שיעור ממשרתת

עמדו להם כמה חכמים ושׂוחחו זה עִם זה.

שאל חכם צעיר חכם זקֵן: "יודע אתה עברית?"

"יודע!" ענה הֶחכם הזקן.

"אִם כך," אמר הֶחכם הַצעיר, "אולי אתה יודע מה זה סֵירוּגִין?"

"סֵירוּגין?" הִתפַּלֵא הֶחכם הזקֵן, "לא, מִצטער, אין לי מושָׂג. אבָל אולי אתה, בְּמִקרֶה, יודע מה זה... חֲלוֹגְלוֹגוֹת?"

"חֲלוֹגְלוֹגוֹת?! מֵעולם לא שמעתי מילה משונָה שֶכָּזוֹ," ענה החכם הצעיר. "אבָל אִם כבר שואלים שאלות, אולי תוּכל לומר לי מהו מַטְאֲטֵא."

"מַטאֲטא? עכשיו באמת הִגזמתָ! מֵאַין שאֵדע מַהו מטאטא?!" כעס הֶחכם הזקֵן, "חכמים וּזקנים מִמני אֵינם יודעים מהו מַטאטא."

"רֶגע," אמר הֶחכם הַצעיר, "אִם כבר מְדַבּרים על זקֵנים, אולי תוּכל לומר לי מי רְאוּיִים לְכָבוד רב יותר, זקֵנים או חכמים?"

"שאלָה טובה," אמר הֶחכם הזקן.

"שאלה קשָה," אמר הֶחכם הצעיר.

"שאלה שעלֶיה יֵדע לענות רק רבּי יְהוּדָה הַנָשׂיא!" אמר אֶחד מֵחַבְרֵיהם, "בואו, נלך אֶל בֵּית הרַבּי וְנִשאל אותו את כל שְאֵלוֹתינו."

הִגיעו החכמים ועמדו בְּפֶתח בֵּיתו של רבּי יהודה.

אמר הֶחכם הַצעיר: "בבקשה, חברִי הזקֵן, היכנס אתה ראשון."

אמר הֶחכם הזקֵן: "לא, חברִי הַצעיר, היכנס אתה ראשון, כי חכם אתה מִמני."

יצאה אחת המשרתות ואמרה: "היכנסו לפי הגיל – הזקֵן ייכנס ראשון."

נִכנס הזקֵן, וכל היֶתר הִסתַדרו לפי הגיל, מִצָעיר עד זקֵן, וְנִכנסו אחריו אחד-אחד.

שָאלה המשרתת: "למה אתם נִכנסים לְסֵירוּגִין?"

לא הִספּיקו בְּנֵי החבורה להחליף ביניהם מַבְּטֵי פליאה, והִנֵה הופיע בַּדֶלת בָּחוּר וּבְיָדו צְרור פַּרְפְּחִינִין, עִשְׂבֵי מַאכל שקָטף בַּשָׂדה. הבחור מיהר פנימה ולא שׂם לב כי חֵלק מהצְרור נִשְמט ונפל על הרצפה.

"בחור!" קראה אחריו המשרתת, "החֲלוֹגְלוֹגוֹת שלךָ נפלו וְנִתְפַּזְרו. ארוץ ואביא מַטאטא!" וּכבר רצה והֵביאה – מַכְבֶּדֶת.

והחכמים?

חִייְכו אֶל המשרתת שלימדה אותם, בלי שנִתכַּוְונה לכך, אֶת כל מה שביקשו לִשאול אֶת רבי יְהוּדָה.

"תודה לָך!" אמרו וּפָנו לרבי יְהוּדָה לִשאול שאלות אחרות.