×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

כאן סקרנים, כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?

כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?

‫אם ניכנס לחנות ספרים ‫ונפתח ספר אקראי,

‫נראה את הפונט הזה.

‫ספר אחר - אותו פונט.

‫ספר ישן - עדיין אותו פונט.

‫אם נפתח את ידיעות, ‫שוב הפונט הזה.

‫ישראל היום, גלובס, הארץ, ‫המודיע,

‫הכול באותו פונט.

‫למה כל הספרים והעיתונים בישראל ‫כתובים באותו הגופן?

‫במשך מאות שנים ‫כתבו סופרי סת"ם יהודים

‫כתבי קודש באמצעות קולמוס.

‫הספרדים כתבו בכתב ספרדי,

‫שבו לקווים האנכיים והאופקיים ‫של האותיות יש עובי די דומה.

‫הכתב האשכנזי, לעומתו, ‫התאפיין בקווים אופקיים עבים

‫ובקווים אנכיים דקים.

‫במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה ‫את מכונת הדפוס.

‫כ-20 שנה לאחר מכן, ‫התחילו להדפיס באיטליה

‫גם ספרים בעברית.

‫בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות ‫את אותיות הסת"ם

‫האשכנזיות והמרובעות.

‫אבל מהר מאוד השתלט הסגנון ‫הספרדי המעוגל על הדפוס,

‫והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית ‫בעיבוי קל של הקווים האופקיים.

‫מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי ‫לכל אירופה.

‫מאז ועד סוף המאה ה-19, ‫הספרים היחידים שהודפסו בעברית

‫היו רק ספרי קודש,

‫והם הודפסו באותם סגנונות כתב ‫ספרדיים ואשכנזיים.

‫גם העיתונים היומיים המעטים ‫בעברית וביידיש שהתפרסמו אז,

‫הודפסו בעיקר באות הספרדית.

‫אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית ‫והפיכת העברית לשפה יום יומית,

‫נוצר צורך בסגנון דפוס ‫או גופן,

‫שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש.

‫למרווח הזה נכנס ב-1908 ‫רפאל פרנק,

‫החזן הראשי של הקהילה היהודית ‫בלייפציג שבגרמניה.

‫הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי ‫בשם סי-אף-ריהל,

‫ועיצב את הגופן פרנק-ריהל.

‫בהשראת כתבי יד באות ספרדית, ‫בסגנון הארט-נובו.

‫סגנון ששאב את השראתו מצמחים, ‫מדברים אורגניים, קישוטיים.

‫משם נובע הסגנון הצורני שלו.

‫האותיות מאוזנות בקווים האופקיים ‫והאנכיים שלהן,

‫וברורות לקריאה בדפוס.

‫לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם ‫והתחילו להשתמש בו.

‫בהיעדר גופן אזרחי אחר, ‫הפך מהר מאוד פרנק-ריהל

‫לברירת המחדל ‫של כל דבר דפוס בעברית,

‫באירופה ובארץ ישראל.

‫וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ ‫בשנים שלאחר מכן,

‫כבר השתמשו כולם באותו הגופן.

‫כל כתב עת, עיתון או ספר, ‫נכתבו בפרנק-ריהל.

‫הניסיון היחיד לרענן את השורות ‫היה של מעריב,

‫שהחליט לעצב מחדש את העיתון ‫ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס,

‫של האומן צבי נרקיס.

‫הקוראים התעצבנו והתלוננו, ‫ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל.

‫גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית,

‫הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב ‫של הגופן והמשיכו להדפיס בו.

‫היא השתרשה, והקורא של העברית ‫התרגל למראה צורתה.

‫וקשה מאוד להזיז את ההרגל ‫של הקורא אל משהו חדש,

‫כי גם דורות של ילדים מתחנכים ‫על הצורניות של פרנק-ריהל.

‫השליטה הבלתי מעורערת ‫של פרנק-ריהל

‫בכל מילה שנכתבה כאן ‫במשך מאה שנה,

‫התערערה אולי רק עם הופעת ‫האינטרנט בשנות ה-90'.

‫חברת מיקרוסופט שלטה אז ‫ביותר מ-90% מהשוק

‫עם דפדפן אקספלורר,

‫והיא קבעה שאת הפורמים ‫ואתרי החדשות שלנו,

‫אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל,

‫גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, ‫הלווטיקה,

‫שהיה מתאים יותר לצגי המחשב.

‫ברוב הגופנים לדפוס ‫שאנחנו מכירים היום,

‫דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, ‫יש "סריפים",

‫בליטות קטנות, ‫שלפי התפיסה המקובלת,

‫עוזרות לנו לקרוא מהר יותר.

