הדוכן שמכר ביצה וחציל בפיתה עוד לפני שקראו לזה "סביח"| דוקותיים
הסביח המקורי, איפה שהתחיל כל הסיפור,
זה נמצא בעוזיאל פינת שדרות ירושלים.
כאן עמד הצריף והיה חלון קטן.
אבא שלי, יעקב ששון, וצבי חלבי, היו יושבים ככה נמוכים על הכביש,
עושים "לאפה ברדבבנג'אן". קוראים לזה בעיראקית.
"ברד" זה ביצהבבנג'אן" זה חציל, פיתה של שבת.
אז לא קראו לזה סביח. -אז לא היה לזה שם. אין שם.
משנת 84' הם הוציאו מיתוג למוצר. שם רשום.
מה זה אומר? זה אומר קוקה קולה. מבחינתי.
בוא'נה, זו האסמכתא אשכרה, אה? -כן, תשמע, משרד המשפטים.
הם חתומים שניהם. תראה, אתה רואה? יש להם תעודות זהות,
חתומים, שמות, הכול.
צבי חלבי, יעקב ששון, שהם סיכמו ביחד שיש דבר כזה מותג "סביח".
36 שנה. -36 שנה. כן, נכון.
בוא'נה, לפני 36 שנה... -אז רשמנו... -רסמי, יענו. -נכון. נכון.
אבא שלי חי עד גיל 80, הוא כל יום היה אוכל מנה סביח.
אז אריכות ימים עד לגבורות.
איך אתה אוהב את המנה, איתי? -אני, תעשה לי את הדה בסט שלך, אחי.
עמבה? חריף קצת? -בטח.
כן? תרצה לחזור מחר בבוקר באותה תחושה.
קטלני.
רקחבר'ה, אנחנו אסור לנו לאכול פה, אומנם הוא מצלם, אבל לפי התקנון...
אני יודע, לעלות לכיכר סביח. -או, כיכר סביח, נכון.
זאת כיכר הסביח שראש העיר העניק לנו אותה.
יעמוד פה איזה מונומנט גדול של חציל, או מה שזה לא יהיה.
פה זה לב ליבה של רמת גן העיראקית.
הסביח נולד וגדל ברמת גן.
אני גיא ששון, נשוי, אב לשלושה, והבעלים של הסביח המקורי ברמת גן.
רק אם תיגש לחלון, אני אקבל את הלקוח הבא.
כן, בבקשה, אפשר. איך זה התחיל?
אבא שלי, יעקב ששון, וצבי חלבי עלו מבגדד.
הם הכירו במעברה בחירייה, לימים החלה שותפות.
הם מצאו קיוסק ברמת שקמה. זה היה קיוסק קטן.
קרוב מאוד לאותו קיוסק הייתה תחנת אוטובוס.
תעשה קפה, סיגריות, בורקסים, והם עשו להם כל מיני כריכים.
צביקה זה השותף של אבא שלי, צבי, צבי חלבי.
סביח, הכינוי שלו היה. זה היה השם מעיראק.
סתם שם? -זה שם, כינוי.
הגיע בחור שהכיר אותו, היה אומר לו, "סביח, תן לי מנה".
הוא היה מכין, זה שלידו היה רואה מה שהוא עושה,
אז היה אומר, "תן לי סביח". לאט לאט זה התגלגל.
היה לנו שם רשום, בשלב מסוים זה הגיע לנקודה
שההורים לא שילמו את רשם החברות,
וברגע שההורים שלנו לא נתנו את רשם החברות,
היו כמהחבר'ה שניצלו את זה והתחילו לעשות סביח.
הם קראו לעצמם סביח?
עובד עשה איזה סלוגן עם הסלט, ביצה וחציל,
אחד התחיל לעשות סביח, קרא לעצמו סביח השרון...
מה לשים לך? -תודה רבה.
אתם עובדים קשה, רואים, אחי, אין ספק שאתה עובד קשה.
שבוע תהיה פה, שבוע,
אני מבטיח לך שאתה תחזור על ארבע הביתה,
אתה תגיד, איזו עבודה שתיתני לי אני אעשה.
חשבת פעם מה היה קורה אם הם היו ממשיכים לשלם את הרישיון?
היינו יושבים, אולי היה לי סיגר ביד, בטוח כוס ויסקי.
היינו יושבים אחד מול השני והייתי מספר לך את הסיפור שלי סיפרו
איך זה התחיל. מקדונלדס של ישראל.
לימים, כשהעסק לאט לאט עבר לידיים שלנו,
אנחנו עובדים שבועיים-שבועיים לחילופין, פעם משפחת ששון שבועיים בעסק,
פעם משפחת חלבי שבועיים בעסק.
וואלה, ומסתדרים טוב? -מסתדרים הכי טוב, בקושי מתראים.
אנחנו משאירים עסק מאוד נקי אחד לשני,
העסק עובד כאילו, חלופה של... ניקיון פסח כל שבועיים.
הם לא משאירים לנו סחורה, אנחנו לא משאירים לו.
גם מקררי השתייה, כל זה? -מתנקה, הכול מתנקה.
לא, הקונספט של לעבוד שבועיים בחודש, אחי, זה נראה לי,
עליתם פה על... זה יותר מהכול. -כן?
הנה, המשפחה שלכם תמיד אוהבים להמציא דברים, לא?
זה קטע, גם צבי ויעקב... -גם סביח וגם...
גם צבי ויעקב עבדו שבוע שבוע.
מה לשים, חבר? -שים הכול, אבל לא הרבה, שלא יישפך.
אתה רואה, זו מנה קלאסית מהממת.
זו מנה שהכי דומה למנה של הקיוסק. למה? -הכי טעימה בעולם.
הכול ולא הרבה.
בשנות ה-60' גבר היה אוכל שלוש מנות.
גם לא הייתה מחשבה של דיאטה. אישה - שתיים בקלות.
היום הוא רוצה להכניס לך את שלוש המנות בתוך פיתה,
ושואל למה זה נקרע לי ונוזל לי.
אבא שלי ראה שנפתחים המון דוכני סביח.
הוא אף פעם לא האמין שהדבר הזה יכול לפרוץ ולהגיע הלאה,
ובטוח שלא להגיע אל מחוץ לגבולות ישראל.
זה שימח אותו? -אני מאמין שהוא אפילו התמוגג.
סביר להניח שפה זה נגמר. הדור הבא, כמעט שאין מצב.
לו יש שני ילדים, בן שהוא רוצה שהוא יהיה טייס.
לי יש ילד מהמם בכור ועד שתי בנות,
לא יהיה הדור הבא. אנחנו הדור האחרון.
