×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

כאן מקשיבים, כאן מקשיבים | יש לי לב רגיש

כאן מקשיבים | יש לי לב רגיש

בגיל 36.

מה קרה?

קיבלתי התקף לב.

ככה פתאום?

ככה פתאום.

הרגשתי לחצים בחזה, הרגשתי כאבים ביד שמאל,

הגענו לבית חולים, אני ואחותי הקטנה, לאיכילוב.

צחוקים. דיברנו על הרופאים החתיכים, כי היה שם רופא חתיך,

ש"מה הקשר של רופא חתיך במיון כשאני באה כולי מתה?"

ונכנסתי לצנתור והייתי בצנתור חמש שעות.

הצנתור התחיל עם מצנתר אחד שפתח לי ביד ימין

והמשיך והמשיך והמשיך והמשיך...

אבל את היית שחיינית, ספורטאית.

ההסבר המוביל היה, זה ה"טייפ איי".

עצבים, לקחת ללב, כן, כן. -זה לא הסבר קל מדי?

אבל זה ההסבר.

כשיצאתי מבית החולים אז אימא שלי קנתה לי את הקופסה הזאת של הזקנים,

של ה"יום א', ב'..." את מכירה את זה עם ה... -לא.

יש קופסאות פלסטיק שהן לפי ימים, א', ב', עד שבת.

לא תגידי צעקתי עליה, מסכנה, נבחתי עליה.

"מה את קונה לי את זה?!

"אני לא בת 90, אני לא צריכה את זה!"

לא השתמשתי בזה?

ועוד איך השתמשתי בזה!

כי את יודעת מה זה כל בוקר לעמוד ולהוציא מהקופסאות שבעה כדורים?

זה מתסכל.

אז ביום שבת, בנחת עם הקפה,

את יושבת עם הקופסה היפה שלך ומסדרת לך את הכדורים.

אני זוכרת את ההודעה שכתבתי לאימא שלי:

"פרופסור רוט נפטר, לא יהיה מי שיציל אותי בפעם הבאה".

זהו. זו הייתה ההודעה.

ככה הרגשת? -כן.

כי הוא באמת היה משהו מיוחד מאוד.

מאוד.

מהצנתור, עוד אני על המיטה, מחזירים אותי לטיפול נמרץ לב,

אימא שלי תופסת את פרופסור רוט ואומרת לו:

"תגיד, היא תוכל ללדת?"

אז הוא אמר לה: "אה, כן...

"רק לא היום".

גם כשהייתי נשואה...

ונכנסנו להיריון, הייתה לי הפלה טבעית.

זה היה שלב אחד בדרך

ואז התגרשנו,

והיום אני אישה בת 43...

בריאה, אבל חולת לב,

וגם עם זה אני שלמה לגמרי.

אני שונאת את הקלישאות האלה, באמת,

כי זה לא מתנה, זה דרעק,

ועכשיו מה אני עושה עם זה?

אז מאז את מנסה פחות לקחת ללב? -מנסה.

זה אפשרי?

זה קשה מאוד, במיוחד כשאתה כזה טיפוס.

אני אדם... אני מתעצבנת בשנייה, אני...

כל דבר שקורה בעולם,

אני לוקחת אותו ללב וקשור אליי ויכול היה להכניס אותי לדיכאונות.

כשאתה מודע לזה, אתה לרגע מתאפס על עצמך.

מה עם ענייני הלב, בקטע של אהבות?

או...

באיזשהו שלב אתה כבר לא נשבר משיברונות לב

כמו כשהיית בן 20 או בן 30.

לא יודעת מה יהיה מחר.

אז כן, זה בא לידי ביטוי בשמלות פייטים, בבזבוזים על שופינג.

גם אין לי ילדים עכשיו לקנות להם דברים ולקחת אותם לסרטים וטיולים.

כל הכסף בשבילך.

כל הכסף בשבילי ובשביל ג'יי לו, הכלבה שלי,

שגם לה יש בגדים.

