים הגבוה ביותר בעולם.
הרבה טבעונים מספרים בגאווה איך מאז שעברו לטבעונות
מצב הבטן שלהם השתפר פלאים.
יש מצב שאחת הסיבות היא שחלקם, בלי ידיעתם או עם,
היו רגישים ללקטוז והטבעונות פתרה את הבעיה.
אני לא טבעונית, בינתיים לא בדואית, ולגמרי אין לי את המוטציה.
כל שנה אני מתחילה לחשוש משבועות שבועיים מראש
ולשלם את המחיר שבועיים אחר כך.
מאז שגיליתי שרוב בני ישראל כמוני,
אני מתנחמת בכך שזה מה שמייחד אותנו משאר העמים,
לפחות חלק מהם, וגם - שהיום כבר אין חשש שלא נשרוד
כי יש מספיק מזון חלופי וכדורים.
אז אולי אפשר למתג מחדש את שבועות, להכניס תפריט מקומי יותר,
להיזכר שהוא בכלל חג מתן תורה או פשוט לקחת כדורי לקטאז.
ואפשר גם כמוני להמשיך לסבול ולקטר כדי שיהיה נושא לסרטון גם בשנה הבאה.
חג שמח!
