כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?
Hier sind neugierig Warum sind alle Bücher und Zeitungen in Israel in derselben Schriftart geschrieben?
אם ניכנס לחנות ספרים ונפתח ספר אקראי,
If you go to a bookstore and opened random book,
נראה את הפונט הזה.
we'll see that font.
ספר אחר - אותו פונט.
Another book - the same font.
ספר ישן - עדיין אותו פונט.
Old book - still the same font.
אם נפתח את ידיעות, שוב הפונט הזה.
If we open the news, again this font.
ישראל היום, גלובס, הארץ, המודיע,
Israel Hayom, globes, Haaretz, Hamodia
הכול באותו פונט.
All the same font.
למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?
Why all the books and newspapers in Israel written in the same font?
במשך מאות שנים כתבו סופרי סת"ם יהודים
For centuries, Jewish scribes wrote
כתבי קודש באמצעות קולמוס.
scripture using a pen.
הספרדים כתבו בכתב ספרדי,
The Sephardim wrote in a Sephardi script,
שבו לקווים האנכיים והאופקיים של האותיות יש עובי די דומה.
Where the vertical and horizontal lines of the letters have a rather similar thickness.
הכתב האשכנזי, לעומתו, התאפיין בקווים אופקיים עבים
Ashkenaz, however, characterized by thick horizontal lines
ובקווים אנכיים דקים.
and thin vertical lines.
במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה את מכונת הדפוס.
In the 15th century Gutenberg invented in Germany The printing press.
כ-20 שנה לאחר מכן, התחילו להדפיס באיטליה
20 years later, start printing in Italy
גם ספרים בעברית.
also Hebrew books.
בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות את אותיות הסת"ם
At first the printers tried to imitate the letters of the STAM
האשכנזיות והמרובעות.
Ashkenazi and square script
אבל מהר מאוד השתלט הסגנון הספרדי המעוגל על הדפוס,
But very quickly took over Sephardic style curved pattern,
והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית בעיבוי קל של הקווים האופקיים.
and received effect from the Ashkenazi style easy condensation of horizontal lines.
מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי לכל אירופה.
From Italy, the Sephardic style spread throughout Europe.
מאז ועד סוף המאה ה-19, הספרים היחידים שהודפסו בעברית
From then until the end of the 19th century, books printed in Hebrew
היו רק ספרי קודש,
were only religious books,
והם הודפסו באותם סגנונות כתב ספרדיים ואשכנזיים.
They printed those writing styles Sephardic and Ashkenazi.
גם העיתונים היומיים המעטים בעברית וביידיש שהתפרסמו אז,
Even the few daily newspapers Hebrew and Yiddish published then,
הודפסו בעיקר באות הספרדית.
Printed mainly with Sephardic style
אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית והפיכת העברית לשפה יום יומית,
But with the growth of the Zionist movement And turning the Hebrew language daily,
נוצר צורך בסגנון דפוס או גופן,
Created a need for pattern or font style,
שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש.
that not to be identified with the scriptures.
למרווח הזה נכנס ב-1908 רפאל פרנק,
at this space came in 1908 Rfal Frnk,
החזן הראשי של הקהילה היהודית בלייפציג שבגרמניה.
Chief cantor of the Jewish community Leipzig, Germany.
הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי בשם סי-אף-ריהל,
He joined a local letter-casting company called CF-Rihl,
ועיצב את הגופן פרנק-ריהל.
And designed the font Frank-Ruehl.
בהשראת כתבי יד באות ספרדית, בסגנון הארט-נובו.
Inspired manuscripts with Sephardic, Art nouveau style.
סגנון ששאב את השראתו מצמחים, מדברים אורגניים, קישוטיים.
Style inspired by plants, Speaking organic, decorative.
משם נובע הסגנון הצורני שלו.
From there comes his formal style.
האותיות מאוזנות בקווים האופקיים והאנכיים שלהן,
The letters are balanced in their horizontal and vertical lines,
וברורות לקריאה בדפוס.
And clear to read in print.
לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם והתחילו להשתמש בו.