‫על צגי מחשב, לעומת זאת,

‫קל לנו יותר לקרוא גופנים "סן-סריפים", ‫חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל.

‫לכן פרנק-ריהל נראה מעוות ‫במסמך וורד,

‫אבל חד מאוד בהדפסה.

‫מעצבי גופנים, טיפוגרפים,

‫הוציאו בשנים האחרונות ‫עשרות גופנים חלופיים לטקסט,

‫שיתאימו גם לספר או לעיתון,

‫ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול ‫שמעז לנסות.

‫זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע.

‫אם הספר שלנו או העיתון ‫שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל,

‫כנראה שלא נתייחס אליו ‫באותה הרצינות.


כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן? Hier sind neugierig Warum sind alle Bücher und Zeitungen in Israel in derselben Schriftart geschrieben?

‫אם ניכנס לחנות ספרים ‫ונפתח ספר אקראי, If you go to a bookstore and opened random book,

‫נראה את הפונט הזה. we'll see that font.

‫ספר אחר - אותו פונט. Another book - the same font.

‫ספר ישן - עדיין אותו פונט. Old book - still the same font.

‫אם נפתח את ידיעות, ‫שוב הפונט הזה. If we open the news, again this font.

‫ישראל היום, גלובס, הארץ, ‫המודיע, Israel Hayom, globes, Haaretz, Hamodia

‫הכול באותו פונט. All the same font.

‫למה כל הספרים והעיתונים בישראל ‫כתובים באותו הגופן? Why all the books and newspapers in Israel written in the same font?

‫במשך מאות שנים ‫כתבו סופרי סת"ם יהודים For centuries, Jewish scribes wrote

‫כתבי קודש באמצעות קולמוס. scripture using a pen.

‫הספרדים כתבו בכתב ספרדי, The Sephardim wrote in a Sephardi script,

‫שבו לקווים האנכיים והאופקיים ‫של האותיות יש עובי די דומה. Where the vertical and horizontal lines of the letters have a rather similar thickness.

‫הכתב האשכנזי, לעומתו, ‫התאפיין בקווים אופקיים עבים Ashkenaz, however, characterized by thick horizontal lines

‫ובקווים אנכיים דקים. and thin vertical lines.

‫במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה ‫את מכונת הדפוס. In the 15th century Gutenberg invented in Germany The printing press.

‫כ-20 שנה לאחר מכן, ‫התחילו להדפיס באיטליה 20 years later, start printing in Italy

‫גם ספרים בעברית. also Hebrew books.

‫בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות ‫את אותיות הסת"ם At first the printers tried to imitate the letters of the STAM

‫האשכנזיות והמרובעות. Ashkenazi and square script

‫אבל מהר מאוד השתלט הסגנון ‫הספרדי המעוגל על הדפוס, But very quickly took over Sephardic style curved pattern,

‫והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית ‫בעיבוי קל של הקווים האופקיים. and received effect from the Ashkenazi style easy condensation of horizontal lines.

‫מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי ‫לכל אירופה. From Italy, the Sephardic style spread throughout Europe.

‫מאז ועד סוף המאה ה-19, ‫הספרים היחידים שהודפסו בעברית From then until the end of the 19th century, books printed in Hebrew

‫היו רק ספרי קודש, were only religious books,

‫והם הודפסו באותם סגנונות כתב ‫ספרדיים ואשכנזיים. They printed those writing styles Sephardic and Ashkenazi.

‫גם העיתונים היומיים המעטים ‫בעברית וביידיש שהתפרסמו אז, Even the few daily newspapers Hebrew and Yiddish published then,

‫הודפסו בעיקר באות הספרדית. Printed mainly with Sephardic style

‫אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית ‫והפיכת העברית לשפה יום יומית, But with the growth of the Zionist movement And turning the Hebrew language daily,

‫נוצר צורך בסגנון דפוס ‫או גופן, Created a need for pattern or font style,

‫שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש. that not to be identified with the scriptures.

‫למרווח הזה נכנס ב-1908 ‫רפאל פרנק, at this space came in 1908 Rfal Frnk,

‫החזן הראשי של הקהילה היהודית ‫בלייפציג שבגרמניה. Chief cantor of the Jewish community Leipzig, Germany.

‫הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי ‫בשם סי-אף-ריהל, He joined a local letter-casting company called CF-Rihl,

‫ועיצב את הגופן פרנק-ריהל. And designed the font Frank-Ruehl.

‫בהשראת כתבי יד באות ספרדית, ‫בסגנון הארט-נובו. Inspired manuscripts with Sephardic, Art nouveau style.

‫סגנון ששאב את השראתו מצמחים, ‫מדברים אורגניים, קישוטיים. Style inspired by plants, Speaking organic, decorative.