תגידי, את חושבת על הפעם הבאה? זה מעסיק אותך ההתקף הבא?

זה לא מלווה אותי ביום-יום, "אני חולת לב, אני מסכנה".

זה לא.

זה סתם, אני אכנס לאינטרנט ואראה כתבה על מישהו שמת מהתקף לב.

זה יכול לגמור לי את היום, כי מי מת מהתקף לב?

לא מתים מהתקפי לב, חיים, כמוני!


כאן מקשיבים | יש לי לב רגיש Here you listen I have a sensitive heart

בגיל 36. At the age of 36.

מה קרה? What happened?

קיבלתי התקף לב. I had a heart attack.

ככה פתאום? Suddenly like that?

ככה פתאום.

הרגשתי לחצים בחזה, הרגשתי כאבים ביד שמאל, I felt chest pressure, pain in my left hand,

הגענו לבית חולים, אני ואחותי הקטנה, לאיכילוב. We came to a hospital, me and my little sister, to Ichilov.

צחוקים. דיברנו על הרופאים החתיכים, כי היה שם רופא חתיך, Laughter. We talked about the doctor doctors, because there was a stud doctor,

ש"מה הקשר של רופא חתיך במיון כשאני באה כולי מתה?" "What is the relationship of a stud doctor in the ER when I come home dead?"

ונכנסתי לצנתור והייתי בצנתור חמש שעות. And I went into catheterization and I was catheterized for five hours.

הצנתור התחיל עם מצנתר אחד שפתח לי ביד ימין The catheterization started with one catheter that opened with my right hand

והמשיך והמשיך והמשיך והמשיך... And went on and on and on and on ...

אבל את היית שחיינית, ספורטאית. But you were a swimmer, an athlete.

ההסבר המוביל היה, זה ה"טייפ איי". The leading explanation was, this is the "Tape Island." L'explication principale était, c'est le "Type I".

עצבים, לקחת ללב, כן, כן. -זה לא הסבר קל מדי? Nerves, take to heart, yes, yes. - Isn't that an easy explanation?

אבל זה ההסבר. But that's the explanation.

כשיצאתי מבית החולים אז אימא שלי קנתה לי את הקופסה הזאת של הזקנים, When I got out of the hospital, so my mom bought me this box of old men,

של ה"יום א', ב'..." את מכירה את זה עם ה... -לא. Of Sunday, Monday ... You know it with the ... -No.

יש קופסאות פלסטיק שהן לפי ימים, א', ב', עד שבת. There are plastic boxes that are by days, Sunday, Saturday, through Saturday.

לא תגידי צעקתי עליה, מסכנה, נבחתי עליה. Don't say I shouted at her, poor thing, barked at her.

"מה את קונה לי את זה?! "What are you buying this for me ?!

"אני לא בת 90, אני לא צריכה את זה!" "I'm not 90, I don't need it!"

לא השתמשתי בזה? Didn't I use it?

ועוד איך השתמשתי בזה! And how I used it!

כי את יודעת מה זה כל בוקר לעמוד ולהוציא מהקופסאות שבעה כדורים? Because you know what it is every morning to stand and take out the seven pills?

זה מתסכל. it is frustrating.

אז ביום שבת, בנחת עם הקפה, So on Saturday, leisurely with the coffee,

את יושבת עם הקופסה היפה שלך ומסדרת לך את הכדורים. You sit with your beautiful box and arrange the balls for you.

אני זוכרת את ההודעה שכתבתי לאימא שלי: I remember the message I wrote to my mother:

"פרופסור רוט נפטר, לא יהיה מי שיציל אותי בפעם הבאה". "Professor Roth has died. There will be no one to save me next time."

זהו. זו הייתה ההודעה. This. That was the message.

ככה הרגשת? -כן. How did you feel? -Yes.

כי הוא באמת היה משהו מיוחד מאוד. Because he was really something very special.

מאוד. is very.

