פינת חמד על הדרך ומעיין קטן וחמוד | יער סטף, עין לימון ועין נקופה
טבע
טיולי שטח
נופים מרהיבים
עתיקות
ארץ ישראל
"על הדרך"
אז הגענו, על הדרך כמו שאתם רואים,
בדרך לירושלים השלט מאחורי "סטף"
מקום מדהים,
פנינת חמד על הדרך.
יש פה שבילים, יש פה מעיינות, אפשר לדבר פה גם על צבא
חייבים, חייבים לראות מה קורה פה. בואו אחריי.
אז אחרי שירדנו במדרגות מגיעים לתחילת השביל
אפשר להתחיל מפה, כמו שאמרנו, ארבעה או שמונה קילומטרים
למה אמרתי ארבעה?
כי ממש פה, סוד כמוס לפרה ולסוס
יש ממש בור מים שאפשר להתרענן בו על הדרך ולהמשיך את הטיול.
רק שאנחנו נדע, שכולנו נדע,
קצת אחרי בור ההתרעננות הזה
יש לנו חוות עזים, חוות עיזים אורגנית.
אתם יכולים ללכת לשם לטעימות או סתם לקנות לבית כמה גבינות.
אז אלה ממש פינות חמד על הדרך לירושלים.
תישארו איתנו.
עוברים את השלט של ארבעת הקילומטרים,
מגיעים לאזור פה עם אבנים כמו שאתם רואים, חוסמים מעבר
יורדים פחות או יותר שלושים או ארבעים מטרים למטה בהר
ומגיעים לפנינה.
בתקווה שאני לא אחליק,
עדיף תמיד לרדת ירידות על הצד כדי למנוע החלקה
וגם אם נשים משקפיים, נראה אולי מגניבים יותר. מי יודע?
כן, נראה שהמים רטובים, תכף נכנס לשם.
אז אחרי שירדנו בירידה, זהירות לא ליפול כמו שהזכרנו,
מגיעים לבור מים.
שימו לב שיש פה חבל כי יהיה די קשה לצאת בלי חבל
אז או שתכינו מראש חבל בבית או שפשוט תשתמשו בחבל הקיים פה.
אז אומרים שהמים הם פחות או יותר בין מטר ושישים למטר ושמונים עומק
אז אנחנו אמורים להיות בטבילה מאוד צוננת.
אל תשכחו, רצנו ארבעה קילומטרים, מתרעננים,
וממשיכים עוד ארבעה קילומטרים.
אז כמו שצפינו, המים מאוד קרירים, מרעננים,
קצת קר מדי בהתחלה, צ'יק צ'ק מתרגלים.
אפשר ממש להתחמם פה קצת על האבנים החמות,
מתייבשים, עושים פה איזו מדורה, אולי אפילו מבשלים איזה משהו
ואפשר להמשיך הלאה, עוד ארבעה קילומטרים ריצה.
כמו שהראיתי לכם למעלה, אפשר להחנות את הרכב
ללכת ברגל עד למעיין הסטף, מעיין שכבה.
אפשר גם אגב להחנות פה בצידי הדרך או בהמשך.
מפה אנחנו מתחילים ברגל עד למקום שלשמו הגענו
ולשמו של המקום, סטף.
נדע בדיוק למה קוראים לזה סטף ונדע קצת היסטוריה על המקום הזה.
ומעבר לזה, איך פעם היו עושים חקלאות?
אז בואו אחריי, בואו נראה מה קורה פה.
מגיעים לשביל הפתלתל, מגיעים פה לכיכר
לא להתבלבל כשפונים ימינה כי יש פה חנייה.
ממשיכים עם הכביש, אתם לא תפספסו, אנחנו נגיע למעיין.
אז אנחנו נמצאים ליד אחד מריכוזי המים
מאחורי נמצאת ההתחלה של המעיין.
איך זה בעצם עובד? זה נקרא מעיין שכבה.
יש שכבה שהיא אבן קצת יותר קשה, ויש שכבה שהיא קצת יותר רכה.
בשכבה היותר קשה המים מחלחלים
ומגיעים לשכבה היותר רכה ששם בעצם המים נאטמים.
ואז הם פשוט פורצים החוצה.
