כאן מקשיבים | הייתי ילדה מוכה

‫ראית את אבא שלך מאז? ‫-אני לא מכירה אותו.

‫ואימא שלי נאלצה לגדל אותי לבד. ‫עוד לא מלאו לי שנתיים אפילו.

‫אבא שלי פשוט הפיל את אימא שלי ‫על הרצפה במטבח

‫ומול העיניים שלי ‫הוא שיסף לה את הגרון.

‫אני זוכרת מה היא לבשה, ‫אני זוכרת מה הוא לבש,

‫אני זוכרת איך הסכין נראה,

‫אני זוכרת גם את הצרחות ‫שצעקתי שם.

‫אבל היא ניצלה, למרות שהוא ניסה ‫בעצם לרצוח אותה.

‫את אפס, את כלום, את מכוערת, ‫שום דבר לא ייצא ממך,

‫החליפו לי אותך בבית חולים, ‫הלוואי שתמותי,

‫מאיפה יצאה לי ילדה כזאת.

‫אני רק לומדת איך לחיות עם הנזקים, ‫עם המילים האלה שאני זוכרת.

‫יש לי צמרמורת. ‫-אלו מילים ש...

‫לילד קטן שעוד לא גיבש זהות ‫ולשמוע את זה עוד על בסיס יום יומי,

‫באיזשהו שלב כבר אתה מאמין לזה.

‫זאת אלימות מנטלית ‫שהיא מחלחלת פנימה.

‫אני לא זוכרת את עצמי מחייכת.

‫הסתובבתי המון שנים עם תחושה ‫שאני אשמה,

‫אשמה בגירושים, אשמה בכל מה ‫שאני עוברת, בכל מה שהיא עושה לי,

‫שזאת אני, שבאמת בגלל ‫שאני כזו פגומה, אז זה מגיע לי.

‫אין לך כתף? ‫איך לך אף אחד שאפשר להישען עליו?

‫אף אחד. כן יש לי משפחה ‫שהרכבתי אותה לעצמי,

‫שבחרתי אותם, ‫מחברים ומאנשים טובים ש...

‫שרואים ילדה שהיא כבויה ‫ושהיא כל הזמן בוכה,

‫והיא מופנמת מאוד ושקטה מאוד,

‫ופתאום באמצע שיעור שילדה ‫מתחילה לבכות ולא מספרת מה קורה.

‫כל כך הרבה נורות אדומות אני חושבת ‫שהדלקתי ואף אחד לא ראה אותן.

‫זה קצת מפחיד.

‫יש בזה משהו מפחיד ‫שאנשים שאמורים לראות אותך,

‫מפספסים אותך.

‫הייתה שכנה שכן ידעה ‫והיא שמה לב בעצם למצוקה שלי.

‫קודם כול, ברגע שהיא הושיבה אותי ‫לשיחה אצלה בבית,

‫אי אפשר לתאר ‫מה זה עושה בעצם לילד

‫שמישהו סוף סוף רואה אותו ‫ורואה את המצוקה שלו סוף סוף.

‫מצד אחד, כן רציתי עזרה.

‫רציתי שמישהו יראה אותי, ‫שמישהו יעזור לי

‫ושמישהו יעצור את כל מה שקורה בבית, ‫את כל האלימות הזאת.

‫ומצד שני, זו עדיין הבושה שהייתה בי,

‫עדיין התביישתי שיידעו מה קורה בבית,

‫אבל סיפרתי לה על האלימות, ‫בעיקר הפיזית.

‫אם אני רוצה להמשיך ולהתמקד ‫בכל הטוב שיש מסביבי,

‫בחברים שעוטפים אותי ומחבקים אותי, ‫ושאני אף פעם לא לבד,

‫ובזה שלמדתי לשני תארים,

‫זה שאני עובדת בהיי טק ואני ‫מאוד מאוד אוהבת את המקום וטוב לי.

‫זה לא כיף לי לשבת ולספר ככה ‫על אימא שלי ועל מה שעברתי,

‫אבל אני כאן, ‫בשביל הילדים והנוער בסיכון,

‫שיידעו שהם לא לבד.

‫אני בפנים גלויות ואני לא מתחבאת ‫מאחורי אות

‫כי אני חושבת שאין מה להתחבא, ‫ואין מה להתבייש בזה.

‫שנים שהתביישתי, ואף ילד שעובר את זה, ‫לא צריך להתבייש.

‫וילדים הם תמימים. ‫הם מאוד גם אמיתיים.

‫אם ילד עובר מצוקה, רואים את זה.