Annael 5: China, Shaolin and Beijing Annael 5: China, Shaolin und Peking Annael 5: China, Shaolin and Beijing Annael 5: Cina, Shaolin e Pechino

שאולין ובייג'ינג Shaolin and Beijing

בפרקים הקודמים על סין סיפרתי לכם שביקרתי בהונג קונג, יאנגשואו, צ'נגדו ושיאן. In previous chapters on China I have told you that I have visited Hong Kong, Yangshuo, Chengdu and Xi'an. היום אני רוצה לספר לכם על שאולין ובייג'ינג. Today I want to tell you about Shaolin and Beijing.

את הנסיעה משיאן לאזור מקדש שאולין עשינו באוטובוס ציבורי, זו נסיעה שנמשכה כשבע שעות והייתה רק הפסקת שירותים אחת! The ride from Xi'an to the Shaolin Temple area we did on a public bus, it was a journey that took about seven hours and there was only one service break! את הנסיעה באוטובוס העברתי בלקרוא ספרים ולהתכתב עם חברים ברשתות החברתיות. I took the bus ride to read books and correspond with friends on social networks.

הגענו לכפר עני שאין בו כבישים סלולים, הרכב שהסיע אותנו נסע כל הדרך בצורה לא יציבה, לא היו לי ציפיות גדולות וחששתי שהאכסנייה שנישן בה תהיה נוראית. We arrived in a poor village with no paved roads, the vehicle that drove us unsteady, I had no great expectations and was worried that the hostel we slept in would be awful. הופתעתי לגלות בית הארחה ביתי ונעים, חיכתה לנו ארוחת צהרים מאוחרת מאד טעימה בסגנון סיני. I was surprised to discover a cozy homey guesthouse, waiting for us a very late Chinese-style delicious lunch. כל זוג קיבל חדר שינה עצום ורחב ממדים, למען האמת זה חדר שמתאים אפילו לשני הורים וארבעה ילדים! Every couple got a huge and spacious bedroom, in fact it is a room that can fit even two parents and four children!

כבר באותו יום הלכנו לראות מופע קטן וצנוע של ילדים שהדגימו לנו תנועות של קונג-פו, למי שלא יודע, מדובר באומנות לחימה סינית. Already that day, we went to see a small, humble show of children demonstrating to us Kung Fu movements, for those who don't know, it's a Chinese martial art. המשתתפים במופע היו ילדים בגילאים שמונה עד ארבע-עשרה, והם היו כל כך חזקים. The participants in the show were kids eight to fourteen, and they were so strong. צילמתי הרבה תמונות וסרטונים שלהם ונדהמתי ממה שראיתי. I took many pictures and videos of them and was amazed by what I saw. הילדים ישנים בפנימייה ומתאמנים כל יום כדי שיום אחד יוכלו להתקדם להיות לוחמים מקצועיים של קונג-פו. The children sleep in the boarding school and train every day so that one day they can advance to become professional kung fu fighters. הם מאד חזקים ונחושים במטרה שלהם. They are very strong and determined in their goal. למחרת, הלכנו למקדש שאולין היפהפה, התרשמנו מההיסטוריה של המקום והסתובבנו שם כמה שעות טובות, בפנים גם ביקרנו את יער הפגודות המרשים ומי שרצה גם הלך למערת הדארמה, אני וויתרתי על החלק הזה כי לא הרגשתי טוב, אז בעיקר נחתי איפה שרק יכולתי. The next day, we went to beautiful Shaolin Temple, impressed with the history of the place and spent a good few hours there, also visited the impressive Pagoda Forest and whoever wanted to go to the Darma Cave, I gave up on this part because I did not feel well, so I mostly rested wherever I could. במתחם של מקדש שאולין צפינו במופע קונג-פו מקצועי שמבוצע על ידי סינים בוגרים יותר, בגיל העשרה ומעלה. In the complex of Shaolin Temple, we watched a professional kung-fu show performed by older Chinese, teens and older.

חוץ מליהנות מהנופים ולצפות בקונג-פו, אין יותר מדי מה לעשות באזור הזה של סין אבל הוא נמצא בדרך לבייג'ינג. Besides enjoying the views and watching the kung fu, there is not much to do in this area of China but it is on the way to Beijing. כבר באותו יום לקחנו רכבת-לילה כדי להגיע לעיר הגדולה, חיכיתי לזה בקוצר רוח! Already that day we took a night train to get to the big city, I was waiting for it impatiently! לא ישנתי טוב בכלל כי הרכבת זזה הרבה, והיה הרבה אור אבל המיטה והכריות היו נוחות. I didn't sleep well at all because the train moved a lot and there was a lot of light but the bed and pillows were comfortable. המצעים והשמיכות היו נקיים ונעימים. The linens and blankets were clean and cozy. העברתי את הלילה בקריאת ספר, בצפייה בסרטים דרך הנטפליקס ובנשנושים. I spent the night reading a book, watching movies through Netflix and the nightingales.