‫משם נובע הסגנון הצורני שלו. From there comes his formal style.

‫האותיות מאוזנות בקווים האופקיים ‫והאנכיים שלהן, The letters are balanced in their horizontal and vertical lines,

‫וברורות לקריאה בדפוס. And clear to read in print.

‫לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם ‫והתחילו להשתמש בו. After two years they finished work And started to use it.

‫בהיעדר גופן אזרחי אחר, ‫הפך מהר מאוד פרנק-ריהל In the absence of another civil font, Frank-Rihl became very quickly

‫לברירת המחדל ‫של כל דבר דפוס בעברית, Default of anything that print in Hebrew

‫באירופה ובארץ ישראל. Europe and Israel.

‫וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ ‫בשנים שלאחר מכן, Thus, the daily newspapers established in the in subsequent years,

‫כבר השתמשו כולם באותו הגופן. already used the same font.

‫כל כתב עת, עיתון או ספר, ‫נכתבו בפרנק-ריהל. Every journal, newspaper or book was written in Frank-Rihl.

‫הניסיון היחיד לרענן את השורות ‫היה של מעריב, The only attempt to refresh the lines Was of Ma'ariv,

‫שהחליט לעצב מחדש את העיתון ‫ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס, He decided to redesign the newspaper And replace their font based on the Narkis,

‫של האומן צבי נרקיס. Of artist Tzvi Narkis.

‫הקוראים התעצבנו והתלוננו, ‫ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל. Readers were upset and complained, And very quickly Ma'ariv back to Frank-Ruehl.

‫גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית, Even when newspapers moved to digital printing,

‫הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב ‫של הגופן והמשיכו להדפיס בו. They have created their own versions of PC font and continued to print it.

‫היא השתרשה, והקורא של העברית ‫התרגל למראה צורתה. It took root, and the reader of the Hebrew Accustomed to the sight of shape.

‫וקשה מאוד להזיז את ההרגל ‫של הקורא אל משהו חדש, And it is very difficult to move the habit of the reader to something new,

‫כי גם דורות של ילדים מתחנכים ‫על הצורניות של פרנק-ריהל. because generations of children are educated on the shape of the Frank-Ruehl.

‫השליטה הבלתי מעורערת ‫של פרנק-ריהל Undisputed control Frank-Ruehl

‫בכל מילה שנכתבה כאן ‫במשך מאה שנה, Every word written here for a century,

‫התערערה אולי רק עם הופעת ‫האינטרנט בשנות ה-90'. Perhaps shaken by the arrival of the Internet in the 90s.

‫חברת מיקרוסופט שלטה אז ‫ביותר מ-90% מהשוק Microsoft controlled more than 90% of the market

‫עם דפדפן אקספלורר, With Internet Explorer

‫והיא קבעה שאת הפורמים ‫ואתרי החדשות שלנו, And she determined that our forums and news sites,

‫אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל, We read at her font - Ariel,

‫גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, ‫הלווטיקה, A processed version of the Latin font, the Velotica

‫שהיה מתאים יותר לצגי המחשב. that was more appropriate for computer monitors.

‫ברוב הגופנים לדפוס ‫שאנחנו מכירים היום, Most fonts for print We know today,

‫דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, ‫יש "סריפים", David, Narcissus and of course Frank-Ruehl, There are "Srifim"

‫בליטות קטנות, ‫שלפי התפיסה המקובלת, Small bumps, According to the accepted view,

‫עוזרות לנו לקרוא מהר יותר. Help us to read faster.

‫על צגי מחשב, לעומת זאת, On computer screens, however,

‫קל לנו יותר לקרוא גופנים "סן-סריפים", ‫חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל. It is easier to read fonts "San Srifim" smooth, such as Hlootikh Oarial.

‫לכן פרנק-ריהל נראה מעוות ‫במסמך וורד, So Frank-Ruehl looks distorted in Word document,

‫אבל חד מאוד בהדפסה. But very sharp in printing.

‫מעצבי גופנים, טיפוגרפים, Font designers, Tifogrfim,

‫הוציאו בשנים האחרונות ‫עשרות גופנים חלופיים לטקסט, Have published dozens of alternative fonts in recent years,

‫שיתאימו גם לספר או לעיתון, Suit also book or newspaper,

‫ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול ‫שמעז לנסות. And yet, there is no big daily newspaper that dares to try.

‫זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע. It is a matter of marketing and even subconscious.

‫אם הספר שלנו או העיתון ‫שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל, If our book or newspaper we read not write in Frank-Ruehl,

‫כנראה שלא נתייחס אליו ‫באותה הרצינות. Probably we will not treat him with the same seriousness.