מהצנתור, עוד אני על המיטה, מחזירים אותי לטיפול נמרץ לב, From the catheter, I am still on the bed, returning me to intensive care,

אימא שלי תופסת את פרופסור רוט ואומרת לו: My mother catches Professor Roth and tells him:

"תגיד, היא תוכל ללדת?" "Say, can she give birth?"

אז הוא אמר לה: "אה, כן... So he said to her: "Oh yeah ...

"רק לא היום". "Just not today."

גם כשהייתי נשואה... Even when I was married ...

ונכנסנו להיריון, הייתה לי הפלה טבעית. And when we got pregnant, I had a natural miscarriage.

זה היה שלב אחד בדרך That was one step along the way

ואז התגרשנו, And then we got divorced,

והיום אני אישה בת 43... And today I am a 43 year old woman ...

בריאה, אבל חולת לב, Healthy, but heart disease,

וגם עם זה אני שלמה לגמרי. And with that, I am completely complete.

אני שונאת את הקלישאות האלה, באמת, I hate those clichés, really,

כי זה לא מתנה, זה דרעק, Because it's not a gift, it's a shit, Parce que ce n'est pas un cadeau, c'est Derek,

ועכשיו מה אני עושה עם זה? And now what do I do with it?

אז מאז את מנסה פחות לקחת ללב? -מנסה. So since you're trying less to take heart? - Trying.

זה אפשרי? It is possible?

זה קשה מאוד, במיוחד כשאתה כזה טיפוס. It's very difficult, especially when you're such a guy.

אני אדם... אני מתעצבנת בשנייה, אני... I'm a person ... I get upset in a second, I ...

כל דבר שקורה בעולם, Everything that happens in the world,

אני לוקחת אותו ללב וקשור אליי ויכול היה להכניס אותי לדיכאונות. I take it to heart and bond with me and could put me in depression.

כשאתה מודע לזה, אתה לרגע מתאפס על עצמך. When you are aware of this, you are resetting yourself for a moment. Lorsque vous en êtes conscient, vous vous réinitialisez momentanément.

מה עם ענייני הלב, בקטע של אהבות? What about the heart, in the love section?

או... or...

באיזשהו שלב אתה כבר לא נשבר משיברונות לב At some point you are no longer heartbroken À un moment donné, tu n'es plus brisé par le chagrin

כמו כשהיית בן 20 או בן 30. Like when you were 20 or 30 years old.

לא יודעת מה יהיה מחר. Don't know what tomorrow will be.

אז כן, זה בא לידי ביטוי בשמלות פייטים, בבזבוזים על שופינג. So yes, this is reflected in Fayette dresses, wasteful shopping. Alors oui, cela se reflète dans les robes à paillettes, gaspillées en shopping.

גם אין לי ילדים עכשיו לקנות להם דברים ולקחת אותם לסרטים וטיולים. I also don't have kids now to buy things for them and take them to movies and trips.

כל הכסף בשבילך. All the money for you.

כל הכסף בשבילי ובשביל ג'יי לו, הכלבה שלי, All the money for me and for Jay Lou, my bitch, Tout l'argent pour moi et pour Jay Lou, ma chienne,

שגם לה יש בגדים. She also has clothes.

תגידי, את חושבת על הפעם הבאה? זה מעסיק אותך ההתקף הבא? Say, are you thinking of next time? Does that keep you in the next bout?

זה לא מלווה אותי ביום-יום, "אני חולת לב, אני מסכנה". It doesn't accompany me day-to-day, "I'm sick of heart, I'm poor."

זה לא. It is not.

זה סתם, אני אכנס לאינטרנט ואראה כתבה על מישהו שמת מהתקף לב. It's just, I'll go online and see a story about someone who died of a heart attack.

זה יכול לגמור לי את היום, כי מי מת מהתקף לב? It could end my day, because who dies of a heart attack?

לא מתים מהתקפי לב, חיים, כמוני! Don't die from heart attacks, life, like me!