כאן סקרנים | למה כל כך הרבה אנשים שונאים ג'אז?
בואו נודה באמת.
Let's face it.
רוב האנשים לא יכולים לסבול ג'אז.
Most people can't stand jazz.
ומאז שהסגנון הזה התפתח לפני יותר ממאה שנה,
And since that style evolved over a century ago,
קמו לו לא מעט שונאים.
Quite a few hated him.
כמו למשל איש הדת האמריקני הנרי ואן דייק,
Like the American cleric Henry Van Dyke,
שקבע ב-1921 שמדובר בקקופוניה של צלילים
Who stated in 1921 that it was a cacophony of sounds
שהומצאה על ידי שדים כדי לענות אימבצילים.
Invented by demons to answer imbeciles.
אבל הוא לא תמיד היה כל כך קשה לעיכול.
But he wasn't always that hard to digest.
ג'אז הוא דווקא סגנון מוזיקלי מגוון מאוד.
Jazz is actually a very diverse musical style.
בתחילת המאה ה-20, כשהסגנון היה עדיין צעיר יחסית,
In the early 20th century, when the style was still relatively young,
כבשו אותו תזמורות הענק, הביג בנד ג'אז.
The gigantic band had captured it, Big Band Jazz.
הן ניגנו במועדוני ענק את הסווינג, מוזיקת ריקודים קצבית ופופולרית,
They played swing clubs in huge clubs, rhythmic and popular dance music,
והמנגינות היו הרבה יותר מסודרות ויציבות,
And the melodies were much more neat and stable,
עם הרבה פחות אלתורים.
With far fewer improvisations.
אלא שבעקבות השפל הכלכלי הגדול שהוביל לפירוקן של תזמורות רבות,
However, following the Great Depression that led to the dismantling of many orchestras,
ואחר כך בעקבות עליית הרוק אנד רול,
And then following the rise of rock and roll,
קבוצת מוזיקאים שחורים שיצאו נגד הסווינג העממי והממוסחר,
A group of black musicians who came out against the popular and commercial swing,
עיצבה את הג'אז הווירטואוזי, הביבופ.
Designed the virtuoso jazz, the bebop.
הביבופ הוא ז'אנר מורכב בהרבה מסגנונות הג'אז שקדמו לו.
Bebop is a genre that is much more complex than the jazz styles that preceded it.
מה שמייחד אותו הוא רמת האלתור הגבוהה של הנגנים.
What sets him apart is the high level of improvisation of the musicians.
הנה העניין.
Here's the thing.
אזורי ההנאה במוח שלנו דווקא מגיבים בחיוב
The areas of pleasure in our brain actually respond positively
לשינויים קלים או מפתיעים במלודיות.
For minor or surprising changes in melody.
זה אחד ההסברים לכך שרובנו אוהבים ללכת להופעות
That's one of the explanations that most of us like to go to shows
שבהן האומנים קצת סוטים מהביצוע המקורי.
Where the artists are a bit deviant from the original work.
את הקשר בין הנאה ממוזיקה לבין המורכבות שלה,
The connection between enjoyment of music and its complexity,
אפשר לתאר באמצעות גרף בצורת אות U הפוכה.
You can describe using a reverse U-shaped graph.
כשהגירוי שמוזיקה גורמת פשוט מאוד, או לחלופין מורכב מאוד,
When the stimulus that music makes is very simple, or very complex,
ההנאה קטנה בהרבה מאשר כשהגירוי נמצא
The pleasure is much smaller than when the stimulus is present
במקום מתוק כזה, באמצע.
In such a sweet place, in the middle.
הג'אז נמצא בקצה המורכב של ה-U.
Jazz is at the complex end of the U.
לא רק בגלל המבנה של היצירות, אלא גם בשל ההרמוניות והמקצב.
הרמוניה מייצגת את היחסים שמנהלים ביניהם מספר תווים
Harmony represents the relationship between several characters
או אקורדים, שהם צירוף של שלושה תווים או יותר.
Or chords, which are a combination of three or more characters.
הנה אקורד שמופיע באין ספור שירי פופ.
Here is a chord that appears in countless pop songs.
לה מינור. הוא מורכב משלושה תווים בלבד,
La Minor. It consists of only three characters,
שהמרווחים ביניהם נחשבים הרמוניים. במובן שהם נעימים לאוזן.
Whose intervals are considered harmonic. In the sense that they are pleasant to the ear.
אקורד אופייני בג'אז, לעומת זאת, מורכב מארבעה או חמישה תווים.
A typical jazz chord, on the other hand, consists of four or five notes.
לפעמים אפילו שבעה.
שהמרווחים ביניהם הרבה פחות פשוטים.
Which are far less straightforward.
למשל, מרווח הטריטון, הידוע בכינויו מרווח השטן.
For example, the triton interval, commonly known as the devil interval.
הם מכונים בז'רגון המוזיקלי דיסוננטיים,
They are called dissonant musical jargon,
ונחשבים בלתי יציבים, אפילו צורמים.
And are considered erratic, even jarring.
גם השמות שלהם מסובכים בהתאם: למשל, לה מינור 7 מינוס 5.
Their names are also complicated accordingly: for example, La Minor 7 minus 5.
וזה לא נגמר כאן.
And it's not over here.
ההרמוניות מנוגנות בתוך מקצב
The harmonies are played in rhythm
שהוא היחס שבין משכי הצלילים או התווים.
Which is the ratio of sound duration or notes.
ובעוד שבפופ או ברוק המשקל הנפוץ ביותר
And while in pop or saliva the most common weight
הוא של ארבעה או שלושה רבעים, שהם שברים פשוטים יחסית,
Is of four or three quarters, which are relatively simple fractions,
בג'אז יש מגוון רחב בהרבה של משקלים,
Jazz has a much wider range of weights,
מספרות קצת יותר מרתיעות, כמו חמישה רבעים,
Hairdressers are a bit more daunting, like five quarters,
שבעה רבעים, 11 שמיניות ואפילו 15 שמיניות.
Seven quarters, 11 eighths and even 15 eighths.
ואלה, בנוסף להפתעות ולקושי לזהות את הלחן,
And these, in addition to surprises and difficulty in identifying the melody,
הן הסיבות שבגללן לאנשים כל כך קשה עם הג'אז.
They are the reasons why people are so hard with jazz.
מבחינת חובבי הז'אנר זה רק יתרון.
In terms of genre lovers, this is just an advantage.
הם תמיד החשיבו את עצמם למגזר אינטליגנטי ומתוחכם.
They always considered themselves an intelligent and sophisticated sector.
או אם תרצו, עילאי ומתנשא.
Or if you want, supreme and towering.
והאמת, כנראה שיש בזה משהו.
And the truth is, there must be something to it.
מחקר ענק שנערך באוניברסיטת הריוט ווט בסקוטלנד,
A huge study conducted at the University of Marriott in Scotland,
וכלל 36 אלף איש מ-60 מדינות שונות,
And included 36,000 people from 60 different countries,
גילה שאוהבי ג'אז הם אנשים יצירתיים, פתוחים ונבונים מהממוצע.
Discovered that jazz lovers are creative, open and intelligent people.
ואולי זה נובע מהעובדה שההתפלפלות האין סופית של הג'אז
And it may be due to the infinite bounce of the jazz
מגרה מאוד את המוח. -ובכך גם משפרת את ביצועיו.
Highly stimulating brain. -This also improves its performance.
בתנאי שמנסים להקשיב לו בראש פתוח ולא מתחרפנים ממנו.
Provided you try to listen to it with an open mind and don't freak it out.