הגענו לבייג'ינג כשהתחיל פסטיבל אמצע הסתיו, באמצע חודש ספטמבר. We arrived in Beijing when the Mid-Autumn Festival started in mid-September. הסינים התחילו את חגיגות הקציר במהלך ליל ירח מלא מאז שושלת יאנג. The Chinese started the harvest festivities during a full moon night since the Yang Dynasty. זו גם הסיבה שהסינים אוהבים לאכול עוגות ירח בכל מיני טעמים כמו ריבה, חזיר, בשר, תמרים ועוד. This is also why the Chinese love to eat moon cakes for all kinds of flavors like jam, pork, meat, dates and more. בסין אין נוטלה בכלל וזה דבר שהיה לי קשה מאד להתמודד אתו בתור חובבת שוקולד מושבעת. In China there is no nutella at all and it was something that I found very difficult to deal with as a sworn chocolate lover. אז כשהייתי בערים הגדולות הצטיידתי בשוקולדים כמו פררו רושה להמשך הדרך. So when I was in the big cities I stocked in chocolates like Ferrero Rocha for the rest of the way.

זה היה כשבועיים לפני יום החג הלאומי השבעים של סין, ולכן בזמן שהייתי בבייג'ינג המשטר הסיני כבר החל להתכונן לחגיגות, השוטרים התאמנו על מצעדים ברחובות, סגרו כבישים, רחובות ותחנות רכבת-תחתית. It was about two weeks before China's seventh national holiday, so while I was in Beijing, the Chinese regime was already preparing for the festivities, the cops trained on street parades, closed roads, streets and subway stations. היה קשה להסתובב בעיר באופן חופשי. It was difficult to move around the city freely. נאלצתי ללכת הרבה ברגל בגלל זה. I had to walk a lot because of that. או שפשוט אכלנו ארוחת ערב באיזושהי מסעדה ליד האכסנייה שלנו. Or we just had dinner at some restaurant near our hostel.

ביום הראשון של הטיול ביקרנו בחומה הסינית, הלכנו לחלק של מותיאניו, צעדנו ברגל בין שער שש לשער שמונה. On the first day of the trip we visited the Chinese wall, walked to part of the city's hut, walked on foot between gate six and gate eight. עלינו לחומה באמצעות רכבל וירדנו בחזרה באמצעות מגלשת הרים. We went up to the wall using a cable car and descended back via a rollercoaster. היה תור ארוך בכניסה, אבל ההמתנה הייתה משתלמת, הנופים היו מהממים ויש לנו תמונות מדהימות מהחומה. There was a long queue at the entrance, but the wait was lucrative, the views were stunning and we had amazing pictures from the wall. אחר הצהריים הלכנו למלון חמישה כוכבים, קיבלנו חדר ענק עם מקלחת ואמבטיה, בבוקר נכנסנו לבריכה של המלון, ואחרי זה אכלנו ארוחת בוקר מפנקת בסגנון מערבי וסיני. In the afternoon we went to a five star hotel, got a huge room with shower and bath, in the morning we went into the hotel pool and afterwards we had a pampering Western and Chinese style breakfast.

למחרת, טיילנו בעיר האסורה לכמה שעות, זה מקום מעניין עם הרבה היסטוריה. The next day, we walked around the Forbidden City for a few hours, it's an interesting place with a lot of history. בערב אכלנו ארוחת ערב ביתית וטעימה אצל חברה סינית שאנחנו מכירים. In the evening we had a delicious home-cooked dinner at a Chinese company we know. היא גרה בבניין מודרני ומאד גבוה עם עשרים או שלושים קומות. She lives in a modern, very tall building with twenty or thirty stories.

ביום האחרון ביקרנו בפארק ג'ינגשאן משם ניתן לראות את הנוף של העיר. On the last day we visited Jingshan Park from where you can see the view of the city. לאחר מכן ביקרנו בשכונת נאנלו, הסתובבנו בין הרחובות, יש שם מסעדות חמודות, גלידריות וגם חנויות קטנות, את היום סיימנו בשוק האוכל המזויף, שם אכלנו אוכל סיני וגם קנינו מזכרות נוספות. Then we visited the Nanello neighborhood, walked around the streets, there are cute restaurants, ice cream parlors and small shops. בדרך חזור לאכסנייה, עברנו גם ברחוב וואנגפוג'ינג המפורסם שמלא בקניונים, זה מקום נפלא לעשות בו קניות. On the way back to the hostel, we also passed the famous Wangfujing Street which is filled with shopping malls, this is a wonderful place to shop. שם גם קניתי תרופות בבית מרקחת, כי ידעתי שבכפרים לא יהיה לי למי לפנות אם יש לי כאב ראש או שפעת. There I also bought drugs at a pharmacy because I knew that in the villages I would not have anyone to contact if I had a headache or the flu.

רצינו ללכת לכיכר טיאנאנמן אך ללא הצלחה. We wanted to go to Tiananmen Square but without success. המשטר הסיני חסם את הדרכים לשם. The Chinese regime has blocked the roads there. לצערנו גם לא היה לנו מספיק זמן לבקר בשכונת שבע מאות תשעים ושמונה או בארמון הקיץ. Unfortunately, we also did not have enough time to visit the seven hundred and ninety-eight neighborhood or summer palace. אם בעתיד אמצא את עצמי שוב בסין, אז אלך לשם. If I find myself in China again in the future, then I'll go there.