הפרצה פה, אנחנו לא יכולים להיכנס, אומרים לנו שהייתה קריסה
אז לא נוכל לראות בדיוק איך בפנים זה קורה
אבל כן אפשר לראות איך המים זורמים מתוך ההר,
בעצם מתוך האדמה.
עכשיו אנחנו נמצאים באחת הערוגות של החקלאות שנמצאה פה בסטף.
בעצם זה נקרא חקלאות שלחין,
או יש כאלה שקוראים לחקלאות טרסות.
קודם כל, למה שלחין? כי המים נשלחים הנה.
היינו שם, ראינו איך המעיין ממלא את הבריכה
משם על ידי תעלות המים מוזרמים לתוך הערוגות האלה.
אז למה קוראים לזה גם טרסות?
כי בעצם זו חקלאות שנמצאת בהרים,
אנחנו נמצאים כמובן בהרי יהודה, קרוב מאוד לירושלים.
והמים בעצם יורדים על ידי התעלות שבני האדם בנו
יורדים בעצם כל פעם טרסה וטרסה
וממלאים מים לערוגות שבגבהים שונים של ההר.
אז מהמעיין, על ידי תעלה שבני האדם בנו
עד היום כמו שאתם רואים פה משתמשים בה.
בעצם סוגרים על ידי אבן וקצת שיחים כמובן
כדי לאטום את זרימת המים.
אם אטמנו את החלק הזה,
בעצם כל המים שיזרמו זורמים לכיוון החלקה
שכרגע אנחנו עומדים בה
אבל אם אנחנו סוגרים את הצד הזה עם אבן
אז המים ממשיכים לרדת בטרסות.
וככה בעצם מנהלים לאיזו כל ערוגה, לפחות לפי איך שמשקים את הצמחים.
אז כמויות מים אפשר לנהל
וכמובן איזו טרסה תקבל יותר או פחות מים.
וכמובן שכולם גם יקבלו מים והחקלאות תהיה מוצלחת.
השם של המקום הזה, סטף,
בא מאיזה שם של כפר ערבי
שהיה נקרא פה, "צטאף"
שבעצם בא מהשם העברי
מעניין, זה תמיד חוזר על עצמו, לסטוף.
מה זה בעצם לסטוף?
זה תפקיד שפעם היו עושים, היום כבד לא עושים אותו.
זה בעצם, כמו שאתם רואים היא לא מוכנה כל כך התאנה,
אבל לסטוף זה בעצם לדקור את התאנה,
ככה שהמיץ שלה מושך דבורים
וככה אתה מפתח את העץ וכל הסביבה יותר פורחת.
פרחים בסביבה, דבורים נמצאות פה בסביבה
ובעצם אתה מפתח את התאנה.
אז סטף, צטאף או לסטוף.
עד כאן היה הסטף,
מי שרוצה להמשיך במדרגות יכול להמשיך
אבל האמת היא שאני רואה מים,
אני חושב שאני אכנס.
ואם כבר נכנסים,
טוב, המים כבר אני יודע שבסביבה פה דיי קרים
ובוא נראה כמה אפשר להגיע.
אז בעצם ניתן לראות פה את ההריסות של הכפר הערבי צטאף
הוא הפך עם הזמן להיות מחנה אימונים עד מלחמת ששת הימים
על ידי יחידה 101.
ובעצם יש פה הרבה מאוד מקומות ישיבה מוצלים,
רוב הטיול פה בסטף הוא מוצל.
ואם אתם בעצם רוצים עוד ללכת ואם כבר הגעתם לפה עם שני רכבים
רכב למטה, כדאי לשמור אותו.
רכב למעלה, ואפשר לרדת ממש עד למטה.
לא באמת ירדתי את כל המדרגות האלה,
החניתי את הרכב ממש פה מאחורה, בחנייה.
בעצם כל מה שאנחנו צריכים לעשות
זה לנסוע כביכול מהסטף לכיוון בית החולים.
רואים את הפנייה שמאלה לבית החולים,
לא פונים, ממשיכים ישר עוד חמש דקות,
מצד ימין, וואלה, עוד שלט, סטף, פה החנייה שלכם.