After two years they finished work And started to use it.
בהיעדר גופן אזרחי אחר, הפך מהר מאוד פרנק-ריהל
In the absence of another civil font, Frank-Rihl became very quickly
לברירת המחדל של כל דבר דפוס בעברית,
Default of anything that print in Hebrew
באירופה ובארץ ישראל.
Europe and Israel.
וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ בשנים שלאחר מכן,
Thus, the daily newspapers established in the in subsequent years,
כבר השתמשו כולם באותו הגופן.
already used the same font.
כל כתב עת, עיתון או ספר, נכתבו בפרנק-ריהל.
Every journal, newspaper or book was written in Frank-Rihl.
הניסיון היחיד לרענן את השורות היה של מעריב,
The only attempt to refresh the lines Was of Ma'ariv,
שהחליט לעצב מחדש את העיתון ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס,
He decided to redesign the newspaper And replace their font based on the Narkis,
של האומן צבי נרקיס.
Of artist Tzvi Narkis.
הקוראים התעצבנו והתלוננו, ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל.
Readers were upset and complained, And very quickly Ma'ariv back to Frank-Ruehl.
גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית,
Even when newspapers moved to digital printing,
הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב של הגופן והמשיכו להדפיס בו.
They have created their own versions of PC font and continued to print it.
היא השתרשה, והקורא של העברית התרגל למראה צורתה.
It took root, and the reader of the Hebrew Accustomed to the sight of shape.
וקשה מאוד להזיז את ההרגל של הקורא אל משהו חדש,
And it is very difficult to move the habit of the reader to something new,
כי גם דורות של ילדים מתחנכים על הצורניות של פרנק-ריהל.
because generations of children are educated on the shape of the Frank-Ruehl.
השליטה הבלתי מעורערת של פרנק-ריהל
Undisputed control Frank-Ruehl
בכל מילה שנכתבה כאן במשך מאה שנה,
Every word written here for a century,
התערערה אולי רק עם הופעת האינטרנט בשנות ה-90'.
Perhaps shaken by the arrival of the Internet in the 90s.
חברת מיקרוסופט שלטה אז ביותר מ-90% מהשוק
Microsoft controlled more than 90% of the market
עם דפדפן אקספלורר,
With Internet Explorer
והיא קבעה שאת הפורמים ואתרי החדשות שלנו,
And she determined that our forums and news sites,
אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל,
We read at her font - Ariel,
גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, הלווטיקה,
A processed version of the Latin font, the Velotica
שהיה מתאים יותר לצגי המחשב.
that was more appropriate for computer monitors.
ברוב הגופנים לדפוס שאנחנו מכירים היום,
Most fonts for print We know today,
דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, יש "סריפים",
David, Narcissus and of course Frank-Ruehl, There are "Srifim"
בליטות קטנות, שלפי התפיסה המקובלת,
Small bumps, According to the accepted view,
עוזרות לנו לקרוא מהר יותר.
Help us to read faster.
על צגי מחשב, לעומת זאת,
On computer screens, however,
קל לנו יותר לקרוא גופנים "סן-סריפים", חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל.
It is easier to read fonts "San Srifim" smooth, such as Hlootikh Oarial.
לכן פרנק-ריהל נראה מעוות במסמך וורד,
So Frank-Ruehl looks distorted in Word document,
אבל חד מאוד בהדפסה.
But very sharp in printing.
מעצבי גופנים, טיפוגרפים,
Font designers, Tifogrfim,
הוציאו בשנים האחרונות עשרות גופנים חלופיים לטקסט,
Have published dozens of alternative fonts in recent years,
שיתאימו גם לספר או לעיתון,
Suit also book or newspaper,
ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול שמעז לנסות.
And yet, there is no big daily newspaper that dares to try.
זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע.
It is a matter of marketing and even subconscious.
אם הספר שלנו או העיתון שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל,
If our book or newspaper we read not write in Frank-Ruehl,
כנראה שלא נתייחס אליו באותה הרצינות.
Probably we will not treat him with the same seriousness.
