כאן סקרנים | למה אי אפשר להעביר ריחות בהודעת וואטסאפ?
אנחנו עדיין לא יכולים להסניף עוגת שוקולד מהפיד,
לקבל הודעה מאימא עם הריח של המרק שהרגע הכינה
או להטריל חברים עם פלוץ אלקטרוני,
אבל אנחנו כן מעבירים בינינו בקלות תמונות או צלילים כל הזמן.
אז למה אי אפשר להעביר ריח דיגיטלי?
הבעיה היא קודם כול בחוש הריח עצמו, הילד הדחוי של עולם המדע.
כבר שנים אנחנו יודעים איך נראים גלי אור או מהם התדרים של גלי קול,
אבל אנחנו עדיין לא לגמרי מבינים ממה מורכב הריח.
למה מולקולה אחת מריחה כמו וניל ואחרת כמו גרביים אחרי שיעור התעמלות.
גם אם היינו יודעים מה הוא בעצם הריח,
יש לנו עדיין אתגר טכנולוגי לפתור.
כדי לשלוח ריח צריך לעבור שלושה שלבים:
"להקליט" את הריח,
להפוך את הקלט הכימי לשפה שהמחשב יבין ויעבד
ו"להדפיס" את הריח ביעד.
סטארט-אפים רבים קמים ונופלים בניסיון לצלוח את שלושת השלבים האלו
ורובם בגדול מנסים לחקות את הקלט והעיבוד
של חוש הריח האנושי.
המכשיר שמדמה את פעילות האף נקרא אף אלקטרוני.
הקונספט של אף אלקטרוני הוא בעצם לדמות,
כמו שיש לנו אף שלנו, שיש קולטנים, חיישנים
שמזהים את מולקולות הריח, אז אנחנו עושים את אותו דבר
בצורה מלאכותית על ידי חיישנים אלקטרוניים
שיכולים לקלוט את מולקולות הריח.
הריח שבאוויר נקלט במכשיר ומפעיל חלק מן הקולטנים.
המידע מומר לאותות חשמליים שהמחשב יכול לקרוא
והוא משווה את התבנית שלהם מול ספריית תבניות של ריחות קיימים.
התבנית הדומה ביותר מנצחת והקידוד שלה נשלח למחשב שביעד.
זה אומר שהריח שנשלח למחשב שביעד הוא במקרה הטוב
רק דומה לריח המקורי ובמקרה הרע לא דומה בכלל לריחש"הוקלט".
כלומר, "רזולוציית" ריח נמוכה מאוד.
הסיפור מסתבך עוד יותר כשיש באוויר כמה ריחות שונים
והמערכת צריכה להפריד ביניהם.
לכן עד כה, עיקר השימוש באף האלקטרוני
הוא במפעלים עם חומרים מסוכנים
והוא מתוכנת לזהות מספר מצומצם מאוד של ריחות,
פעולה שהיא כמובן הרבה יותר פשוטה.
התהליך הזה מסורבל מאוד ולכן הרבה חברות שפונות לקהל הרחב
מעדיפות לזנוח את הקלט והעיבוד ולהתמקד רק בשלב השלישי - הפלט.
גוגל השיקו ב-2013 את GOOGLE NOSE,
שהיה אמור לאפשר לנו להריח את העולם בקליק,
ואז הם הודו שזו הייתה מתיחה של 1 באפריל.
כשזה בא מגוגל, המאמינה הגדולה ביותרב"בלתי אפשרי",
זה לא מאוד מנחם,
אבל חברות אחרות כן לוקחות את העניין ברצינות.
הרעיון עליו הן מתבססות הוא מכשיר שיפלוט ריחות לפי בקשה.
אפשר להסתכל על המכשיר הזה כמו מדפסת,
רק שאת קסתות הדיו, מחליפות מבחנות ריח.
אבל בעוד המדפסת עובדת על ארבעה צבעים בסיסיים
שמהם אפשר ליצור כל תמונה צבעונית,
בריח לא ידועים לנו הריחות הבסיסיים ולכן גם לא איך לערבב אותם
כדי ליצור את יתר הריחות בעולם.
המצב אפילו גרוע מכך, אנחנו לא בטוחים שיש ריחות בסיסיים
ונראה שאם יש כאלו, אז הם לא שלושה או ארבעה,
אלא יותר לכיוון המאות.
לכן, המכשיר צריך להכיל עשרות מבחנות
ולפי הוראות המחשב, לרקוח את המתכון המתאים
ולשחרר ריחות מהמבחנות הנבחרות בו זמנית.
הבעיות כאן הן אילו ריחות מכניסים ואילו משאירים בחוץ
ואיך דוחפים את המבחנות למכשיר אסתטי.
אחרי כל זה, עולות סוגיות
כמו איך מפזרים את הריח באופן אחיד בחלל
ואיך דואגים שלא יתערבב עם ריחות אחרים,
דאגות שלא קיימות כשאנו שומעים קול או רואים תמונה
כי ברגע שאנו עוברים לתמונה הבאה הקודמת נעלמת
ולא נספגת לנו בחולצה.
לכן רוב הסטארטפים שקמים ברעש גדול נופלים
ואלו שמחזיקים מעמד הם כרגע בגדר שדרוג לריחן לרכב
ומאפשרים לנו לבחור בין מספר מוגבל של ריחות,
כמו CYRANO שמאפשר להפעיל 12 ריחות,
או הסטארטפ הישראלי scentcom
שמאפשר לנו לבחור בין שישה ריחות לאוורור הבית.
יש גם שאפתניים יותר, ביניהם היפנים,
שמנסים ליצור מסך טלוויזיה שיפלוט ריחות, אבל הדגש הוא על "מנסים".
מלבד כל הקשיים הטכניים, זה גם מאוד מאוד יקר
ואולי פשוט לא שווה את זה.
אבל להקלטה ולעיבוד של ריח יכולים להיות שימושים יותר משמעותיים.
למשל מסתבר שניתן להריח מחלות.
חוקרים ממעבדתו של פרופ' חוסאם חאיק בטכניון
גילו שאפשר להשתמש באף אלקטרוני
כדי לבצע גילוי מוקדם של מחלות סרטן רבות,
ביניהן סרטן הריאה, השד, צוואר הרחם והמעי גס.
אפשר להשתמש בריח דיגיטלי לניתוח זירות פשע
או כדי לזהות האם הדליפה שזה עתה אירעה במפעל בצפון בארץ מסוכנת
ומאיזה חומר היא נובעת.
ולפי חוקרים ממעבדתו של פרופ' נעם סובל ממכון וייצמן,
ייתכן וניתן אפילו להשתמש בחוש הריח כדי לנבא התאמה בין בני זוג.
אבל לא כדאי לבנות על זה כתחליף לטינדר
כי הסיכוי שנפצח בשנים הקרובות את האתגרים של קלט,
עיבוד דיגיטלי ואפילו פלט של ריחות, לא גבוהים במיוחד.