הארץ המתוקה

פַּעַם הִגִּיעַ לִבְנֵי בְּרָק רַב בְּשֵׁם רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל. שָׁעָה אֲרֻכָּה טִיֵּל רַבִּי רָמִי בַּשָּׂדוֹת, מְפַזֵּם מַנְגִּינוֹת יָפוֹת, חוֹשֵׁב עַל יְפִי הַבְּרִיאָה וְכַמָּה נִפְלָאָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְטַיֵּל בָּהּ לַהֲנָאָתוֹ. לְפֶתַע רָאָה מִתַּחַת לְעֵץ תְּאֵנָה כַּמָּה עִזִים אוֹכְלוֹת עֵשֶׂב. דְּבַשׁ הַתְּאֵנִים נָטַף מֵהָעֵץ, וְהֶחָלָב מֵהָעֲטִינִים שֶׁל הָעִזִים טִפְטֵף. הִתְפַּעֵל רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל מְאֹד וְאָמַר: "עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין אֶת פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ'. הַדְּבַשׁ שֶׁל הַפֵּרוֹת מִתְעַרְבֵּב וְנִמְהָל בֶּחָלָב שֶׁל הַבְּהֵמוֹת. אֵיזֶה יֹפִי. כַּמָּה יָפָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל."

עָבַר שָׁם רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן דּוֹסְתַּאִי וְאָמַר לְרָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל: "רָמִי, רָמִי – זֶה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ זֶה? שְׁתֵּי עִזִים וְכַמָּה תְּאֵנִים? נוּ, בֶּאֱמֶת, אַל תַּצְחִיק אוֹתִי. פַּעַם לִפְנוֹת בֹּקֶר הָלַכְתִּי מִלּוֹד וְעַד בִּקְעַת אוֹנוֹ מֶרְחָק שֶׁל חֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים לְפָחוֹת, וְהַדְּבַשׁ מִלֵּא אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ לִי עַד לַקַּרְסֻלַּיִם. זֶה נִקְרָא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. זֹאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַטּוֹבָה וְהַיָּפָה שֶׁלָּנוּ."

עָבַר שָׁם רֵישׁ לָקִישׁ, עוֹד חָכָם שֶׁחַי בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וְאָמַר: "בֶּן דּוֹסְתַּאִי, בֶּן דּוֹסְתַּאִי – זֶה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ זֶה? כַּמָּה קִילוֹמֶטְרִים שֶׁל דְּבַשׁ שֶׁמַּגִּיעַ עַד לַקַּרְסֻלַּיִם? נוּ, בֶּאֱמֶת, אַל תַּצְחִיק אוֹתִי. אֲנִי הָלַכְתִּי פַּעַם לְצִפּוֹרִי בַּגָּלִיל וְרָאִיתִי שָׁם דְּבַשׁ עַל כָּל הָאֲדָמָה בְּשֶׁטַח שֶׁל עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר רֹחַב. רַק דְּבַשׁ. אַתָּה מֵבִין? זֹאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ. זֶה מָה שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְּתוּקָה."

עָבַר שָׁם רַבָּה בַּר בַּר חָנָה וְאָמַר: "רֵישׁ לָקִישׁ, רֵישׁ לָקִישׁ – זֶה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ זֶה? עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר עַל עֶשְׂרִים קִילוֹמֶטֶר מִסְכֵּנִים בַּגָּלִיל? נוּ, בֶּאֱמֶת, אַל תַּצְחִיק אוֹתִי. אֲנִי הָלַכְתִּי פַּעַם וְרָאִיתִי דְּבַשׁ מְכַסֶּה אֶת כָּל הָאֲדָמָה שֶׁל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. דָּבָר כָּזֶה לֹא רְאִיתֶם בַּחַיִּים שֶׁלָּכֶם. הַכֹּל דְּבַשׁ שֶׁהִגִּיעַ לִי עַד לַבִּרְכַּיִם וְהִמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת וְלַעֲלוֹת, וְאִם לֹא הָיִיתִי רָץ מַהֵר בֶּטַח הָיִיתִי טוֹבֵעַ. זֶה נִקְרָא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, זֶה. זֹאת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב. כָּל הָאָרֶץ דְּבַשׁ, לֹא לְהַאֲמִין..."

פִּתְאֹם הִגִּיעַ עוֹד רַב אֶחָד, אֲבָל רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל וְיַעֲקֹב בֶּן דּוֹסְתַּאִי, רֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמְרוּ לוֹ: "עֲשֵׂה טוֹבָה, אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים מָה אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיד, וְשֶׁלֹּא נַצְחִיק אוֹתְךָ וְכָל זֶה. תִּרְצֶה אוּלַי לִטְעֹם קְצָת מֵהַדְּבַשׁ שֶׁל הַתְּאֵנָה פֹּה?"

"חֲבָל," אָמַר הָאִישׁ, "דַּוְקָא רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם מַשֶּׁהוּ שֶׁעוֹד לֹא שְׁמַעְתֶּם בַּחַיִּים שֶׁלָּכֶם..." אֲבָל הַחֲכָמִים הִשְׁתִּיקוּ אוֹתוֹ: "שָׁמַעְנוּ, שָׁמַעְנוּ כְּבָר הַכֹּל וְהֵבַנּוּ אֶת הָעִנְיָן." יָשְׁבוּ כֻּלָּם מִתַּחַת לָעֵץ, לִטְּפוּ אֶת הָעִזִּים, אָכְלוּ תְּאֵנִים וְנֶהֱנוּ מִכָּל רֶגַע.