אז שני רכבים, אחד למעלה ואחד למטה ויש לכם אחלה טיול.
אז ככה,
לפי המקומיים המקום נקרא עין נקופה
בגלל, יכול להיות, היישוב הסמוך.
דרכי ההגעה מאוד פשוטות,
נכנסים ליישוב עין נקופה, בית נקופה בעצם
ממשיכים לנסוע ומתחילים להגיע לכביש עפר.
איך אנחנו יודעים שאנחנו במקום הנכון?
הכביש המהיר, כביש מספר אחד בדרך לירושלים מצד ימין,
מצד שמאל אתם תראו איזה מאהל בדואי
עשר דקות בשטח, לא פונים שמאלה, לא פונים ימינה,
ממשיכים ישר כעשר דקות נסיעה בשטח
מתאים לפרייבט כמו שאני רואה פה שאנחנו לא היחידים שהגענו
ומגיעים למעיין צונן ממש יפה
ממש קרוב לירושלים, קרוב לישובים פה שנמצאים ממש למעלה, מבשרת ציון
ממש פינת חמד בדרך לירושלים.
יש פה עץ תות ענקי,
אפשר אם יש לכם ערסל, לתלות פה לישון פה אפילו הלילה
להדליק פה מדורה,
ויש לכם אחלה מקור מים קרוב,
ממש כיף לעשות פיקניק או אפילו סתם לבלות עם המשפחה.
לפני שנגיע למעיין חייבים לראות את הנביעה של המעיין.
אנחנו נסביר בדיוק איך זה עובד,
אבל אתם יכולים לראות פה ממש זרימה מאוד מאוד איטית של המים
זורמים בתעלה הקטנה הזו שנבנתה על ידינו,
ולתוך הבריכה הקטנה עם המעיין, עם המים
מדהים, ממש מים מרעננים.
אבל זה ממש לפי דעתי אחד הדברים המדהימים לראות
את מקור המים ואיפה הנביעה הקלה של המעיין הזה, של עין נקופה.
כדי להגיע לשלט הזה, איך אתם צריכים להגיע לפה?
אתם מגיעים לעין רפא, בכיכר הראשונה אתם ממשיכים ישר
ואז עוד כיכר ממש קטנה ימינה.
ממשיכים ישר ישר, מה שהוויז אומר בדיוק
עד לכאן, עין לימון.
האמת שעין לימון, הוא בכניסה
או איך שאתם לא תסתכלו על זה,
ההתחלה של יער הקדושים.
בעצם יער הקדושים זה יער שבו נשתלו שישה מליון עצים
לזכר ששת מיליון הקורבנות של השואה.
אבל לא בשביל זה אנחנו פה,
אנחנו גם לא בשביל איזו נסיעה,
התחלה של נסיעת אופניים או טרקטורונים.
יש פה ממש במקרה בזמן שהגענו, לא בשביל זה.
אנחנו באים לכאן בשביל לגלות אוצרות אחרים לגמרי,
אוצרות מים.
אז בואו נבדוק מה הולך שם.
אז הגענו לעין לימון,
התחנה האחרונה שלנו להיום, ממש כבר השקיעה מגיעה.
איפה שלא נלך, תמיד יהיו ישראלים מטיילים
אבל יש מספיק מקום לכולם.
ואם אין מספיק מקום, יש מספיק מעיינות.
למה אני אומר את זה?
הגובה שאנחנו נמצאים פה,
שש מאות מטרים מעל לפני הים באיזור הרי יהודה
יש אלפי מעיינות.
ככה שאם פה עמוס מדי, מקום אחר ריק יותר לצורך העניין.
בעצם תדמיינו שהמקום מאוד גדול, תשתמשו בדמיון שלכם
אני השתמשתי, אולי קצת טעיתי פה, אבל השתמשתי בדמיון
אז אני אנפח את המצוף שלי.
אח, איזה יום היה לנו היום.
מה היה לנו? עין נקופה, מעיין סטף, עכשיו עין לימון,
שמש של סוף היום,
לא תראו אותי נכנס למים אלא נהנה מסוף היום.
אז לא לשכוח, עד הפעם הבאה, אנחנו הולכים להיפגש בדרכים.