הלו, פנינה! הפתעה

- זה – מפנינה. - יש דברים שאי אפשר ללמוד באולפן. רק בחיים. חכה לטלפון.

- שלום, יבגניי! - פנינה! איך ידעת שאני כאן?! - החלטתי להפתיע אותך. - להפתיע? - כן, להפתיע. לעשות הפתעה. אני עושה או אומרת משהו שאתה לא מחכה לו. - משהו טוב או רע? - גם וגם. אני אתן לך דוגמה – זכית במליון שקל בלוטו. - לא יכול להיות, אני לא מאמין! - הפסדת את המליון בבורסה. - וואו, לא יכול להיות, אני לא מאמין… - אתה מפתיע אותי לטובה, יבגניי. המשימה שלך היום היא להיות מופתע. - שאני אהיה מופתע? - כן. שמישהו יפתיע אותך הפתעה טובה עד חצות. - אבל פנינה, אם אני יודע שצריכים להפתיע אותי איך אני יכול להיות מופתע? - בהצלחה. - אבל פנינה, הלו, הלו!

- שלום. - שיו, הבהלת אותי! מי אתה? - מי אני? מי את! מה את עושה בדירה של ענת, אני לא מבין. - אני שירלי, חברה של ענת. - אני יבגניי, נעים מאד. - מה קורה פה בכלל? - אני מכינה מסיבת הפתעה. - מה, בשבילי? מה פתאום בשבילך, איזו מן שאלה זאת? מסיבת הפתעה לענת. - אה, בשביל ענת. - אולי אתה יכול לעזור לי? תעזור לי. שים את הנרות האלו, בבקשה, שמה. פשוט לא מגיעה לשם. יכול לשים את זה? ככה, ואת זה. תשים כבר. אתה חייב להריח אותם, זה נרות מהמזרח עם ריח מדהים! תריח! אמרתי לך! אני סיפרתי לך שאני הייתי במזרח? - מה, באמת? מה את אומרת! - שלוש שנים – זה חוויה מדהימה! חוויה שמיימית פשוט, אתה לא תאמין. - כן, אני לא מאמין! מה זה, מה זה האבנים האלו? - אלו אבנים ממנזר בטיבט, אבנים למזל ולהפתעות טובות. - הפתעות טובות? אפשר לקחת אחד כזה? פאקוצ'קופ! אתה פשוטפאקוצ'קופ! - אניפאקוצ'קופ… - תשמע, אני לא אותו בן אדם, אני עברתי שם כאלו דברים, זה פשוט לא ייאמן. אני הבנתי שיש לי משימה. - וואו, שיאוו, גם לך יש משימה?! - לכל אחד יש משימה בחיים. - מה את מספרת לי… אני רוצה שנדבר על זה בהזדמנות, אבל אני שומע שאיזשהו אותו מגיע. זה האוטו של ענת. - ענת מגיעה? כבר? - כן. - מה נעשה? - אל תתרגשי, אני אטפל בה. - תודה, יבגניי. סומכת עליך. - שמה, יבגניי… - אה, כן, שם. - ענת, חכי רגע. אי אפשר להיכנס לדירה. - למה? - כי הייתה איזושהי בעיה עם הגז, אז אסור… פתחתי חלונות… אי אפשר. - נו, יבגניי, אני מתפלאת עליך, אם פתחת חלונות זה בסדר. - חכי רגע, נו… יש לי סיפור מדהים בשבילך. - מה? - אבל לא פה. נלך. ואז פתאום התחיל לרדת גשם. וסערה. אבל אנחנו הולכים בשביל. - יבגניי, אתה פשוט הורס אותי. כבר חצי שעה אתה מספר לי על איזה חלום שחלמת בלילה. - חכי רגע, ענת, נו… ואז פתאום מופיע איזשהו איש זקן עם כובע ואומר לי "לא להיכנס לדירה של ענת עד הערב, לא להיכנס!" - אתה עובד עלי, אתה מותח אותי. - לא, באמת, ענת, נו. - אני לא מאמינה שזה קורה לי. אני חוזרת עייפה מעבודה, אתה לוקח אותי לסיבובים בפארק, אני לא יכולה לחזור הביתה, מי היה מעלה על הדעת דבר כזה, יבגניי, מה קורה איתך? - ענת. עכשיו – האמת, באמת. - רצוי מאד. - שבי. ענת, באמת אני רציתי להגיד לך משהו, ככה… האמת היא שקצת קשה לי בזמן האחרון בחיים ורציתי לדבר איתך, לבד, בלי הטלפונים האלה שכל הזמן מצלצלים אצלי… - אז למה לא אמרת קודם, אנחנו חברים מספיק זמן. ואתה בן אדם מבוגר, אתה בן 33 היום, לא ככה? - מה אמרת עכשיו? - מה? כלום, כלום. - את יודעת שיש לי היום יום הולדת, כן? - יש לך יום הולדת? ברצינות? איזה צירוף מקרים, אני סתם אמרתי… - איזה טמבל, אה? אז את אירגנת הכל, כן? כל הבלונים האלה? האבנים? נרות? זה - הפתעה בשבילי? וואו! - איך פישלתי… אני המומה… אני הרסתי את ההפתעה… - הרסת את ההפתעה? הרסת לי את המשימה! ועכשיו כשאני יודע שהכנתם את ההפתעה מה כבר יכול להפתיע אותי בכלל? אני לא יודע… איזו הפתעה!!! אני לא יודע מה להגיד, אין לי מילים! איזו הפתעה מוחלטת! וולודיה! איזה יופי! אני ממש מופתע! שיאוו! סאשה, בכלל לא ציפיתי לראות, הגעת מבאר שבע! אני מופתע, ממש מופתע! - ככה זה, יבגניי, תמיד צריך להיות מוכן להפתעות, מזל טוב! - את צודקת, צודקת! - מזל טוב!