כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?

‫אם ניכנס לחנות ספרים ‫ונפתח ספר אקראי,

‫נראה את הפונט הזה.

‫ספר אחר - אותו פונט.

‫ספר ישן - עדיין אותו פונט.

‫אם נפתח את ידיעות, ‫שוב הפונט הזה.

‫ישראל היום, גלובס, הארץ, ‫המודיע,

‫הכול באותו פונט.

‫למה כל הספרים והעיתונים בישראל ‫כתובים באותו הגופן?

‫במשך מאות שנים ‫כתבו סופריסת"ם יהודים

‫כתבי קודש באמצעות קולמוס.

‫הספרדים כתבו בכתב ספרדי,

‫שבו לקווים האנכיים והאופקיים ‫של האותיות יש עובי די דומה.

‫הכתב האשכנזי, לעומתו, ‫התאפיין בקווים אופקיים עבים

‫ובקווים אנכיים דקים.

‫במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה ‫את מכונת הדפוס.

‫כ-20 שנה לאחר מכן, ‫התחילו להדפיס באיטליה

‫גם ספרים בעברית.

‫בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות ‫את אותיותהסת"ם

‫האשכנזיות והמרובעות.

‫אבל מהר מאוד השתלט הסגנון ‫הספרדי המעוגל על הדפוס,

‫והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית ‫בעיבוי קל של הקווים האופקיים.

‫מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי ‫לכל אירופה.

‫מאז ועד סוף המאה ה-19, ‫הספרים היחידים שהודפסו בעברית

‫היו רק ספרי קודש,

‫והם הודפסו באותם סגנונות כתב ‫ספרדיים ואשכנזיים.

‫גם העיתונים היומיים המעטים ‫בעברית וביידיש שהתפרסמו אז,

‫הודפסו בעיקר באות הספרדית.

‫אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית ‫והפיכת העברית לשפה יום יומית,

‫נוצר צורך בסגנון דפוס ‫או גופן,

‫שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש.

‫למרווח הזה נכנס ב-1908 ‫רפאל פרנק,

‫החזן הראשי של הקהילה היהודית ‫בלייפציג שבגרמניה.

‫הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי ‫בשם סי-אף-ריהל,

‫ועיצב את הגופן פרנק-ריהל.

‫בהשראת כתבי יד באות ספרדית, ‫בסגנון הארט-נובו.

‫סגנון ששאב את השראתו מצמחים, ‫מדברים אורגניים, קישוטיים.

‫משם נובע הסגנון הצורני שלו.

‫האותיות מאוזנות בקווים האופקיים ‫והאנכיים שלהן,

‫וברורות לקריאה בדפוס.

‫לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם ‫והתחילו להשתמש בו.

‫בהיעדר גופן אזרחי אחר, ‫הפך מהר מאוד פרנק-ריהל

‫לברירת המחדל ‫של כל דבר דפוס בעברית,

‫באירופה ובארץ ישראל.

‫וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ ‫בשנים שלאחר מכן,

‫כבר השתמשו כולם באותו הגופן.

‫כל כתב עת, עיתון או ספר, ‫נכתבו בפרנק-ריהל.

‫הניסיון היחיד לרענן את השורות ‫היה של מעריב,

‫שהחליט לעצב מחדש את העיתון ‫ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס,

‫של האומן צבי נרקיס.

‫הקוראים התעצבנו והתלוננו, ‫ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל.

‫גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית,

‫הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב ‫של הגופן והמשיכו להדפיס בו.

‫היא השתרשה, והקורא של העברית ‫התרגל למראה צורתה.

‫וקשה מאוד להזיז את ההרגל ‫של הקורא אל משהו חדש,

‫כי גם דורות של ילדים מתחנכים ‫על הצורניות של פרנק-ריהל.

‫השליטה הבלתי מעורערת ‫של פרנק-ריהל

‫בכל מילה שנכתבה כאן ‫במשך מאה שנה,

‫התערערה אולי רק עם הופעת ‫האינטרנט בשנות ה-90'.

‫חברת מיקרוסופט שלטה אז ‫ביותר מ-90% מהשוק

‫עם דפדפן אקספלורר,

‫והיא קבעה שאת הפורמים ‫ואתרי החדשות שלנו,

‫אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל,

‫גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, ‫הלווטיקה,

‫שהיה מתאים יותר לצגי המחשב.

‫ברוב הגופנים לדפוס ‫שאנחנו מכירים היום,

‫דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, ‫יש "סריפים",

‫בליטות קטנות, ‫שלפי התפיסה המקובלת,

‫עוזרות לנו לקרוא מהר יותר.

‫על צגי מחשב, לעומת זאת,

‫קל לנו יותר לקרוא גופנים "סן-סריפים", ‫חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל.

‫לכן פרנק-ריהל נראה מעוות ‫במסמך וורד,

‫אבל חד מאוד בהדפסה.

‫מעצבי גופנים, טיפוגרפים,

‫הוציאו בשנים האחרונות ‫עשרות גופנים חלופיים לטקסט,

‫שיתאימו גם לספר או לעיתון,

‫ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול ‫שמעז לנסות.

‫זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע.

‫אם הספר שלנו או העיתון ‫שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל,

‫כנראה שלא נתייחס אליו ‫באותה הרצינות.