×

We use cookies to help make LingQ better. By visiting the site, you agree to our cookie policy.


image

BY WORD OF MOUTH - מפה לאוזן, (Story) שיעור מספר 2: סיפור של פעם - בית קפה רצקי

(Story) שיעור מספר 2: סיפור של פעם - בית קפה רצקי

בואו נקשיב לסיפור סיפור של פעם – בית קפה רצקי תל אביב היא עיר צעירה, רק בת מאה שנה. לפני מאה שנה בימי המנדט הבריטי, האנגלים היו בארץ. אז, טלפון ורדיו לא היו בכל בית ישראלי, אינטרנט, פקס וטלוויזיה לא היו בכלל. הדרך היחידה לדעת מה קורה בארץ ובעולם הייתה – ללכת לבית קפה ולשמוע אנשים ש"יודעים הכול." בתי הקפה בתל אביב היו מקום מפגש. אנשים נפגשו שם, שמעו חדשות מקומיות ועולמיות מישראל ומהעולם, וגם מה קרה ככה סתם אצל אנשים. למשל מה לבשה גב' דיזנגוף במסיבה האחרונה, מה אמרה גב' רבינוביץ' לבעל שלה על השכנה, מי דיבר עם מי, מי התנשק עם מי, מי הרביץ למי. ובין החדשות והשיחות היו גם אנשים שהזמינו משהו לאכול ולשתות, ולפעמים הם אפילו שילמו. אחד מבתי הקפה האלה היה קפה רצקי, שנמצא ברחוב ביאליק פינת רחוב טשרניחובסקי בעיר תל אביב. צבי רצקי היה בעל בית הקפה הזה. הוא היה אדם שמח ומאושר. הוא אהב להכיר אנשים חדשים, לשבת איתם, לדבר איתם ולשתות איתם. בין המבקרים בבית הקפה שלו היו המשוררים המפורסמים ביאליק וטשרניחובסקי. רצקי אהב לספר סיפורים לאורחי בית הקפה, ויותר מכול הוא אהב לספר, לחזור ולספר סיפורים על סבא שלו, זכריה. זכריה נולד ברוסיה ובגיל 5 לקחו אותו בכוח, חטפו אותו לצבא של הצאר ניקולאי. 25 שנה סבא שלי זכריה היה בצבא הרוסי, ולא זכר דבר מהעבר היהודי שלו. הוא חי והתנהג כלא-יהודי. ערב אחד הוא ראה בחלון של אחד הבתים בעיירה קטנה ברוסיה נרות דולקים, והאב, ראש המשפחה, לבוש בבגדים לבנים, מחזיק בידו האחת כוסית יין. התמונה הזאת הזכירה לו משהו מהילדות. הוא החליט להיכנס לאותו בית ודפק על הדלת. בחורה צעירה בת 17 פתחה לו את הדלת. כשאבא שלה, הרב של המקום, ראה אותו, הוא הזמין אותו להיכנס ולשבת לאכול איתם. התחילה שיחה ביניהם. הרב התעניין לשמוע על זיכרונות הילדות של החייל הרוסי. החייל הסתכל בנרות ותמונות מן הילדות עלו בו. הנרות הדולקים הזכירו לו את הנרות שאימא שלו הדליקה ביום שישי. ברגע אחד הוא גילה את סוד החיים שלו. בעיניים של זכריה היו דמעות. כולם בכו מרוב התרגשות. זכריה נשאר בבית הרב. אחרי זמן קצר הוא התחתן עם הבת של הרב ואחרי הרבה שנים הם הפכו לסבא ולסבתא שלי. אני אוהב לספר את הסיפור הזה שוב ושוב לאורחים שלי בבית הקפה. סיפור מרגש, נכון? אם הסיפור אמיתי או לא - אף אחד לא יודע.


(Story) שיעור מספר 2: סיפור של פעם - בית קפה רצקי (Story) Lesson number 2: A story of the past - Retsky Cafe (Сюжет) Урок №2: История прошлого - Кафе Ретски

בואו נקשיב לסיפור סיפור של פעם – בית קפה רצקי תל אביב היא עיר צעירה, רק בת מאה שנה. Let's listen to the story of a time ago - Ratzaki Cafe Tel Aviv is a young city, only 100 years old. לפני מאה שנה בימי המנדט הבריטי, האנגלים היו בארץ. A century ago during the British Mandate, the English were in the country. אז, טלפון ורדיו לא היו בכל בית ישראלי, אינטרנט, פקס וטלוויזיה לא היו בכלל. Back then, telephone and radio were not in any Israeli home, internet, fax and television were not at all. הדרך היחידה לדעת מה קורה בארץ ובעולם הייתה – ללכת לבית קפה ולשמוע אנשים ש"יודעים הכול." The only way to know what's going on in Israel and around the world was to go to a cafe and hear people who "know everything." בתי הקפה בתל אביב היו מקום מפגש. The cafes in Tel Aviv were a meeting place. אנשים נפגשו שם, שמעו חדשות מקומיות ועולמיות מישראל ומהעולם, וגם מה קרה ככה סתם אצל אנשים. People met there, heard local and world news from Israel and the world, and also what just happened to people. למשל מה לבשה גב' דיזנגוף במסיבה האחרונה, מה אמרה גב' רבינוביץ' לבעל שלה על השכנה, מי דיבר עם מי, מי התנשק עם מי, מי הרביץ למי. For example, what did Ms. Dizengoff wear at the last party, what did Ms. Rabinovich say to her husband about his neighbor, who talked to whom, who kissed who, who beat to whom. ובין החדשות והשיחות היו גם אנשים שהזמינו משהו לאכול ולשתות, ולפעמים הם אפילו שילמו. And among the news and conversations were also people who ordered something to eat and drink, and sometimes they even paid. אחד מבתי הקפה האלה היה קפה רצקי, שנמצא ברחוב ביאליק פינת רחוב טשרניחובסקי בעיר תל אביב. One of these cafes was Rocky Cafe, located on Bialik Street at the corner of Tchernichovsky Street in Tel Aviv. צבי רצקי היה בעל בית הקפה הזה. Zvi Retzki was the owner of this cafe. הוא היה אדם שמח ומאושר. He was a happy and happy man. הוא אהב להכיר אנשים חדשים, לשבת איתם, לדבר איתם ולשתות איתם. He loved meeting new people, sitting with them, talking to them and drinking with them. בין המבקרים בבית הקפה שלו היו המשוררים המפורסמים ביאליק וטשרניחובסקי. Among the visitors to his cafe were the famous poets Bialik and Tchernichovsky. רצקי אהב לספר סיפורים לאורחי בית הקפה, ויותר מכול הוא אהב לספר, לחזור ולספר סיפורים על סבא שלו, זכריה. Ratzaki liked to tell stories to the cafe's guests, and most of all, he loved to tell, repeat and tell stories about his grandfather, Zachariah. זכריה נולד ברוסיה ובגיל 5 לקחו אותו בכוח, חטפו אותו לצבא של הצאר ניקולאי. Zachariah was born in Russia and at the age of 5 took him by force, kidnapped him to Tsar Nikolai's army. 25 שנה סבא שלי זכריה היה בצבא הרוסי, ולא זכר דבר מהעבר היהודי שלו. For 25 years, my grandfather Zachary was in the Russian army, and could not remember anything about his Jewish past. הוא חי והתנהג כלא-יהודי. He lived and acted as a non-Jew. ערב אחד הוא ראה בחלון של אחד הבתים בעיירה קטנה ברוסיה נרות דולקים, והאב, ראש המשפחה, לבוש בבגדים לבנים, מחזיק בידו האחת כוסית יין. One evening he saw lighted candles in the window of one of the houses in a small town in Russia, and the father, the head of the family, dressed in white, was holding a glass of wine in one hand. התמונה הזאת הזכירה לו משהו מהילדות. This picture reminded him of something from his childhood. הוא החליט להיכנס לאותו בית ודפק על הדלת. He decided to enter the same house and knocked on the door. בחורה צעירה בת 17 פתחה לו את הדלת. A 01-year-old girl opened the door for him. כשאבא שלה, הרב של המקום, ראה אותו, הוא הזמין אותו להיכנס ולשבת לאכול איתם. When her father, the rabbi of the place, saw him, he invited him in and sat down to eat with them. התחילה שיחה ביניהם. A conversation started between them. Разговор начался между ними. הרב התעניין לשמוע על זיכרונות הילדות של החייל הרוסי. The rabbi was interested to hear about the childhood memories of the Russian soldier. החייל הסתכל בנרות ותמונות מן הילדות עלו בו. The soldier looked at candles and pictures of the girls came up. הנרות הדולקים הזכירו לו את הנרות שאימא שלו הדליקה ביום שישי. The lit candles reminded him of the candles his mother lit on Friday. ברגע אחד הוא גילה את סוד החיים שלו. In one moment, he discovered the secret of his life. בעיניים של זכריה היו דמעות. Zachary's eyes had tears. כולם בכו מרוב התרגשות. Everyone was crying with excitement. זכריה נשאר בבית הרב. Zechariah remained in the rabbi's house. אחרי זמן קצר הוא התחתן עם הבת של הרב ואחרי הרבה שנים הם הפכו לסבא ולסבתא שלי. After a short time, he married the rabbi's daughter and after many years they became my grandparents. אני אוהב לספר את הסיפור הזה שוב ושוב לאורחים שלי בבית הקפה. I love telling this story over and over to my guests at the cafe. סיפור מרגש, נכון? An exciting story, right? אם הסיפור אמיתי או לא - אף אחד לא יודע. Whether the story is real or not - nobody knows.